יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בשבועיים האחרונים פרסםמרדכי אשל צמד מאמרים העוסק בגבולות הארץ ומחקרן. השבוע הוא משלים את הסדרה במאמר המציין את חילוקי הדעות בנושא זה.

הערות בעל "אדמת הקודש" על ספרי קודמיו: "תבואות הארץ" ו"כפתור ופרח", חידושיו ושגיאותיו בזיהוי אתרים. מאת: מרדכי אשל הר 'ענן' ולא 'הר כנען' אחד מחידושי יצחק גולדהאר הוא ששמו המקורי של 'הר כנען' הוא למעשה 'הר חנן', הואיל שעליו מצויות חורבות בשם זה. השם הנפוץ בימינו "הר כנען" מקורו בערבים המכנים את ההר הזה בשם 'הר אנען'. ההר הזה ניצב על גבולו המזרחי הגלל העליון ועל מדרונו לפנים ישבה 'חנן' עיר 'אדמה', (עיר מבצר של שבט נפתלי) והערבים קוראים לה 'ג'עוני' [ממנה נלקח לימים השם 'גיא אוני'], ובשנת תרמ"ג נבנתה בצידה המושבה 'ראש פינה'. (עמ' י"ח). במקום אחר בספרו קבע כי: "בראש 'הר חנן' בין חורבותיה מצוי קבר עתיק ואומרים עליו כי זה קברו של כנען בן חם, וכבר ביארנו טעותם". (בספרו "אדמת קודש" עמ' קכ"ג(. היכן מקומה של העיר 'קיסרי' שבגליל העליון ? בעל "תבואות הארץ" (להלן תבה"א), כתב י' גולדהאר, לא ידע מקומה של עיר 'קיסרי' בגליל העליון (הסמוכה למערת בקע ולכפר שמי, שם שבת ר' אחיעזר בסוכתו של יוחנן ב"ר אילעי), וברצונו לפרש דברי הברייתא צלל בים של השערות, ועלתה בידו שגיאה גדולה באומרו שהעיר 'קיסרין' ( הנקראת בפי חז"ל גם 'מגדל שרשן', הוא 'מגדל סטרטון' אצל יוסיפוס), אשר על שפת הים בין 'יפו' ובין 'חיפה' שהיא 'קיסרי של הגליל העליון'. עוד כתב י' שוורץ בספרו, כי מדינת הגליל היושבת על שפת הים הגדול נחשבת לגליל עליון, וכן הוסיף שהעיר 'דן – פמייס' (היא 'בנייס' בימינו כלשון הערבים) – קיסריון והיא בגליל העליון. את שגיאותיו אלה הוריש בעל "תבואות הארץ" לנייבואיר ולסופרים חדשים מקרוב באו. (שם). היכן מצוי הר הגלעד שבעמק יזרעאל ? להלן דברי גולדהאר בנושא זה: במלחמת גדעון במדיין נאמר: "מי ירא וחרד ישב ויצפר מהר הגלעד (שופטים ז', ג'), ואיזהו 'הר הגלעד' שבעמק יזרעאל? הוי אומר זה 'הר אג'ול' (בימינו 'תל עגול') הסמוכה ל'גבעת המורה' הנזכרת ג"כ במלחמה ההיא. דרומית מערבית להר זה ומשולב אליו ההר שקורין לו 'נבי דאכיא' [בימינו קבר שייח' 'נבי דהי' לצד כפר בשם זה, שבסמוך לו מצוי מצפור הקק"ל], גובהו 515 מטר, הוא ההר אשר בזמן גדעון בן יואש היה נקרא "גבעת המורה", ובזמן חכמי המשנה שם "המורה" נשתנה לשם 'חרים' (בסגול תחת הח').... . ואותו הזכיר רשב"א באמרו שהיו משיאין על הר זה משואות. הירונימוס שהיה בא"י בזמן האמוראים האחרונים בשומעו שקורין לו בשם 'חרים' חשב שזה חרמון שני ולכן קרא לו 'חרמון קטן', ובאר הכתוב "תבור וחרמון בשמך ירננו" שהכוונה על הר 'חרים' הסמוך ל'תבור' ". המלומדים מהאומות שבדור זה, כך כתב, "אף שמכירים כי ביאור הירונימוס דלעיל הוא ביאור עיקש ופתלתל נעלם מהם כי שם זה הומצא ע"י הירונימוס מסברתו שלו, וכמות שעשו חכמי בריטניה וגרמניה בדור הזה כתבו את שמו 'חרמון קטן' כטעות של הירונימוס. ומסכם גולדהאר כי השם ג'אבל "נבי דכיא" שנתנו הערבים להר זה נקרא בימי התלמוד בשם "מסתכיא" ונתחלף לערבים שם זה בשם "נבי דכיא". [השם שניתן ל'גבעת המורה "חרמון קטן" עשו בו שימוש גם תיירים יהודים במאה ה 19]. היכן נקבר שמואל הנביא, האם ב'נבי סמואל' או במקום אחר ? והיכן מצויה 'נוב' עיר הכהנים' ? גולדהאר קבע כי היישוב 'רמה', 'א –רם' בערבית (נבי צאלח) היא 'הרמה' של שמואל ושם נקבר )דף כ"ג הערה א') . ובעניין זה הוסיף וקבע כי ההר אשר מצוי צפונית מערבית לירושלים