גרעין מרחבים

לחידוש ושיפור הקשר עם החברים

אתר גרעין מרחבים מפסיק לפרסם הודעות, מאמרים וכתבות חדשים

שבע שנים שקדו כותבים נפלאים, מסורים וחרוצים להביא לכם מדי שבוע מאמרים ערכיים וחשובים מבחינת תכנם. מאמרים אלו הביאו באהבה ובמסירות אין קץ את פניה היפים של היהדות, את אתריה המופלאים של ארצנו, הארץ שכולנו אוהבים ואת הלב החם, הפועם, החש והמגיב לאירועים והקורות אותנו ואת מדינתנו. תודה לכותבים ועורכי המדורים רבקה קולנגי מרדכי אשל ואפרים יצחקי. אין זו פרידה. זהו שינוי דרך של תקשורת. הגרעין ימשיך לפעול והקשר ילך ויתהדק בפעילויות השונות. גרעין מרחבים ממשיך בדרכו והחבורה צועדת יחדיו בכל עת.

חדשות - קרה, קורה, יקרה

עם טעם של עוד -שבת "נשא" שבת גרעין ביפו. (צבי זליג פרידמן)

אווירת שבת חגיגית ותחושה נעימה של דיבוק חברים ושבת אחים גם יחד. הכל מתוקתק ממש. [תודה דליה וחזי ]. ההרגשה כל כך מרוממת שרים יחד את השירים שליוו אותנו בראשית הדרך, ומסיימים בשירת המנון התנועה. תנועת בני עקיבא, שבמסגרתה התארגנו לגרעין, יצאנו יחד לצבא והגענו לקיבוץ. אנו זוכרים את אותם ימים בגעגועים, זיכרונות אלו הם המלט של בנין הקשר שלנו, הגורם לטעם המיוחד של עוד והמתנה לתכניות הברוכות של ועדת הגרעין לשנה הבאה!

"נווה יעקב-כפר עברי" ממבט אישי.- חנה הלוי (בושוויץ) בעקבות כתבתו של מרדכי אשל

לפני כחודש פרסם חברנו מרדכי אשל כתבה על הכפר העברי "נווה יעקב" בפאתי ירושלים ונפילתו במלחמת העצמאות. חברתנו חנה הלוי (בושוויץ) שנולדה בנווה יעקב מעלה כאן מזיכרונותיה, משלימה פן אישי של החיים בכפר , ושופכת אור על חלוצים יהודים וערכי החיים שלהם. מעניינת במיוחד חליפת המכתבים עם הרב קוק זצ"ל בעניין חליבה בשבת ועבודה עברית.

רשימת חברי גרעין מרחבים המעודכנת

אנו מגישים לנוחיותכם רשימה מעודכנת של חברי גרעין מרחבים ופרטיהם האישיים. הרשימה מתעדכנת באופן שוטף ונכונה להיום. (לכניסה לרשימה באמצעות קובץ אקסל הקישו כאן).

תחזית מזג האויר

דבר תורה - ד"ר אפרים יצחקי

דבר תורה - ד"ר אפרים יצחקי

חברנו ד"ר אפרים יצחקי נענה לבקשתנו ויפרסם בקביעות באתר דברי תורה ורעיונות הקשורים לפרשת השבוע ולעיניני דיומא. אנו מודים לאפרים על התגייסותו למשימה חשובה זו.

לידיעת הקוראים

ניתן לעיין במאמריו של חברנו הד"ר אפרים יצחקי לשנת תש"ע תשע"א, תשע"ב, תשע"ג, תשע"ד תשע"ה ותשע"ו. המעוניינים יקישו על "דבר תורה - ד"ר אפרים יצחקי" ברשימת המדורים הנמצאת בעמוד הבית מתחת לכתבה הראשית מצד ימין.

קומה ה' – נסיעת הארון במדבר

משה מתפלל כאן שתי תפילות: אחת בנסוע הארון ואחת בנוח הארון. התפילה הראשונה – בנסוע הארון, מובנת. משה מתפלל נגד שונאיהם של ישראל, כלומר, משה מתפלל שבזמן המסע, כשהעם עייף ולא מוגן, לא יתקיפוהו האויבים . בתפילה זו משה משתמש בביטויים "אויביך" ו"משנאיך", כיוון שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם. לקוראי: זהו מאמרי האחרון המתפרסם במדור ובאתר, המפסיק לפרסם מאמרים חדשים. תוכלו להמשיך ולעיין בכל מאמרי הקודמים באתר שיהיה נגיש כבעבר. תודה לקוראי הנאמנים ייתן לכם היושב במרום אך בריאות הצלחה וכל טוב.

מנהג לקשט בירק ובפרחים את בית הכנסת והבתים, בחג השבועות

וכן פסק הרב עובדיה יוסף, שנשאל האם לחשוש מפני "בחוקותיהם לא תלכו", כדעת הגר"א, ותשובתו בסיכום: "המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת וספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים, ולהעמיד שם ענפי אילנות, יש לו יסוד נאמן על פי מדרשי חז"ל, ומנהגם של ישראל תורה הוא" (שו"ת יחווה דעת ח"ד סי' לג).

האבל בימי הספירה (המשך)

ושמעתי בשם רבי זרחיה מגירונדי שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד,שמתו מפסח ועד פרוס העצרת. ומאי פורסא? פלגא כדתנן: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום". ופלגא חמישה עשר יום קודם העצרת, וזהו ל"ג בעומר. "פרוס עצרת" פירושו, חצי עצרת – חצי של שלושים הוא חמישה עשר יום. כלומר, תלמידי ר עקיבא מתו עד חמישה עשר יום לפני שבועות ואז פסקו מלמות. ולפי חשבונו חמישה עשר יום לפני שבועות היינו ל"ג בעומר, לכן ביום זה, שפסקו מלמות, עושים קצת שמחה.

מנהגי אבל בספירת העומר

ימי ספירת העומר אמורים להיות ימי שמחה, משתי סיבות: שמחת הקציר. שמחת קבלת התורה. ואילו ההלכה הידועה קובעת שבימי ספירת העומר נוהגים דווקא מנהגי אבלות. נוהגים שלא לישא אשה ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר והסיבה לאבלות זו "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (הקליקו למאמר המלא.)

