יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
במדור זה נפרסם השבוע ובשבוע הבא שתי כתבות אודות ד"ר הלל יפה ופועלו להקמת מערכת הבריאות ובתי החולים בארצנו. כדי להגיש את הנושא בשלמותו יופיע המדור שבועיים ברציפות ולאחר מכן יחזור להתפרסם אחת לשבועיים.
08:44 (16/07/14) שייקה שניצר

בית החולים בזכרון יעקב, מראשוני בתי החולים העבריים בארצנו מרדכי אשל א'. שנות פעילות ד"ר יפה בשנים 1893 – 1895 . ביפו הוקם בית החולים העברי הראשון, בשנת 1890 בחדר שכור, ביוזמת יחיאל מיכל פינס, שהיה אחד מעסקני היישוב החשובים בימים ההם. בידו סייע ד"ר מנחם שטיין, שעלה ארצה בשנת תרמ"ג ונמנה על חברי ביל"ו. בית חולים זה נשא את השם "שערי ציון", ולא בכדי. רובם המכריע של העולים לארץ הגיעו, באותם הימים, דרך נמלה של יפו, ומתוך ריבוי העולים ביפו נדרשה הקמת בית חולים עברי, שעד להקמתו פעל בה בית החולים של המיסיון. ברחוב המייסדים מס' 98 בזכרון יעקב, סמוך לגן ילדים הפועל אף בימינו, מצויים זה לצד זה שני מונומנטים המנציחים את בית החולים שפעל בזכרון יעקב. הראשון שבהם, והמפורט יותר, הוא שלט הנצחה המצוי בסמוך לגדר בית הספר על שם הרב זאב יעבץ (שניהל את בית הספר ושימש בו גם כמורה, ואשר הורחק מן המושבה עקב חילוקי דעות עם פקידי הברון). בית ספר זה נבנה על שטח בית החולים של המושבה. המונומנט השני הוא הנצחה לבית החולים ומצוי בחזית גן הילדים. להלן נוסח שלט ההנצחה: ד"ר הלל יפה ז"ל – אוהב האדם ד"ר הלל יפה ז"ל – נולד ברוסיה בשנת 1864 ונפטר בישראל בשנת 1939, למד רפואה בז'נבה והשתלם בפריז במחלות עיניים. היה מומחה למחלות הקדחת והגרענת בטבריה, בשנים 1891 – 1895, בשנים 1893 – 1895 עבד בזכרון יעקב כרופא המושבה וכרופא עיניים. בין השנים 1895 – 1905 עבד ביפו והיה מראשי חובבי ציון. ד"ר הלל יפה השיג אמצעים מהברון רוטשילד ליבוש ביצות חדרה ולנטיעת איקליפטוסים. נלחם בקדחת ועשה רבות להדברתה. פעל גם למען ייבוש הביצות בשומרון ובגליל העליון. הרופא עבר להתגורר בחדרה, עם אשתו ובנו, כדי לעודד את תושביה שסבלו מקדחת, וממלרית שחור השתן. בשנת 1896 שיקם את המושבה באר טוביה. הוא היה ממייסדי ההסתדרות הארץ ישראלית ונבחר ליו"ר הראשון שלה. היה ממייסדי "גימנסיה הרצלייה" וניהל את ביה"ח ביפו. עבד כרופא בחיפה, בטבריה, ביפו, בזכרון יעקב ובחדרה. ד"ר הלל יפה חזר לזכרון יעקב ב 1907 ועד 1919 ניהל את בית החולים, שהפך למרכז רפואי לתושבי צפון הארץ. הוא ארגן קורסים והשתלמויות לרופאים וארגן את קופ"ח הראשונה בארץ. בתקופה האחרונה לחייו בשנים 1919 – 1936 עבד כמדען בחיפה וחקר את מחלת המלריה וריפוייה. המונומנט השני עשוי אריחי אבן, הבנויים בצורת קשת שעליה נחרטה כתובת זו: גל – עד לזכר בית החולים הראשון שנוסד בזכרון יעקב בשנת 1890 מועצה מקומית זכרון יעקב. למען האמת ההיסטורית ראוי לציין כי פרטים אחדים בשלט ההנצחה אינם מדויקים וטעונים תיקון. על פי ספרו של ד"ר הלל יפה: " דור המעפילים" (ראה אור בהוצאת דביר, ת"א תרצ"ט). כתב הלל יפה כי בטבריה שימש רופא מסוף אוקטובר 1891 ועד סוף חודש ספטמבר 1893, לאמור: במשך שנתיים. לזכרון יעקב, הגיע ככל הנראה, זמן קצר לאחר שסיים את עבודתו בטבריה, על פי הזמנת תושבי זכרון יעקב, אשר פנו אליו למען ישמש כרופא במושבתם . במושבה בה התגורר שימש כרופא בין השנים 1893 – 1895. מאוחר יותר ככל הנראה בשנת 1906, שב לזכרון יעקב ע"מ לשמש כרופא המושבה, תפקיד בו עסק עד שלהי מרץ 1919. למען הדיוק יש לציין כי ד"ר יפה לא היה הרופא הראשון בזכרון יעקב. קדם לו ד"ר א' קליין, אשר שימש בזכרון יעקב, בין השנים 