יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
אט אט נתגלה יפה כבעל סמכות מן המעלה הראשונה בתחום המדיציני, ורבים מוועדי המושבות ומעסקני היישוב פנו אליו וביקשו את עצתו. אך לא אחת נתקל ב"קומבינות" וחתירות נגדו שפגעו בו קשות. דוגמה לכך היא העדפת רופא צעיר וחסר ניסיון, שהועסק בתחנת הניסיונות של אהרנסון בעתלית, על פני יפה הוותיק והמנוסה הימנו.

פעילות ד"ר יפה כרופא בזכרון יעקב בשנים 1906 – 1919 מרדכי אשל ב. פעילות ד"ר יפה בזכרון יעקב והיישובים העברים בצפון הארץ ומאמציו להדברת המלריה. באחד ממכתביו האחרונים לשייד, טרם עזב את זכרון יעקב, כתב ד"ר יפה כי אין זה נכון שמספר החולים בזכרון יעקב קטן מזה שבראשון לציון וסביבותיה, להיפך הוא גדול בהרבה וראיה לדבר: הוא מתקשה לעזוב את המושבה פעמיים בשבוע בערך ע"מ לבקר חולים פרטיים, הואיל ומספר תושבי ראשון וסביבותיה קטן ממספר תושבי זכרון יעקב מחוזו ובעוד שלרשות תושבי ראשון לציון עומדים בתי חולים ביפו, בהם מצויים רופאים אירופיים וקרבתה של מושבה זו ליפו רבה, לא כן הדבר לגבי מחוז זכרון יעקב, מקום בו זהו בית החולים היחידי. זאת ועוד; סביבת זכרון אינה בריאה, כשל ראשון לציון. לכן עדיף, לדעתו, להימנע מלטפל בחולים כמו במשרד צדקה, אם הברון יסכים שלא יתרפאו זרים במרפאתו, למעט מקרים דחופים, יהא באפשרותו לקמץ בהוצאות המרפאה ובית החולים. נראה שמכתב זה בא כתגובה לדרישת הברון, באמצעות שייד, כי עליו לקמץ בהוצאות הריפוי והאשפוז במרפאתו. יש לזכור שבאותם הימים נוספו לאחריותו תושבי "בת שלמה" ו"מאיר שפיה", בנוסף לישובים בהם פעל בעבר. מסוף מכתבו, מיום ה- 9 בספטמבר 1895, עולה כי חרף מאמציו לסיים עבודתו בקיץ אותה השנה, לא נמצא לו מחליף. יפה הצר על נכונותו לנקוט בפעולות לצמצום בהוצאות השירות הרפואי שהגיש, שאחד הביטויים להם היה צמצום מספר העובדים בבית החולים וצמצום בהוצאות רפואיות, כדרישת הברון. האם כתב ד"ר יפה יומן בשנת 1906? הדבר אינו ידוע, הואיל ובספרו לא נמצאו פרטים לגבי שנה זו. דברים אלה אמורים גם לגבי החודשים הראשונים של שנת 1907. מן הכתוב ביומנו, החל מיום 19 במאי 1907, ניתן להבין כי חידש את עבודתו בזכרון יעקב. ביום זה כתב איגרת לברון רוטשילד, מתוכה ניתן להבין כי בפריז התקבלה החלטה לסגור את בית החולים במושבה. יפה, באיגרתו, שוטח תחנוניו בפני הברון ומפציר שלא לסגור את ביה"ח. בחיפה אין בתי חולים, זולת אלו הפועלים בשרות המיסיון. באזור חדרה וזכרון יעקב טרם הודברה הקדחת, ולולא פעלו הרופאים ד"ר וייץ וד"ר כהן בסיוע בית החולים, היה מניין הנפטרים גדול בהרבה. מצב מושבות צפון השרון ומורדות הכרמל קשה מזה של מושבות יהודה ושפלת החוף הדרומי. לפיכך, גם אם ראוי לקמץ בהוצאות, אין מן הראוי לסגור את ביה"ח. לדעתו, אם יינתן לביה"ח תקציב שנתי של 3000 פרנק, ואם חולים שמצבם הכלכלי תקין, ישלמו, יוכל ביה"ח לתפקד כראוי. יפה לא נסמך רק