במרחק 7.5 ק"מ הוא ההר שהערבים קורין לו "נבי סמואל".... "והמאמינים לדברי הישמעאלים אומרים כי זה 'הרמתיים צופים', אומנם יש מחוקרי הארץ שלא קבלו אגדות הישמעאלים, אולם המקום האמיתי שבו נקבר שמואל הנביא והמקום 'ניות ברמה' והבור הגדול אשר ב"שכו" נעלמו מהחוקרים, ואמרו כי על ההר הזה שהערבים קוראים לו "נבי סמואל" הייתה העיר 'מצפה', המקום הקבוע לאסיפת עם ישראל בימי שפוט השופטים (כדברי בעל תבואות הארץ) טועים הם בדבר הזה. כי העיר 'המצפה' של בנימין יושבת מדרום לבית חורון תחתון 2 ק"מ, והיום הערבים קוראים לה 'חירבת אל מצבה' [כפר זה מצוי על כביש 433 , והוא הכפר הערבי הראשון הנראה מימין לדרך העולה לתחנת הדלק של דור- אלון בכביש זה, ולפי דעתי קבע זאת גולדהארד בהתחלף האותיות פ' ב - ב' בערבית, לפיכך 'מצבה' בערבית היא "מצפה" בעברית, ושמה איפוא חורבת מצפה. אולם בכ"ז השם מצפה מעיד על מקום רם, מה שאין כן מקומו של הכפר הערבי הנ"ל]. לדעת גולדהאר מקומה של 'נוב' עיר הכוהנים הוא: "במקום המיוחס ל'קבר שמואל הנביא' וגם שם עמד המשכן, ובימי גזירות אדריאנוס שאסר על היהודים להיכנס ל'ירושלים', היו היהודים הולכים ל'נוב' להתפלל ולהוריד דמעה כי משם היו רואים היטב את הר הבית (דף כ"ד). ה'מצפה' שבבנימין הייתה עיר המועדה לישראל בימי השופטים, וכשהחריב נבוכדנצר את 'ירושלים' שם ב'מצפה' את מרכז שלטונו ביהודה ביד גדליה בן אחיקם. לא חלפו חודשיים ונעזבה אף היא. כשעלו מבבל וחלקו את הארץ לפלכים הייתה ה'מצפה' בירת המחוז שלה כאמור: "אז שר פלך המצפה היה שלון בן כל חזה ושר העיר המצפה היה עזר בן ישוע" (נחמיה ג'). ולפני חורבן בית שני בזמן ר"ג הזקן ישב שם ר' שמעון איש המצפה הנזכר במסכת פאה פ"ב ". (שם דף ק"ה). [נוב עיר הכהנים זוהתה איפוא ע"י גולדהאר עם 'נבי סמואל', וזו ה'מצפה' המקראית]. היכן מקומו של היישוב 'פקיעין' ? את מקומו של היישוב 'פקיעין' קבע צפונית לעירה ערבית 'יבנה' בדרך ההולכת ממנה ל'לוד' והיא נקראת כיום 'אל קוביבי' [אזור האנטנות הגבוהות שמצפון ליבנה]. עיירה זו הייתה מקום מושבו של ר' יהושע בן חנניה. ובהערה הוסיף: " בעל כפו"פ לא פירש איך הערבים קוראים לעיר 'פקיעין' ". ובעל תבה"א כתב "כי מקום עיר 'פקיעין' כעת לא נודע". אבל לשניהם היה ברור כי עיר זו צריכה הייתה להיות אצל הדרך ההולכת מ'יבנה' ל'לוד' ולא במחוז אחר, אך לונץ ששמע שיש כפר 'פקיעין' בגליל העליון גמר בדעתו לשבש שלש גרסאות בחז"ל... "ולהווי ידוע למר לונץ כי המקום בגליל העליון אצל המערה שבה היו טמירין רשב"י ובנו, אחינו שבגליל בטעות קוראין לו בשם "פקיעין", ושמו האמיתי 'פקע' או 'בקע' כמו שקורין לו הערבים, וכן נזכר במדרש קהלת רבתי פרק י': "רשב"י ור"א הוו טמירין במערתא ד'פקע' י"ג שנים". (שם עמ' מ"א). [חידושו של בעל "אדמת הקודש" הוא שהישוב 'פקעין' אינו בגליל , כי אם בין 'יבנה' ל'לוד'. את השם 'פקיעין' שניתן לעיירה הדרוזית בגליל העליון המיר בשם 'פקע' או 'בקע'] . מה שמה האמיתי של המושבה 'חדרה' ? כ 2.5 ק"מ מחורבת 'תל דאר' עיר שבחלק שבט מנשה, נוסדה בשנת תרנ"א מושבה בשם 'חידרה', ואולם שמה האמיתי 'גדרה' לראשונה, כי המושבה הזאת במקום אשר לפנים הייתה עיר 'גדרה של קיסרין' (קיסריה) הנזכרת בתוספתא שביעית פרק ז': "ושאר כל הארצות אוכלין עד שיכלו מ'בית אל' ו'מגדרה' של קיסרין".