1891 – 1893, כרופא המושבה , ובתקופתו הסתיימה בניית בית החולים המקומי. רק לאחר שהראשון עזב את תפקידו החליפו ד"ר יפה, וזאת על פי הצעת הברון. ד"ר יפה בספרו אינו בוחל מלתאר את שמצא בבית החולים ובבית המרקחת שלצידו. ומתוך שבחו של ד"ר קליין סיפר גם בגנותו. כאשר הגיע לבית החולים, בו נמצאו ארבע עשרה מיטות אשפוז, נמצא שלבד מן הרופא היו תשעה פקידים שהועסקו בו, חובש נאמן ואדם הגון, גנן, מנהל ומבשלת, ואילו אחות לא הועסקה בו. כלכלת החולים (לחמניות וחלב) הייתה על חשבון הברון, אך גם כלכלת פקידי המושבה הוטלה על כלכלן ביה"ח וזה דאג להגיש לפקידות, בתום כל חודש חשבון הוצאות ולקבל את התמורה. את ד"ר קליין תיאר כרופא טוב, אדם נאור מן הדרגה הגבוהה, פיקח וחכם להפליא, אך עצבני במידה יתירה ובעל לשון חריפה יתר על המידה ומחמת תכונות אלו לא רכש לו חיבה יתירה מצד המתיישבים והפקידות. רופא זה היה גם רשלן במידה מסוימת, ואיפשר לפקידיו לעשות כרצונם. את בית המרקחת (אופתיקה בלשון הימים ההם) מצא מוזנח ובמצב מרושל. אי אפשר היה לקרוא את הכתוב על צנצנות בהן הוחזקו תרופות. לבני המושבה ניתנו תרופות חינם, אך לא נרשמו פרטי אופן שימושן. לפיכך הורה הלל יפה לסגור את בית המרקחת לאלתר, עד אשר ייעשה בו סדר. על צנצנות, בהן היו תרופות מסוכנות, דאג לציין בתווית ראויה "לשימוש חיצוני בלבד". בבית המרקחת מצא שוקולד, יין טוב וקוניאק משובח, שהרוקח עשה בהם שימוש לפרקים עד בלבול הדעת. אמרכל בית החולים נהג לספק לרופא, בכל ערב שבת, עוף יפה מתקציב בית החולים. כמובן שאמרכל זה פוטר לאחר זמן קצר. עם זאת לא נמנע ד"ר יפה לתבוע את חלקו בכלכלת ביתו, כפי שנהג בימי קודמו, ובכלל זה גם מים מן הבאר, נפט, יין וירקות. בבית החולים אושפזו בעיקר חולי מלריה. היו אלה תושבי המושבה ואף חולים מתושבי המושבה חדרה, שאף היא סבלה קשות ממחלה זו. את התקציב לתרופות תבע לקבל מעוזרי הברון בפריז, אשר לא אחת החליטו על דעתם לשנות את סוגי התרופות וכמותן מבלי להיוועץ בכך בד"ר יפה. במקרים אלו תבע יפה מן הברון להקפיד על בקשתו במלואה, ואף פרט את הצורך בתרופות אלה והשימושים להם נועדו. את החובש החליף בחובש חדש, והמיר את שיטות העבודה בבית המרקחת בשיטות חדשות ויעילות. בית החולים דאג לספק תרופות לא רק לתושבי המושבה היהודים כי אם גם לערבים שהתגוררו במושבה כפועלים אצל בעלי ה"אחוזות" וכן ערביי הסביבה, מאחר והקדחת פגעה באלו כמו בתושבי חדרה, עתלית ועובדי המזגגה בטנטורה, בראשה עמד מאיר דיזנגוף. לא רק יפה נטלטל בדרכים כדי לטפל במטופליו, גם החובש המומחה שטרן היה נלווה אליו לעיתים קרובות. לכל מתיישבי יישובים אלו דאג יפה לספק חינין ובמידת הצורך לאשפז חולים בבית חולים שבניהולו. יפה ביצע גם בדיקות מקיפות לאיתור מקומות בהם דגרו יתושים נושאי נגיף הקדחת, בביצות, בריכות, בורות ומקווי מים, והדריך את התושבים בדרכים בהן יש לפעול על מנת לחסלם. לא אחת נזקק יפה לפנות במישרין לנדיב הידוע, בגין אי מלוי בקשותיו על ידי בא כוחו הבכיר של רוטשילד, שעמד בראש הפקידות במושבה זו. זה היה גם כאשר נזקק לקניית צנצנות שנדרשו לבית המרקחת, פריט של מה בכך. נראה כי מחאתו הועילה ואכן צנצנות אלו אושרו לרכישה. יפה לא זנח את יהודי טבריה, עיר בה פעל בארץ לראשונה כרופא. כשנשאל ע"י אליהו שייד, פקידו הבכיר של הברון ובא כוחו בארץ, אודות מצבם הרפואי של יהודי טבריה ונחיצות שירות רפואי מוסדר ליהודיה, השיב: "אני יודע כמה זקוקים תושבי טבריה לרופא ולבית חולים, ויהי קטן. סדרי הקהילה אינם מופתיים, יתכן שהממונים אינם נקיי- כפים, אך את המשכורת לרופא שילמו כסדרה – מצד