על שולחן הנדיב ופעל גם בקרב הנהלת יק"א (לימים פיק"א), ע"מ שתסייע למוסד שבאחריותו, ואכן גוף זה נענה לפנייתו. יפה אינו מסתפק רק בעבודתו הרפואית, וכשעולה לדיון מיקום ראוי להקמת בתי המושבה עתלית, הוא נוטל חלק בבדיקת המקום המיטבי להקמת המושבה, על בסיס חקירת קרקעותיה, ריחוקה מהביצות, משטר הרוחות וגובה מיקום הנקודה מעל פני הים. בשנים בהן שהה יפה בזכרון יעקב הוא קשר קשרים עם עמיתיו הפועלים בארץ, והאיץ בהם להתארגן במסגרת גוף פרופסיונאלי. במקרים אחדים התגלו בינו לבין עמיתיו מחלוקות רציניות בעניין שיטות הריפוי בהן נקט. מקרה מובהק הוא האם יש ליתן תרופות לחולים גם כאשר ההבחנה הרפואית אינה מלאה. בנושא זה גילה יפה גמישות, לדעתו עדיף רופא גמיש על פני רופא הפועל "לפי הספר", גם אם הראשון פועל על בסיס הערכות, זאת מתוך הבנה שעדיפה פעולה רפואית על פני "שב ואל תעשה". תחום חדש בו עסק יפה הוא הגשת דין וחשבון שיטתי תחת הכותר: "דו"ח סניטרי של המושבה זכרון יעקב וסביבותיה". רשימה זו כללה את מניין החולים במחלות קשות לסוגיהן ומעמדם (פועל או תושב). במקרי מוות, צוינו סיבת המוות וגיל הנפטר בכל אחד מן הישובים. במקביל לכך רשם גם את מספר הלידות (רישום נפרד לזכרים ולנקבות). רישום זה סייע לו בסטטיסטיקה אודות לידות ותמותות לכל 1000 נפש. דו"ח כזה הגיש יפה, אחת למספר חודשים, לפי מיון המחלות לסוגיהן: מלריה, מחלות עיניים, שחפת, מחלות שיגרון, מחלות איברי נשימה וריאות, עצבים, מחלות מין, שנית ואדמת. את הדו"ח נהג לסיים בסטטיסטיקה של מספר הנפטרים לכל 1000 נפש ותיאור המצב הסניטרי המצוי בכל יישוב בו פעל. לשיפור המצב הסניטרי נהג להמליץ על פעולות שיש לנקוט, כגון: סילוק פגרים ונבלות, ניקוי בורות שופכין, הרחקת אשפה, בחינת טיב המים ובעיקר סילוק וטיהור מקווי מים מיתושים, כולל המלצות להתקנת רשתות מגן בדלתות וחלונות בתי המתיישבים ומבני הציבור. מחשבה ומאמץ רב השקיע יפה במטרה לשפר את תנאי חייהם של תושבי זכרון יעקב. בעבר היו רבים מתושביה תשושים לרגל מחלת קדחת שחור השתן, ייבוש הביצות וניקוזן צמצמו את מספר החולים באופן משמעותי. צמצום זה נעשה בעזרת נטיעת חורשות עצי איקליפטוס בביצות. כידוע, נפטרי המושבה חדרה בימיה הראשונים הובאו לקבורה לבית העלמין בזכרון יעקב. המסייר בבית עלמין זה עד למספרם הרב של תינוקות וילדים רכים שמתו ממחלה זו. גם בגירים רבים מבני חדרה קבורים בבית עלמין זה ורובם ככולם מתו מן הקדחת. מחלה זו פגעה קשות גם בקרב פועלים שהועסקו ע"י האיכרים, ויפה תלה את השיפור במצבם הרפואי של הנתונים להשגחתו ב"חובבי ציון" ובעיקר בברון, שנענו ליוזמתו ולעצותיו, ופעלו בהתאם לבקשתו. אט אט נתגלה יפה כבעל סמכות מן המעלה הראשונה בתחום המדיציני, ורבים מוועדי המושבות ומעסקני היישוב פנו אליו וביקשו את עצתו. אך לא אחת נתקל ב"קומבינות" וחתירות נגדו שפגעו בו קשות. דוגמה לכך היא העדפת רופא צעיר וחסר ניסיון, שהועסק בתחנת הניסיונות של אהרנסון בעתלית, על פני יפה הוותיק והמנוסה הימנו. בדומה לדו"ח החודשי ולסיכום השנתי אודות התחלואה, הכין ד"ר יפה גם דו"ח שנתי מסכם על פעילות בית החולים שבניהולו. להלן עקרונות דו"ח זה: הסיכום כלל את מספר החולים שאושפזו בבית החולים לדוגמה (בשנים 1908 – 1909) אושפזו בסה"כ 138 חולים, מהם נפטרו חמישה. 