פרשת "תזריע מצורע"

הקב"ה ציוה את עם ישראל להקים מקדש ולהקריב קרבנות, משום שבעולם שבו חי עם ישראל לפני מתן התורה, עבדו כולם עבודה זרה והקריבו קרבנות. הקב"ה רצה לעקור את העבודה הזרה מקרב עם ישראל, אולם ידע שהעם לא יוכל לעמוד בגזירה אשר תאסור עליו לבצע עבודה זרה מבלי לאפשר לו אפיק חלופי כלשהו במקומה.

פרשת שמיני. חטאם של נדב ואביהו בני אהרן

מה היה חטאם של נדב ואביהו? לפי התורה העניין פשוט: "ויקרבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם". אבל חז"ל לא הסתפקו בחטא זה והוסיפו על נדב ואביהו חטאים כהנה וכהנה. לא פחות מארבעה עשר חטאים: ואנו תמהים מה רצו חכמינו לומר במדרשים אלו, האם באמת כך משמע מהכתובים או שיש במדרשים הד לתקופתם של הדרשנים והם התכוונו לדרוש נגד תופעות שליליות של מנהיגי דורם?

ההגדה של פסח - ארבע כוסות

המשנה אינה קובעת שיש חובת ארבע כוסות בליל הסדר, אלא "ולא יפחתו לו (לעני?) מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי" (פסחים י, א). כלומר שצריך לשתות הרבה יין בליל הסדר, מינימום ארבע כוסות, אבל אפשר לשתות יותר. וכך גם אומרת המשנה (שם, שם מ"ז): "בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה". ואולי לכן אין קושיא על ארבע כוסות, כי אין חובה לשתות ארבע כוסות דווקא, ובבתים רבים נהגו לשתות יותר מארבע כוסות/

פרשת "ויקרא" "לא-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי",

מנהג תמוה זה מוסבר בכך שפרשת ויקרא מסתיימת במלים "לאשמה בה". ר"ת של לאשמ"ה ב"ה: לא-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי. (הפיוט "לא-ל אשר שבת" מיוחס לרב נטרונאי גאון, ויש המייחסים אותו למחבר קדום יותר). כל זאת כדי לסיים את הפרשה בדבר טוב. וכך כותב הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה ה): "כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב".

מעשה הכיור וכנו במראות הצובאות וחוכמת הנשים -פרשת ויקהל - פקודי

על מעשה הכיור וכנו מסופר בפרשתנו (ויקהל שמ' לח ח): "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" אחד הביאורים המעניינים שהוצעו לכך, שאפשר שהוא עונה גם על מקצת הבעיות העולות מפשוטו של מקרא, נמצא בילקוט דוד: "ויש מפרשים כי הנשים היו רוצים לראות סדר העבודה והתפילה בבהמ"ק ואסור לילך בין אנשים, לכך היו עושין הכיור פתח אהל מועד במראות הצובאות כדי להסתכל מה שנעשה בפנים".

פרשת כי תשא שלוש עשרה מידות

בפרשתנו,פרשת "כי תשא" נמצאת אחת התפילות החשובות ביותר. בה אנו משתמשים בתחנון ובסליחות. ביום הכיפורים בעת הנעילה אנו חוזרים עליה פעם אחרי פעם בהתרגשות והתעלות יתר. היא נקראת "י"ג מדות".

שכרות בפורים

זה שאמרו חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, היינו לומר מילי דבדיחותא ולשמוח בשמחה של מצוה, ולא שישתגע בשכרותו וימשך אחר שחוק וקלות ראש וניבול פה, שאין זה שמחה אלא הוללות וסכלות.

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ ושכנתי בתוכם" פרשת תרומה

מיד אחרי מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים והר הבית עלתה השאלה האם לא צריך לבנות מיד את בית המקדש ולהתחיל להקריב קרבנות, כי זו מצוות עשה. אמנם ספר המצוות במצווה ס"ה מוסיף: ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד, כי אם על הצבור כולן. כשיבנה הבית במהרה בימינו, יתקיים מצות עשה. תנאי זה, שמצוות בניין בית המקדש חלה בזמן "שרוב ישראל על אדמתן", הוא בגדר חידוש של בעל "ספר החינוך", ואינו נזכר אצל מוני המצוות האחרים. על דברי ספר החינוך, שמצוות בנית המקדש חלה רק "בזמן שרוב ישראל על אדמתן".

"ורַפֹּא יְרַפֵּא"

"מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (בבא קמא פה ע"א). דרשה זו באה לתת הכשר להליכה לרופא, כי, לכאורה, הרעיון הדתי הוא שהקב"ה הוא המכה והוא הרופא, לכן על האדם החולה להתפלל ולא ללכת לרופא, שמנסה לסכל את מעשה הבורא, דבר נראה כחוסר אמונה. החזון איש: "וכשאני לעצמי, הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות – למצוה וחובה וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ב"ה במטבע עולמו. ומצינו מאמוראים, שהלכו אצל רופאים מאומות העולם ומינים להתרפא, והרבה מן הצמחים ובעלי חיים ומוצקים שנבראו לצורך רפואה. וגם נבראו שערי חכמה שניתן לכל להתבונן ולחשוב ולדעת."

מה בין נוסח עשרת הדיברות שבלוחות ובתורה

רבי חנינא בן עגיל שואל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? לפי הפשט ופרוש רש"י הוא שואל אותו: ב"כבד את אביך ואת אמך" מדוע בדברות השניות שבדברים נאמר: "יִ֣יטַב לָ֔ךְ" שלא כתוב בדברות הראשונות. תשובתו של ר' חייא בר אבא מפתיעה: "עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו". וכי גברא רבא כר' חייא בר אבא לא ידע מה שהתינוקות של בית רבן יודעים, שבדיברות ראשונות לא נאמר טוב ובאחרונות כתוב…?

סעודת בר מצווה

כותב המשנה ברורה: מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה והיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וטעם הסעודה משום דעכשיו נעשה איש ישראל שנצטוה במצות התורה. ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום: זכינו וזכה נכדנו נדב וזכו הוריו שיעשו סעודת מצווה לרגל הכנסו של הנכד בעול המצוות. לכבודו ובזכות המצווה אני מפרסם מאמר זה.