זה לא אוכל להתאונן עליהם" , עוד הוסיף כי אם יוקם לצד בית החולים בעיר גם בית מרקחת שינוהל בידי הנהלה מסודרת, יוכל ביה"מ לשאת את עצמו. יפה לא שכח את טבריה ויהודיה, שנגעו בלבבו. (בית חולים יהודי לא הוקם ע"י הברון בטבריה. את השרות הרפואי קיבלו יהודיה מידי רופא המיסיון הסקוטי ד"ר טוראנס, שהקים לימים את ביה"ח הסקוטי בעיר זו, ושימש גם כבית יולדות. בית חולים היהודי הראשון בעיר זו, ע"ש פטר שוויצר החל לפעול רק בשנת 1930). ממכתבי יפה עולה כי יהודי טבריה נהגו להיוועץ בו בסוגיה זו ומהם נודע לו כי רכשו חלקת קרקע לבניית בי"ח, וכי הנהיגו סדרים מתוקנים בכספי תרומות יהודי העולם אשר נשלחו לממוני הקהילה האשכנזית בעיר זו. כאשר נתקבל בטבריה רופא מחליף ליפה, שיתף ד"ר יפה פעולה עם מחליפו וייעץ לו בתחומים אשר היה בקיא בהם. ד"ר יפה נהג לרשום בפנקסו באופן תדיר את האירועים שהיה מעורב בהם כרופא המושבה. לשייד, בפריז, נהג לדווח מדי חודש בחודשו על המצב הרפואי של מתיישבי המושבות בהם טיפל, ועל המחלות מהן סבלו, ובעיקר על המחלות המדבקות שנתגלו בקרב האוכלוסייה שבטיפולו. לימים הנהיג יפה דיווח חודשי ושנתי, אותו הציג בפני אישים וגופים שונים, לצורך הבהרת התמונה הרפואית ביישובים בהם טיפל, כולל מתיישבי ייסוד המעלה ומשמר הירדן ויישובי הגליל התחתון, תוך דגש מיוחד על תחלואת חולי הקדחת. כן דיווח באופן שוטף על המצב הפיזי של בית החולים ובית המרקחת. מערכת יחסיו עם מעסיקו, הברון רוטשילד, ידעו עליות ומורדות. כבר במרץ 1895, כתב יפה מכתב לאחותו ברוסיה: " אני במצב רוח משונה, שוב ספקות. מצד אחד יש לי חשק לשבת פה עוד שנה, עוד שנתיים, ומן הצד השני, נכון אני כל יום לעזוב את המושבה, את הברון ושיטתו, את הפקידים, המותרות והתועבות. פתאום נתגלה לו כי מבזבזים הרבה כסף, וצווה לקמץ גם במחלקה הרפואית, יש בזה מן הטוב, כמו מן הרע. עד כה היו בידי המחלקה הרפואית סכומים עצומים שכל ארץ ישראל יכלה לפנות אלינו במקרים חשובים, ולקבל רפוי רפואי חינם. הריפוי חינם הביא לזמרין המוני חולים, ערבים כיהודים, וכך ניתנה לי הזדמנות להכיר הרבה מקרים מעניינים... כמה אומללים הצלחנו להציל ממות, ויש אנשים שנתנו להם הוצאות הדרך, כמה אומללים שבאו מרחוק, נתקבלו אל ביה"ח, נתרפאו, הבריאו, שבו והוכשרו לעבודה. כתבתי לברון שהנהיג קמוצים, כמובן גם בשרות הרפואי. אבל מן הראוי שהקצוץ הכללי יהיה שווה ובאופן יחסי, ושתינתן לי מדה של חופש במחלקתי ... " פעילות יפה בזכרון יעקב, הרחק מעמיתים למקצוע ומבתי חולים מתקדמים, העיקה על יפה. בסוף אפריל 1895, כתב לאחותו כי ברצונו לצאת לחופשה לשלושה חודשים לצורך נסיעה לאירופה, הוא חש כי היה ל"בור ברפואה". המדע הולך ונשכח ממנו ובינתיים נערמות אצלו שאלות התובעות את פתרונן הרפואי. בדעתו לנסוע לפריז ולשוחח עם הברון בשאלות חשובות. ביוני אותה השנה נתקבל אצלו מכתב משייד. מתשובתו אליו ניתן להסיק כי נפגע מיחסו של הברון אליו, וכך כתב: " אין לי מזל ביחסי לברון. אני יודע, כי עשיתי את חובתי במלוא האחריות, אני מקבל מחמאות מכל הצדדים. אני אהוב על החולים. האיכרים והפקידים מצטערים מאוד על לכתי מזה. אולם אני מרגיש כי הברון אינו רוכש אלי אמון מלא". נראה שבתום שנתיים וחצי של עבודה קשה ומפרכת בזכרון יעקב בהקמת בית חולים, מיסוד שיטות מאבק במחלת הקדחת, מחלות עיניים ושאר מחלות מדבקות, ובעקבות היחס הנוקשה של הברון ופקידו הבכיר שייד ובאי כוחו בזכרון יעקב ליפה ולפועלו, החליט יפה לשנות כיוון וסיים את עבודתו הרפואית בזכרון יעקב. ביוני כתב ד"ר יפה לד"ר קליין, הרופא אותו החליף בזכרון יעקב לאחר סיום