56 פועלים שכירי יום קיבלו טיפול חינם, ופעולת בית החולים סייעה רבות לפועלים שמלאכתם קשה ומצבם הגופני רופף. מצבו הכספי של בית החולים: גרעון או רווח, מצב הצטיידותו במיכשור רפואי מתקדם, סיוע מצד רופאים צעירים שהגיעו מחו"ל והשתלמו בבית החולים במחלות השכיחות בארץ ובדרכי ריפוין, תוך הדגשה כי הניסיון שנצבר בעבודתם נעשה בעיקר בהשגחתו. בדו"ח השנתי שכתב על השנים 1909 - 1910 בולטות עובדות חדשות: מגפת ה"דנגה" (מחלה טרופית וסובטרופית נגיפית, המועברת באמצעות יתוש מסוג "אדס") פגעה בתושבים כולם, החלישה את החולים שנמנע מהם לצאת לעבודה במשך שבועות אחדים. אלכוהוליזם, תופעה ההולכת ונעלמת, והייתה מצויה בעיקר בקרב איכרי המושבות. מחלת עיניים שכיחה הייתה הגרענת (טרכומה), אך זו הלכה ופחתה. ועדה סניטרית הוקמה בכל יישוב שהיה בתחום אחריותו, הודות ליוזמתו, והעבודה הסניטרית שפעלה במיטבה. השמש ו"עזרת שמים" ביערו את כל הטומאה. מקדחת סבלו בעיקר תושבי עתלית, שהשפיעו גם על תושבי זכרון יעקב. יפה מציין שהחל בהזרקת מנע של חינין (אינטרה וינז) אחת לחמשה ימים לבריאים, ובחלוקת חינין לתושבים באופן קבוע, תוך הקפדה על נקיטת צעדי זהירות. ניטעו עצים, נקבעו רשתות מגן בחלונות ודלתות. אשר לטיפוס הבטן, במחלה זו חלו בודדים, וכן בשחפת, מה שאין כן בקרב תושבי כפרים ערבים ובדואים בקרבם הייתה תחלואה גבוהה יותר. בתחילת שנת 1911 הגיש יפה דו"ח מסכם על השנה שקדמה לה. מדו"ח זה עולה כי חל גידול משמעותי במספר שעמד על 301, מהם אושפזו בתשלום 147 ויתרם חינם. רוב המאושפזים היו חולי מלריה, מתוכם היו ארבעה חולים שחלו בקדחת שחור השתן מהם מתו שנים. באותה שנה היו בסה"כ שמונה מקרי מוות. מחלות שלא נרשמו בדיווחי השנים הקודמות היו: דיזנטריה, כליות, פצעים שונים וקדחת מלטה (הגורם למחלה זו הוא שתיית חלב עיזים וכבשים שלא פוסטר). סייעה לידו, כך כתב בדו"ח, חובשת שהשגיחה על החולים. בהשגחה על המטבח והנהלת החשבונות הועסקה אחות נוספת שהייתה גם מנהלת המשק. כאח הועסק משכיל צעיר שעבד בניקיון ובסדור בית החולים, טיפול בחולים ולעיתים גם שמירה בלילות. אף המבשלת טיפלה לעיתים בחולים בזמנה הפנוי. בעבודות שחורות הועסקה ערביה ג' פעמים בשבוע. עובד נוסף, שסבל ממחלת ה"נפילה" התגורר בצריף בגן בית החולים, שילם תשלום חודשי והועסק בחצר ובגן, עזר בשליחויות ובחשבונות. מתוך 301 המאושפזים היו 157 פועלים, מתוכם 73 מעתלית ו– 44 מחדרה, הכנסות ביה"ח היו 3000 פר' תמיכת הברון. 