יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
אברהם משה לונץ הגדיר את אישתורי הפרחי בתואר "הראשון בחוקרי ארה"ק", ולא בכדי. ספרו הפך לאחד מספרי היסוד העוסקים בארץ, גבולותיה, במצוות התלויות בה, ובידיעתה . פרופ' שמואל קליין סבר שאישתורי הפרחי היה "הראש והראשון לכל חוקרי הטופוגרפיה של א"י אחר חתימת התלמוד, וספרו אינו נופל בערכו מספרו של אוסביוס אב הכנסייה.
12:31 (10/04/14) שייקה שניצר

אישתורי הפרחי, מחבר הספר "כפתור ופרח" מרדכי אשל ידיעותינו על אישתורי הפרחי מועטות. ספרו "כפתור ופרח" ראה אור לראשונה, בוונציה שבאיטליה בשנת ש"ט, היינו 1549. המהדורה השנייה הודפסה בברלין בשנת תרי"א [1859]. השלישית יצאה בירושלים ע"י אברהם משה לונץ [ממשכילי ירושלים ועסקניה] בשנת תרנ"ז [1897], בדפוס המו"ל, ומאז הודפסו מהדורות צילום רבות של ספר זה. הדפסה רביעית ראתה אור בשנת 1994 ע"י בית המדרש להלכה שבעריכת הרב אברהם חבצלת, מהדורה זו מוערת. אישתורי הפרחי נולד בדרום צרפת בשנת 1280, ממנה גורש עם יהודיה בשנת 1306, ועבר להתגורר באנדלוסיה ע"י ברצלונה. על גרושו כתב בהקדמתו את הדברים הבאים: "מבית אבי ומארץ מולדתי ערום יצאתי, שולל הלכתי, נער הייתי, מגוי אל גוי וממלכה אל עם לא ידעתי לשונו נודחתי, מנוחה לא מצאתי, עד כי הביאני חדריו המלך שהשלום שלו, משבי לארץ הצבי. ארץ קדושה לישב בצילו. שם שם לי לחם חק... .". בשנת 1313 נסע למצרים, ממנה עלה לא"י , בתחילה התיישב בירושלים, שהייתה אז תחת שלטון הממלוכים, אך עקר ממנה כעבור שנה לבית שאן, [שהייתה עיירת מחוז קטנה ובלתי חשובה, כעדות עולה הרגל הערבי, אבו אל פידאא [1321], "בית שאן היא עיר קטנה ללא חומה. בה גנים, נחלים, ומעיינות. אחד מהנחלים חוצה את העיר. היא נמצאת 18 מילין מטבריה."], שם מצא יישוב יהודי קטן, ועל 'בית שאן' כתב בהקדמתו כך: "בבית שאן למנשה, אשר בו לחבר את זה [את ספרו "כפתור ופרח"] ישיבתי בחרתי, יושבת על מים רבים מי-מנוחות, ארץ חמדה מבורכת, ושבעת שמחות כגן ה' תוציא צמחה ולגן עדן פתוחה, דירת כרכים לשבת בצער עזבתי, עם יושביהם בחסידותם עונותם ממועטים ידעתי, ידעתי גם בגדולות ללכת בהם לא ניסתי... ולאפוקי נפשא מפלוגתא". מלים אחרונות אלא בתיאורו רומזות על סיבת עקירתו מירושלים שמקורה מחלוקת עם רבני העיר. בעיר בית שאן, שימש ככל הנראה, כרופא, ובה ערך את חקירותיו ללא הפרעה. במשך שנתיים סייר בגליל ובכפריו, וחמש שנים סייר בשאר חלקי הארץ כולל בעבר הירדן המזרחי, [החוקר פרופ' שמואל קליין סבר כי את ידיעותיו על עבר הירדן שאב מספורי בני דורו], ובסוף תקופה זו כתב את ספרו. אם במבוא לספרו הסביר כי עזב את ירושלים כדי להימנע ממחלוקות, בפרק השביעי של ספרו הוסיף פן נוסף הקשור לטענה על פיה 'בית שאן' אינה חלק מארץ ישראל, וכך כתב: "להודיע לבני אדם שהיא [בית שאן] ארץ ישראל, ושהנודר בנזיר יכול ליישב בה וכיו"ב בשאר הדינים, איני צריך לבשר אלא לסוסים וגמלים. אבל מה אעשה הנה היום נמצאים פה עמנו אנשים מקרוב באו, מוחזקים ביודעים , מניאים לב נשים ועמו לשבת שם, אומרים להם שאינה א"י במוחלט אלא חוץ לארץ.... ואלו אמרו שיש חילוק בחיוב תבואות ארצה מזולתו החרשתי, ע"כ להאריך בזה הוצרכתי להחיות לב נדכאים". חקירתו את מעמדה של 'בית שאן' נבעה מדבריו מסיבה נוספת: "לא מפני שזיכני האל יתברך לשבת בה לבד, אלא שלא למעט גבול נחלתנו ממיעוט ידיעה ורצון". בתוך כך הלין על אותם שנמנעו, מנימוק זה, מלהתיישב בה או מפני שהוציאו דיבה רעה על העיר. בנוסף, חקר פרחי את צמחי הארץ, וכן את ערכי המטבעות שהיו הליך חוקי בארץ, והשוואתם לערכי מטבעות המוזכרים בתלמוד. בדומה לכך בחן את המידות והמשקלות שנהגו בארץ, תוך הקבלתם לאלו שנהגו באירופה ובארצות שתחת השלטון הממלוכי. אהבתו את הארץ הייתה רבה וכך כתב: … ." מי שבא ונכנס לישב בארץ הקדושה [צריך] שיכנס בקדושת דמים וקדושת הגוף, שיהיה טהור ידיים, נקי כפיים ובעל נפש "… . בספרו השישי היינו בחלק ו' של ספרו עסק הפרחי בזיכרון עיר האלוקים-ירושלים והר הבית, המקדש, 'שילה', בית חוניו ובית 'פגי' וציון, 'חברון ו'הר סיני'. את כל הפרקים על ירושלים חיבר ככל הנראה בתקופת מגוריו בירושלים. לבד מידיעותיו ובקיאותו הרבה בספרי רבותיו, בספרי הרמב"ם, בפירוש רש"י וראשונים אחרים, שלט אישתורי הפרחי גם בכל מדרשי ההלכה וההגדה, במשנה ובתלמוד הבבלי והירושלמי . אין ספק שניחן בזיכרון מעולה, מאחר שיש להניח שספריה של ממש לא עמדה לרשותו. אישתורי הפרחי היה גם איש מדע ושלט בחוכמות חיצוניות, כגון: חכמת התכונה [אסטרונומיה] והרפואה. הוא שלט בצרפתית, בעברית, בארמית וגם בלטינית ובערבית, דבר שאיפשר לו לתרגם ספרים רפואיים שונים. לונץ סבר שעל אף שאין ידועים מועד פטירתו ומקום קברו, הרי שנפטר לפני שנת קי"ח [ 1358 ]. גם ספרו נעלם מעימנו למשך תקופה בת כמאתיים שנה, אך לבסוף נמצא במצרים בספרייתו של ר' יצחק הכהן שולל. לא ידוע לנו אם נשא אישה ואם היו לו ילדים. לונץ לא יכול היה להוציא לאור את הספר בלא לקבל מקדמות מהמעוניינים לרוכשו. כמקובל בימים ההם באירופה, נקט אף לונץ בשיטת ה"פראנומעראנטען" היינו: "המנויים מראש". המתחייבים לרכוש את הספר היו מכל ערי הארץ ומושבותיה, חרדים ומשכילים, חקלאים ובעלי מלאכה, סוחרים ומורים, וכיו"ב. כל זאת ללמדך עד כמה היה ספרו של אישתורי הפרחי קרוב ללבם של בני היישוב. עיקרו של הספר [פרקים רבים מחלקו הראשון וכל חלקו השני], עניינו בירור המצוות התלויות בארץ, כגון: גבולות הארץ, דין כיבוש ראשון וכיבוש שני, תרומות ומעשרות לסוגיהם, למהות הטבל, המדומע והחולין, שאלת קניין הגוי בארץ, גבולות