עבודתו בטבריה, והציע לו כי ישוב לזכרון יעקב כמחליפו, זאת לאחר שנתמנה לתפקיד ראש הועד של חובבי ציון ביפו. על ביתו במושבה כתב חודשים אחדים טרם עזיבתו את זכרון יעקב את הדברים הבאים: "לפנים היה קשה לי לעזוב את טבריה, הצטערתי מאוד ועתה קשה לי שבעתים לעזוב את זכרון. הן לי היא כמולדת. הנה ביתי, הבית האחרון בקצה המושבה, בתוך כרם, חלונותיו פונים אל הים ואל השדה. החדרים גדולים, שקטים, מרוהטים בטעם משונה קצת, והם מלאים אור וחום בקיץ, והעיקר – שקט מסביב. המקום הזה – אני מכיר בו כל ילד ותולדותיו, כל יושביו, הנראים לי, ברגע זה טובים וחביבים כל כך. במקום זה עשיתי מה שעשיתי בלי צדיות. רק לקול מצפוני שעיתי. אכן, קשה לי להיפרד ממנו, ומה צפוי לי ביפו, עיר המסחר, המלאה זוהמה, רפש וסרחון" . יפה אכן נטש את זכרון יעקב לטובת פעילות ציונית בתפקיד רם דרג ביפו. בשנת 1907 שב יפה לזכרון יעקב לפרק ב' בתפקידו כרופא המושבה, וחוקר מחלת הקדחת בארץ. פעילות ד"ר יפה כרופא בזכרון יעקב בשנים 1906 – 1919 . ב. פעילות ד"ר יפה בזכרון יעקב והיישובים העברים בצפון הארץ ומאמציו להדברת המלריה. באחד ממכתביו האחרונים לשייד, טרם עזב את זכרון יעקב, כתב ד"ר יפה כי אין זה נכון שמספר החולים בזכרון יעקב קטן מזה שבראשון לציון וסביבותיה, להיפך הוא גדול בהרבה וראיה לדבר: הוא מתקשה לעזוב את המושבה פעמיים בשבוע בערך ע"מ לבקר חולים פרטיים, הואיל ומספר תושבי ראשון וסביבותיה קטן ממספר תושבי זכרון יעקב מחוזו ובעוד שלרשות תושבי ראשון לציון עומדים בתי חולים ביפו, בהם מצויים רופאים אירופיים וקרבתה של מושבה זו ליפו רבה, לא כן הדבר לגבי מחוז זכרון יעקב, מקום בו זהו בית החולים היחידי. זאת ועוד; סביבת זכרון אינה בריאה, כשל ראשון לציון. לכן עדיף, לדעתו, להימנע מלטפל בחולים כמו במשרד צדקה, אם הברון יסכים שלא יתרפאו זרים במרפאתו, למעט מקרים דחופים, יהא באפשרותו לקמץ בהוצאות המרפאה ובית החולים. נראה שמכתב זה בא כתגובה לדרישת הברון, באמצעות שייד, כי עליו לקמץ בהוצאות הריפוי והאשפוז במרפאתו. יש לזכור שבאותם הימים נוספו לאחריותו תושבי "בת שלמה" ו"מאיר שפיה", בנוסף לישובים בהם פעל בעבר. מסוף מכתבו, מיום ה- 9 בספטמבר 1895, עולה כי חרף מאמציו לסיים עבודתו בקיץ אותה השנה, לא נמצא לו מחליף. יפה הצר על נכונותו לנקוט בפעולות לצמצום בהוצאות השירות הרפואי שהגיש, שאחד הביטויים להם היה צמצום מספר העובדים בבית החולים וצמצום בהוצאות רפואיות, כדרישת הברון. האם כתב ד"ר יפה יומן בשנת 1906? הדבר אינו ידוע, הואיל ובספרו לא נמצאו פרטים לגבי שנה זו. דברים אלה אמורים גם לגבי החודשים הראשונים של שנת 1907. מן הכתוב ביומנו, החל מיום 19 במאי 1907, ניתן להבין כי חידש את עבודתו בזכרון יעקב. ביום זה כתב איגרת לברון רוטשילד, מתוכה ניתן להבין כי בפריז התקבלה החלטה לסגור את בית החולים במושבה. יפה, באיגרתו, שוטח תחנוניו בפני הברון ומפציר שלא לסגור את ביה"ח. בחיפה אין בתי חולים, זולת אלו הפועלים בשרות המיסיון. באזור חדרה וזכרון יעקב טרם הודברה הקדחת, ולולא פעלו הרופאים ד"ר וייץ וד"ר כהן בסיוע בית החולים, היה מניין הנפטרים גדול בהרבה. מצב מושבות צפון השרון ומורדות הכרמל קשה מזה של מושבות יהודה ושפלת החוף הדרומי. לפיכך, גם אם ראוי לקמץ בהוצאות, אין מן הראוי לסגור את ביה"ח. לדעתו, אם יינתן לביה"ח תקציב שנתי של 3000 פרנק, ואם חולים שמצבם הכלכלי תקין, ישלמו, יוכל ביה"ח לתפקד כראוי. יפה לא נסמך רק על שולחן הנדיב ופעל גם בקרב הנהלת יק"א (לימים פיק"א), ע"מ שתסייע למוסד שבאחריותו, ואכן גוף זה נענה לפנייתו. יפה אינו