1286 פר' תשלומי מאושפזים, תמיכת הפקידות 300 פר', סך כל ההכנסות 4586 פרנק, נראה כי בית החולים נקט צעדי ייעול בתעסוקת העובדים וכי כשליש מהכנסות בית החולים באו מגבייה ממאושפזים בעלי יכולת כספית. גם כישלונות היו מנת חלקו של בית החולים: ב-5 באוגוסט דיווח יפה כי בביה"ח נפטר צעיר בן המושבה לאחר ניתוח. עובדה זו מעידה כי גם פעולות כירורגיות התבצעו בבית החולים. בשלהי דצמבר 1911, הוגש דו"ח נוסף, ממנו עולה כי מחלת הקדחת הלכה ופחתה בקרב בגירים וילדים, תודות לפעולות יפה. החל משנת 1912 פחתה התכתבותו של יפה עם הברון, ומנגד עיקר דיווחו של יפה הופנה להנהלת יק"א בפריז. שימעו של ד"ר יפה פשט בארץ ובית החולים של "הדסה" בצפת הזמינו למלא משרת רופא ראשי בבית חולים זה, אך יפה דחה בקשה זו בנימוס, והבטיח לפעול לאיתור מועמד מתאים בחו"ל לכשיצא לאירופה. לרוטשילד דיווח יפה על הצלחתו בהדברת הקדחת הודות לתרומתו הכספית, המאפשרת לערוך את ניסיונותיו בהיקף נרחב יותר. הוא הודיע לברון כי יזם הקמת ליגה אנטי - מלרית ארצישראלית. נשיא ארגון "עזרה" בברלין נועץ ביפה בדבר אופציית הקמת בי"ס בחדרה, אך יפה דחה אופציה זו בגלל שני טעמים: הראשון, התנגדותו לשיטת החינוך של הארגון, ואי התאמת מיקום המושבה לילדים בשל אקלימה הגרוע. בנוסף, סבר יפה, כי ישראל בלקינד הבילו"יי, חסר כישרונות ניהול הולמים. קשת הפונים אליו לייעוץ חרגה מתחומי מקצועו הרפואי ומלמדת על חשיבות הניסיון שצבר בעבודתו הציבורית ושיקול דעתו. החל משלהי נובמבר 1912, החל יפה לפעול במושבות "ייסוד המעלה" ו"משמר הירדן". נראה, איפוא, כי בית החולים פעל כסדרו גם בימים בהם נעדר יפה ממשמרתו. בדו"ח שהמציא להנהלת יק"א בפריז פורטו עיקרי פעולתו: עריכת ביקורי בית בכל בתי המתיישבים בייסוד המעלה, בלווית הד"ר מלכין (שהיה רופא ותיק בחדרה, ראש פינה ונהלל וידיד נעורים של יפה) וד"ר נובומינסקי (שהיה רופא במושבה מטולה ואח"כ בת"א) לבחינת מצב הטחול של החולים בקדחת ( טחול מוגדל העיד על חומרת מצב החולה), מבין 144 תושבים שנבדקו, היו רק 14 בעלי טחול במצב נורמאלי, לכל השאר היה טחול מוגדל או טחול מוגדל מאוד. בדיקת תלמידים העלתה כי רק אצל 4 תלמידים מבין 36, נמצא טחול נורמאלי. מנין הקודחים עמד על 104, מתוכם 9 לא קדחו כלל בעת הביקור, אשר לאחרים אלו קדחו אם במעט או באופן כרוני. מבין 32 משפחות שסבלו מקדחת שחור השתן, הבריאו 22 חולים, ומתוך 13 משפחות נגועות נפטרו 27 נפשות. בתוך כלל האוכלוסיה נמצאו במצב בריאות טוב 27, במצב בינוני 28, במצב רע 56, ורע מאוד 36. במשמר הירדן נבדקה אוכלוסיה בת 69 איש. מתוכם חמישה לא קדחו כלל 13 קדחו במעט, באופן בינוני 23, ו-28 קדחו רבות. המלצותיו של ד"ר יפה היו להעניק טיפול מונע בחינין, לשפוך נפט בכל מקורות המים בהם אותרו יתושי האנופלס, ולטפל במיוחד בנגועי מלריה ומועמדים לקדחת שחור השתן, כשאמצעי המניעה הם: איתור מקורות גורמי התחלואה, עריכת בדיקת דם לתושבים ועריכת