יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
יצחק בן צבי כתב בספרו "א"י ויישובה בימי השלטון העות'מאני", כי לפי הרשום בארכיוני קושטא, בשנת 1525-1526 נמנו בשפרעם שלוש משפחות יהודיות, ובמפקד משנת 1533 נמנו במקום עשרה בעלי בתים. ידוע כי כשפקדה מגפה את צפת ברחו יהודיה לכפרים כגון: פקיעין, מירון, עין זיתים, ביריה, ואפילו עד לשפרעם הרחיקו.
10:49 (06/03/14) שייקה שניצר

הישוב היהודי בשפרעם מרדכי אשל בעוד שישוב יהודי במישור החוף מצפון לעכו לא היה קיים בעבר הרחוק, התקיים יישוב יהודי צפוף בשיפוליו המערביים של הגליל. ראייה לכך הן הכנסיות שנחשפו בשבי ציון ובנהריה, מן התקופה הביזנטית, בעוד ששרידי בתי כנסת באזור זה לא נתגלו עד היום. על יישוב יהודי בכפרי מערב הגליל מצויות בידנו עדויות מימי המשנה והתלמוד. על יישוב יהודי ב"שפרעם" ו "באושה" שכנתה, אנו למדים מן המקורות הבאים: בתוספתא מקואות פרק ו' מצינו " ... . מעשה במקווה שבין אושה לשפרעם , ושל שפרעם הייתה, והיה ר' דוסא מושיב עליו שני תלמידי חכמים, כדי שיקוו בו המים ארבעים סאה .. .". נראה שרבי דוסא היה מיושבי שפרעם . מקור אחר [בבלי מסכת ראש השנה דף לא' עמ' א'], מספר לנו את המעשה ברבי יהודה בן בבא , שהיה מעשרת הרוגי המלכות, ונרצח בידי קלגסים רומיים לאחר שסמך חמישה זקנים מגדולי התנאים בין אושה לשפרעם. כמסופר, שילם ר' יהודה בן בבא על מעשה זה בחייו כי כאשר הבחינו במעשהו , נעצו בו שלש מאות לונביאות [חניתות] ועשוהו ככברה, וכל זאת משום שר' יהודה בן בבא פעל בניגוד לגזירת מלכות הרשעה שגזרה "שכל הסומך ייהרג". המעשה שאירע בין אושה לשפרעם מעיד שבכפרים אלה התגוררו יהודים. ראייה נוספת שבשפרעם ובאושה התקיים ישוב יהודי חשוב היא מן המסופר בתלמוד כי אחרי גלות הסנהדרין מירושלים, היא שכנה זמנית באושה ובשפרעם, עד אשר קבעה מושבה בטבריה [ מסכת ראש השנה דף לא' עמ' ב']. חלפו כאלף ושלוש מאות שנה, עד אשר הונחו בפנינו עדויות נוספות בדבר קיום קהילה יהודית בשפרעם. יצחק בן צבי כתב בספרו "א"י ויישובה בימי השלטון העות'מאני", כי לפי הרשום בארכיוני קושטא, בשנת 1525-1526 נמנו בשפרעם שלוש משפחות יהודיות, ובמפקד משנת 1533 נמנו במקום עשרה בעלי בתים. ידוע כי כשפקדה מגפה את צפת ברחו יהודיה לכפרים כגון: פקיעין, מירון, עין זיתים, ביריה, ואפילו עד לשפרעם הרחיקו. ב"לוח א"י" לשנת תר"ס, שערך לונץ, הוא מסר שלפי מסורת שהייתה בידי יהודי שפרעם, נתחדש יישובם בימי השליט הבדואי [מושל הגליל] דאהר אל עומר [1750-1775], מחדש היישוב היהודי בטבריה בימי ר' חיים אבולעפיה. לונץ סבר שהיישוב היהודי בשפרעם הלך והתחזק בעקבות השלמת המצודה, שנבנתה בשנת 1768 , בידי עותמאן בן דאהר. על קיום קהילה יהודית קטנה בשפרעם נמסר אף ממקורות יהודיים מן השנים 1778, 1781, ו 1795 , אולם אין הם מוסרים פרטים ישירים על קהילה זו. ר' דוד דבית הלל מסר [בספר מסעותיו משנת 1824] כי: " במרחק 2 שעות לערך מעכו, בדרך לטבריה, נמצאת עיר קטנה ושמה שפאעמר [ שמה הערבי של שפרעם בימים ההם] והיא בנויה על הר קטן, ויש בה כעשרים משפחות יהודים עובדי