על מנהג שבירת הכוס בחתונה

לא! ד"ר אפרים יצחקי לא פתח סדרת מאמרים בנושא החתונה היהודית. אלא שבמזל טוב השיאו אפרים ורעייתו רותי (טיקו) תוך שבועיים שתי נכדות בנות לשני בנים. לכבוד נישואי כל נכדה כתב עורך המדור מאמר מיוחד העוסק במסורות הקשורות לנישואין. נאחל לבעלי השמחה הרבה אושר שמחה ונחת מהבתים החדשים שצאצאיהם מקימים בישראל. ברכות גם להורים המאושרים.

עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון קול שמחה קול חתן קול כלה

השבוע נישאה אביגיל יצחקי נכדתם של כותב ועורך המדור אפרים יצחקי ורעיתו רותי (טיקו) לבחיר ליבה דור פורת. מערכת האתר וחברי מרחבים שולחים לזוג, להוריהם הרב ד"ר חנן יצחקי ורעיתו יעל ולסבתא והסבא צרור ברכות ואיחולים שיזכו להקים בית נאמן בישראל ויוסיפו וימשיכו להגדיל תורה ולהאדירה. לכבוד האירוע מוקדש המאמר לפסוק "עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים" או בנוסח קצת שונה כפי שיובא להלן.

"שמות" - נעלים

בהתגלות למשה בסנה, קורא לו ה' "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא" השאלה הנשאלת, האם חליצת נעליים כביטוי של כבוד למקום קדוש הונהגה בדורות הבאים על פי התקדים של משה רבינו בסנה. על כך אומר הרמב"ם: דבר ידוע הוא שבית הכנסת ראוי לפארו ולרוממו ולכבדו ולהרחיק ממנו כל בזיון. אמנם הכבוד הוא כל דבר אשר הוא נחשב אצל בני אדם כבוד... והכבוד ובזיון האמיתי הוא כפי מחשבת בני אדם וכפי המקומות....והנה בארצות הנוצרים שאין אצלם בזיון כשנכנס אדם ואפילו לפני מלכם במנעל, אם נכנס כן בבית הכנסת שבעירם אינו בזיון.

פרשת ויחי – קבורת רחל

ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.

פרשת ויגש

מה זכתה שרח בת אשר שמָנו אותה בין יורדי מצרים דבר שלא זכו שאר בנות השבטים? ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך - מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך.

צפנת פענח – שאלת מקץ

האם פרעה ידע עברית שקרא ליוסף שם עברי "מפענח צפונות", ואם כן בשביל מה לשנות את שמו של יוסף מעברית לעברית? הרשב"ם סובר שהשם הוא שם מצרי המציין את התפקיד שקיבל יוסף, וכל מי שמקבל תפקיד משנים את שמו. הוא מביא עוד שתי דוגמאות לשינוי שם בעקבות קבלת תפקיד: הדוגמא האחת, שמו של דניאל ששונה לבלשאצר (דנ' א:ז). דוגמה אחרת היא שינוי שמו של יהושע, כאשר נהיה למשרתו של משה (תחילה נקרא הושע). זה לא מדוייק, כי הרי שמו יהושע שונה כאשר הוא נשלח עם שאר המרגלים לתור את הארץ.

הדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת

הרי יש לנו כלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם", כלומר אם יש לנו לקיים שתי מצוות בעת ועונה אחת, יש להקדים את המצווה התדירה יותר. והרי הבדלה נעשית כל מוצאי שבת ואילו נרות חנוכה רק פעם בשנה. אם כן ההבדלה תדירה מנרות חנוכה, ולפי הכלל שהתדיר קודם יש להבדיל קודם ואחר כך להדליק נר חנוכה.

פרשת "וישלח"

ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי. והרב השיב בספר שופטים (רמב"ם הלכות מלכים פ"ט הי"ד) ואמר שבני נח מצווים על הדינים, והוא להושיב דיינין בכל פלך ופלך לדון בשש מצות שלהן, ובן נח שעבר על אחת מהן הוא נהרג בסייף, ראה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו הרי זה הרואה יהרג בסייף. ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל, והם ראו וידעו ולא דנוהו

"ויצא" - על האם הפונדקאית

בדרך כלל, אגדות לא משמשות כמקור להלכה, לא מסתמכים על אגדות לעניין פסיקת הלכה, במיוחד לא מסתמכים על "אגדות פליאה". "אגדות פליאה" הן אגדות המספרות על דברים מוזרים שקשה מאד להניח שהן קרו באמת ויתכן שחז"ל התכוונו בסיפורים אלו רק בדרך משל. לא מסתמכים בהלכה על "אגדות פליאה" אלו, ללא קשר אם הסיפורים הם מציאותיים או לא. אך הטכנולוגיה המודרנית ברפואה, מציבה בעיות סבוכות לפני פוסקי ההלכה, מחמת הקושי למצוא מקורות הלכתיים רלוונטים, לכן חלק מפוסקי ההלכה המודרנים משתמשים ב"מדרשי פליאה" לפתרון בעיות הלכתיות סבוכות. כך קרה עם האגדה המפורסמת על חילופי יוסף ודינה ברחמן של האמהות, שנדון בה להלן.

לבן הארמי כמקור להלכה לפרשת "תולדות"

בבית לבן היו הרבה מנהגים טובים שהיו מקובלים במסורת מימים קדומים. נכון שהיה שם במשפחת בתואל בן אחד, לבן, שיצא קצת לתרבות רעה, אך עדיין הטוב היה רב על הרע, ולא כמו בעמי כנען שהרע הוא ששלט בהם. כלומר, אל תסתכלו על לבן ככה סתם, הוא בן בתואל אחי רבקה!!! ואם תאמר, הרי שבית בתואל לא טוב הוא כי יצא מתוכו רע – לבן. אומר לך שגם מבית יצחק יצאו הטוב – יעקב והרע – עשו.

בת כמה היתה רבקה כשנשאה? לפרשת חיי שרה.

