יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
לפני כחודש פרסמנו במדור זה את הכתבה על אשתורי הפרחי וספרו "כפתור ופרח" השבוע אנו מפרסמים כתבה המספרת על י' שוורץ שכתב ספר בשם "תבואות הארץ בו הוא מתקיף את אשתורי הפרחי על ספרו.

י' שוורץ מחבר 'תבואות הארץ' והתקפותיו על א' הפרחי מחבר 'כפתור ופרח' מרדכי אשל א . מחלוקתו עם בעל כפתור ופרח. מחלוקתו עם בעל כפו"פ בעניין זיהויה של עקרון כקיסרי (דף קמ"ד) בעל "תבואת הארץ" סבר שעקרון היא "עקיר" בתחום גבול יהודה. לונץ העיר: "אצל הכפר הזה מצויה המושבה עקרון שהוסב שמה למזכרת בתיה". ובהערה שכתב יהוסף שוורץ הביא את דברי "בעל כפתור ופרח" כדלהלן: ועקרון זו קיסרי על בסיס האמור במסכת מגילה דף ו' ע"א "עקרון תעקר" האמור בצפניה ב' ד', זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החלות והיא הייתה יתד תקועה לישראל במי היוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קוראין אותו מגדל שיר עכ"ל, ומזה משמע שעקרון זו קיסרי היא קיסריא על שפת הים הגדול כאשר כתבתי במקום אחר " .ובמקום אחר כתב וז"ל: " ועקרון היא קיסרי וא"כ יהיה בין קיסרי ובין לוד ויבנה שלשתם כמו משולש וכו' ולזה הוא שהיו הולכים ושבים החכמים מזה לזה תמיד באומרם (סנהדרין ס"א עמ' א') למוצ"ש פגע בו רבי עקיבא בין קיסרי ללוד זה מורה שקיסרי הוא עקרון הסמוך ללוד דאלו קיסריה כמה מקומות בינה ובין לוד , עכ"ל ". ואלו שוורץ קבע שלא מצינו בשום מקום שיש עיר קיסרי כ"א קיסריה הנ"ל, ואי אפשר לומר שכוונת התלמוד שעקרון היא קיסריה, הלא רחוק ממנה במהלך יום וחצי, ועקרון בגבול יהודה וקיסריה בגבול הגליל [בקביעה זו טעה שוורץ], אם כן מוכח שאין עקרון וקיסריה עיר אחת. אלא נראה לי שכונת התלמוד, היא הנבואה שניבא צפניה על עקרון שתעקר נתקיימה בקיסרין בת אדום, שבזמן היוונים כבשוה מלכי בית חשמונאים והיא הייתה מטרופולין של א"י ושם היה מבצר ומגדל חזק שבנו אח"כ בני אדום (הם הרומיים) הנקרא מגדל שטראטאניס, וזה הוא שאמרו יתד תקועה ולכן כשפרקו עול בני אדום מצורריהם והיה לשמחה ולזיכרון עולם, לכן אמרו על זה רמז הנביא שתעקר, אבל לא שהיא עיר עקרון ממש. ומה שנזכר שפגע בו ר' עקיבא בין קיסרי ללוד היא ודאי קיסריה הנזכר, כי לא יש עוד קיסרי בחלק יהודה. ומה שכתב בעל כפו"פ אם הוא קיסריה כמה מקומות יש בינה ובין לוד עכ"ל, אין קושי כלל ועיקר כי מוכח שמת בקיסרי והוליכוהו ללוד וכו'... , וא"כ אין ספק שקיסרי היא קיסריה על שפת הים ולא יש עוד קיסרי בחלק הדרום. וע"ז דרשו חכמינו ז"ל "עקרון תעקר זו קיסרי", שנתקיים בו נבואה הנזכרת לא שעקרון היא קיסרי. (שם עמ' קמ"ד בהערה). את קיסריה זיהה במקומה הנוכחי וקבע שסמוך לקיסריה נופל לים נהר אקדאר או אקדאד "ולפי דעתי", כך כתב: "הוא כהארזעוס" [ נראה שנתכוון לנחל תנינים]. מחלוקתו עם בעל כפתור ופרח על מיקומה של "הרמה". היכן היא הרמה מקום קבורת הנביא שמואל ? לדבריו על בסיס דברי הרמב"ן בפרשת וישלח לפיה רמה היא בהר אפרים רחוק מקבורת רחל יותר משני ימים מדוקדק עם קביעתו שמדובר ב"ראמע" שליד "סאנור". אך יש שהצביעו על רמה כ"ראמע (ראמא) נבי סאמואיל וכן כתב בכו"פ בפרק י"א, למערב ירושלים וכו' היא הרמתה ושם שמואל ע"ה כי שם ביתו