יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
לפני שנים אחדות נתגלגלה לידי חוברת בשם "זמרת הארץ, דברי תורה וחסידות על ערכה של ארץ ישראל" , בהוצאת "נתיבה ואור" באריאל, בעריכתו של מדריכנו האהוב בבני עקיבא, הרב י' איסר קלונסקי. החוברת הופקה בשנת תשס"ה, לרגל נישואי בנו גרשון, עם בת זוגו איטל למשפחת ורטיאל . ספר "בגדי ישע" ממנו נלקח המאמר "זמרת הארץ", כולל דברי תורה והדרכה בדרך החסידות בסגנון השייך לדורות ראשונים, כפי שכתב איסר קלונסקי בהקדמתו לחוברת.
14:23 (08/01/14) שייקה שניצר

ליקוטים מספר "זמרת הארץ", ותפילה ליושבי ארץ הקודש. מרדכי אשל בשנים האחרונות פשט מנהג "סדר ט"ו בשבט", אותו הנהיגו מקובלי צפת, ומאז המאה השש עשרה הלך מנהג זה ונשתכח. בשנים האחרונות החלו לחזור ולקיים מנהג זה בבתים רבים, ולאחרונה נערכים סדרים אלו בחוגים מעורבים לדתיים וחילוניים. אנו מקווים שבאחת ההזדמנויות בהן חברי גרעין "מרחבים" נפגשים, נקיים סדר זה כהלכתו ב"קיבוץ הבית שלנו" בעין צורים לפני שנים אחדות נתגלגלה לידי חוברת בשם "זמרת הארץ, דברי תורה וחסידות על ערכה של ארץ ישראל" , בהוצאת "נתיבה ואור" באריאל, בעריכתו של מדריכנו האהוב בבני עקיבא, הרב י' איסר קלונסקי. החוברת הופקה בשנת תשס"ה, לרגל נישואי בנו גרשון, עם בת זוגו איטל למשפחת ורטיאל . ספר "בגדי ישע" ממנו נלקח המאמר "זמרת הארץ", כולל דברי תורה והדרכה בדרך החסידות בסגנון השייך לדורות ראשונים, כפי שכתב איסר קלונסקי בהקדמתו לחוברת. מחבר הקונטרס "זמרת הארץ" היה מחסידי חב"ד החשובים אשר בחברון, שנתיישב בה לפני כמאה ושישים שנה. מחבר ספר "בגדי ישע" היה ר' חיים צדוק זאב, המכונה "ר' צדוק רופא". הספר הודפס לראשונה בירושלים בעילום שם המחבר בשנת 1887. רבני חברון בימים ההם רמזו את שמו בדברי ההסכמה שכתבו לספר. ר' צדוק זאב עלה ארצה עם בתו וחתנו. לזוג נולדה בת בשם חוה, שנישאה ברבות הימים ללוי אליעזר קליאנסקי, שעלה לחברון עם סבו, ונמנה על קהל חסידי חב"ד בעיר זו. אביו של ר' איסר קלונסקי שהיה בנם של אליעזר וחוה קלונסקי, ולמעשה עורך החוברת, הוא דור חמישי למחבר הספר "בגדי ישע", ממנו נלקחו סעיפים נבחרים אחדים והתפילה ליושבי ארץ ישראל. הואיל והמאמר עוסק בשבחה של ארץ ישראל, סברתי כי ראוי לפרסמו בט"ו בשבט, שהרי יום זה כולו מוקדש לארצנו ולפרותיה, לנטיעות חדשות ולחיבור רוחני בין ארץ הקודש ליושביה . להלן קטעים אחדים בעניין חיבת הארץ מפרק הכולל ל' סעיפים. סעיף א' "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם אשר חנני ברוב רחמיו וחסדיו ללקט אורות בארץ החיים, כן יזכני ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים, לכן אעלה על ראש מלאכתי את ירושלים וטוב הארץ וישיבתה, כדאיתה במדרש רבה (ב"ר ט"ז , ד') וזהב הארץ ההוא טוב ( בראשית ב', י"ב), אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה כחמת ארץ ישראל." ובילקוט תהילים: " מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה" , זה אמר אברהם אבינו ע"ה מוטב ללון במדבריות של א"י ולא בפלטריאות של ארץ העמים וכו'.... ( מדרש ילקוט תהילים נ"ה) ושם בפרק ה' רצית ה' ארצך, זהו שאמר הכתוב (דברים י"א, י"ב) " ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקים בה, הקב"ה הופך