יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
עוד מאמר מפרי עטו של מרדכי אשל העוסק בגבולותיה של הארץ. מעניין השוני בגישת החוקרים את גבולות הארץ וההבדלים בין הגישות הנובעות כנראה מהרקע של כל חוקר. בשבוע הבא נפרסם מאמר נוסף העוסק בנושא זה.

יצחק גולדהאר וספרו 'אדמת הקודש' – ארץ ישראל לגבולותיה מרדכי אשל המעט הידוע על יצחק גולדהאר הוא שנולד בשנת 1847 ברוסיה, עלה ארצה בשנת 1895 בעליה הראשונה והתיישב, ככל הנראה, בהגיעו ארצה, ב"ראש פינה". שנים אחדות פעל כמודד במושבות הגליל, מטעם פקידות הברון רוטשילד, ובתוך כך החל לחקור את הארץ. במסעותיו הכיר את הארץ, את עבר הירדן (לא שטח הממלכה ההאשמית, כי אם השטחים שממזרח לירדן), הגליל כולו (כולל זה שבלבנון), בקעת הלבנון והרי הלבנון. בספרו כתב כי בגולן שהה שנתיים ברציפות והכיר היטב את ארץ הבשן, ממלכת עוג בה החזיקו עולי בבל (עמ' ק"ט: בספרו שלהלן). כמו כן הכיר היטב את הנגב והערבה. מתוך ספרו נראה שהכיר כל שביל, כל הר וגבעה, וכל מעיין, וואדי, חורבה וכפר. בני זמנו אמרו עליו כי הכיר את הסביבה היטב ואת כל מכמניה. את מחקריו בגיאוגרפיה ההיסטורית של הארץ הדפיס בספר בשם: "אדמת קודש –ארץ ישראל לגבולותיה (במחלקות לשבטי ישורון בעלותם ממצרים וכפי שנתחלקה למדרגות קדושתה כשעלו מבבל, גם ימיה, נהרותיה, הריה ובקעותיה המצוינים בתנ"ך. עם הערים והמקומות הנזכרים בתלמוד, במדרש ובספרי יוסיפוס)". ספרו הודפס בליווי שבע מפות של הארץ , עליהן רשם את האתרים המוזכרים במקומות הנ"ל. בשלב מסוים נטש את המושבה "ראש פינה" ועבר להתגורר בירושלים. ספרו הודפס בירושלים בשנת תרע"ג (1913) בסיוע חברת "יידיש ליטערטורישע געזעלשאפט" (החברה לספרות אידיש) שמרכזה היה בפרנקפורט שבגרמניה. חמחבר נפטר בשנת 1925 ומקום קבורתו ככל הנראה בירושלים. כיום ניתן לרכוש את העתקי ספרו המקורי (בהדפסה מחודשת ללא ציון שנת הוצאה) בהוצאת המוסד ללמוד תורה באמצעות "ספריית בני תורה". בספרו מצויות הסכמות אחדות, הראשונה היא של הרב יעקב דוד רידב"ז שכתב על ספרו "שכבושם הזה לא היה עדיין במחנה העברים מיום שגלו מארצם, ואשרי ליראי ה' שבאשכנז שהחזיקו אותו שנים רבות למען שיתעסק בזה... יען כי יש לו כל הידיעות הנחוצות לחבר ספר כזה....". הסכמה נוספת ניתנה ע"י יצחק ירוחם, בנו של משה יהושע יהודה לייב דיסקין, בשנת תרע"ב (1912), המשבח את הכותב ביוצאו נגד חוקרי הארץ המתאמצים להכחיש את דברי חכמינו ז"ל, את האמת ההיסטורית, ואת המציאות של מקומות רבים בארץ. ההסכמה השלישית היא של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שניתנה ל"עלי הספר" ביום א' דר"ח אלול תרע"ג. הסכמתו נלהבת במיוחד ומפאת אורכה אצטט להלן את ראשיתה: "יום שמחה הוא לי היום הזה, אשר בו בשרני כת"ר שספרו הנכבד יצא לאור בקרוב בשכלולו, כלול בהודו והדרו; ישר כחו וחילו על השמועה הנעימה, אשר הרנינה את לבבי, והנני מצפה ליום אשר אזכה לקבל את הספר גדול הערך הזה מעשה ידי אמן רב פעלים מר ידידי שליט"א. עוד מרחפת היא נגד עיני התמונה המבהיקה והמעודדת לב ונפש כל איש ישראל , הקשור בקשרי ידידות וחבת קודש לארץ חמדת עולמי עולמים, אשר חזיתי והתענגתי בהיות למראה עיני ספרו הגדול בעודו בכתב יד, ואחרי כן הקונטרסים האחדים אשר הואיל להציגם לפני מהנדפס זה איזה ירחים". הסכמה נוספת הייתה של הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים. את הספר הקדיש הכותב לזיכרון אביו, הקבור בבית העלמין בראש פינה, ולאמו, שנקברה ב"סלוצק" שברוסיה הלבנה. מקריאת