מסתפק רק בעבודתו הרפואית, וכשעולה לדיון מיקום ראוי להקמת בתי המושבה עתלית, הוא נוטל חלק בבדיקת המקום המיטבי להקמת המושבה, על בסיס חקירת קרקעותיה, ריחוקה מהביצות, משטר הרוחות וגובה מיקום הנקודה מעל פני הים. בשנים בהן שהה יפה בזכרון יעקב הוא קשר קשרים עם עמיתיו הפועלים בארץ, והאיץ בהם להתארגן במסגרת גוף פרופסיונאלי. במקרים אחדים התגלו בינו לבין עמיתיו מחלוקות רציניות בעניין שיטות הריפוי בהן נקט. מקרה מובהק הוא האם יש ליתן תרופות לחולים גם כאשר ההבחנה הרפואית אינה מלאה. בנושא זה גילה יפה גמישות, לדעתו עדיף רופא גמיש על פני רופא הפועל "לפי הספר", גם אם הראשון פועל על בסיס הערכות, זאת מתוך הבנה שעדיפה פעולה רפואית על פני "שב ואל תעשה". תחום חדש בו עסק יפה הוא הגשת דין וחשבון שיטתי תחת הכותר: "דו"ח סניטרי של המושבה זכרון יעקב וסביבותיה". רשימה זו כללה את מניין החולים במחלות קשות לסוגיהן ומעמדם (פועל או תושב). במקרי מוות, צוינו סיבת המוות וגיל הנפטר בכל אחד מן הישובים. במקביל לכך רשם גם את מספר הלידות (רישום נפרד לזכרים ולנקבות). רישום זה סייע לו בסטטיסטיקה אודות לידות ותמותות לכל 1000 נפש. דו"ח כזה הגיש יפה, אחת למספר חודשים, לפי מיון המחלות לסוגיהן: מלריה, מחלות עיניים, שחפת, מחלות שיגרון, מחלות איברי נשימה וריאות, עצבים, מחלות מין, שנית ואדמת. את הדו"ח נהג לסיים בסטטיסטיקה של מספר הנפטרים לכל 1000 נפש ותיאור המצב הסניטרי המצוי בכל יישוב בו פעל. לשיפור המצב הסניטרי נהג להמליץ על פעולות שיש לנקוט, כגון: סילוק פגרים ונבלות, ניקוי בורות שופכין, הרחקת אשפה, בחינת טיב המים ובעיקר סילוק וטיהור מקווי מים מיתושים, כולל המלצות להתקנת רשתות מגן בדלתות וחלונות בתי המתיישבים ומבני הציבור. מחשבה ומאמץ רב השקיע יפה במטרה לשפר את תנאי חייהם של תושבי זכרון יעקב. בעבר היו רבים מתושביה תשושים לרגל מחלת קדחת שחור השתן, ייבוש הביצות וניקוזן צמצמו את מספר החולים באופן משמעותי. צמצום זה נעשה בעזרת נטיעת חורשות עצי איקליפטוס בביצות. כידוע, נפטרי המושבה חדרה בימיה הראשונים הובאו לקבורה לבית העלמין בזכרון יעקב. המסייר בבית עלמין זה עד למספרם הרב של תינוקות וילדים רכים שמתו ממחלה זו. גם בגירים רבים מבני חדרה קבורים בבית עלמין זה ורובם ככולם מתו מן הקדחת. מחלה זו פגעה קשות גם בקרב פועלים שהועסקו ע"י האיכרים, ויפה תלה את השיפור במצבם הרפואי של הנתונים להשגחתו ב"חובבי ציון" ובעיקר בברון, שנענו ליוזמתו ולעצותיו, ופעלו בהתאם לבקשתו. אט אט נתגלה יפה כבעל סמכות מן המעלה הראשונה בתחום המדיציני, ורבים מוועדי המושבות ומעסקני היישוב פנו אליו וביקשו את עצתו. אך לא אחת נתקל ב"קומבינות" וחתירות נגדו שפגעו בו קשות. דוגמה לכך היא העדפת רופא צעיר וחסר ניסיון, שהועסק בתחנת הניסיונות של אהרנסון בעתלית, על פני יפה הוותיק והמנוסה הימנו. בדומה לדו"ח החודשי ולסיכום השנתי אודות התחלואה, הכין ד"ר יפה גם דו"ח שנתי מסכם על פעילות בית החולים שבניהולו. להלן עקרונות דו"ח זה: הסיכום כלל את מספר החולים שאושפזו בבית החולים לדוגמה (בשנים 1908 – 1909) אושפזו בסה"כ 138 חולים, מהם נפטרו חמישה. 