עכ"ל. ויסוד ושורש לדבר זה שאמרו ש"רמע" הנזכר היא רמתיים צופים בהר אפרים מזמן ממשלת הנוצרים בארץ (הכוונה לצלבנים), והם הרסו ובנו ויקראו להם שמות כשמות אשר עלו על רוחם. ואמרו שלקחו שמואל מרמה בהר אפרים והביאו לשילה ויקברו אותו שם ובנו עליו בית תפילה ויקראוהו על שמו עד היום הזה ( כן כתב ר' בנימין בעל המסעות). וממשיך ומתאר הכותב את המבנה הצלבני שבנבי סמואל עליו בנו המוסלמים מסגד ובדיוטא התחתונה הוא מבנה שבנו הנוצרים והבניין העליון והמגדל הוא בניין חדש מלאכת הישמעאלים בסיוע הפחה של ירושלים מחמד פאשה בשנת 1625 שנת 5385. וכאן הוא מתאר את מה שרואים מראש מסגד זה. הים הגדול , מישור ים המלח. הרי הדרום אצל חלחול, והרי שכם. ובמרתף הבית (קריפטה) מדליקים הישמעאלים נר תמידי ושם תמונת קבר וציון ומכוסה בפרוכת ירוק ואומרים שתחת ציון מערה א' ושם קבר שמואל בן אלקנה וחנה. ומבני עמנו הולכים שמה לבקר קברי צדיקים ובפרט ביום כ"ח וכ"ט לחודש אייר (עיין מלא' א' ס') והוא ממשיך ואומר שאין ספק אצלי שהוא שגגה גדולה וטעות גמור לומר שציון הנזכר הוא ציון הצדיק שמואל הנב' בהר אפרים כאמור בשמו' א' כ"ה א' ומקום הציון הנזכר בפסוק המצוין הוא בתוך ערי בנימין סמוך לגבעת שאול, ולא יעלה על הדעת וכו' ומדברי הרמב"ן מוכח שרמה בהר אפרים הוא רחוק מציון רחל יותר משני ימים ומוכח שלא שם לבו לדברי ההבל שהביא ר' בנימין בעל מסעות ולפי דעתי המקום המיוחס לקברו הנביא מבית לוי ה' ונולד ברמה בהר אפרים, שרמה מערי הלויים היא ובהערה הוסיף כי כל החוקרים מסכימים כעת כי הכפר " נבי סמואל" איננו רמה או רמתיים צופים עיר שמואל הנביא. ( שם עמ' קצ"א – קצ"ב) בדף קנ"ב בערך "מצפה" כתב: "מקום זה הוא לפי דעתי מה שקוראים בל"ע [לשון ערבית] "ראמא נבי שמואיל", ובכל מקום שנזכר אצל שמואל הנביא שקבץ ישראל למצפה היא העיר הזאת שהיא על ראש הר גבוה ולכן שמה "מצפה" שנראה למרחקים (לא כמו שכתב הרד"ק שהוא מצפה גלעד). ומצאתי במכבים א' ג' מ"ו וז"ל: מצפה מול ירושלים כי במצפה היה בימי קדם מקום תפילה לישראל עכ"ל. כוונתו על מצפה שנזכר תמיד בשמואל שקבץ ישראל למצפה (וכל מקום קיבוץ ובית כנסת הוא מקום תפילה בלשון יוונית "זינאגוגע", ר"ל מקום קהל ועדה וקיבוץ), והוא מצפה הנזכר שהיא מול ירושלים צפונית (נוטה מעט מערבה) ולפי דעתי הוא צופים הנזכר בדברי חז"ל "עם עבר צופים" וכו'. (בפסחים פ"ג מ"ח). [ הארכיאולוגים זיהו את "מצפה" עם תל אל נצבא דרומית לרמאללה. לדעת בעל כפו"פ היו שני "בית אל", כדעת פרשנים שקדמו לו. אולם בתבה"א חולק עליו וקובע כי בית אל היה רק אחד. לפי אשתורי הפרחי "היה בית אל אחד בגבול בנימין ובני יוסף, והשני היה בערבה מקום מישור למטה, סמוך לכיכר הירדן", זאת בהתבסס על האמור ביהושע ח' י"ד, "ויהי כראות מלך העי וימהרו וישכימו ויצאו אנשי העי לקראת ישראל למלחמה הוא וכל עמו למועד לפני הערבה". לפי דעת שוורץ, אין שום הוכחה מפסוק זה, כי לדעתו "כל חבל הארץ כיכר הירדן מים כנרת עד ים המלח נקרא ערבה, וא"כ גם בית אל בהר אפרים תכונתה על פני הערבה. והדרך מירחו בית אל הוא בתוך הערבה, ובסוף ערבה (לצד מערב) מתחילים ההרים, ובית אל בהרים אלה סמוך לערבה, וא"כ כשיצא מלך העי ועמו לקראת ישראל ודאי יצא לפני הערבה, וא"כ מוכח שגם בית אל בהר על פני הערבה היא ובית אל אחד הוא". מחבר ספר כפו"פ זיהה את "גזר" מדרום לעין גנים היא ג'נין בערך ב' שעות, וקוראים לו "גנזור" עכ"ל 'ושגה ברואה'. כי גזר לא היה כ"כ רחוק מלכיש כמו שנאמר ביהושע י' ל"ג : "אז עלה הרם מלך גזר לעזור את לכיש", והוא בחוט [ר"ל בקו הגבול ] מבית חורון לים הגדול כמו שכתבתי. 