הספר עולה כי הכיר את ספריהם של חוקרי הארץ בימים ההם, הן בעלי ברית כמו גרץ ואחרים (ובתוכם גם הפרופסור שלמה מונק המנוח, שכתב בהקדמה לספרו PALESTINE"" כי קשה לסמן בדיוק את גבולות הארץ, לפי שהם משתנים לפי התקופות ההיסטוריה השונות, אשר לא תמיד הניחו לנו תיאורים גיאוגרפים מדויקים. תגובת גולדהאר לדברים אלו הייתה, כי הצליח להראות בפרקי ספרו את גבולות הארץ בכל אחת מהתקופות ש"בקורות העיתים לעם ישראל"), והן של החוקרים הנוצריים, (שעסקו בפרשנות המקרא ובביקורתה, כולל ארכיאולוגים שחפרו בארץ מטעם החברה הגרמנית לעתיקות הארץ, וחוקרים בריטיים מהקרן הבריטית לחשיפתה - גילויה של א"י (P.E.F) ) , וביניהם בדקר, פטר תומפסון, שאלטר ואחרים. עם כל זאת הוא דוחה את מבקריו באומרם עליו כי התייחס אליהם בבוז. למבקריו השיב: "ההפך, התכבדו מכובדים, דרך ארץ הוא להכיר טובה לכל העמלים להרחבת המדע, ובפרט לחכמי לב שהתעוררו למסעות רבים בארץ הקדושה, עלו הרים ירדו בקעות לראות ולתאר המקומות הנזכרים בתנ"ך. ובכן כמוכם כמוני רחש לבי דבר טוב ורגש תודה לחכמי אירופה בגלל הרשמים (= KARTEN - מפות) של א"י שחברו בדיוק רב. אולם ברשמיהם ובספריהם לא יראו תחומי א"י שבכתובים ולא תחום כיבוש יהושע, לא תחום עולי בבל ולא הגבולים (גבולות) שבין שבט לשבט" ... . גולדהאר הכיר היטב גם את החוקרים וורן, ווילסון ודומיהם, בנוסף הוא שלט בגרמנית, אנגלית, רוסית ובמידה מסוימת גם ערבית ועמד על דעותיהם מספריהם ומן הפרסומים שכתבו. נר לרגליו הייתה פרשנותם של הראשונים מפרשני המקרא של עמנו, וכן התחשב מאוד בדעות חכמי המשנה, התוספתא, התלמוד והמדרש, למעט באותם המקומות שברי היה לו שטעו. ביחס לספריהם של הקודמים לו, אישתורי הפרחי ויהוסף שוורץ, הוא לא נרתע מלהתעמת עמם ולחשוף את קביעותיהם, השגויות לדעתו, וזאת על אף שקדמו לו בזמן. בשונה מקודמיו הוא העריך מרחקים לא במיילים גרמניים או ימיים, או בזמני הליכה (שעות) מאתר לאתר וכיו"ב כי אם בקילומטרים. הוא הכיר את מפות הארץ היטב וידע לקבוע את המרחקים שבין היישובים מבחינת הכיוון והמרחק באופן המדויק ביותר. בספרו לא דילג על פני המושבות שהיו קיימות בזמנו וציין את מיקומן ושנת הקמתן, גודל שטחי אדמתן וכו'. בשונה מהלשון העברית העילגת של יהוסף שוורץ, לשון ספרו של גולדהאר קולחת, שוטפת ועשירה, ומאפשרת לכל בר בי רב להבינה. עם זאת, לא תמיד שמות הכפרים הערביים שבספרו ברורים דים. להלן דברי המחבר בסיום ספרו, שיש בהם להעיד על מטרת הספר ועל מידת צניעות מחברו: " ככלותי להגיד מערכי לבבי על אודות גבולי המדינות שבא"י שנבדלו זו מזו במדרגות קדושתן בעניין המצוות התלויות בארץ. היינו בעניין תו"מ (תרומות ומעשרות) ושביעית, אחר הדברים האלה באתי להודיע לאחב"י אשר בכתבי את הפרק העשירי: חלוקת א"י בזמן בית שני, הייתה מגמתי להרצות לפני חכמי התורה הגות לבי בעניין גדול ונכבד אשר בדורות האחרונים נהירין שביליו רק ביהודה ובגליל, אולם אם באחת הקצוות של ארצנו הקדושה ייפלא דבר באחת המצוות התלויות בארץ להורות הלכה למעשה, אזי צריך לדרוש דבר ה' מפי גדולי חכמי התורה גדולי הדור שבירושלים, ויחד עם כל שלומי אמוני ישראל בקול אדיר נקרא: אחריהם אחריהם!". לפנינו ניצב, אפוא, חוקר ארץ ישראל מן השורה הראשונה, שעל אף רקעו החרדי היה משכיל, איש ספר, ובעל ידע רב בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של ארצנו ההיסטורית, חוקר שלא ניתן לו המקום הראוי בין גדולי חוקרי הארץ במאה העשרים. מודיעין, י"א באייר תשע"ג , 21.באפריל 2013.