האם הייתה רבקה בנישואיה תינוקת בת שלוש? או בת מצווה כלומר בת 12? או אולי ב"גיל המופלג של 14 שנים?? כך או כך בימינו היו אומרים "קטינה נשא לו יצחק" מה עוד שלית מאן דפליג שיצחק היה בן 40 בנשאו את רבקה. על כל אלו תוכלו לקרוא וללמוד במאמר שלפניכם.

פרשת וירא, בין תרגום לטעמים

התלמוד הבבלי מייחס את תרגום התורה לאונקלוס, ולפי התלמוד הוא התרגום המחייב והוא נקרא גם תירגומא דידן = התרגום שלנו או כדמתרגמינן = כפי שאנו מתרגמים. מצד שני התלמוד מציין גם את המעמד הבכיר של פיסוק הטעמים. 1

פרשת לך לך

מהי אם כן ארץ מולדתו של אברהם, אור כשדים, חרן או ארם נהרים? ואי אפשר לומר שאור כשדים וחרן וארם נהרים חד הנה. כי: "אור" היא עיר קרובה לצפון המפרץ הפרסי. חרן היא עיר בצפון סוריה. ארם נהרים אינה עיר אלא אזור בסוריה, ולכן גם כתוב: "וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר". עיר נחור – כנראה חרן הייתה בארם נהרים. בכל אופן היכן נולד אברהם באור כשדים או בחרן?

עין הרע

תקופת החגים כבר מאחורנו, והגיעו ימות החול אנו מקווים שהחורף הבא עלינו יהיה לטובה ולברכה לבריאות טובה בלי עין הרע. "בלי עין הרע" הוא ביטוי שאנו משתמשים בו לעתים מזומנות. בכל בוקר אנו מבקשים, בין שאר הבקשות: "ותצילנו ... מעין הרע". מהו אותו "עין הרע" שיכול להזיק לנו, ואנו מבקשים מהקב"ה שיצילינו ממנו?

ספרות האגדה

על פי מהותה אין האגדה חזיון ספרותי עובר , אלא היא יצירה קלסית של רוח עמנו. יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קיימת לדורות. ובכללה הרי היא אחד מן הגילויים הגדולים של רוח האומה ואישיה. כמה דורות ואישים שיקעו בה, מדעת או שלא מדעת, את כח יצירתם המעולה ואת כל עושר רוחם. כמה דורות טיפלו בבנינה ובשיכלולה עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו. עולם נפלא ומיוחד, עם חינו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו אי אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי ... יצירת מופת לדורות עולם.....

סוכות ענני הכבוד

"בסכות הושבתי את בני ישראל". הם לא נדדו עם אוהליהם כנוודי מדבר, אלא חנו ימים רבים במקום אחד, ושם בנו לעצמם סוכות, שהן דיור קבוע למחצה, לשהות בהן זמן רב, כנאמר: "ותשבו בקדש ימים רבים, כימים אשר ישבתם" (דב' א:מו), ללמדנו שגם אם נדונו אבותינו לשנים רבות של חיי מדבר כעונש על חטאם החמור, נהג ה' עמהם ברחמים.

עבודת הכהן הגדול ביום כיפור

כדי להכנס אל הקודש ברור שהכהן הגדול צריך להיות צדיק, אבל לא די שהכהן יהיה צדיק, כל ישראל ערבים זה בזה, צריך גם שיהיה זכות התורה וזכות השבת וזכות המילה וזכות ירושלים ויהודה והתרומה והמעשרות. רק בקיום של כל המצוות וכל ישראל שמקיימים את המצוות יוכל להכנס את הקודש. ובצאתו נראה כולנו כי: "אמת מה נהדר היה כהן גדול"

ראש השנה (3) תקיעות השופר

התקיעות בשופר הן מהמצוות החשובות של ראש השנה. המאמר שלפניכם עוסק במצווה זו. אנו מביאים את המאמר בשלמותו (למרות ארכו) כדי שאלו הרוצים ללמוד את הנושא יוכלו לעשות כך עוד לפני החג הבעל"ט. כתיבה וחתימה טובה לכל קוראי המדור יהי רצון שתפילותיכם ותקיעותיכם יתקבלו באהבה וברצון.

ראש השנה (2)

יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, בית שמאי אומרים: מתפלל עשר ואומר של שבת בפני עצמו ושל יו"ט בפני עצמו ומתחיל בשל שבת. וב"ה אומרים מתפלל תשע. כלומר, לפי בית שמאי, היות ויש שתי קדושות, קדושת השבת וקדושת יו"ט, אלו שני ענינים שונים, לכל ענין יש לברך ברכה נפרדת, לכן בראש השנה שחל להיות בשבת יש לברך עשר ברכות. לפי בית הלל אין לחרוג ממסגרת תשע הברכות של ר"ה, אע"פ שיש שתי קדושות, מצרפים את שתי הקדושות לברכה אחת.

ראש השנה (1)

מהיכן לנו שצריך לתקוע בשופר בר"ה? על שאלה זו כותב ד"ר אפרים יצחקי במאמר ראשון מתוך כמה מאמרים שיפורסמו בשבועות האחרונים ויעסקו ב"ראש השנה" הבעל"ט. המצוה החשובה והראשית בראש השנה (מלבד איסור מלאכה, כמו בכל יו"ט) היא, כידוע, תקיעת שופר. במדבר פרק כט, א: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: התורה לא מפרטת מהי 'תרועה', כיצד מריעים ובמה מריעים? יתכן בפה, יתכן בחצוצרות או בכל כלי אחר. אמנם לא כתוב במפורש בתורה שבכתב, ש'התרועה' של ר"ה היא בשופר, אלא מפי השמועה - בתורה שבעל פה למדו זאת מן ה'תרועה' שב'יובל'.