'גזר עד היום בין יפו ובין רמלה כפר אחד שקוראים בלש"ע (להלן: לשון ערבית) "גאזור" וכמדומה לי שהוא גזר הנזכר, ומצאתי בספר מכבי שגזר הוא מול בית חורון ואינו רחוק כ"כ ממנו. ואיך אפשר שהוא צפון לשכם בערך 4 שע' שהוא לדרום ג'נין? '. 'קסטרה' (מקור השם איכה רבתי באמור: 'צוה ה' קסטרה לחיפה'). במדרש שמואל פרשה ט"ז 'קצרה' לחיפה סבר שוורץ שצריך להיות 'קסטרה'. (ב"ק דף צ"ח ע"א, בקסטרה או בהר המלך). מצאתי בספרי חכמי העמים, כך כתב, שהמקום הנקרא כעת "חירבת אתלית" [עתלית] על שפת הים לצפון דאר (טאנטורא) ולדרום חיפה ברגלי הר הכרמל, נקרא בימי קדם 'קאסטרום פערעגרינארום', ואין ספק אצלי שעליו כונו חז"ל בשם קסטרה שהוא סמוך לחיפה. ולבעל כו"פ לא נודע קאסטרום הנזכר ודחק עצמו לפרש ולדעת מציאות ותכונות קסטרה לחיפה, ואמר קסטרה היא קיסריון [קיסריה] (שם עמ' ר' ). ב . מחלוקתו עם בעל "כפתור ופרח" בדבר מיקום קברה של חולדה הנביאה. קבר חולדה הנביאה. בנושא זה נמצא שהייתה מחלוקת חריפה בין יהוסף שוורץ למחבר הספר כפתור ופרח. וכך כתב: "כל מבין יתפלא בשמעו שאומרים שקבר חולדה הנביאה הוא בראש הר הזיתים" [על מיקום הקבר מצביעים עד ימינו ליד הרוטונדה של הכנסייה הצלבנית, כנסיית העלייה לשמים, שעל ידה כיום מצוי מסגד, ובעלי שטח הכנסייה הם המוסלמים הגובים מתיירים דמי כניסה לאתר. הקבר נמצא מעט דרומית למסגד, בסמוך לחנות בית מרקחת], "ומקובל ומתוקן הדבר הזה בעיני כל העם, כעם ככהן, והולכים שמא להתפלל על הקבר ההוא והוא במערה אחת בקצה הבניינים אשר בראש ההר בצד דרומית מערבית, והיא בתוך הארץ בערך ט"ז מדרגות כמו חדר קטן.... ובכותלי החדר הזה ציורים רבים ובכללם צלם א' תמונת שתי וערב [צלב]. וחקרתי ודרשתי הרבה על אמיתות הדבר. ורחוק הוא מלהאמין שהוא באמת קבר הנביאה ההיא אשר תכונתו [מיקומו] הייתה בתוך העיר, ומי הוציאה משם והעלהו להר ?". לדבריו, מתוך התלמוד הירושלמי במסכת נזיר ומהתוספתא, מוכח שקברה שבתוך העיר בסוגיה זו דן גם הרידב"ז.... "וחיפשתי בספרים המדברים ממקומות וקברים וציונים באה"ק לדעת מי הוא הראשון שאמר שקבר חולדה הנביאה בראש ה"ה הוא? והנה ר' בנימין מיטודלה שהיה בארץ בשנת 4930 [למעשה בערך בשנת 1170 ] לא הזכירו ולא פקדו. אך הזכיר הר הזיתים וקברי ירושלים, אך שקבר חולדה הנביאה שם הוא לא אמר. תחת ידי ספר קטן ושמו "אלה המסעות" אשר יצא לאור בשנת תר"א [1841] בעיר ברסלאו, ומחברו היה קדמון וקדם לבעל כפו"פ ותכלית מסעו להודיע דווקא ציוני הקברות הקדמונים אשר בארץ וכתב : " בירושלים תובב"א קברי מלכי ישראל [צ"ל יהודה] ובספר זה בדף י"ג כתב: ומשם עולים להר הזיתים וכו' שם ב"ק לישראל בתחתית הר הבית... עד שמגיעים לאיצטבא שבהר הזיתים..... ואף שהזכיר שם כמה קברות מערות וציונים לא זכרו קבר חולדה הנביאה בראש הר הזיתים" . [זו לדבריו הוכחה, שבימיהם של נוסעים אלו לא הייתה דעת חכמים שקבר חולדה מצוי בראש הר הזיתים.