56 פועלים שכירי יום קיבלו טיפול חינם, ופעולת בית החולים סייעה רבות לפועלים שמלאכתם קשה ומצבם הגופני רופף. מצבו הכספי של בית החולים: גרעון או רווח, מצב הצטיידותו במיכשור רפואי מתקדם, סיוע מצד רופאים צעירים שהגיעו מחו"ל והשתלמו בבית החולים במחלות השכיחות בארץ ובדרכי ריפוין, תוך הדגשה כי הניסיון שנצבר בעבודתם נעשה בעיקר בהשגחתו. בדו"ח השנתי שכתב על השנים 1909 - 1910 בולטות עובדות חדשות: מגפת ה"דנגה" (מחלה טרופית וסובטרופית נגיפית, המועברת באמצעות יתוש מסוג "אדס") פגעה בתושבים כולם, החלישה את החולים שנמנע מהם לצאת לעבודה במשך שבועות אחדים. אלכוהוליזם, תופעה ההולכת ונעלמת, והייתה מצויה בעיקר בקרב איכרי המושבות. מחלת עיניים שכיחה הייתה הגרענת (טרכומה), אך זו הלכה ופחתה. ועדה סניטרית הוקמה בכל יישוב שהיה בתחום אחריותו, הודות ליוזמתו, והעבודה הסניטרית שפעלה במיטבה. השמש ו"עזרת שמים" ביערו את כל הטומאה. מקדחת סבלו בעיקר תושבי עתלית, שהשפיעו גם על תושבי זכרון יעקב. יפה מציין שהחל בהזרקת מנע של חינין (אינטרה וינז) אחת לחמשה ימים לבריאים, ובחלוקת חינין לתושבים באופן קבוע, תוך הקפדה על נקיטת צעדי זהירות. ניטעו עצים, נקבעו רשתות מגן בחלונות ודלתות. אשר לטיפוס הבטן, במחלה זו חלו בודדים, וכן בשחפת, מה שאין כן בקרב תושבי כפרים ערבים ובדואים בקרבם הייתה תחלואה גבוהה יותר. בתחילת שנת 1911 הגיש יפה דו"ח מסכם על השנה שקדמה לה. מדו"ח זה עולה כי חל גידול משמעותי במספר המתאשפזים שעמד על 301, מהם אושפזו בתשלום 147 ויתרם חינם. רוב המאושפזים היו חולי מלריה, מתוכם היו ארבעה חולים שחלו בקדחת שחור השתן מהם מתו שנים. באותה שנה היו בסה"כ שמונה מקרי מוות. מחלות שלא נרשמו בדיווחי השנים הקודמות היו: דיזנטריה, כליות, פצעים שונים וקדחת מלטה (הגורם למחלה זו הוא שתיית חלב עיזים וכבשים שלא פוסטר). סייעה לידו, כך כתב בדו"ח, חובשת שהשגיחה על החולים. בהשגחה על המטבח והנהלת החשבונות הועסקה אחות נוספת שהייתה גם מנהלת המשק. כאח הועסק משכיל צעיר שעבד בניקיון ובסדור בית החולים, טיפול בחולים ולעיתים גם שמירה בלילות. אף המבשלת טיפלה לעיתים בחולים בזמנה הפנוי. בעבודות שחורות הועסקה ערביה ג' פעמים בשבוע. עובד נוסף, שסבל ממחלת ה"נפילה" התגורר בצריף בגן בית החולים, שילם תשלום חודשי והועסק בחצר ובגן, עזר בשליחויות ובחשבונות. מתוך 301 המאושפזים היו 157 פועלים, מתוכם 73 מעתלית ו– 44 מחדרה, הכנסות ביה"ח היו 3000 פר' תמיכת הברון. 1286 פר' תשלומי מאושפזים, תמיכת הפקידות 300 פר', סך כל ההכנסות 4586 פרנק, נראה כי בית החולים נקט צעדי ייעול בתעסוקת העובדים וכי כשליש מהכנסות בית החולים באו מגבייה ממאושפזים בעלי יכולת כספית. גם כישלונות היו מנת חלקו של בית החולים: ב-5 באוגוסט דיווח יפה כי בביה"ח נפטר צעיר בן המושבה לאחר ניתוח. עובדה זו מעידה כי גם פעולות כירורגיות התבצעו בבית החולים. בשלהי דצמבר 1911, הוגש דו"ח נוסף, ממנו עולה כי מחלת הקדחת הלכה ופחתה בקרב בגירים וילדים, תודות לפעולות יפה. החל משנת 1912 פחתה התכתבותו של יפה עם הברון, ומנגד עיקר דיווחו של יפה הופנה להנהלת יק"א בפריז. שימעו של ד"ר יפה פשט בארץ ובית החולים של "הדסה" בצפת הזמינו למלא משרת רופא ראשי בבית חולים זה, אך יפה דחה בקשה זו בנימוס, והבטיח לפעול לאיתור מועמד מתאים בחו"ל לכשיצא לאירופה. לרוטשילד דיווח יפה על הצלחתו בהדברת הקדחת הודות לתרומתו הכספית, המאפשרת לערוך את ניסיונותיו בהיקף נרחב יותר. הוא הודיע לברון כי יזם הקמת ליגה אנטי - מלרית ארצישראלית. נשיא ארגון "עזרה" בברלין נועץ ביפה בדבר אופציית הקמת בי"ס בחדרה, אך יפה דחה אופציה זו בגלל שני טעמים: הראשון, התנגדותו לשיטת החינוך של הארגון, ואי התאמת מיקום המושבה לילדים בשל אקלימה הגרוע. בנוסף, סבר יפה, כי ישראל בלקינד הבילו"יי, חסר כישרונות ניהול הולמים. קשת הפונים אליו לייעוץ חרגה מתחומי מקצועו הרפואי ומלמדת על חשיבות הניסיון שצבר בעבודתו הציבורית ושיקול דעתו. החל משלהי נובמבר 1912, החל יפה לפעול במושבות "ייסוד