יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ממזרח לביה"ס החקלאי "בן שמן", במושבה הישנה, נעשה - לפני למעלה מתשעים שנה - נסיון יוצא דופן ליישב תימנים שיעסקו בצורפות, הבתים אשר נבנו לקליטת התימנים בבן שמן, ובית המלאכה בו עבדו בשנים 1910 - 1914 , קיימים עד ימינו. בבתי התימנים מתגוררות משפחות, תושבות המושבה, לא כן בית המלאכה, המצוי בקצה הדרומי ביותר של המושבה, בסמוך לחומת המגן מימי מלחמת העצמאות, והנושק כמעט לכביש 443 . מבנה זה, הנטוש בחלקו האחד ומשנהו משמש כמחסן, הולך ומתפורר, לא תואר לו ולא הדר, הגם שראוי היה שהועדה לשימור מבנים ואתרים תעשה לשימורו.
09:17 (22/01/14) שייקה שניצר

מושבת התימנים בבן שמן מרדכי אשל עיקר פרסומו של "בן שמן" בא לו מביה"ס החקלאי, בו חונכו אלפים מילדי הארץ וחניכי עליית הנוער לאהבת הארץ וההתיישבות [בקיבוץ ובמושב], לאהבת המסורת, ולחיי יצירה ועבודה. בי"ס זה שהחל פועל בשנת 1927 , פועל עד ימינו, ואף כי חלו תמורות בתכני הלימוד, עדיין לא נס ליחם של הרפת , הלול, המטע והפלחה. רק מתי מעט מודעים לעובדה כי ממזרח לביה"ס החקלאי, במושבה הישנה, נעשה - לפני למעלה מתשעים שנה - נסיון יוצא דופן ליישב תימנים, שיעסקו במלאכת הצורפות, ממנה יתפרנסו, וכתוספת לפרנסתם יעסקו גם בחקלאות, כמשק עזר . הבתים אשר נבנו לקליטת התימנים בבן שמן, ובית המלאכה בו עבדו בשנים 1910 - 1914 , קיימים עד ימינו. בבתי התימנים מתגוררות משפחות, תושבות המושבה, ואף כי נוספו לבתים פה ושם אגפים ותוספות בניה, עדיין שמורים הבתים בתוארם המקורי . לא כן בית המלאכה, המצוי בקצה הדרומי ביותר של המושבה, בסמוך לחומת המגן מימי מלחמת העצמאות, והנושק כמעט לכביש 443 . מבנה זה, הנטוש בחלקו האחד ומשנהו משמש כמחסן, הולך ומתפורר, לא תואר לו ולא הדר, הגם שראוי היה שהועדה לשימור מבנים ואתרים תעשה לשימורו. מושבת התימנים בן שמן הייתה פרי הגותו של בוריס שץ, מייסד "בצלאל". שמה המקורי של התיישבות זו היה "מושבת בצלאל בבן שמן". בחזונו, ראה מייסד בצלאל מוסד אומנותי המגשים את חזון החיים הטבעיים, כהנגדה לחיי העיר המנוונים. חזונו הרומנטי של שץ היה שלילת הגלות ויצירת יהודי מזן חדש , המשלב חיים בטבע ועוצמה, ולדידו היו התימנים אמורים להגשים חזון זה. על פי חזונו היו אמורות לקום בארץ מושבות רבות אשר ישלבו בתוכן עשייה אומנותית, לצד עשייה חקלאית, שנועדו להעניק לחברה המתגבשת בארץ איכות אומנותית, יצירתית, עממית ותוך הרמוניה בין כל מרכיביה. אומנם את בצלאל הקים שץ בירושלים, אך במוסד אומנותי - עירוני לא ראה את מימוש חזונו. המודל של שץ בהקמת כפר יוצרים ואומנים, היה פרי נסיון אותו הכיר שץ בבולגריה, משם עלה ארצה. מכאן גם הקשרים שרקם עם אותם הגורמים ביישוב שעסקו בסיוע למתיישבי המושבות וחוות הפועלים בימי העלייה השניה. בשנת 1910 הושיב שץ עשר משפחות מיהודי תימן בבן שמן, שאת אדמותיו רכשו הקרן הקיימת לישראל וכן חברה ציונית מרוסיה, אדמות עליהן הקים בשנת 1905 ישראל בלקינד את בית הספר החקלאי ליתומי פרעות קישינב שבדרום אוקראינה. הקרן הלאומית עתידה היתה להעניק לתימני בן שמן חלקות אדמה קטנות, ואילו שץ היה אמור לספק להם את כלי העבודה והחומרים ליצירת כלי כסף, מלאכה אותה למדו בבצלאל בירושלים . מושבת