כי לו היה מקובל הדבר בין תושבי העיר היה הדבר נמסר לתיירים אלו]. "הראשון שכתב כן פעמים שלוש הוא בעל כפו"פ והבאים אחריו הלכו בעקבותיו לאמור כן עד היום הזה , וילכו אנשים, נשים וטף לעיתים ידועים על הקבר ההוא ויבאו עד ראש ההר ישתחוו שם..". בהמשך חוזר הכותב כי קבלה זו סותרת את האמור בתוספתא. בהמשך כתב כך: "וחקרתי ודרשתי היטב לדעת מה זה ועל מה זה שגם הערלים (נוצרים) וגם הישמעאלים מכבדים מאד ומבקרים קבר ההוא והוא בעיניהם מקודש, והנוצרים באים ממרחקים לבקר מקום קודשיהם ולהשתחוות שמה, ומוכח שלא לכבוד חולדה הנביאה עשו כן, כי אין הם עושים כך בשאר ציוני וקברי קדושינו. ועתה ישמע השומע ויראה הרואה דבר נפלא, איך שגגה גדולה ושקר וכזב גדול נמצא בידי המון עם מבני עמנו לאמור ולהאמין ששם קבר חולדה הנביאה". והוסיף כי מצא בכתבי חכמי הנוצרים הראשונים והאחרונים העוסקים במקומות קודשיהם בארץ ואשר שחו לפי תומם שבשנת 453 לספירה , היא שנת 385 לחורבן הבית, הייתה בעיר אנטוכיא קדשה אחת, גם הייתה משוררת ומרקדת בבתי תיאטרוניהם ושמה מרגריטה פילאגיה ובערך בשנה הנזכרת קבלה עליה אמונת הנוצרים ע"י בישוף נאנוס, עלתה לירושלים ובנתה לה בהר הזיתים צריף קטן ולא יצאה מן העיר כל ימי חייה כשלוש ארבע שנים, כי אם דרך חלון קטן הביאו לה לחם ומים וישבה שם ועסקה בצומה ובתפילה וכשמתה קברוה שם ובנו על קברה בית תפילה גדול ואשה זאת נעשתה מקדשה לקדושה בעיני הנוצרים. וכשגברה יד הישמעאלים על הנוצרים בערך בזמן 4397 עשו מבית התפלה הנזכרת מסגד ולא הניחו לנוצרים להיכנס שמה, וכפי הנראה והנשמע קברו גם הישמעאלים קדושה אחת מבני אמונתם, כי קוראים כעת מערה זו בשם ראבאט בינת חאסן אלמצרי. הכוונה: הנזיר בת חסאן איש מצרי. עד כאן מצאתי בספריהם" ועתה פונה הכותב להמון העם וקורא "כלום לא יכאב לב מבין ויודע עד"ז שישראל ילך להתפלל על קבר זר באמרם שהוא מקום קבורת חולדה הנביאה. ועל אנשים המתפללים שם אני אומר לשון חז"ל עובדי ע"ז בטהרה. לדעתי בזמן כפו"פ כבר נשכח שם הקדשה ובית התפילה הנוצרי חרב, והתפללו שם רק הישמעאלים, וידוע כי הם מכבדים קברי צדיקים שלנו הקדמונים וקוראים אותם "צאדיק".... והחכם והתייר הגדול בעל כפו"פ לא שם לבו לדבר זה לחקור ולדרוש איך קבלה זאת מידם? כמו שכתב ג"כ ששמואל הנביא נקבר ברמה סמוך לירושלים שהוא דבר שאי אפשר לאומרו כאשר הארכתי במקומו, ומוכח שאין דרכו לחקור על קבלת העם וכתב בתומו מה ששמע והגידו לו. לכן כל מי שלא יהיה מגדר האנשים אשר יאמינו לכל דבר, ישמר ללכת להתפלל על מקומות אשר לא טהורים המה והבן". [דפים שמ"ח, שמ"ט – ש"נ]. ג .זיהוי מיקום היישובים "עילם ו"חרים". אתר בני עילם בני חרים המוזכרים בספר עזרא ב' ל"א ול"ב לדעת יהוסף שוורץ מצוי: "לצפון (מעט מזרחית) יפו סמוך לשפת הים בערך ג' שעות הכפר שקוראין "הארים בן עלים" ומראים שם קבורת עלי הכהן בבניין מפואר. ואני עמדתי על הדבר הזה שם כמשתאה שקבורת עלי שם, הלא מת בשילה ומי הביאו למרחקים ?, וגם חקרתי שם הכפר הזה. לפי דעתי מורכב הוא משני שמות הרים ועילם... , ובלתי ספק מזה יצא הטעות עלי הכהן בהתחלפם עלי בעילם. ונמצא על הקבר ההוא בניין מפואר ומצבה גדולה כתוב מצד