(שם עמ' מ"ב). [אם נכונה השערתו של הכותב ההסבר שניתן לחדרה ע"ש "חדר" שמשמעותו בערבית ירוק בשל בביצות שהיו סמוכות למושבה זו, הרי הדבר בטעות יסודו]. בפרטו את שמות הישובים שבנחלת חצי שבט המנשה שממערב לירדן, זיהה את 'קסטרה' עם 'עתליט', העיר 'אביעזר' עם הכפר הערבי 'סאברין', את 'קיסרין' עם מגדל שרשן', וכאמור את 'גדירה' אשר בימי המשנה נקראה בשם 'גדירה של קיסרין עם 'חדרה'. את 'דאר' זיהה עם הכפר הערבי 'טנטורה, אך את 'מגידו' זיהה משום מה עם הישוב 'מודשידה' שמקומה בעמק הירדן סמוך לבית שאן. (שם עמוד ק"י:). [גולדהאר לא הסביר מדוע כך סבר. אנו יודעים כי היישוב 'מגידו' המקראי מצוי בתל 'מגידו' שבמורדות הרי מנשה הנושקים לעמק יזרעאל]. הסתייגותו מהמסורת לפיה נקבר ר'עקיבא ב'טבריה', ומקומם של קברים אחרים מימי המקרא והתלמוד. על מיקום קברו של ר' עקיבא ב'טבריה' העיר בכותבו את הדברים הבאים: "אחינו יושבי טבריה מראים קבר ר' עקיבא בצלע ההר אצל 'בית מעון', ולפי דעתי שגו בזה. הלומדים מעדת הספרדים קראו במדרש משלי, כי בלילה שלאחר הריגת ר' עקיבא בבית אסורים ב'קיסריה', נכנס בלאט לבית הסוהר איש צדיק ולקח את גופת ר' עקיבא והוליכהו כל הלילה, וכיוון שהגיע ל'אנטיפטרס של קוצרים' והאיר היום, ראה מערה פתוחה וקברו שם, וכאשר 'אנטיפטרס של קוצרים' אינו ידוע לנו היכן מקומו, לכן עלה על דעת הלומדים הספרדים להחליט כי 'הקצרין דבית מעון' היא 'אנטיפטרס של קוצרים' הנזכר במדרש משלי. ואין להאריך בדברי שגיאותיהם, ומכ"ש שאין להאריך בשגיאות של בעל תבה"א שכתב אשר 'קצרה' הישנה של 'ציפורי' ו'הקצרין דטבריה' ו'אנטיפטרס של קוצרים' מקום אחד הוא". (שם עמ' מ"ח : ועמ' מ"ט). [מכאן עולה המסקנה כי את קברו של ר' עקיבא יש לאתר במקום אחר ולא בטבריה]. בספרו איתר גולדהאר אתרי קבורה אחדים של אישים מימי המקרא וכדלהלן: את קבר יהושע בו נון שמקום קבורתו תואר בידי אלעזר בן אהרן הכהן ובידי שמואל הנביא, קבע כאמור במקרא בצד 'תמנת סרח' אשר עתה קרויה 'סרתא' שם מצוי קבר שהערבים קוראים לו 'שיח' עבדאללה'. אם אכן התכוון הכותב ליישוב הערבי " כיפאל חרס", הרי שצדק בזיהויו. בכפר זה קיימת מסורת לפיה קבורים שם יהושע בן נון, אביו נון וכן כלב בן יפונה. עוד כתב כי צפונה ל"תמנת סרח" 12.5 ק"מ, וממזרח לקלקיליה במרחק 4 ק"מ, יש קבר קדוש שהערבים קוראים לו 'נבי אליאס' ומקום זה הוא קברו של הנביא אלישע. שם קם על רגליו וחי המת שנגע בעצמות אלישע. [אני תוהה על דברי הכותב מאחר וכל מקום הקרוי 'נבי אליאס' כוונת הישמעאלים היא לאליהו הנביא, כמו בכפר 'אל חאדר' הסמוך ל'גוש עציון' בצד דרך המנהרות אליה, וכגון מנזר 'מר אליאס' שמדרום לירושלים. עוד כתב כי צפונה ל"תמנת סרח" 4 ק"מ בהר אפרים, ודרומית מזרחית לקבר אלישע הנביא במרחק 10 ק"מ, יש כפר שהערבים קוראים בשם 'קראווה איבן חסן' וכנראה שם זה נשתבש מהשם 'פינחס', כי במבטא הערביים יקרא 'בנחס'. זאת 'גבעת פינחס' אשר ניתן לו בהר אפרים ושם קברו את אלעזר אביו, ומקום קבורתו סמוך לקבר יהושע בן נון. גם כאן הכותב צדק כי קברו של פנחס בן אלעזר הכהן מצוי ב'עוורתא' היא 'גבעת פנחס' המקראית, ולצידו קבורים גם אלעזר ואיתמר בני אהרן הכהן. את קברה של "יעל אשת חבר הקיני" איתר בסמוך ל – 'א דישון', ובמישור המשתרע בינה לבין 'קדש נפתלי המקראית', לדבריו יכולים לראות בצמצום מקום האהל שבו נהרג סיסרא בידי אישה זו, "כי בתוך מישור זה הנקרא בפיו בשם 'אלון בצעננים', [זו בקעת קדש שכולה כיום נטועה בעצי פרי נשירים], יש כברת ארץ קטנה אשר הערבים קורין לה 'אום עלי'. מי לא יבין שהוא מקום קבורת יעל, כי השם יעל נשתנה לשם 'עלי' בידיהם ". [מדובר כמובן ביישובים שממערב לאצבע הגליל על רכס הרי נפתלי. ראוי לציין כי בידינו אין כל מסורת על מקום קברה של יעל באזור זה, או בכל אזור אחר בארצנו]. 