נחלות השבטים ועוד. עם זאת מצא מחבר הספר לנכון לעסוק גם בתחומי מדע הארץ. מחקרו בתחום זה כולל קביעת תחומי הר הבית, על כל לשכותיו ועזרותיו ומעמדו של מקום זה בימיו, בתוך כך הוא ברר היכן מותר להלך בתחומי הר הבית והיכן אסור, והיכן מצוי הר המשחה, מקום שריפת הפרה האדומה. על בסיס האמור, לדעתו, במנחות פרק ג' משנה ו' "וכבש היו עושין מירושלים להר המשחה, פרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה והוא במזרחה של ירושלים". נקודה זו הייתה מצויה, לדעתו, מצפון לקבר חולדה הנביאה שבמרומי הר הזיתים. אח"כ הוסיף וכתב: " עוד היום מקובל המקום ההוא והוא צפוני לקבר חולדה כמטחווי קשת שפל ממנו מעט" ( בספרו עמ' ע"ו). ועל כך העיר לונץ: "כל הנוסעים שהיו לפני המחבר ואחריו לא הזכירו את הקבלה והמסורת הזאת, ובלי ספק גם בזמנו נודעה רק ליחידי סגולה ולכן נשכחה כליל עד היום. אולם אין ספק כי ט"ס (טעות סופר) קטן יש פה, ובמקום צפוני לקבר חולדה צ"ל דרומו, כי קבר חולדה הנביאה המקובל הוא מול קצה הצפוני של מקום המקדש, ואם כן יהיה מקום שריפת אפר הפרה מול קצה הצפוני של חומת העיר, ובמשנה פרה מ"ג מ"ח נאמר כי מקום שרפתה היה מול קודשי הקודשים". [תמוה הדבר שלונץ לא התייחס למסורת שהביא בעל כפו"פ לעצם העניין, לפיה קבר חולדה הנביאה נמצא בהר הזיתים, ועסק רק בשוליים]. אישתורי הפרחי איתר גם איתר את מקום הנחת הדשן, שהיה בצפון ירושלים, במקום שנקרא בשם "אל מסאבין". [מקום זה היה מעבר לרחוב שמואל הנביא בירושלים, לא הרחק משכונת 'בתי הונגרין'] . מספרו עולה כי בימיו נהגו יהודים להתפלל מול שער הרחמים ולא לרגלי הכותל המערבי. בספרו מצויה תפילה שחיבר, שיש לאומרה לפני שער זה ולהלן נוסחה: " יחיד אל הבית הזה אורו של עולם / זה עני קורא שופך שיח זורק מרה / צועק זוועה פושט ידיו ופורש כפיו / נגדך אל שם פניו / מחכה צדקה מקווה ישועתך / עומד ברשות הרבים אשר קשתי שנאתם הם רבים / והנכרי אשר לא מעמך ישראל גדול בבית / ואין איש מאנשי הבית שם בבית / בחסדיך הנאמנים אלוהי בנה ביתך כבתחילה / פוקד ישועה פקוד עם סגולה / שבע רוגז הולך בגולה / ואל עיר קודשך בדביר ארמון מהוללה / הביאו בחסד וברחמים ועל מזבחך יעלה עולה / כי תתנהו לשם ולתהילה." (שם עמ' קי"ד). את שם הנהר "ירדן" פירש הפרחי "שיורד מדן" , ובהיותו בבית שאן, הסמוכה לירדן, כתב את הפיוט הבא: "על יד הירדן, אהלל אשבח ואודה שמך, בעד עמך בקעת כים סוף, גבול ארצך שפתו, והסוף לאליהו חצייתו, בו אלישע לא היה חצוף, חשוף זרוע קודשך קדוש ישראל להושיע עם אביון, היטיבה ברצונך את ציון". היישוב 'רמלה' [העיר הערבית היחידה שנבנתה בארץ ע"י המוסלמים] נקראה בימיו "פלשתין", ואילו בני עמנו קרואה 'גת'. 