אחד אשורית ובצד השני כתב עברי (שומרונית) ולפי הנראה הוא קבר מכוהני השומרונים והם הולכים תמיד שם להשתטח על קבר זה... , לכן אומרים המון עם שהוא קבר עלי הכהן הגדול. ושומר נפשו ירחק מלהאמין דברי הבל, וסמוך לו נמצאת חורבות ולפי הנראה הן חורבות אפולוניה הנזכר ביוסיפון, בקדמוניות ומלחמות היהודים". ולונץ העיר כי המחבר לא היה בעצמו במקום הזה, ועפ"י הערתו זו בטלות הערותיו של שוורץ, והשם "חראם עלי איבן אלים", אין לו כל יחס לשמות העתיקים הנ"ל וגם אין בבניין כל כתובות . ובאמת קבר זה הוא של אחד מנזירי המוסלמים שלקח בידו משרת הממשלה על מחוז ארסוף הסמוכה, והחזיק זמן רב מעמד נגד חיל השולטאן ביבארס, ולפי המסופר בנה השולטאן ביבארס עצמו את מצבת הזיכרון הזה על קברו. [אין ספק שמדובר במבנה שעל קבר "סידני עלי", ומכאן עולה, לפי שוורץ, שבימים עברו עלו יהודים להשתטח במקום זה בהניחם כי שם קבור עלי הכהן הגדול]. (שם עמ' קס"ט – ק"ע). ד . זיהוי מיקומם של יישובים על ידי שוורץ שחלקם מקובלים, וחלקם אינם מקובלים כנכונים. על דבר מיקומה של "קדש ברנע" המקראית כתב שוורץ בספרו: "זמן רב טרחתי לדעת תכונת 'קדש ברנע' ולא מצאתי בכל ספרי מחקרי הארץ הראשונים והאחרונים שמצאו או ידעו תכונתו עד שזיכני ה' להגיע לתכלית המבוקש'. 'וואדי בירין' [נחל בארותיים כיום] היא 'קדש ברנע', השם 'בירין', לדבריו, מקורו בקדש ברנע המקראית. בסוגריים הוסיף כי עוברי דרכים אומרים שנקרא וואדי בירין ע"ש שנמצאים שם בארות מים [באר משה ובאר אהרון] והלא בכמה עמקים ונחלים נמצאים בארות ולא נקראים על שם הבארות. ולפי דעתי, שורש השם 'בירין' על שם 'ברנע', והם אומרים על שם הבארות שנמצאים שם, המצוי לדבריו מהלך שני ימי הליכה מדרום לעזה, נחל לבן "אביאט", הוא נחל המתחבר לואדי אל עריש. (עמ' כ"ו בספרו). את "אמאוס" זיהה עם הכפר הערבי "עמואס", וטען כי הוא דרומית לכפר "אל קובאב" [כיום כפר נטוש ששרידי בתיו נראים במושבים בן – נון ומשמר איילון], ולמזרח "אקר" (היא עקרון) בערך 3 שעות [ואין הוא דרומית לאל כובאב כי אם מזרחית לו], והוא נקרא בימי קדם "ניקאפוליס" וסמוך לו מעיין טוב. אכן צדק בזהוי (שם עמ' קל"ט). 'ברור חייל' שוורץ ציין כי הוא לדרום הכפר 'סאריס' רחוק בערך 3 שעות מירושלים חרבות באבוראיה. (לדעתי כיוון ככל הנראה לכפר הערבי בשם זה בארוראיה [ כנראה נתכוון לכפר הערבי בריר ליד הכפר חוליקאת, ואיני מבין מדוע נקודת המוצא שלו היה הכפר הערבי 'סאריס' שעמד בעבר על מורד ההר שמעל תחנת הדלק המובילה לבית מאיר, יכול היה לציין נקודת מוצא אחרת כגון 'בית ג'וברין]. (שם). 'ים סומכי' הוא 'מי מרום', נקרא בלשון העם ים 'חוילה'. על כך כתב שוורץ: אינו נכון. כי ים 'חוילה' הנזכר בש"ס ובירושלמי הוא ברכת 'פיילא' – 'בירכת אל ראם' [ביר קאטארן] שבגולן, הנקרא לדבריו בלשון ערבית 'באחר חולי' [באחר = ים], ונקרא גם בשם 'בחאר באניאס', ע"ש העיר בניאס הסמוכה לו שמיקומו שני פרסאות דרומית למעיין הירדן (בניאס) ואורכו פרסה אחת ורוחבו ג' רבעיות הפרסה, ודווקא בימות הגשמים נמצאים בו מים עכורים שאינם ראויים לשתיה ובימות החמה הוא יבש, ויש בו דגים . כלומר לדעתו זיהוי ים סומכי הנקרא גם מי- מרום עם "ים חוילה" הוא שגוי . את ימת החולה זיהה כים החולה שהירדן נכנס אליו, "וזורעין שם אורז אדום שטעמו משונה, ואורז כמותו אין מגדלים בארץ, ומביאים ממנו לצפת וטבריה" (שם מ' ס"ג). לדבריו ים סומכי הוא מי מרום, וכל המחוז ההוא שליד ים זה קוראים בלשון ערבית "בלד חולי" או "ארד חולי" והיא חולתה הנזכרת בירושלמי. על שפתו שוכנים ערבים הנקראים ערב אל דופני על שם העיר דפני (רבלה).