התימנים בבן שמן היתה מעין ניסוי "פיילוט", אשר אם יעלה יפה ישמש כמודל לישובים נוספים שיוקמו בעתיד . קבוצת התימנים שנבחרה כללה שתי משפחות על ילדיהן, ורווקים שהתמחותם האומנותית הייתה ברקמת חוטי זהב וכסף ובתכשיטנות, רובם היו יוצאי שכונת "משכנות" שבירושלים. היו אלו תימנים שעלו ארצה בעליית תרמ"ב, אשר בחלקם התגלגלו גם לירושלים ולבצלאל. שץ, שזיהה את הפוטנציאל האומנותי הייחודי שבקרב יהודי תימן, שש לקבלם לבצלאל. מבין התימנים שעבדו בבצלאל אך לא הצליחו להשתלב בו, נבחרו מתיישבי מושבת בצלאל בבן שמן . ב 21 ביולי 1910 , התכנסה אסיפת בנק קופת מלווה, על בסיס מידע ונתונים שהעביר שץ לד"ר טהון, על חזונו בדבר הקמת מושבת תימנים [שעיקר פרנסתם תהא מושתתת על עבודתם האומנותית וקשריהם עם בצלאל], בבן שמן . לאחר ששקלו את הצעת ד"ר טהון נתקבלה החלטה פושרת, לפיה הבנק ילווה את הכספים הדרושים לבניית בתי התימנים בבן שמן לא ישירות למתיישבים, כי אם לבצלאל, אשר ישמש כמקבל ההלוואה וערב להשבתה. בתוך כמחצית השנה נבנו בתי המגורים למיועדים להתיישב בבן שמן, כולל בית המלאכה. ביום א' ר"ח טבת [ז' חנוכה] תר"ע [דצמבר 1910] נחנכה המושבה. החגיגה נערכה למחרת היום . "האור" מיום ג' טבת כתב "… ביום ב' נסעו ללוד שתי עגלות טעונות מפועלי בצלאל ותמול יצאו לשם עשר משפחות להתיישב על אדמתם ובתיהם, אשרי האנשים האלה ומה טוב חלקם בארץ! נסע גם שץ להיות נוכח לחלוקת האדמה בין הפועלים ולחנוכת בתיהם ולכונן המקום כל מכשירי עבודתם…." לחגיגת הפתיחה הגיעו אורחים רבים . בין החוגגים רבים היו מירושלים , מיפו ומשאר המושבות. מיפו יצאה רכבת מיוחדת ללוד, עליה עלו תלמידי הגימנסיה, שנסעו עם מוריהם ותזמורתם , אליהם נוספו גדולים וקטנים. בראש המושבה העמיד שץ את בן ציון בן אהרן, שהיה אשכנזי , ואשר האינטרס החקלאי של מושבת תימני בצלאל היה בראש מעיניו יותר מאשר עבודתם האומנותית. מימיה הראשונים של המושבה, נתקלו בניה בבעיות קיומיות של העדר מים ובטחון הרכוש והנפש . אולם בעייתם הגדולה של תימני בן שמן נבעה בעיקר מפער תרבותי שהיה בינם לבין שץ, הן על רקע דתי והן על רקע מנטלי. על מתיישבי המושבה נאסר לשוב לירושלים כי אם בהסכמת ההנהלה. מובן שבפועל החלטה זו לא קוימה, כי תחלופת מתיישבים אפיינה את הישוב מראשיתו. פועלי בצלאל בבן שמן התמחו בייצור המוני של עבודות כסף סטנדרטיות , בהן סיכות, מזוזות, כפות מזכרת, קופסאות תכשיטים וכו', והכל בעבודת "פילגרים". את העבודות האומנותיות האמיתיות שמר בצלאל לעצמו בסדנאותיו שבירושלים. המוצרים שנוצרו בבן שמן נועדו להיות מוצר עממי. לימים לא עמדו תימני בן שמן בסטנדרט האיכותי של "בצלאל" ירושלים , בעיקר בשל העדר נכונות מצד ההנהלה בירושלים לספק ציוד מודרני וכלי עבודה משוכללים לצורפי בן שמן, תופעה שהוסיפה גם היא לחיסול המושבה. עד אדר תרע"ב, הובלו המים למושבה באמצעות חמור מן החווה החקלאית [חווה שנוסדה באתר בו פעל לפני כן ביה"ס שייסד י. בלקינד], מבית החרושת לשמן "עתיד", שפעל בסמוך לחווה בראשית ימיה, או מלוד. על הובלת המים הוצא חלק נכבד מכספי תקציב הפיתוח של היישוב. בסוף דצמבר 1912 הובלו צינורות מים מיפו למושבה , עדות לכך שבמהלך השנתיים הראשונות לקיומה של המושבה לא נפתרה בעיית המים, דבר שהיקשה