מסיפורי ארץ ישראל - מרדכי אשל

מסיפורי ארץ ישראל - מרדכי אשל

חברנו מרדכי אשל (ווהלהנדלר) יפרסם, אחת לשבועיים, במדור זה,מחקר העוסק בתולדות ארץ ישראל. מרדכי חוקר את עברה של ארצנו זה שנים רבות ומחקריו מתפרסמים בכתבי עת שונים. אנו מודים לו על שניאות לפרסם ממחקריו גם מעל במה זו

לידיעת הקוראים

ניתן לעיין במאמריו של מרדכי אשל שנתפרסמו במדור זה בשנים תשע' תשע"א, תשע"ב, תשע"ג תשע"ד תשע"ה ותשע"ו. המעוניינים בכך יקישו על שם המדור: "מסיפורי ארץ ישראל - מרדכי אשל" הנמצא ברשימת המדורים (מלבן אנכי בצבע כחול) הממוקמת מתחת לכותרת הראשית מצד ימין.

דברים לסיום כתיבתי באתר

לומר את האמת, תחושתי מעורבת. מחד גיסא הוקל לי, לא משום שבאמתחתי חסרו מאמרים. יש ברשותי די והותר לעוד שבע שנים. מאידך גיסא היכן יראו מאמרי אור ? בלא הפצתם לחברים באמצעות אתרנו. ככל הנראה בעתיד אקבצם ואפרסמם כספר, לו יהי.

בית הספר תלמוד תורה "בית אולפנא" בשכונת נווה שאנן בתל-אביב

בעקבות דרישת הורי התלמידים להקים בשכונה בית ספר "מודרני –דתי" ניאותה העירייה לכלול את בית הספר החדש, כאמור לעיל, בשלב הראשון במסגרת אחריות ועדת התרבות של העירייה. דרישת ההורים הייתה לבנות בי"ס מורחב שיכלול שמונה כיתות, לבנות בניין בית ספר לילדי השכונה; ולפתוח בשכונה גנים דתיים. מי שהועמד מטעם המזרחי בראשות בית הספר היה מר נפתלי היימן. זה פנה בראשית שנת תרצ"א לרב ברמן (המפקח על בתי הספר של "המזרחי") כי יסייע בהעברת הבית מוועד הקהילה לידי העירייה. בתיק הנ"ל מצוי מכתב שעליו חתומים חברי ועד הורי תלמידי בית הספר לעיריית תל אביב על הכירה בבית ספר זה ככל בית ספר אחר

בית הקברות המוסלמי 'עבד אל נבי' בתל-אביב

בית הקברות, במקורו, השתרע על שטחים נרחבים ברצועה ברוחב של 100 מטר ומעלה, ולאורך מאות מטרים על רכס הכורכר, שטח שרק חלקו הצפוני, שמצפון למלון הילטון, נותר בימינו כבית קברות מוסלמי. מעל מחצית שטחו של בית הקברות פונה על מנת לאפשר את הקמתו של מלון "הילטון", הראשון בארץ לרשת המלונות העולמית הנושאת שם זה. פרשה זו, של פינוי עצמות מתים משטח בית העלמין המוסלמי, והעברתן לקבורה מחודשת בבית הקברות המוסלמי ביפו, התסיסה את תושבי עיר זו.

הנופלים בשדות כפר גלעדי לאחר "ליל הגשרים"

בלילה שבין ה- 16 ביוני לבין ה- 17 בו (י"ח בסיוון תש"ו) פוצצו לוחמי הפלמ"ח גשרים אשר חיברו את ארצנו עם שכנותיה. פיצוץ הגשרים היה חלק מפעולות תנועת המרי העברי נגד ממשלת המנדט הבריטי, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, במטרה להביא לסיום המנדט הבריטי בארץ ולהקים בה מדינה עברית. בתנועה זו נטלו חלק לוחמי ארגון ההגנה, באמצעות אנשי הפלמ"ח, לוחמי האצ"ל והלח"י. הבריטים ערכו חיפושים אחר חשודים בביצוע הפעולות, בכפר גלעדי פתחו הבריטים באש נגד המתנדבים שבאו להגן על היישוב ומאש זו נהרג צבי אשכנזי, בן יסוד המעלה, נכד לאנשי הקבוצה המייסדת.

מערת ניקנור בהר הצופים

לאחר שהוקמה האוניברסיטה העברית בהר הצופים, נחשפה מערת קבורה בתחומי הגן הבוטני . בתוכה נתגלתה גלוסקמה שעליה חרוטה, ביוונית ובעברית, כתובת שאיפשרה לזהות את בעל המערה. ביוונית נכתב כך: "עצמות ניקנור מאלכסנדריה שעשה את השער". בעברית, מתחת לכתובת זו נחרט " נקנר אלךסא ", כלומר: " ניקנור אלכסנדר , או ניקנור מאלכסנדריה שבמצרים. אגב, גלוסקמה זו נשדדה בידי הבריטים, אשר שלטו בימים ההם בארץ והיא מוצגת במוזיאון הבריטי בלונדון.

תולדות המושבה הר-טוב

על אדמת המושבה הר טוב ניצב בימינו מושב עובדים "נחם", שתושביו הם מיוצאי תימן וקוצ'ין שבהודו. מושב עלה על אדמות הר טוב בשנת 1950 . בני הדור הצעיר במושב אינם מודעים לעובדה כי בין בתי מושבם מצויים שרידי בתי המושבה הר-טוב ושרידי חוות המיסיון הנוצרי הלונדוני, אשר ביקש לעשות נפשות לאמונתם בקרב יהודים.

הכפר העברי נווה-יעקב

"נווה יעקב" הוקם בידי בני ירושלים, חברים בארגון "המזרחי הצעיר", שמאסו בחיים עירוניים וביקשו להקים כפר, כדי להתקיים מעמל כפיהם, ברוח תורה ועבודה. חברי האגודה ביקשו להקים יישוב עברי, בו כל חבר יבנה את ביתו ומשקו החקלאי [על חלקת אדמה בת חמשה דונמים] ועליה יגדל מטעי-פרי וירקות, בה יקים רפת חלב, ולול עופות. המגמה הייתה להקים בתחילה משקי עזר, ולימים, כאשר תירכשנה אדמות נוספות, תהא החקלאות למקור פרנסה עיקרי של המתיישבים.