(שם עמודים ס"ג – ס"ד). חידושו בדבר גידול אורז אדום [אורז מאיכות ירודה] סמוך לימת החולה שתוצרתו סופקה לצפת וטבריה הוא בגדר חידוש. 'מי מגידו'. הנזכר בשופטים ה' י"ט . לדבריו: "עיר מגידו סמוכה לתענך שמדרום לה בערך שעה אחת, שניהם בעמק יזרעאל ולא נמצא שם כי אם נחל קישון, והוא עובר על פני העיר מגידו לכן נקרא 'מי מגידו'. (שם עמ' ס"ו). 'געתון' ו'מי געתון' הוא לפי דעתי, כך כתב: 'מגידו ומי מגידו' ובעת ההיא קוראים 'מגידו' 'געתון'. [ולדעתי נראה שאף בזאת טעה בזיהויו]. אך גם הוסיף: "כי המון העם קוראים 'מי מגידו' לנחל שיוצא אצל מירון עובר על פני העיר צפת, ועליו הטחנות ונופל לים כנרת ונקרא בל"ע 'וואדי עמוד', [ואכן בקביעתו זו לפיה לוואדי זה שמדרום למירון שנשפך לוואדי 'למון-עמוד' קרא העם בעבר 'מי מגידו' הייתה מקובלת בימים ההם בפי העם, וכמובן שטעות הייתה בידם]. (שם עמ' מ"ג). את נחל ה'בשור' זיהה כ"נחל קטן לדרום עזה שקוראין "גאהר שריא" שיוצא מהרי יהודה ונופל לים הגדול והפעם צדק בזיהויו , כי נחל זה הנקרא בימינו גרר הוא הוא הבשור, ואילו הנחל שנקרא בימינו בשור הוא נחל גרר זאת לפי עמדת שחר שילה, כלומר זיהוי נחלים אלה כמקובל בימינו הוא שגוי. הדרוזים לדעתו, הם מיושבי הר הלבנון ומול הלבנון, והוסיף וציין כי היהודים קוראים אותם פלשתים (והוסיף אולי מקובל אצלם שהם מפלשתים), והם תחת מושל אחד היושב ב"דיר אלקאמר" שהיא צפונית לצור בערך 8 שעות, וקוראים לו האמיר אבשיר [אולי בשיר], ואמונתם שיתוף מאמונת מוסלמים והנוצרים, הם שטופים בזימה ואינם מגודרים בעריות, והוסיף עוד שבכלל מחזיקים הם את אמונתם בסוד ולא יגלוה לאיש זר. [שוורץ טעה בקביעתו כי האמונה הדרוזית היא שיתוף מאמונת נוצרים ומוסלמים, וצדק באומרו כי דתם היא סודית, אך מנין לו כי בני עדה זו שטופים בזימה ואינם מגודרים בעריות] (שם עמ' ע"ט). את נחל מצרים זיהה בעל תבואות הארץ" עם וואדי - נחל אל עריש. (שם עמ' צ"א). את תל 'מראשה' זיהה בעל תבה"א מהלך שעה א' דרומה לבית גוברין, ובמקום אחר בספרו כתב כי במהלך חצי שעה דרומית לבית גוברין, וחלק בזה על דעת בכפו"פ שאמר: ש'מראשה' סמוכה לכפר 'דכרין' שהוא לצפון לוד שגה ברואה, כי 'מראשה' בשפלה ולא בהר אפרים בחלק בנימין. את מיקומה של "מגדל עדר" (המוזכרת בבראשית ל"ה כ"א) איתר לדרום מבצר "בוראק", בהר אצל הבריכות [נתכוון למצודה שליד בריכות שלמה הניצבת על מכונה גם בימינו] שהם במעין 'עין עיטם'. מקובל ליושבי הארץ ששם היה מגדל עדר והוא דרומית מערבית לבית לחם כשעה א'. וע"כ העיר לונץ כי "אם קבלה נקבל, אך לדעת כל החוקרים לא נודע מקומו ואולי נשענת הקבלה על דברי הירונימוס האומר כי מגדל עדר 1000 צעדים מבית לחם, [לגופו של דבר בריכות שלמה מתמלאות ממי אמת מים המובילה מים ממעיינות 'ערוב' שמדרום לגוש עציון, ו'עין עיטם' מזוהה עם המעיין הגדול בכפר 