בלי ספק על קיום אורח חיים דתי, [העדר מקווה טהרה]. מים לקיום יום יומי סיפקו שני בורות שנחפרו בתחום המושבה , אחד מהם בסמוך לבית המלאכה. מאידך, בהעדר מים זורמים, נמנע ממתיישבי מושבת בצלאל בבן שמן לפתח את משקי העזר שלהם, שהיו אמורים לתמוך בהגדלת מקורות הכנסתם . כאמור, מנהל המושבה בן אהרון, השקיע מאמצים רבים יותר בנטיעות עצים במושבה, מאשר בענף הצורפות , לכך היו תוצאות מרחיקות לכת מבחינת יחסי הנהלת בצלאל בירושלים עם המושבה. בשבט תרע"ג כתב בן אהרון לבצלאל פתק קצר דלהלן: "… סחורה תקבלו בעוד ימים אחדים מפני שאני עסוק עכשיו בנטיעות ואין לי זמן לגמרה" על פתק זה השיבהו מבצלאל: "… אף כי גם הנטיעות נחוצות, אבל גמירת הסחורות למסירתן עכשיו גזירת הקיום אצלנו, ולכן כדאי להזניח הכל בשביל העיקר… .". הנטיעות במושבה, שהיו אמורות להיעשות ע"י התימנים, הועברו לפועלי החווה לאחר שרופין הודיע לבצלאל כי לא יממן עוד את נטיעותיו של בן אהרון. אם בראשית תרע"א עוד הייתה תקוות מה להתפתחות מושבת התימנים בבן שמן , הרי שכעבור שנתיים הייתה תקווה זו למשאת נפש בלבד . התימנים היו נעדרי משמעת עבודה ולא יכלו להסתגל למסגרות מחייבות. באוקטובר 1911 דיווח בן אהרון על הימצאותם של שבעה אנשים במושבה , האחרים חלקם היו בירושלים , ורווקים טרם הגיעו. שיטת השכר היומי שנהגה במקום איפשרה לפועלים לנהוג ככל העולה על רוחם . תביעת בצלאל כי על הפועלים לעבוד עשר שעות ביום, שלא כמנהג פועלי החווה, שהועסקו שמונה שעות בלבד , שימשה עילה לשביתת בני המושבה, עמה הזדהו פועלי החווה . פועלי בצלאל בבן שמן תבעו מהנהלת בצלאל בירושלים להשוות שכרם לעובדי בצלאל בירושלים. סיבות אלו ואחרות גרמו להתפוררות חברתית בקרב פועלי המושבה . גם חיכוכים ומריבות על נוסח התפילה בבית הכנסת, וסכסוכי שכנים בין המשפחות לא תרמו לאווירה הדרושה להתפתחות המושבה . בין בצלאל בירושלים לבין בן שמן התנהל דו שיח של חרשים. ירושלים לא עמדה בציפיות אנשי בן שמן ואלו לא עמדו בציפיות ההנהלה שבירושלים. שץ היה מודע לסכנה זו, וירד למושבה למשך שבוע בשנת תרע"ג , אולם הוא לא עמד בציפיותיהם של אנשי בן שמן אשר קיוו כי יפתור את כל בעיותיהם. דומה, שבסופו של דבר בעיית הביטחון הכריעה במידה רבה את הכף . תושבי המושבה הותקפו לא אחת ע"י תושבי הכפר הערבי חדידה [שהיה בנוי עד 1948 על תל חדיד, מצפון מזרח לבן שמן]. את השמירה על המושבה נמנעו התימנים מליטול על עצמם . לא אחת הלינו בפני שץ, על סכנת החיים בה הם נתונים. שץ, כהרגלו, חיפש פתרון שתאם את השקפתו, ולפיכך גייס חמישה שומרים אשכנזים וציידם בשוטי ברזל להברחת הפורעים, ובנוסף התחייבו השומרים לעבוד מחוץ לשעות השמירה בבית המלאכה. סידור זה לא נתקבל בעין יפה ע"י התושבים, אשר החליטו לפנות בראשית 1913 לארגון "השומר", 1913 כי יספק להם שמירה לחצי שנה . לא חלפו אלא חודשים אחדים עד אשר תימני מושבת בצלאל בבן שמן נטשוה. מתימני המושבה לא נותרו בבן שמן משפחות או צאצאים. הניסיון שהחל בשלהי 1910 , הסתיים כעבור כ 3 שנים. אך שרידים מחזונו של שץ, המשמשים עדות לפועלו בבן שמן, הם חמשת בתי המגורים ובית המלאכה הניצבים בלב המושבה עד ימינו. יתכן ורעיונו של שץ הקדים את זמנו, ויתכן שפערים תרבותיים וחברתיים הם שעמדו לו לרועץ.