'כפר קמה' "הוא אחד משני ישובי הצ'רקסים בארץ [יישוב בצד כביש 'כפר תבור – יבנאל'], שהגיעו לארץ לפני ארבעים שנה [היינו בערך בשנות השישים של המאה התשע עשרה], יישוב זה נקרא בימי התלמוד בשם כפר 'אימי ולעיתים הגרסה היא כפר 'אמי'. בימי התנאים הראשונים בכפר זה היה חסיד גדול וידוע על פי האמור ב"תענית פ"א ובמקבילה בירושלמי, שהוא אבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל, ומקום קבורתו מאוד נכבד אצל התושבים החדשים של הכפר, ואת מצבתו הם מקשטים בחתיכות בד מצבעים שונים, ולקבור שם הם קוראים 'אבו אל קנטיר', [לאמור: אבי הקשתות], על שם שאבא חלקיה התפלל בעת בצורת ונענה לאחר ירידת הגשמים כשהקשת נראתה בענן. (שם עמודים ק"ט קי"ט, קכ"א). [כיום בניגוד לדבריו מצביעים על קברו של אבא חלקיה בשולי העיר חצור הגלילית, במעלה ההר ממערב ליישוב, ובסמוך למקום קברו של חוני המעגל. מסורת על כך שקברו של אבא חלקיה מצוי בכפר קמה אינה מוכרת בספרות "קברי צדיקים"] . כידוע מצביעים בעיר 'יבנה' בתוך מבנה מן התקופה הממלוכית על מקום קברו של רבן גמליאל דיבנה. לדעת גולדהאר קברו של ר"ג מצוי באתר הסמוך לשפך נחל שורק אל הים, במרחק 6 ק"מ מיבנה, באתר הקרוי 'נבי רובין, [שבשנים האחרונות החלו עולים אליו מבני עמנו ומשתטחים על קברו בטענה שמדובר בקבר ראובן בן יעקב]. גולדהאר קובע: "כי ללא ספק הוא מקום קבורתו של ר"ג דיבנה, ובימי קדם היו הערבים שומעים כי היהודים קוראים להקבר הזה בשם "רבן", ומכל ערי יהודה ומכל תפוצות ישראל ביראת הכבוד נהרו אליו להתפלל שמה ולומר הלכה בשמו ... . ואין ספק כי אמוראי בבל קבלו את המנהג הזה מהתנאים שבארץ ישראל. הערבים שלא ידעו מי זה הקדוש הקבור שמה שנו את השם "רבן" ויקראו לו 'נבי רובין'". (שם עמ' מ"א בהערה א') . [למעשה בעל "אדמת הקודש" שולל את מיקום קברו של ר"ג בעיר 'יבנה' באתר אליו עולים לרגל כיום, ואם אומנם צדק בדבריו, כי אז הפיכת 'נבי רובין' בדורנו, לקברו של ראובן בן יעקב אין לה בסיס. בוודאי בהתחשב בעובדה, כי פרט ליוסף שעצמותיו הועלו ממצרים לארץ, כל אחיו מתו במצרים ושם נקברו]. מחידושיו של בעל "אדמת הקודש"שרובם אינם מקובלים על חוקרי זמננו. על קביעתו של בעל כפו"פ לפיהן 'גדר' וחמתן' מצויות בעבר הירדן המזרחי חלק. [נראה שאישתורי הפרחי זיהה את "גדר" עם "גדרה" שעל רכס 'אום קיס' מעל 'אל חמה', אחת מעשרת ערי הדקא – פוליס הרומיות, כיום בתחום ירדן, ואילו את 'חמתן' זיהה עם מעינותיה החמים של 'אל חמה היא 'חמת גדר' בשמה הנוכחי], ולדבריו של גולדהאר תחילת טעותו של בעל כפו"פ הייתה: "באומרו כי המעיינות הרותחים שהערבין קוראין 'אל חימי' , זאת 'חמתן' הנזכרת בתוספתא ובגמרא, וכאשר בסביבות 'אל חמי' לא ראה ולא שמע שתהייה עיר בשם 'גדר', סמך על השערתו ואמר שחורבת 'אימחייז' הנפלאה הרחוקה מן 'אל חמי' שני מילין היא 'גדר', ונעלם ממנו ומכל חוקרי הארץ שבאו אחריו כי החורבה אשר בימיו נקראת 'אימחייז', בזמן חכמי המשנה נקראה 'המחוז', ושם ישב ר' שמעון המחוזי. והערבה הרחבה המשתרעת מן 'המחוז 'עד 'ים כינרת' ועד 'הירדן' נקרא במשנתנו 'חולת המחוז. מנגד סבר גולדהאר כי 'חמתן' מקומה על שפת 'ים כינרת' המערבי, באמצע המרחק שבין 'טבריה' ל'מגדלא', ואילו העיר 'גדר' מצויה למעלה [צפונה] מ'חמתן' מיל אחד (מצפון מערב)". בתחילת חקירתו במקום כך כתב, ראה כי כל דברי חז"ל בכל פרטיהם תואמים את המציאות. "העיר חמתן כעת חרבה לגמרי ובהיותה עיר דלה וקטנה לא נותרו ממנה כל יסודות ונותר רק מעין מים פושרים הנקרא בשם 'חמתן עד היום', ואילו 'גדר' חרבה גם היום והערבים קוראין לה חירבת דג'ידי' ". [כנראה שרידיה היו על ההר שממערב לוואדי חמאם ובמורדו]. את העיירה 'מגדלא' הרחוקה 'מטבריה' שני מילין, זיהה עם 'מגדל נוניא' הנזכרת בפסחים מ"ו. [מגדלא היה מקום מגוריה של מרים המגדלנית כמוזכר בברית החדשה. לאחרונה נחשף בית כנסת בחפירות שנערכו במקום]. 