ישיבת מאה שערים

דומה שאין ירושלמי שאינו מכיר את מכלול השטיבלאך של מאה שערים. את בית הכנסת "תפארת בחורים", שמעליהם, ואת ישיבת מאה שערים. מה ש"איצקוביץ" לתושבי בני ברק, השטיבלאך במאה שערים לתושבי ירושלים, אלא ש"איצקוביץ" הוא חיקוי, בעוד שהשטיבלאך במאה שערים הם הם המקור. בסמוך לשטיבלאך, מדרום להם, נמצא בניין ישיבת מאה שערים, המבנה הבולט והמרשים ביותר בשכונה. בבית הכנסת שבו, המצוי בקומתו העליונה, נהגו להתפלל בעלי הבתים של שכונת מאה שערים, שנוסדה בשנת תרל"ד [1874] , ובנייתה נסתיימה בשנת תרמ"ב [1882].

המעפילים בחוף נהריה

הספינה יצאה לדרכה בחשאי, ביום 24.12.47 , ללא מכשירי ניווט [ מהיכן העוז ואומץ הלב?], חלפה על פני מיצרי מסינה ומשם לכיוון קפריסין, והמשיכה לאורך חופי סוריה ולבנון. לאחר שמונה ימי הפלגה נתקבלה בספינה הוראה להוריד המעפילים בחוף נהריה, ומאוחר יותר נתבקשה הספינה לעגון בחוף ת"א.

העמוד בכיכר פייסל בחיפה

המרד הערבי הראשון בשנים 1916 – 1918 נגד השלטון התורכי, בו פעלו שייחים ובני שבטים ערביים, בשיתוף פעולה הדוק עם הכוחות הבריטיים, פרץ בחצי האי הערבי. המרד היה בהנהגתו של חוסיין אבן עלי, השריף ממכה, שנקט פעולות מרי צבאיות נגד כוחות תורכיים . אחד הסוכנים הבריטיים שעמד בקשר עם המורדים , היה לורנס איש ערב.

בית הכנסת על שם רבי משה אלשיך בצפת ו"פרשת הסמיכה"

בית הכנסת על שם ר' משה אלשיך כנראה קיבל שם זה רק לאחר הסתלקותו של האלשיך מן העולם, מאחר ובית כנסת זה נשא לפני כן שמות אחרים בהן: בית הכנסת של "בעלי תשובה", וכן "כניס אל איסטמבולי" היינו: בית הכנסת האיסטמבולי,היינו: בית הכנסת אשר שימש את יהודי תורכיה שנתיישבו בצפת.

הכנסיה הסקוטית בירושלים

לבד מכנסיה כולל המבנה גם אכסניה לאירוחם של מבקרים בעיר , היא קטנה אומנם במימדיה, אך שומרת עד ימינו על ניחוח סקוטי אמיתי, הן במה שקשור לסגנון הרהיטים בחדרי השינה, באולם הנועד לעישון ולמפגשים חברתיים , ובעיקר במראה חדר האוכל. מעל לכל בולט ייחודו של האתר בעובדי האכסניה המשרים את אווירת מולדתם הצפונית בירושלים .

מערת השומר אלכסנדר זייד בסג'רה

מערה זו הוכשרה למקווה טהרה לאחר שפועלי החווה [מבני העלייה השנייה] ביקשו להקים במקום מושבת עובדים, שקיומה יתבסס על עבודה חקלאית. בשנת 1908 שמשה המערה את אלכסנדר זייד, איש השומר, כדירת מגורים. במהלך מלחמת העצמאות שימשה כחדר הפיקוד הקידמי של הכוחות שהגנו על המושבה.

שכונת בת גלים בחיפה

שכונת בת גלים נבנתה בידי חברה הדדית "בת גלים" בע"מ חיפה, חברה שאושרה ע"י ממשלת המנדט ביום 6.3.22.. מטרת החברה הייתה לייסד, לבנות, להשגיח ולנהל ערי גנים וכפרי גנים בשביל חבריה בא"י. כלומר: שכונת בת גלים נוסדה כפרוור עירוני בעל חזות כפרית כפי שגובשה בשלהי המאה ה 19 , ובקשה לשלב בין קצב החיים העירוני לבין אווירת הכפר השקט, עיקרון שבדומה לו נבנתה גם שכונת בית הכרם בירושלים.

תיאור העיר טבריה על ידי נוסעים יהודים ונוצרים בימי הביניים

בשבוע שעבר הבאנו את הפרק הראשון משניים על הערים הקדושות בגליל, צפת וטבריה כפי שתואר ע"י נוסעים יהודים ונוצרים בימי הביניים. והשבוע אנו מביאים את סיפורה של העיר טבריה בעת ההיא. החל מהשבוע הבא יחזור המדור להתפרסם כרגיל אחת לשבועיים. קריאה נעימה

תיאור העיר צפת וטבריה על ידי נוסעים יהודים ונוצרים בימי הביניים

השבוע ובשבוע הבא יתפרסמו במדור זה תאורי הערים העתיקות טבריה וצפת כפי שתוארו ע"י נוסעים ומבקרים בימי הביניים. מטרת המאמרים היא לעמוד על השינויים והתמורות שעברו על הערים צפת וטבריה במהלך המאה הט"ז, בעיקר בהסתמך על עדויות נוסעים ועולי רגל, נתחיל בעיר "צפת". בגלל היות המאמרים רצף אחד יפורסם המאמר הבא בשבוע הבא ולא אחת לשבועיים כפי שהמדור מתחדש בדרך כלל.

ה"יד למעפיל" במבואותיה הדרומיים של הרצליה

רבות מן הספינות שחתרו ארצה הנחיתו את מעפיליהן בחופיה החוליים של הרצליה. בחוף המתינו להם אנשי ההגנה והארגון הצבאי הלאומי. אלו נשאו אותם על כתפיהם מן הסירות לחופי הארץ , שם דאגו להם לבגדים יבשים ולהטמעתם בערים , בקיבוצים ובמושבות.

שרידי חוות הפועלים ב "חפציבה"

בין השנים 1905 – ,1918 הקימה "אגודת נטעים" חמישה מרכזי נטיעות, הראשונה שבהן הייתה חפצי – בה. אדמות חפצי – בה נרכשו מבעלים יהודיים יחד עם אדמות ברכת עטא וברכת זיתא הסמוכות לחדרה. השטח שנרכש כלל 3145 דונם עליהם ניטעו עצי שקד, זית והדרים. מרכזי הנטיעות האחרים היו ע"י רחובות, בסג'רה על אדמות שנקנו מי"קא.