בה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה את מעשיה להקב"ה וכו' מי נושא עוונם הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר (ישעיה ל"ו, כ"ד) "העם היושב בה נשוא עוון", הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר (דברים ל"ב, מ"ג) "וכפר אדמתו עמו", מי מכפר על עמו אדמתו, אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עוון לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר: "נשאת עון עמך כסית כל חטאתם" (תהילים פ" ה, ג').... וכל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא (כתובות קי"א) ובאבות דר' נתן: "רבי שמעון אומר הדר בארץ ישראל ויצא לחו"ל פגם, ואע"פ שפגם משובח מכל המשובחים שבמדינות" וכו'. ובמדרש טוב על תהילים (ריש פרק ק"ה) "אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה, אם אתה מבקש לראות פני שכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר: דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד". סעיף ד' והרמב"ן מונה במנין המצוות ישיבת א"י בזמן הזה מצות עשה מן התורה, ולכן ראוי לכל היושב בא"י לכוון בכל עת שהוא מקיים מצות עשה זו ואפילו מאה פעמים ביום ובשמחה, ובתנא דבי אליהו (רבה פ"ד') אמרו " כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה, ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאווה ומיצר על כבוד ירושלים ובית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גלויות, זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו'. סעיף י"א מובא בספר חרדים: "ארץ ישראל הוא מן ג' מתנות שלא נתן הקב"ה לישראל אלא ע"י יסורין, לכן ראוי לקבל בשמחה אף על פי שיושביה בצער. וגם אי אפשר לבוא לשם אלא ע"י צער. כי על מנת כן נתנה לנו. וצריך תמיד להיות שמח במצוות ישיבתה שהיא שקולה ככל התורה כנזכר למעלה סימן ה'.... והיסורים של ארץ ישראל הם מזבח כפרה על עוונותיו, ואחר פטירתו הולך נכחו לגן עדן, וגם המיתה היא ע"י מלאך קדוש ולא ע"י מלאך המות של חו"ל....". סעיף י"ב טוב הארץ: "הדר בחוץ לארץ נמצאים סביבותיו י"א מלאכים שנאמר (תהילים צ"א , 7) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. והם מצד חוץ של הסולם שסובב ארץ ישראל, וכשנכנס ד' אמות בארץ ישראל יורדים מצד פנים של הסולם כ"ב אלף מלאכי טוהרה ומתלווים עמו. וכשיוצא לחו"ל נסתלקים אלו המלאכים, יורדים מלאכי חוץ לארץ ע"ש.... אותן בני אדם הנמצאים בא"י בביאת משיחנו במהרה בימינו יעשו בריה חדשה בגוף רוחני של אדם הראשון קודם החטא וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויעלו אבר כנשרים ויעופפו לעיני כל ישראל וכו'. וכל זאת על שלא חסו על גופם וממונם והפקירו עצמם ובאו לחסות בצלה של ארץ ישראל, מה שאין כן האחרים שחסו על עצמם ולא רצו לעלות בימי חורבנה. ע"ש. שמעתי בשם גדול אחד על פסוק "טובה הארץ מאוד מאוד" ( במדבר י"ד 7 ) הכפל לשון, על דרך שאמרו רז"ל (אבות ד',ד) מאוד מאוד הוי שפל רוח, שאי אפשר להרגיש קדושת א"י רק אם הוא שפל רוח מאוד מאוד, אז יראה שטובה הארץ מאוד מאוד, ולכן נקראת ארץ "כנען" שאי אפשר אלא על ידי הכנעה באמת אז ירגיש קדושתה. סעיף ט"ו ובספר "טוב הארץ" מביא מדרש אחר (משלי י"ז , א') אמר ר' יוחנן טוב פת חריבה ושלווה בה, זו ארץ ישראל, אפילו אוכל בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה זוכה לעולם הבא, מבית מלא זבחי ריב זו חוץ לארץ שהיא מלאה חמסים וגזילות. ומפרש שם כי עתה בעונותינו הרבים בחורבנה לוקחת השפחה בישא שהיא חו"ל כל השפע, ולגברת, ארץ ישראל, אין מגיע אלא התמצית. אף על פי כן עדיף אותו השפע המועט והתמצית שבא לא"י באויר הקודש, מכל השפע היורד בחו"ל באויר הטמא שתחת שרי העמים. וזהו אפילו אוכל בה פת ומלח.... ". עד כאן מעט מן הקטעים המדברים בשבח ארצנו הקדושה. הרי לפנינו ליקוטים מועטים בשבח הארץ ולוואי נזכה כולנו, אנו, צאצאינו וצאצאי צאצאינו, לישב על אדמתה, לאכול מפריה, לשבוע מטובה ולהיות מושפעים משפע קדושתה. להלן נוסח התפילה שנכון לאומרה. תפילה שמצאה המחבר (מבלי שציין את מקורה). תפילה זו נלקחה מסעיף ל' בקונטרס הנ"ל בשינויים קלים. תפלה ליושבי ארץ ישראל יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתעזרני על דבר כבוד שמך לחבב ארץ ישראל בכל לבב . בכל עת ובכל שעה ובכל רגע לקיים המצוה של ישיבת ארץ ישראל כמו שכתוב "וישבתם בה". ואהיה תמיד שמח בישובה ובתשוקה גדולה כבן המשתוקק אל אמו כמו שהיה אברהם אבינו עליו השלום משתוקק אליה, ואני גם כן מיוצאי חלציו, זכני ג"כ למדה זו, כדי שיתכפרו בזה כח חטאותי ועונותי ופשעי מעודי עד היום הזה, ואפילו בגלגולים הקודמים ובדור המדבר שמאסתי בה שנאמר, "וימאסו בארץ חמדה", וגרמתי בכיה לדורות. ותהיה הנסיעה והטלטול לכאן לפדיון נפשי, כמו שכתוב "כי רצו עבדיך את אבניה ועת עפרה יחוננו". וזכני לישב בה עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, ולהיות דבק בך בשמחה ובטוב לבב, ויקוים בי "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ותשפיע עלי מאור קדשת ארץ- ישראל העליונה על נפשי ורוחי ונשמתי, להתעלות בקדושתה, ליראות את פני האדון ה' אלוהי ישראל עם כללות כל ישראל. וזכני לישב בה על התורה ועל העבודה, ולהתפלל אליך בלי טרדות העולם הזה, וזכני לעשות רצונך בזריזות בלי רפיון ועצלות להחזיק על כל פנים באחת מכל תרי"ג המצות בכוח גדול ובהתמדה, כמאמרם ז"ל: "וכל העושה מצווה אחת כתיקונה מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ושנותיו ונוחל את הארץ". ועל ידי אותה המצווה אזכה לכל המצוות כלן, ולא אצטרך לחזור ולצאת לחוץ לארץ כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי עד עולם אמן. כי אלהים יושיע בציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. שיר הנוטע יעקב פיכמן עִם שַׁחַר נַשְׁכִּימָה, עוֹד טַל עַל הַשְּׁבִיל; עִם שַׁחַר לִנְטֹעַ נַשְׁכִּימָה בְּגִיל. נַפְקִידָה בְּחֵיק אַדְמָתֵנוּ הָרַךְ כָּל נֶטַע וּנְבָרְכוֹ: עֲלֵה פֹּה וּצְמַח! כָּל רֶגֶב וָרֶגֶב נַשְׁק מַיִם וּנְחַל: עֲלֵה חֹרֶשׁ יָרֹק עַל כָּל סֶלַע דַּל! כֹּה נַעֲבֹד, לֹא נִיעַף מֵחֲפֹר וּמִשְּׁתֹל, עַד נַהֲפֹךְ גַּן צֵל פֹּה כָּל רָמָה שֶׁל חוֹל. אַשְׁרֵינוּ מַשְׁכִּימֵי עֲבֹד עִם הַטַּל – כָּל נֶטַע שָׁתַלְנוּ: עֲלֵה פֹּה וּגְדַל! כאמור אין יום ראוי, במהלך ימי השנה, לומר תפילה זו כיום ט"ו בשבט, שעלינו לדבר בשבח הארץ, כשם שבסדר ליל פסח משיחין אנו בפרשת יציאת מצרים, וכל המרבה לדבר ביציאת מצרים הרי זה מן המשובח, כן עלינו להרבות בשבחה של ארצנו בט"ו בשבט. נכתב בט"ו בטבת תשע"ד.