'כפר נחום' שבצפון הכינרת הוא למעשה 'כפר תנחום'. ומקומו של 'כפר נחום' הוא ליד 'גנוסר'. 'כפר נחום'. גולדהאר אינו מקבל את שם היישוב בצפון הכינרת בו מצויה כנסייה נוצרית שלצידה חורבות בית כנסת נודע וגדול בשם הנ"ל. שם המקום המקורי לדעת גולדהאר הוא 'כפר תנחום', והערבים קוראים לו 'תל חום'. הכותב מציין כי כפר זה היה חרב ושומם מאות בשנים ומזה כ 15 שנים קנו אותו נוצרים איטלקים ובנו שם חצר, בתים, גינות ופרדסים, וכן מנזר לנשים. כל זה משום שהם טועים וחושבים ש'תל חום' הוא 'כפר נחום' המקודש אצלם. בחופרם במעבה האדמה מצאו בניין עתיק הניכר שהיה בית כנסת של יהודים. (שם עמ' נ"ב). את 'כפר נחום' זיהה גולדהאר צפונית מערבית ל'גינוסר', ליד חורבת 'חנם', ועוד כתב: "ואחרי שברור הדבר שכפר נחום היה בראש המעיין של 'ראבאדיה' או סמוך לראשיתו, הלכתי נגד הזרם מן הריחים 'טחונת אללה – שייב' מערבה עד ראש המעיין אשר אצל הריחים הנ"ל, ואשר לפי דברי יוסיפוס במקום ההוא צריך להיות 'כפר נחום' ובלי ספק נמשך הכפר עוד חצי ק"מ לצד מערב מהריחים, (שם עמ' קכ"ב : - קכ"ג). [מעניין לציין שם כפר זה מוזכר באיגרת ששלחו ארבעה מתושבי צפת אל מ' מונטיפיורי מיום כ"ה בתמוז תר"ט – 1849, בו בקשו ממנו כי יפנה לאברהים פחה כדי שיחכור ממנו את איזור מעינות 'טבחה' וסביבתה כדי שיתפרנסו מדייג בצפון הכינרת, ואת אדמות 'ארד אל 'ראבידייה', כי אדמות טובות הן. מקום יישוב זה היה במורד נחל צלמון מצפון מערב לקיבוץ "גנוסר", ראו מאמרו של ישראל ברטל ב"קתדרה" מס' 2 מאלול תשל"ו]. היכן היא גמלא שבגולן ? מיקומה של 'גמלא' שבגולן. שנים רבות סברנו כי שמריהו גוטמן הוא שחשף עיר זו, כביכול עד חפירותיו של גוטמן איש קיבוץ נען לא זוהה אתר 'גמלא'. מסתבר שכבר גולדהאר זיהה בוודאות את 'גמלא' שנים הרבה לפני גוטמן. בספרו (עמ' נ"ב –נ"ג) כתב: "כי בקצה הצפוני של ים כינרת מעבר לירדן (מקום שהוא נכנס לים) יש עיר חרבה שהערבים קוראים לה חירבת "אבו צינא" [למעשה היישוב:'בית ציידא'] ובתלמוד נקראה 'ציידן' והייתה מצוינת בציד דגים ממינים שונים וגם כעת עיקר ציד הדגים הוא שם מקום כניסת הירדן לכינרת. המקום הזה נקרא בקעת 'אנטיוכס', ובפי הערבים בקעת 'בטיחה'. למזרח מבקעה זו מתנשא הר של העיר 'גמלא' החרבה, הר של 'גמלא' מוקף כמעט מכל עבריו בעמקים עמוקים. מערבה ממנו שופע ויורד לים כינרת הנמוך ממנו בערך ב 550 מ'. ההר היורד לגיא במדרון זקוף נקרא 'ואדי סומאק'. צדו הצפוני של ההר הזה יורד זקוף לגיא הנקרא 'וואדי שנייף' ובפאת קדים של ההר ראשי הגאיות מתקרבים זה לזה ורק מרחק קטן ביניהם. ראש ההר גבוה מבקעת ה'בטיחה' ומשני הנחלים המקיפים אותו בערך 500 מ'. לכן העיר 'גמלא' שישבה בראש ההר ההוא על רצועה צרה בין שני הגאיות בצורה מהטבע, ורק למזרח העיר במרחק קטן שבין ראשי הגאיות היה צריך להגן עליה, ושם חפרו חפירה עמוקה. את העיר 'גמלא' נקל להכיר ע"י הסימנים שמסר לנו יוסיפוס באומרו כי 'גמלא' נבנתה מול 'טאריכיה' מעבר ל'ים כינרת'" במקום אחר תאראת מקומה באופן בהיר יותר באומרו: "כשם שעיר 'גמלא' מקבלת (מקבילה) אל 'טאריכיא', כן עיר 'היפו' (סוסיתא) מקבלת ל'טבריה'. גם על מעין 'גמלא' כתב יוסיפוס כי בתוך חומת העיר יוצא מעיין מים חים ממנו