'ארטס' המצוי ממזרח לבריכות שלמה] (שם עמ' קל"ה) את 'נוב' עיר הכוהנים זיהה בעל תבואות הארץ עם הכפר הערבי לשעבר "בית נובה" [כיום היישוב מבוא חורון]. בלשונו כתב: עד היום למערב צפונית ירושלים בערך 7 שעה ולצפון איילון שעה הכפר 'בית נובא' והוא לדעתי נוב עיר הכוהנים בחלק בנימין, כנזכר בנחמיה י"א ל"ב : "ובני בנימין מגבע וגומר ענתות נוב" וכו'. שוורץ שגה בזיהויה של נוב, כי נוב מיוחסת ל'שועפאט' שכונה מצפון לירושלים בדרך לראמאללה, ויש הסבורים כי מיקומה מצפון מזרח לירושלים, ואולם אין ידוע מקומה המדויק. (עמ' קנ"ח - קנ"ט). 'שעלבין' על יישוב זה כתב בעל תה"א את הדברים הבאים: "כי מצא אצל אוסביוס שבזמנו כפר שעלבים במחוז "סבאסטיה" (שומרון). לפי דברי היוסיפון שגבול דן הגיע עד דור, יתכן שהייתה עיר דן במחוז שומרון ואף שאיילון הנזכר עם שעלבין רחוק ממחוז שומרון. אכן כבר מצאנו פעמים רבות שהמקומות הנזכרים זה עם זה לא היו סמוכים בכל פעם וכעת לא נודע מקומם". אין ספק ששגה בזהוי, מפני ש'שעלבין' הסמוכה ל'איילון' [שזוהתה בתל איילון שעליה היה הכפר הערבי 'יאלו' שבפרק קנדה] מקומה ליד היישוב הערבי לשעבר "סלביט". ובהערה הוסיף שוורץ, אולי תוכל להתאחד עם הכפר סלביט בדרום מזרח לוד? בדונו בזיהוי הישוב "שעלים" כתב על בסיס האמור "דרך עפרה ארץ שועל" כי הכפר "עפרה" הוא "טאיבה", [זיהוי נכון], לפיכך לדבריו ארץ שועל הוא במחוז זה( שם דף קפ"ט). את היישוב 'עטרות בית יואב' המוזכר בדה"י א' פרק ב' פסוק נ"ד, זיהה בעל תבוה"א בין ירושלים ליפו: "שעה וחצי למערב סאריס נמצא כפר א' הנקרא בלשון העם משובשת 'אל-עטרון היא 'לטרון', והוא בלתי ספק על שם עטרות הנ"ל, ולצפונו נוטה מזרחה מעט בערך מיל א' נמצא הכפר שקוראים לו בית יואב [לדעתי נתכוון לכפר 'דיר איוב' שהיה מצוי מערבית לכביש 'שער הגיא – תל אביב' מימין למחלף המוביל לבית שמש ], והוא 'בית יואב' הנזכר וזה "עטרות בית יואב". [כידוע שם הכפר הערבי לטרון מקורו במצודה הצלבנית שמעל למנזר לטרון ששמו היה 'לה טורון דה שבאלייה', והערבים שיבשו שמו ל 'לטרון' ונראה כי זהויו שגוי]. 'ביתר' (יישוב המוזכר בגיטין דף נ"ז ע"א) בעל תה"א קבע כי ביתר מצויה מצפון לכפר סבא בערך 4 ש'. עד היום חורבות גדולות והם חורבות ביתר הידוע, וכן מצאתי בספריהם שביתר רחוק מאנטיפטרס 10 מיל (4 שעות) מקורותיו לקביעה זו : ירושלמי תענית פ"ד', הלכה ח', ואיכה רבתי, והוא נכון יותר ממה שנזכר בבלי שם מיל אחד כמו שנראה במציאות.( שם עמ' קע"א). בדף קכ"ט בערך "ביתר" כתב:" מערבית דרומית לירושלים בערך 3 שעות עד היום הכפר "בתי"ר, (ואינו ביתר הנזכר בחורבן ירושלים כאשר אבאר במקומו ועיין תוי"ט סוף מסכת חלה" ) .על כך העיר לונץ, כי אצל הכפר הזה כעת התחנה הראשונה של מסילת הברזל מירושלים ליפו. עוד כתב לונץ בהערה (בדף קס"ה) כי הגרסה הנכונה היא "ביתר" ולא "בי תרי", ואין ספק כי בה כיוונו חז"ל אל העיר ביתר המתאחדת עם הכפר בתיר אשר בו היום התחנה הראשונה של מסילת הברזל. גם כאן אין ספק ששוורץ טעה בזהוי יישוב זה. בשונה מן הידוע לנו היכן מצויים הכפרים 'בית חורון אל פוקא' ו'בית חורון תחתא', זיהה בעל תבואות הארץ נכון היכן מקומה של "בית חורון תחתא" שהיא 'בית אור תאחתא' הממוקמת מצפון לתל 