בתיהם של ד"ר ירמנס ופרס ברח' בליליוס בירושלים

ערב יום הכיפורים. ירושלים מתכוננת ליום הקדוש. מכינים מנהגי כפרות ,טובלים ומטהרים לקראת יום הדין, אוירה של קדושה בחללה של עיר. דומה כי בתי ירושלים עוטים מעטה חדש ,מעטה אחר ,ערב יום משמעותי זה. על שני בתים בירושלים מספר מרדכי אשל. בחרנו להביא את סיפוריהם דווקא בערב יום הכיפורים כקשר בין בתים בירושלים לאורך הדורות. בית המקדש בו היה נכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים לקודש הקדשים ובתי העיר המתחדשת. יהי רצון וגם בתינו אנו ימלאו שמחה ואושר בשנת תשע"ז הבעל"ט.

השבוע שהיה במבט אישי - רבקה קולנגי

לידיעת הקוראים

ניתן לעיין ברשימותיה של רבקה קולנגי שנתפרסמו במדור זה בשנת תשע"ג תשע"ד תשע"ה ותשע"ו. המעוניינים בכך יקישו על שם המדור: "השבוע שהיה ממבט אישי - רבקה קולנגי" הנמצא ברשימת המדורים (מלבן אנכי בצבע כחול) הממוקמת מתחת לכותרת הראשית מצד ימין.

השבוע שהיה במבט אישי רבקה קולנגי

חברתנו רבקה קולנגי חורזת מדי שבוע, כבר כמה שנים, מחשבות ותובנות לאירועי השבוע שהיה. רבקה נאותה לשתף אותנו במחשבות אלו בקביעות, במדור זה.

תפילה לרפואת רבקה בת ציפורה קולנגי

קוראים יקרים: עורכת המדור רבקה קולנגי מאושפזת במצב קשה וזקוקה לרחמי שמיים. אנו מבקשים מכל הקורא שורות אלו להיכנס לגוף הכתבה ולומר את מזמור תהילים קל' לרפואתה. ויהי רצון שישמע היושב במרומים את תפילותנו וישלח לה רפואה שלמה. (לכניסה הקלק/י כאן)

רואה מול עיני את הניסים/ שהביאו אותי לחיים שבי מפכים/ את המשך הענף שצימח והיה/ ואת ההשקעה שהשקיעו בהוצאה./ ואני מודה , לקב"ה , לאמי האהובה,/ לכל מי שגונן עלי בהתבגרי עד עתה./ בעקבות השקת ספרה של עורכת המדור על קורותיה בימי השואה.

אך כשהארץ תעטוף זוהר/ יתגלה גמול העם שיחיה חיי טוהר/ אם לא יבעט בגבולות שעליו שומרים/ מרחיקים ממוקש והבלי חיים/ יפריח ארצו ועמו למגדים/ ודבש וחלב יגיר למופת העמים./ערש"ק פר' "ויקרא" תשע'ז

אתה בחרתנו ואנו רחוקים מדרכך/ מחפשי-דרך מוארת שלנו אבדה/ מתפללים שאור חדש עלינו יבקע/ ונשוב כקדם לחפש מטרה נעלה./ ערש"ק פר' "ויקהל פקודי" תשע"ז

מיליארדי שקלים ייכנסו לקופה/ הגז בצינורות מחכה לדחיפה/ עוד כמה אפליקציות מחכות בתור/ להזרים מזומנים לכיס עם החור./ ערש"ק פר' "כי תשא" תשע"ז

כל דור ועמלק שלו ורעיונותיו/ וכמו אז גם עכשיו/ עמלק בכל הדורות יצירתי/ מאנקויזיציה ועד השמד רוחני/ גם בדורנו רבות השיטות/ ניסיונות ותיאום כוונות./ערש"ק פר' "זכור" תשע"ז

ובימינו "נהפוך הוא" בכל המגזרים/ במקום לבנות, בתים נהרסים/ במקום לשמוח , מחפשים ליקויים/ אפילו מזג האוויר מתחפש והפכפך/ מה שהיה אמש היום הוא כבר לא כך./ערש"ק פר' "תרומה" אדר תשע"ז

והנה בימינו אנו מוצאים/ את עמינו נכשל בדיבור ומעשים/ מפשוטי העם ועד לדרגות הנעלות/ ניגפים בדרכי כשלים ומהמורות/ ערש"ק פר' "משפטים" תשע"ז

בעולם יום אהבה נחוג השבוע/ ולנו "ואהבת" מנהג קבוע/ יש לאהוב את הזולת/ כאילו בשרך הוא, לטוב ולמעט/ זה צו של דרך חיים/ בו נצטווינו לאורך ימים./ ערש"ק פר' "יתרו" תשע"ז

הקצב הפנימי המתבטא בנשמה. שירה , יש אומרים מגדרת, מגבילה./ לנו שירת השבת בהיגאל יוצאי מצרים/ תודת מרים הנביאה, עת נחצו המים./ יש בכי לדורות "על נהרות בבל"./ ויש שמחת הנגאלים לארץ ישראל./ ערש"ק פר' "בשלח" שבת שירה ט"ו בשבט תשע"ז

לפני אחת עשרה שנה בדיוק./ בנחישות, בחומרה ובדקדוק/ בצעו את פינוי הישוב עמונה./ אמי הייתה עדיין בין החיים/ והמראות אותן התקשתה לראות/ גרמו שקרסה בחדר האוכל באמצע הארוחה/עש"ק פר' "בא" תשע"ז

דרך חיינו בעולם זה/ כמו שחקן ראשי על במה במחזה/ עומד על במת החיים/ בוחר ונבחר אל המבחנים/ לעתים עולה לפסגות רמות/ לעתים מתדרדר במורד הדרגות/ ערש"ק פר' "וארא" תשע"ז

מאז ועד עתה, אולי ועד עולם/ תפקיד העם וכמצוות ייחודם/ לעשות הכל למלא ייעודם./ תוך שהם מתקיימים בעולם/ מכח מילוי תפקיד העם./ערש"ק פר' "שמות" תשע"ז