יישתו כל יושבי העיר עכ"ד. גם המעיין הזה נשאר שם ועליו השם 'גמלא' העתיק, כי הערבים קוראים לו 'עין אל גחאזאל' הוא 'עין גמלא' העתיק... מעתה השנוי שבין השם 'גמלא' לשם 'גחאזאל' לא יגזול מאתנו הזכות על המקום החביב הזה שגילינו... כי היהודים יושבי 'גמלא' לא ימללו את השם 'גמלא', לכן קרוב הדבר, כי גם היהודים שישבו שם ובסביבותיה קראו לה 'גאחאזלה', והערבים שכניהם קבלו מהם. שמו הקדום של 'אגם החולה' הוא 'ים הגלילה הקדמוני'. מה מקורן של השם 'ים סומכי', או 'ים חולי'. 'ימא דסמכי' "החולה" בלשוננו (שם עמודים נ"ה, קנ"ד). שם הים הזה מקורו בתלמוד וביוסיפוס, אך ברור הדבר כי מקורו יווני. 'סאמאכה' הייתה העיר הגדולה שהייתה קרובה אליו, וחורבותיה מצויות עד היום במרק 11 ק"מ לצפון מזרח האגם, ושמה 'חירבת סומכיא'. בראשונה בזמן כיבוש הארץ בימי יהושע ועד סוף ימי הנביאים נקרא ים זה בשם "ים הגלילה הקדמונה" (כנאמר במסכת שקלים פ"ו ה"ב). הערבים קראו לה בשמה העתיק הגלילה שהומר ל'אל חולי' או ל'אל הולי'. השמות 'סמכי', 'סובכי' ו'סופכיי לדעתו של גולדהאר שם אחד הם. בהערה הוסיף כי יש לתמוה לא על אחד מהמחברים הקדמונים, כפי שיש לתמוה על בעל "תבואות הארץ", הכיצד נעלמו ממנו דברי חז"ל במשנת "שקלים"? כאשר פירש את המילה "מרום" ו"סמכי" מלשון גובה והרמה, זאת על בסיס האמור בתלמוד במסכת חולין בענייני טריפה ( בדיני ניקב הטחול וכו' "אבל בסומכיה טריפה").עוד טרח בעל "תבואות הארץ" להכפיל ולהגדיל שגיאתו בקובעו כי בלשונות הארמית והערבית שורש המילה סמכי ה משמעותה גבהות ורמה, ודבריו אלה הם דברי הבאי. כי סמך משמעותו עובי, כנאמר במלכים א' בבניין הבית על האמור "ועוביו טפח" שתרגומו הוא ועוביו – וסומכיה. המקור לשם 'ימת החולה' בשם ים 'הגלילה' הקדמונה הוא ביחזקאל מ"ז ה', ומזה סמך לכך שמימות יהושע עד חורבן הבית הראשון היאור 'ימא דסמכי' היה בקצה המזרחי של ארץ הגליל ולכן נקרא ים הגלילה הקדמוני. היכן הייתה 'יודפת' ששמה מוזכר אצל פלויוס ? לדעת גולדהאר היו שני מקומות בארץ ששמם 'יודפת' ( JOTAPATA). אחת ישנה ואחת חדשה. מיקומו של ישוב זה הידוע מימי המרד הגדול שבוצר ע"י המפקד הגדול של הגליל יוסף פלויוס, היה לדעתו לא במקום הסמוך להר עצמון שמעל עמק בית נטופה, ובסמוך ליישוב 'יודפת הנוכחי' בתל יודפת, כי אם ביישוב שהערבים קוראים לו 'טיטיבא (TETEBA). נודע לי ברור, כך כתב: "כי 'ג'יב יוסף' [הנקרא בימינו 'גוב יוסף' והמצוי בינות למטעי האבוקדו של קיבוץ 'עמיעד] הוא הבור והמערה בה הסתתר יוסיפוס בבורחו מ'יודפת' ביום הריסתה. אם יוסף נס דרך גיא 'ואדי פירים' אשר בצד עיר 'אדמה' עתה 'ראש פינה', הייתה מרוצתו מ'יודפת' עד הבור בזמן של שלוש שעות. ואם פילס דרכו דרך הכפר 'נבוריא' עתה 'נבארטין' [בו נתגלה בית כנסת], ודרך העיר 'עמוקה' (מקום קבר יונתן בן עוזיאל), אז בדרכו מ'יודפת' לבור חלפו ארבע שעות. במקום אחר (שם דף קכ"ד- קכ"ה) כתב אודות 'ג'יב יוסף' כי הערבים קראו לאתר בשם זה מפני שבני יעקב השליכו את יוסף לבור זה. אולם הערבים יושבי הגליל ועמק הירדן לא ידעו ולא יבינו כי הבור בו הושלך יוסף מקומו בחורבות העיר 'דותן' אשר במחוז 'שכם' ". לעניות דעתי טעה בשתי ההבחנות גם יחד. את יודפת' השנייה, החדשה לדבריו, מיקם בסמוך לישוב 'עדיתא', או חירבת 'קדיתא' שחורבותיה מצויים עד היום צפונית לצפת על 'הר כותר', מקום בו היה כפר ערבי עד שנת 1948), וזו 'יודפת' הישנה. אך זו החדשה נבנתה זמן רב אחרי הבנות 'יודפת' הישנה ולכן קראו לה יודפת חדתא (החדשה). המחבר הוסיף כי בעל תבואות הארץ כתב שיודפת