'עזה' ואשקלון' , לדעתו, נכללו בכיבושי יהושע, וכן הוא דן במעמדן של 'טבריה' והעיירות הסמוכות לה. בירור נוסף ערך הפרחי בסוגיית ערי הארץ שהיו מוקפות חומה מימות יהושע. לדעתו לבד מירושלים, גם בטבריה ראוי לקרוא את המגילה בט"ו באדר בלבד [בימיו קראו בירושלים את המגילה הן בי"ד והן בט"ו]. כן העיד, שאף ב'גוש חלב' נקראה המגילה בי"ד ובט"ו. מכאן עולה שבכפר זה התקיים יישוב יהודי, וכן ב'רמלה' , 'צפת', 'לוד'ו 'בית שאן'. בעבר הירדן מצא קהילות יהודיות ב'אדרעי 'וב'עג'לון' [חידוש בלא ספק]. הפרחי עסק בספרו גם בשאלת מיקום קבר רחל, והוא הכריע כדעה שקבר רחל נמצא בדרום ירושלים "כמו שעה". כן אישש את המסורת שקברי שמעיה ואבטליון מצויים ב'גוש חלב',ולדעתו קבר דינה בת יעקב מצוי ביישוב 'ארבל'. בספרו כלל מעל מאה ושמונים יישובים בהם ביקר. מחקרו שיטתי, וקביעתו את מיקום היישוב נעשתה בהעדר מצפן, על בסיס כיוון כללי, ומרחק שעות הליכה [או חלקי שעה] מהיישוב הקרוב. בגליל ציין במדויק את מקומם של ב'יריה', 'מירון' , 'עכברא', 'כפר חנניה' [ענן], 'שזור', 'אושא', 'כבול', 'עכו', 'חיפה' ויישובים נוספים, ובנחלת איזה שבט הם מצויים. הוא מנה בפירוט את יישובי עמק יזרעאל ['מרג' בני עמר', בערבית] והגלבוע. הוא קבע את מיקומו של התבור ותיארו: "צורתו ככובע נחושת והוא יחיד, והוא מזבולון". הפרחי ציין כי למזרח הר תבור שוכנת 'דוברת' [דבוריא] ולדרומו 'יבלעם'. 'ציפורי', לדעתו, היא 'קיטרון', ו'מגידו' היא לג'ון. גם ביישובי השומרון ויהודה ביקר. בכפר 'עברתא', לדעתו, מצויים קברי בני אהרון פנחס ואיתמר, ושבעים הזקנים. את 'שילה' זיהה בכפר 'סאילון', ו'לבונה' היא לובן. ב'שילה' זיהה את מקום המשכן באתר הנקרא בפי הערבים 'קובת אל סכינה' [שכינה], [קצרה היריעה מלפרט את כל היישובים בהם דן חיבורו]. לבסוף קבע: "וכן ראוי לסבב אחר המקומות הקדושים אף בזמן הזה שאין ספק שיש לעולם בהם ממין קדושתן הראשונה". בין היישובים שזיהה לראשונה היתה 'מודיעין' ["כעת שמו הערבי 'אל מידיה' "] ו'ביתר' שלדעתו מיקומה מצוי "למערב דרום ירושלים כשלוש שעות" [לגבי הראשון נראה שטעה, ולגבי השני צדק]. על קבר שמואל הנביא כתב: "למערב ירושלים כמו חצי שעה נוטה לצפון הוא 'הרמתה' ושם שמואל ע"ה כי שם ביתו, משם כשלש שעות ביושר למערב הוא 'נוב' עיר הכהנים " (דף ש' בספרו חלק א'). [נתכוון ככל הנראה לכפר הערבי 'בית נובה', כיום היישוב 'מבוא חורון']. מחקרו עוסק גם בשאלת מעמד הקראים והכותים, קרי: השומרונים. סוגיה אחרת בה דן הפרחי היא מניין שנות השמיטה והיובל על פי השיטות השונות. החוקר יוסף ברסלבי סבר שבמקרים רבים ניכר שהפרחי כתב את פרטי היישובים מזיכרונו, יתכן משום שאבדו לו מסמכיו. מכל מקום, לדעתו, טעה הרבה הפרחי בכיוונים ובמרחקים, אם בשל העדר מצפן, ואם משום שציון מרחק יישוב באמות מידה של חצי שעת הליכה, או שעת הליכה אינו מדויק.