סטטיסטיקות מדויקות לשם מעקב. במהלך השנים הבאות התמיד יפה במסעותיו ביישובי אצבע הגליל וביישובי צפון השרון והגיש דוחות סטטיסטיים לכל ישוב, במגמה לעמוד על התקדמות הדברת מחלת הקדחת וקדחת שחור השתן. דוחות מסוג זה הומצאו לא רק להנהלת יק"א כי אם גם במישרין לברון רוטשילד. בדומה לטיפול במתיישבי היישובים העבריים, פעל יפה גם בקרב ערביי היישובים שבסמוך למושבות, הואיל ונשאי הקדחת לא ידעו גבולות. בדו"ח מראשית שנת 1913 דיווח יפה להנהלת יק"א בפריז על מצב משביע רצון בייסוד המעלה . שיפור המאבק היה מותנה גם בהימצאות צוות רפואי של חובשים ורוקחים מקצועיים, ועל כן תבע יפה להמיר חובשים מקומיים שאינם מקצועיים בחובשים מקצועיים. באותם הימים פעלה בייסוד המעלה האחות שרה שמוקלר, שרה נדבקה שם בקדחת ומתה ממחלה זו (בית ההבראה ארזה במוצא נקרא על שמה, שרה נחשבה לדמות מופת בקרב האחיות). גם בייסוד המעלה הועסקו ערבים אצל האיכרים וגם בעבורם תבע יפה הספקת חינין. בעוד שמניין מתיישבי המושבה היה 206 נפש, מניין האוכלוסייה הערבית עמד על 250 נפש, אך בשונה מהספקת החינין ליהודים שניתן חינם, נתבעו הערבים לשלם בעד התרופה. יפה עמד בקשרים מקצועיים עם רופאים ומכונים מן המעלה הראשונה באירופה, שהתמחו במחלות בהן התמקד. הוא העלה רעיון להקים סנטוריום למבריאים בצפת או לחילופין בשפיה. כן עסק יפה בחיבור עבודות ופרסומים מדעיים שראו אור בעיתונים מדיציניים בצרפת. בחורף 1913 דיווח יפה על שיפוצים שנערכו בבית החולים: בין השאר הוסרה רצפת העץ והומרה ברצפות וביה"ח סויד, נבחרה הנהלה חדש ה, נתקבלה לעבודה מבשלת חדשה אך מטעמיה לא היו לרוחו של יפה. לדעת יפה מגורי הערבים במושבות יק"א היו אבן נגף בדרכו להדברת הקדחת, היה צורך לבחור באחת משתי האופציות: להרחיקם או לספק להם חינין חינם, אך הצעתו נתקלה בהתנגדות האיכרים, אשר סירבו להרחיקם ואולם גם סירבו לערוב לתשלומיהם בעד התרופות . בשנה זו החל יפה לפעול גם ב"מרח" (בימינו המושבה "גבעת עדה"), שלצדה היה כפר ערבי גדול. במכתבו ליק"א בפריז סקר את הגורמים לקדחת במושבה זו, והציע לטפל במקורות יתושי המלריה שנמצאו בוואדי "כניר" סמוך למושבה, וכן הציע לקדוח באר מים נוספת בסמוך לוואדי זה, שאפיקו היה במרחק מאה מטרים מבתי המושבה, והיווה את המקור המרכזי לייתושי האנופלס. גם כעבור עשר שנים מסיום עבודתו בטבריה, המשיך יפה ללוות את מצבם הרפואי של תושביה. במכתב מיום ה-3 ביוני הוא תבע מהרופא המקומי לספק חינין לתושבי העיר, בשל מציאות יתושי אנופלס רבים בטבריה ובסביבתה הקרובה זאת פרט לעובדה שהיו בקרבה מקרי קדחת מרובים, ביניהם בעלי טחול מוגדל. מה הייתה שגרת יומו של יפה ? בקיץ שנת 1913, דווח יפה לאחותו ברוסיה כי הינו עסוק עד מאוד חרף העובדה כי: "זכרון שלנו מתנהגת יפה, אין במקום מחלות חמורות, אבל המושבות השכנות חדרה, כרכור, בהם מצויים פועלים רבים מספקות לי עבודה רבה". יפה נהג להשכים