הייתה מדרום לכפר יפיע מהלך שעה אחת ליד הכפר "דאפאתה". [נראה לי בבירור כי הן בעל תבוה"א והן בעל אדמת הקודש שגו במיקומה של 'יודפת', ממנה נמלט יוסיפוף פלויוס במרד הגדול]. (שם דף קכ"ה) היכן הייתה העיר הגדולה 'ביתר' שנהרסה במרד בר כוכבא ? בדונו בגבולות הכיבוש הראשון של הארץ בימי יהושע, טוען גולדהאר כי שמואל כתב את ספר שופטים בערך 400 שנה לאחר חלוקת הארץ, והעיד כי אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי אכזיב. כן לדעתו גם דוד לא כבש אותה פרט לעובדה כי הוריש את הכנענים שנשארו בערים אשר בפנים הארץ כמו בירושלים, בית שאן תענך וכיו"ב אבל המקומות אשר על גבול צור וצידון, ממלכות שהיו תמיד שלמים עם ישראל, לא השיב לישראל בירושה וישיבה. הדבר מוכח מן האמור כי מעכו ולצפונה ישנה רצועה של ארץ העמים ונמשכת לאורך שפת הים צפונה עד לצור ומקומות אלו שלא נפלו בירושה בידי ישראל נחשבים לארץ עמים. זאת פרט לעיר 'ביתר' הנקראת בפי הערבים 'יתיר', שבני ישראל כבשוה בירושה וישיבה, ורק עולי בבל לא החזיקו בה כמוכח ממשנת "חלה" פ"ד מי"א. בסופו של בירור קובע הנ"ל כי 'ביתר' זו שכנה על גבעות במרחק 5 ק"מ מן העיר 'אכזיב' הקרויה בפי הערבים 'זובכין'. כך או אחרת 'כוזיבא' דומה בהוראתה ל'אכזיב' עירו של הגיבור בר – כוכבא, ששמו המקורי היה בר – כוזיבא. שם, קובע גולדהאר, בין שני הערים שבמשך הזמן נתחברו יחדיו, על הגבעות שבין שני נחלים הייתה המלחמה האיומה וההרג הנורא, כי למקום זה בזמן מלחמת אדריאנוס קיסר נקבצו נער וזקן כל יושבי 'ביתר' ו'כוזיבא'.[ לאמור ברכת "הטוב והמטיב" שנתקנה על הרוגי ביתר ונכללת בברכת המזון, אינה ביתר שביהודה, כי אם בצפון מעבר ל'כזיב' בצפון שממנה יוצאת רצועה שאינה בגדר "ארץ העמים"]. בין שני נחלים אלו שהיו מרוחקים זה מזה 600 מ', שאת שמותיהם פירט הייתה העיר 'כוזיבא'. בקרבתן היה הטבח הגדול והיו המים שנמשכו בנחלים ההם אל הים מעורבים בדם הרוגי ביתר, ושיערו חכמים שני חלקים מים ואחד דם כדברי רש"י. הוכחה נוספת לדבריו מצא מן האמור במדרש (באיכה רבתי ב') לפיו עיר זו הייתה רחוקה מן הים 4 מילין, וזו אף המציאות מדגיש הכותב. כללו של דבר, הוסיף בהערה, כי יש מחוקרי הארץ האומרים כי העיר ביתר של בר כוזיבא סמוכה לירושלים, ועתה תקרא בשם כפר 'בתיר' [יישוב שמסילת הברזל מירושלים ליפו חלף לצידה ובסמוך הייתה תחנתו הראשונה בעת שזו ירדה מירושלים לתחנת הר טוב], חוקרים אלו טועים מאוד קבע, כי לא דקדקו בסיפורי חז"ל (ירושלמי תענית פרק ד' ומדרש איכה על הפסוק "בלע ה' לנצח ולא חמל ") שאמרו כי נ"ב שנים אחרי חורבן 'ירושלים' נחרבה 'ביתר' כי יושביה שמחו לחורבן 'ירושלים', על ששנאו אלו את יושביה בשביל החמס שעשו להם עריצי העיר – אנשי זרוע בעת שאנשי 'ביתר' עלו לרגל, אז היו בוליוטי (יועצים) 'ירושלים' יושבים באמצע המדינה אצל עוברי דרכים, שכל העולים מגליל ילכו בהם, והיו כותבים שטרי מכר מזויפים להונות את אנשי 'ביתר' מנחלתם. אלו היו מרמים רק את יושבי 'ביתר' הגליליים הפשוטים שלא היה להם מי שיגן עליהם. אבל לא את היושבים כל כך סמוך ל'ירושלים' שהיו חריפי שכל וכו'. עוד הוסיף כי אחדים מהחוקרים הרואים את 'ביתר' בכפר 'בתיר' שליד ירושלים מביאים ראיה לדבריהם מן המטבעות של בר כוזיבא שנמצאו ב'ירושלים' וסביבתה ובכפר 'בתיר'. לטענה זו השיב : "לו יהי כדבריכם אשר המטבעות שנמצאו ניכרות שהן כוזביות, אעפ"כ אין מהן שום ראיה שעיר 'ביתר' סמוכה ל'ירושלים', כי בשנתיים ומחצה שמלך בר כוזיבא בלי ספק היה מזבח בירושלים, והיו מקריבין עליו אע"פ שאין בית [זו