המעלה" ו"משמר הירדן". נראה, איפוא, כי בית החולים פעל כסדרו גם בימים בהם נעדר יפה ממשמרתו. בדו"ח שהמציא להנהלת יק"א בפריז פורטו עיקרי פעולתו: עריכת ביקורי בית בכל בתי המתיישבים בייסוד המעלה, בלווית הד"ר מלכין (שהיה רופא ותיק בחדרה, ראש פינה ונהלל וידיד נעורים של יפה) וד"ר נובומינסקי (שהיה רופא במושבה מטולה ואח"כ בת"א) לבחינת מצב הטחול של החולים בקדחת ( טחול מוגדל העיד על חומרת מצב החולה), מבין 144 תושבים שנבדקו, היו רק 14 בעלי טחול במצב נורמאלי, לכל השאר היה טחול מוגדל או טחול מוגדל מאוד. בדיקת תלמידים העלתה כי רק אצל 4 תלמידים מבין 36, נמצא טחול נורמאלי. מנין הקודחים עמד על 104, מתוכם 9 לא קדחו כלל בעת הביקור, אשר לאחרים אלו קדחו אם במעט או באופן כרוני. מבין 32 משפחות שסבלו מקדחת שחור השתן, הבריאו 22 חולים, ומתוך 13 משפחות נגועות נפטרו 27 נפשות. בתוך כלל האוכלוסיה נמצאו במצב בריאות טוב 27, במצב בינוני 28, במצב רע 56, ורע מאוד 36. במשמר הירדן נבדקה אוכלוסיה בת 69 איש. מתוכם חמישה לא קדחו כלל 13 קדחו במעט, באופן בינוני 23, ו-28 קדחו רבות. המלצותיו של ד"ר יפה היו להעניק טיפול מונע בחינין, לשפוך נפט בכל מקורות המים בהם אותרו יתושי האנופלס, ולטפל במיוחד בנגועי מלריה ומועמדים לקדחת שחור השתן, כשאמצעי המניעה הם: איתור מקורות גורמי התחלואה, עריכת בדיקת דם לתושבים ועריכת סטטיסטיקות מדויקות לשם מעקב. במהלך השנים הבאות התמיד יפה במסעותיו ביישובי אצבע הגליל וביישובי צפון השרון והגיש דוחות סטטיסטיים לכל ישוב, במגמה לעמוד על התקדמות הדברת מחלת הקדחת וקדחת שחור השתן. דוחות מסוג זה הומצאו לא רק להנהלת יק"א כי אם גם במישרין לברון רוטשילד. בדומה לטיפול במתיישבי היישובים העבריים, פעל יפה גם בקרב ערביי היישובים שבסמוך למושבות, הואיל ונשאי הקדחת לא ידעו גבולות. בדו"ח מראשית שנת 1913 דיווח יפה להנהלת יק"א בפריז על מצב משביע רצון בייסוד המעלה . שיפור המאבק היה מותנה גם בהימצאות צוות רפואי של חובשים ורוקחים מקצועיים, ועל כן תבע יפה להמיר חובשים מקומיים שאינם מקצועיים בחובשים מקצועיים. באותם הימים פעלה בייסוד המעלה האחות שרה שמוקלר, שרה נדבקה שם בקדחת ומתה ממחלה זו (בית ההבראה ארזה במוצא נקרא על שמה, שרה נחשבה לדמות מופת בקרב האחיות). גם בייסוד המעלה הועסקו ערבים אצל האיכרים וגם בעבורם תבע יפה הספקת חינין. בעוד שמניין מתיישבי המושבה היה 206 נפש, מניין האוכלוסייה הערבית עמד על 250 נפש, אך בשונה מהספקת החינין ליהודים שניתן חינם, נתבעו הערבים לשלם בעד התרופה. יפה עמד בקשרים מקצועיים עם רופאים ומכונים מן המעלה הראשונה באירופה, שהתמחו במחלות בהן התמקד. הוא העלה רעיון להקים סנטוריום למבריאים בצפת או לחילופין בשפיה. כן עסק יפה בחיבור עבודות ופרסומים מדעיים שראו אור בעיתונים מדיציניים בצרפת. בחורף 1913 דיווח יפה על שיפוצים שנערכו בבית החולים: בין השאר הוסרה רצפת העץ והומרה ברצפות וביה"ח סויד, נבחרה הנהלה חדש ה, נתקבלה לעבודה מבשלת חדשה אך מטעמיה לא היו לרוחו של יפה. לדעת יפה מגורי הערבים במושבות יק"א היו אבן נגף בדרכו להדברת הקדחת, היה צורך לבחור באחת משתי האופציות: להרחיקם או לספק להם חינין חינם, אך הצעתו נתקלה בהתנגדות האיכרים, אשר סירבו להרחיקם ואולם גם סירבו לערוב לתשלומיהם בעד התרופות . בשנה זו החל יפה לפעול גם ב"מרח" (בימינו המושבה "גבעת עדה"), שלצדה היה כפר ערבי גדול. במכתבו ליק"א בפריז סקר את הגורמים לקדחת במושבה זו, והציע לטפל במקורות יתושי המלריה שנמצאו בוואדי "כניר" סמוך למושבה, וכן הציע לקדוח באר מים נוספת בסמוך לוואדי