בשש בבוקר ופתח את יום עבודתו בבדיקות מיקרוסקופיות ובקריאת ספרות מקצועית. בשעה שבע בבוקר החל בקבלת חולים עד לצהרים ללא הפסק. לאחר שעת מנוחה קצרה שוב קיבל חולים, ואח"כ ערך ביקורי בית או יצא לבקר במושבות הקרובות, כשעיקר עיסוקו היה במלריה ובהדברתה. מסתבר שפעולותיו ב"ייסוד המעלה" נשאו פרי: בדו"ח שהעביר להנהלת יק"א בפריז, ניכר כי מספר החולים בקדחת ירד בתוך שבעה חודשים מ-99 חולים ל- 12 בלבד. בשלהי אוקטובר הניח בפני הנהלת יק"א הצעת תקציב לעריכת שירותים אנטי - מלריים בסכום של 7800 פרנקים. בשלהי שנת 1914 פנה יפה להנהלת ועד העזרה בזכרון יעקב כי יסייעו לבית החולים שבהנהלתו, הואיל ומצבו קשה. רבים מבין המתאשפזים, כך כתב, אינם משלמים בעד התרופות והטיפול בהם, ישנם פועלים החולים במחלות קשות, בעיקר מבין אלו העובדים בזכרון ובסביבתה, לכן תבע כי ועד העזרה יסייע לכל פועל מטופל בפרנק אחד ליום עבור אלו שאין בידם לשאת בהוצאות הטיפול בהם. במקביל פנה יפה גם לד"ר רופין, מי שניהל את המשרד הארצישראלי מטעם הנהלה הציונית, בבקשה לסייע כספית לבית החולים. בסיום מכתבו ציין כי חלק גדול מן הגירעון נובע מטיפול בפועלים, והזהיר כי ללא סיועו יאלץ לסגור את בית החולים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החמיר מצבו הכלכלי של היישוב היהודי בארץ בשל ניתוקה של הארץ מהמקורות הכספיים באירופה. ד"ר יפה, כשאר ראשי עסקני היישוב שנותרו בארץ, פעל במסגרת "ועד ההגירה" שהוקם לרגל גירוש תושבי תל אביב- יפו, מושבות יהודה ופ"ת. ד"ר יפה התלבט האם להישאר להתגורר בזכרון או לעקור ליבנאל, שם התגוררה אחותו. במזכרו הוא דיווח לד"ר גולדברג בירושלים על מצב הגולים שהגיעו למושבתו. מדיווחו עולה כי בזכרון פרצו מחלות קשות, בתוכן מלריה שעיקר קורבנותיה היו בין התימנים, וכן החלה להתפשט בה מחלת טיפוס הבהרות. הוא תבע עזרה רפואית, תקציבית והמצאת תרופות, בהעדר כל אלו, הצהיר, לא יוכל להמשיך בעבודתו. בעיקר תבע לספק חינין עבור התימנים שנמצאו בסכנת נפשות. גם המצב בשפיה, שקלט גולים, לא שפר, לשפיה הועברו תלמידי הגימנסיה העברית שגורשו מתל אביב. הדוחק ובעיית מגורי המגורשים היוו סכנה לתלמידים ולמתיישבי המקום. נראה שרוב זמנו הוקדש בשנה זו בטיפול במהגרים שגורשו לצפון ע"י התורכים . תמונה דומה, אך קשה יותר מבחינה רפואית, מתוארת ביומנו בשנת 1918, והעוסקת בשנים 1915 עד 1918. בינואר 1919 כתב יפה איגרת מזכרון לידידתו הד"ר בן עמי במטולה כי החליט לסיים את הרפתקאותיו עם "הדסה", וכי עתיד הוא להישאר במושבה עד ה-1 במאי, במועד זה הוא יעקור לחיפה ויחל לשמש בה רופא פרטי. בזאת בא לסיומו הפרק השני של פעילות ד"ר יפה בזכרון יעקב. ד"ר יפה פעל בחיפה כרופא עד פטירתו בשנת 1936 . לאחר פטירתו הובא הד"ר יפה למנוחת עולם בבית העלמין הישן בחלקת הקבר של משפחת לנגה, שהיו ידידיו מימי פועלו בזכרון יעקב. נרשם ביום כ"א באייר תשע"ד.