מניין לו ?], אז היו היהודים שישבו בכל הארץ מחללין פירותיהם , מעשר שני ונטע רבעי דווקא על מטבעות אלו של מלך ישראל האהוב והרצוי לכל עמו ..." , לאמור: מטבעות אלו הובאו מכל רחבי המדינה ל'ירושלים' ולסביבתה. הוכחה נוספת לכאורה של החוקרים הסבורים ש'ביתר' היא הכפר 'בתיר' היא שבסמוך לה יש מקום שנקרא "חירבת אל יהוד", ומה בכך תמהה הכותב, בא"י יש עוד שרידי ישובים ומקומות חרבים הנקראים בשם זה. (שם עמודים צ"א : - צ"ב). [ואני תוהה כלום למסורת ישראל ולהוכחה הארכיאולוגית המצויה ליד קיר המעיין שנתגלה לפני שנים רבות, לפיה חנה שם מחנה הלגיון העשירי הרומי פרנטיס, אין זו ראיה, זאת לבד משרידי הדייק הרומי המקיף את 'ביתר' הישנה, ולבד ממערכות המסתור מימי בר כוכבא שרובן נתגלו בשפלת יהודה ! וכמובן גלויין של מערת 'האיגרות שבה נמצאו 14 מאיגרותיו של בר כוכבא לאנשי עין גדי, ומערת "האימה" שבה נתגלו ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא ובתוכם שלדי אדם מאנשיו. מערות אלו נתגלו ב'נחל חבר' דרומית ל'עין גדי, כלום אין בהם ראיה לטעותו של גולדהאר בזיהוי 'ביתר' שביהודה? נראה שקבלתו במלואם אחדים ממדרשי חז"ל היא שהאפילה על העובדות האחרות שהיו ידועות ללא ספק אף לגולדהאר]. היכן הוא נהר הירמוך ? ומה שמו האמיתי של הנהר הזורם מתחת למסילת הברזל המנדטורית ליד 'אל חמה' ? בספרו בפרק הדן בנחלים ובנהרות שבא"י עוסק הכותב בשמו ומקומו של הנהר הנקרא בפינו 'ירמוך', או בקרב הערבים 'ירמוק'. בעל כפו"פ סבר כי זה שם הנהר בכותבו כי " 'הירמוך' יורד מהמזרח מגולן בבשן ומתערבין עמו מימי 'חמת גדר', ונכנס ל'ירדן' לכמו שעה בצאת ה'ירדן' מימה של 'טבריה' " . אולם לא כך סבור גולדהאר הקובע בהתייחסו לנאמר ע"י מחבר כפו"פ כי שגה. לדעת גולדהאר על פי מקורות מן התלמוד הבבלי והירושלמי, נקרא נהר זה בשם 'גרר' [אין להמירו עם נחל 'גרר' שבדרום הארץ], וכן שמו בערבית, והמעיינות הרותחים על שפתו נקראים בשם 'מי גרר', 'חמת גרר', 'חמתה דגרר'. היוונים קראו לנהר זה בשם 'היארומיקיז' HIEROMYKES כלומר: נהר גרר זה השוטף על פני עיר המחוז HEMCHES , והשם היווני הטעה את בעל כפו"פ. על האמור בתלמוד כי "ארבעה נהרות מקיפין את ארץ ישראל" ובתוכם הירמוך (כאמור בבבלי ב"ב דף ע"ד ( אמר: שהכוונה "מקיפים" פירושה נהרות מגבילים או המושכים קרוב לגבול, ולא כפירושו של מחבר ספר כפו"פ. (שם דף' ע"ח עמ' א' ועמ' ב' ). לסיכום ניתן לקבוע כי ספרו של יצחק גולדהאר, יחד עם ספרי קודמיו [ספריהם אישתורי הפרחי ויהוסף שוורץ], מהווים לבד מן הברורים הלכתיים שבהם לעניין גבולות הארץ, כיבושי יהושע בן נון וחלוקת הארץ לשבטי ישראל, תחום כיבוש עולי מצרים ועולי בבל, ובתוכם האזורים שעליהן חלות המצוות התלויות בארץ. בכל אלו יש עניין רב לכל העוסקים בזיהוי מיקומם של היישובים בארצנו, הן אלו שמימי המקרא, והן אלו שמימי המשנה והתלמוד. חלק ניכר מן היישובים מיקומם אותר על בסיס שימור שמות יישובים אלו בידי ערביי הארץ למן ראשית תקופת הכיבוש המוסלמי, ועובדה זו מעידה בעקיפין על רצף ההתיישבותי היהודי עד לכיבוש זה ואף לאחריו. החפירות הארכיאולוגיות שנעשו בארץ בידי חוקרים ישראלים ואחרים בעשרות השנים שחלפו מאז הקמת המדינה, מאששות או לעיתים סותרות את מסקנותיהם של חוקרי הארץ הראשונים, ובכך הם מעצימים את מפעלם החלוצי בחקר הארץ. ראוי להוסיף ולומר כי הנכלל ברשימה זו הוא בגדר "מועט המחזיק את המרובה", רק קצת הערותיו וחידושיו של גולדהאר בספרו לוקטו כאן ואידך זיל גמור. הערה: כל המסומן בסוגריים מרועים הן הערות הכותב. .