זה, שאפיקו היה במרחק מאה מטרים מבתי המושבה, והיווה את המקור המרכזי לייתושי האנופלס. גם כעבור עשר שנים מסיום עבודתו בטבריה, המשיך יפה ללוות את מצבם הרפואי של תושביה. במכתב מיום ה-3 ביוני הוא תבע מהרופא המקומי לספק חינין לתושבי העיר, בשל מציאות יתושי אנופלס רבים בטבריה ובסביבתה הקרובה זאת פרט לעובדה שהיו בקרבה מקרי קדחת מרובים, ביניהם בעלי טחול מוגדל. מה הייתה שגרת יומו של יפה ? בקיץ שנת 1913, דווח יפה לאחותו ברוסיה כי הינו עסוק עד מאוד חרף העובדה כי: "זכרון שלנו מתנהגת יפה, אין במקום מחלות חמורות, אבל המושבות השכנות חדרה, כרכור, בהם מצויים פועלים רבים מספקות לי עבודה רבה". יפה נהג להשכים בשש בבוקר ופתח את יום עבודתו בבדיקות מיקרוסקופיות ובקריאת ספרות מקצועית. בשעה שבע בבוקר החל בקבלת חולים עד לצהרים ללא הפסק. לאחר שעת מנוחה קצרה שוב קיבל חולים, ואח"כ ערך ביקורי בית או יצא לבקר במושבות הקרובות, כשעיקר עיסוקו היה במלריה ובהדברתה. מסתבר שפעולותיו ב"ייסוד המעלה" נשאו פרי: בדו"ח שהעביר להנהלת יק"א בפריז, ניכר כי מספר החולים בקדחת ירד בתוך שבעה חודשים מ-99 חולים ל- 12 בלבד. בשלהי אוקטובר הניח בפני הנהלת יק"א הצעת תקציב לעריכת שירותים אנטי - מלריים בסכום של 7800 פרנקים. בשלהי שנת 1914 פנה יפה להנהלת ועד העזרה בזכרון יעקב כי יסייעו לבית החולים שבהנהלתו, הואיל ומצבו קשה. רבים מבין המתאשפזים, כך כתב, אינם משלמים בעד התרופות והטיפול בהם, ישנם פועלים החולים במחלות קשות, בעיקר מבין אלו העובדים בזכרון ובסביבתה, לכן תבע כי ועד העזרה יסייע לכל פועל מטופל בפרנק אחד ליום עבור אלו שאין בידם לשאת בהוצאות הטיפול בהם. במקביל פנה יפה גם לד"ר רופין, מי שניהל את המשרד הארצישראלי מטעם הנהלה הציונית, בבקשה לסייע כספית לבית החולים. בסיום מכתבו ציין כי חלק גדול מן הגירעון נובע מטיפול בפועלים, והזהיר כי ללא סיועו יאלץ לסגור את בית החולים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החמיר מצבו הכלכלי של היישוב היהודי בארץ בשל ניתוקה של הארץ מהמקורות הכספיים באירופה. ד"ר יפה, כשאר ראשי עסקני היישוב שנותרו בארץ, פעל במסגרת "ועד ההגירה" שהוקם לרגל גירוש תושבי תל אביב- יפו, מושבות יהודה ופ"ת. ד"ר יפה התלבט האם להישאר להתגורר בזכרון או לעקור ליבנאל, שם התגוררה אחותו. במזכרו הוא דיווח לד"ר גולדברג בירושלים על מצב הגולים שהגיעו למושבתו. מדיווחו עולה כי בזכרון פרצו מחלות קשות, בתוכן מלריה שעיקר קורבנותיה היו בין התימנים, וכן החלה להתפשט בה מחלת טיפוס הבהרות. הוא תבע עזרה רפואית, תקציבית והמצאת תרופות, בהעדר כל אלו, הצהיר, לא יוכל להמשיך בעבודתו. בעיקר תבע לספק חינין עבור התימנים שנמצאו בסכנת נפשות. גם המצב בשפיה, שקלט גולים, לא שפר, לשפיה הועברו תלמידי הגימנסיה העברית שגורשו מתל אביב. הדוחק ובעיית מגורי המגורשים היוו סכנה לתלמידים ולמתיישבי המקום. נראה שרוב זמנו הוקדש בשנה זו בטיפול במהגרים שגורשו לצפון ע"י התורכים . תמונה דומה, אך קשה יותר מבחינה רפואית, מתוארת ביומנו בשנת 1918, והעוסקת בשנים 1915 עד 1918. בינואר 1919 כתב יפה איגרת מזכרון לידידתו הד"ר בן עמי במטולה כי החליט לסיים את הרפתקאותיו עם "הדסה", וכי עתיד הוא להישאר במושבה עד ה-1 במאי, במועד זה הוא יעקור לחיפה ויחל לשמש בה רופא פרטי. בזאת בא לסיומו הפרק השני של פעילות ד"ר יפה בזכרון יעקב. ד"ר יפה פעל בחיפה כרופא עד פטירתו בשנת 1936 . לאחר פטירתו הובא הד"ר יפה למנוחת עולם בבית העלמין הישן בחלקת הקבר של משפחת לנגה, שהיו ידידיו מימי פועלו בזכרון יעקב. נרשם ביום כ"א באייר תשע"ד. .