אדמה". הוא העיד גם כי מצא במקום בית עלמין יהודי. כיום אין זכר לבית עלמין זה וסביר להניח כי תושבי הכפר הערבי עשו שימוש מישני באבני המצבות לאחר חיסול הקהילה היהודית, ומ"מ מיקום בית העלמין נשתכח. בשנת 1816 ביקר בכפר הנוסע הנוצרי ג'יימס ס. בקינגהאם, המספר כי מצא בכפר לצד נוצרים רבים, מוסלמים ודרוזים, יהודים מועטים בלבד. עדות דומה נמסרה מפי וילהלם מקליור תומסון בשנת 1833 : "שפרעם" כך כתב, "זוהי עיר הראשה של המחוז, יש בה כמה חנויות ומכילה 2000 תושבים דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים". בהמשך ציין כי מצא במקום בית כנסת. ואכן, בסמוך לגרעין הישן של הכפר, לרגלי המצודה, מצוי מבנה בית הכנסת של שפרעם. הוא נבנה על שרידי בית הכנסת העתיק של שפרעם, ושימש את קהילת יהודי הכפר עד ליום בו נטשו את כפרם. במבנה מצוי לוח הנצחה שעליו נחרט: בית הכנסת בעיר שפר – עם ____________________ שפר עם - הוא אחד מעשרה המקומות אליו גלתה סנהדרין הגדולה מירושלים וקבעה בה מושבה בית הכנסת דשפר – עם חרב והוקם פעמים מספר בתקופות שונות. שוקם ע"י משרד הדתות\מדינת ישראל שוקם באחרונה ב – 1988 ע"י משרד הבינוי והשיכון בשנת 1839 ביקרו סיר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית בארץ. בתוך כך ערכו מיפקד בכל אתר בו ביקרו בציון מספר היהודים. בשפרעם נמצאו 107 יהודים, כולם ספרדים. בספר מסעותיו של שמעון ברמן: "מסעות שמעון" [משנת תרל"א 1870-1871], מסופר כי מצא בשפרעם [בה לן בדרכו מחיפה לטבריה], כחמש עשרה משפחות יהודים ספרדים. רחמים יוסף אופלטקה, איש ירושלים, כתב בספר מסעו: "מירושלים למירון" [משנת תרל"ו 1876], כי שמע שבכפר שפרעם מצויות עשרים משפחות יהודיות וכולן עוסקות למחייתם בעבודת אדמה. בדו"ח המשלחת האנגלית שחקרה את הארץ, בשנות השבעים של המאה ה 19 , נמסר כי בשפרעם מצאה המשלחת כ 100 יהודים. סיר לורנס אוליפנט, שהתגורר בחיפה ובדלית אל כרמל [1882- 1885], דיווח, כי בשפרעם מצא מאה יהודים [ בכפר התגוררו בימים ההם כ 2400 נפש, נוצרים מוסלמים ודרוזים], חלקם [30 משפחות] עלו ממרוקו בשנת 1850, ופרנסתם הייתה מחקלאות, " אך לאחר מאבק מר נגד ההתעללות ועינויי הנפש של השלטונות שנמשך 20 שנה, נאלצו להיכנע ולהסתלק מכאן, ועתה לא נותרו במקום אלא יהודים מעטים מילידי הארץ". נראה, שלקראת סוף המאה התשע עשרה הלכה ופחתה האוכלוסייה היהודית בשפרעם. בלוח א"י משנת תרנ"ה- 1895 , דיווח לונץ כי בשפרעם מצויות שלש עשרה משפחות יהודיות. במכתבו של יחיאל מיכל פינס למר לואיס עמנואל, בלונדון, מיום 11.12.1878 , כתב: " השכנים הרעים מן הנוצרים אשר שמה [בשפרעם], נגעו בנחלתם והציקו להם עד כי הוכרחו למכור להם את נחלתם". נראה, שעושק השלטונות, לצד רדיפת התושבים הנוצרים, היו בין הגורמים להתמעטות האוכלוסייה היהודית בכפר. בן צבי קבע בספרו הנ"ל כי יישוב יהודי, חקלאי למחצה התקיים בשפרעם כל ימי המאה ה-י"ט, בדומה לקהילה היהודית שהייתה בכפר יסיף ובפקיעין. אך, בשונה מפקיעין, תם פרק ההתיישבות היהודית בכפר זה ערב מלחמת העולם הראשונה, כאשר אחרוני יהודי שפרעם נטשו את ביתם.