ועוד הדם זועק הצילו מפגיעה/ נשמעו כבר קולות מי לא ירה?/הגיעה שעת הגשת העזרה/ערש"ק פר' "ויחי" תשע"ז

טהר הנשק אינו להפקיר/ היכולת אזרח בשלום לביתו להחזיר./ נתפלל שהשפיות תשוב אל הדין/ ובית המשפט גזר דינו ישכיל להמתין./ערש"ק פר' "ויגש",

ניתן להבין שראייתנו מוגבלת/ כה צרה שהדעת אינה סובלת/ דרי שייח - מוניס וצפון תל אביב/ זועמים על יושבי הגושים עד להכאיב/ אך נכון להם כדי להשתיק מצפונם/ לתקוף יושבי שכם וחברון שהיא קניינם/ ערב שבת חנוכה תשע"ז פר' "מקץ"

הפעם הכתוב כולו בנימה אישית/ חוויות מפגשים ונשמה רגשית/ שמחה ואבל בעירבוביה/ שבוע של חיים בעולמו של י-ה/ חנוכה קרב ונדליק הנרות/ ונחכה ליום בו עם חברנו ל"מרחבים" נזכה להתראות/ ערש"ק שבת חנוכה ראשונה פר' "וישב" תשע"ז

שופכים טיעונינו לתוצאה. יושב מרומים שומע קולנו/ מלאכים מרימים גבה לדברינו:/ "כפויי טובה שכמותם,/ לעולם אינם מרוצים ממצבם"./מביטים בראייה מצומצמת, נקודתית/ ואת דברי התודה שוכחים להגיד./ערש"ק פר' "וישלח" תשע"ז

אשר בזכות ולא בחסד קיבלה/ שילם על כל שעל אדמה/ בדם ליבו ובזכות האמונה./ ואם ידבק בכל אשר הצטווה/ יישב לבטח תחת גפנה וטוּבה./ ערש"ק פר' "ויצא" תשע"ז

מחר סערה, אמר החזאי/ גשם ושלג ורוח ודאי/ ואני מתפללת בלב/ ה ל ו א י!/ ערש"ק פר' "תולדות" תשע"ז.

להבות אש פורצות מחסומים/ מלחכות צמרות עצים ובתים/ רוח שורקת לכוון אחד/ והאש מובלת עמה באחת/ ערש"ק פר' "חיי שרה" תשע"ז

לזכרם

חברי הגרעין שהלכו לעולמם

אנו מפרסמים את שמות חברי גרעין מרחבים שהלכו לעולמם. ( הקישו לצפייה ברשימה המלאה) בהמשך דברים שכתבו חברים או בני משפחה לזכר חברינו שאינם עמנו עוד

להלן דברים שכתבו חברים ובני משפחה לזכר יקיריהם

חנה אילון שיף הלכה לעולמה

בשבת פר' ויחי תש"ע החזירה חברת הגרעין חנה אילון (שיף) את נשמתה לבורא העולם לאחר מחלה קשה. במוצאי אותה שבת הובאה למנוחת עולמים בירושלים.

נועה אלון הי"ד (15.9.1942 - 19.6.2002)

נועה אלון (גלסנר) הי"ד נרצחה בפיגוע התאבדות יחד עם נכדתה

והנער איננו - לזכר צביקה (צוויק) בלומברג ז"ל

נפטר בערב ראש השנה תש"ס

שאול ברוכי ז"ל - מתוך אתר עין צורים

נולד: י"א תשרי תש"ג (22.9.1942) - נפטר: כ"ד אלול תשס"ה (27.9.2005)

זאביק חפיף ז"ל ליום השנה למותו

לזכרו של זאביק חפיף ז"ל נפטר בערב ל"ג בעומר תשמ"ז

תרצה יובל - וגשל אלחנתי ז"ל

נולדה בתל-אביב מרץ 1942 נפטרה דצמבר 2000.

בתיה לוינגר (ויינברג) ז"ל

היחידה מהשבט בר"ג שהצטרפה לגרעין, ונמנתה על בנות גרעין ב' עקב לימודיה בסמינר בגבעת וושינגטון.

רחל נורמן (גולדנברג) ז"ל

נולדה 24.5.42 בתל-אביב, נפטרה 7.11.02 בחיפה

יוסף פלק (פלג'י) הי"ד נפל במלחמת יום הכיפורים

חברנו מאיר קומרניק העביר לנו את סיפורו של חבר הגרעין יוסף פלק (פלג'י) כפי שפורסם בספר "יזכור"

ישראל צרי (עצאר) דברים שאמרה רעייתו בהלוויתו

מעולם לא ראית עצמך כאדם חולה ולא ותרת לעצמך כהוא זה. נתת כל מה שיכולת ולפעמים מעבר לכוחותיך ,למקום שכל כך אהבת קבוץ עין צורים, ולחברים שבו. היית בעל אוהב, אבא מסור וסבא שכל עולמו הם הנכדים.

איילה שפר (כהן) ז"ל

איילה השקטה והעדינה אך תמיד בעלת נוכחות ואישיות, הייתה חברה טובה ושותפה אמיתית לכל אחד מאתנו חברי "מרחבים" בכל מקום בו הייתה תרמה ונתנה הכל מעמקי לבבה. הקימה בית לתפארת וקבעה את משכנה עם בעלה יבל"א במרכז שפירא, שם המשיכה לתרום לקהילתה ולכל מכריה וידידיה. גם כשחלתה התמודדה בגבורה עם מחלתה ושמרה על צלם אנוש עד לרגיעה האחרונים. איילה נפטרה בז' בטבת תשע"א (14/12/2010) יהי זכרה ברוך

מרדכי רזיאל (פוצ'י) ז"ל

נתינה למען הציבור והקהילה. זה היה המוטו של מרדכי (פוצ'י) רזיאל. בכל תפקיד נתן את כל כולו ללא גבולות. גם בימים שבריאותו הייתה טובה וגם כשבריאותו נפגעה. המגבלות לא פגעו כהוא זה במרצו ובמסירותו. בכל המרץ ומכל הלב שהכריעו באמצע עשייתו למען בית הכנסת בעין צורים.