'יאלו' היא 'אילון' המקראית. אולם הוא קבע כי הכפר 'בית אור פוקא – העליון, שאומרים שהיא בית חורון העליון והתחתון וביניהם כחצי שעה, זה למזרח וזה למערב אינה נכונה. ולפי דעתי, כך כתב שוורץ, טעות גמור הוא, שכן לדעתו בית חורון העליון הוא "חווארה" (במבואות שכם). לפני כן קבע שוורץ במקום אחר, כי 'חווארה' שהיא לדרום 'שכם' כשלוש שעות וחצי היא בית חורון עליון, זאת על בסיס האמור בספר הישר, לפיו ראו אנשי בית חורון מרחוק את הדם וילכו במסילות הדם ויבואו עד חומת בית געש ויראו הדם יוצא מן העיר ( בענין מלחמת בני יעקב עם מלכי ארץ כנען) ,וברור כי שגה בקביעתו. (שם עמ' קע"ו). את היישוב 'בית שערים' זיהה שוורץ עם הכפר הערבי "תורען" המצוי מזרחית לציפורי, נוטה מעט צפונה כשתי שעות, ואולי הוא אבי תורן המוזכר במסכת שבת ק"כ עמ' ב', ובעל כו"פ קורא ל'בית שערים' 'אשערה'. (שם עמ' רי"ג). אולם לונץ העיר כי השם "בית שערים" נודע עוד בפי האמוראים אחרי החורבן בעת אשר השפה הארמית כבר חדלה מהיות שפה מדוברת בא"י, ולכן א"א לומר שאח"כ החליפו את השם העברי לשם 'תוראן' [בימינו הכפר הערבי 'טורען'], וכן אין להשערת המחבר כל יסוד, [כלומר הזיהוי של הרב בעל כפו"פ נכון ואילו הזיהוי של שוורץ שגוי], ואותו נוכל למצוא במקום הנקרא כעת "אששאירא" למזרח ציפורי, ונרשמה במפת א"י של ואן די וולדה. [וגם בעל כפו"פ ולונץ טעו בזיהוי אתר 'בית שערים', לאחר שזו נמצאה ונחפרה לאחר גילוי מערותיה בסמוך ליישוב הנושא שם זה, ממזרח לטבעון כיום גן לאומי 'בית שערים']. 'יודפת הישנה', על יישוב זה כתב: "עד היום בתוך עיר צפת מבצר אחד [הכוונה למצודת צפת הצלבנית] והמון העם אומרים שהוא 'יודפת' ואין זה נכון (דף פ"ג) . ובדף רי"ד בערך 'יודפת הישנה' הוסיף וכתב: "עיר בגליל שלחם בה יוסיפון [כל מקום שהזכיר יוסיפון הכוונה ליוסף בן מתתיהו), ומצאתי בדבריו שתכונתה [מיקומה] סמוך לעיר יפיע, ולפי דעתי הוא הכפר הנקרא עד היום דפאתא או ג'פאתא לדרום יפיע בערך שעה אחת, ולפי זה טעות הוא מה שאומרים העם (ראה לעיל בתחילת דבריו). כי תכונת [מיקום] יודפת סמוך ליאפיע כמו שמספר יוסיפון לרומיים. [וברור לחלוטין על פי ידיעותינו כיום, שטעה בזיהויה של יודפת ממנה נמלט יוסף בן מתתיהו במרד הגדול]. היישוב 'אכזיב'. את אכזיב זיהה נכון צפונית לעכו בערך 2 שעות על שפת הים הכפר "זיב" והוא אכזיב. ובעל כפו"פ כתב שאכזיב הנזכר הוא כזיב במעשה יהודה בן יעקב, שגה ברואה, כי הוא בחלק יהודה כמו שכתבתי שם. (דף רל"ג). רשימה זו אינה כוללת רבות מטעויות שטעה בהם בעל מחבר ספר "כפתור ופרח", ואף לא את כל היישובים שזיהה אותם מחבר ספר "תבואות הארץ". בכלל זה המקומות שזיהה שוורץ את מיקומם באופן מדויק. מטרת רשימה זו לכלול קטעים נבחרים לטעמי המשקפים את הנכלל בספרו, ולהצביע על העובדה כי למרות ביקורתו את בעל כפתור ופרח, אף שוורץ עצמו לא חף משגיאות. אשר להתייחסותו של שוורץ לקברה של חולדה הנביאה וביקורתו על קביעתו של בעל כפו"פ על מקום קברה בהר הזיתים. מן הראוי ללמוד לקח מביקורת צודקת זו ולהימנע מפני אימוץ מסורות שנתחדשו בימינו על קברי צדיקים דוגמת קבר דן, קבר מנוח ושמשון, קבר בנימין, קבר מתתיהו החשמונאי והדומים להם. מודיעין ט"ו באייר תשע"ג, 25.4.2013.