יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
יש בעצים "עתיקים" מן הנשגב. לא לחינם שימשו עצים אלו, לפני אלפי שנים לעבודה זרה. גזע רחב שענפיו כבדים ומשורגים, חללים שנוצרו משריפות או תהליכי ריקבון, קמטים, נוף רחב ומחשוף שורשים רחבים וחזקים, מעידים יותר מכל על עץ ששרד שנים רבות. מנוחה בצל עץ שכזה, או אפילו התבוננות בו, היא חוויה בלתי נשכחת.
05:13 (12/12/13) שייקה שניצר

השקמה העתיקה של "אום חאלד" מרדכי אשל בארצנו מעטים העצים המוגדרים "עתיקים", בדרך כלל נשתמרו עצים אלו בשל קרבתם למאקם או לואלי, מקום קבורה של קדוש מוסלמי. המוסלמים כיבדו עצים אלו ונמנעו מלפגוע בהם. עצים "עתיקים" אחרים שרדו משום שנשתלו סמוך למקורות מים [בארות, בורות או סבילים], ששימשו עוברי דרכים. דוגמה לעצים ששרדו מטעם זה הם עצי השקמה שליד הסביל שהקים "אבו נבוט", המצויים מול הכניסה לביה"ס בעיינות, או השקמה שעל הדרך בין רמלה ללוד מול המבנה הממלוכי שמעל ל"ביר זיבאק". מתחת לעצים אלו מצאו עוברי דרכים מים, צל ומקום מנוחה, להם ולבהמתם, ומתוך הכרת הטוב נמנעו מלפגוע בהם. ארצנו, כידוע, אינה משופעת בחורש טבעי וביערות. רובם המכריע של היערות "הזקנים", הם תוצר של מחלקת הייעור המנדטורית ושל הקק"ל. בהעדר חומרי בעירה חילופיים לעץ, שימשו היערות הטבעיים המעטים ששרדו בארץ מקור לאנרגיה ולתעשיית הפחמים, ולפיכך נדירים בארצנו עצים זקנים ועתיקים. אחד מן העצים הקשישים ביותר בארץ מצוי, למרבה הפליאה, בליבה של נתניה על הגבעה של "אום חאלד", שאדמותיה היו ראשיתה של עיר זו. בלב גבעה זו, לא הרחק מן הח'אן התורכי של "אום חאלד" מצויה, קרוב לודאי, השקמה העתיקה ביותר בגבולות ארצנו, שגילה מוערך ב 1000 שנים. האגדה הנתניתית מספרת כי את נתניה הקימו בני אגודת "בני בנימין", שהוקמה בשנת 1924 , וחבריה נמנו על בני המושבות הוותיקות. בני אגודה זו, שביקשו להקים יישוב חדש בשרון, החליטו לקנות את אדמות "אום חאלד", שהיה יישוב כפרי ערבי קטן מעל הגבעה בו נטוע עתה הגן בו מצויה השקמה. בראש הכפר עמד, בימים ההם, המוכתר שייח' צאלח,. משנודע לעובד בן עמי [לימים ראש עיריית נתניה] ולחבריו גד מכנס וברוך רם, כי השייח' מחפש קונה לאדמותיו, יצאו השלושה ל"בית ליד" בדרכם לאום חאלד. מיקומו של הכפר לא היה ידוע להם, ואנשי בית ליד כיוונו אותם מערבה, אל שרידי המצודה הצלבנית, שלרגליה שכן אום חאלד. בהגיעם, יצא לקראתם שייח' צאלח, אשר הושיבם בצל השקמה. שם החל משא ומתן בין הצדדים, לא לפני שאורחי השייח' סיימו ללגום שלוש כוסות קפה חריף, כמנהג המזרח. בפגישה זו הצהיר השייח' כי "בעצם אדמת אום חאלד היא אדמה יהודית, הם – הערבים החזיקו בה כפיקדון בלבד, וראיה לדבר היא השקמה הקשישה שניטעה בידי היהודים". בספטמבר 1928 נרכשו 1400 דונם מאדמות אום חאלד, במחיר של 4 לירות מצריות הדונם, והיו ראשיתה של נתניה [שנקראה בשמו של הפילנטרופ היהודי אמריקאי נתן שטראוס]. השקמה אינה עץ בר. מקורו של עץ זה ביבשת אפריקה, ודרך מצרים הגיע לארצנו. עץ השקמה הוא ממיני הפיקוס, דוגמת התאנה. פרי השקמה [ג'ומס, בערבית], כמו פרי התאנה, מבשיל באמצעות צירעה זעירה החודרת לפרי ומפרה אותו. ללא פעילות זו אין הבשלת זרעים. פגות שלא הופרו נושרות, ועל כן שכיח למצוא פירות שנשרו לרגלי השקמים . בשונה מן הקורה בארץ, באפריקה עושה השקמה פירות. השקמה גדלה, לרוב, בסמוך למי תהום זמינים, וזו הארץ- ישראלית שייכות לזן שטופח בידי אדם. כל השקמים בארץ ניטעו איפא, במכוון. השקמה רגישה לקור ולכן ניתן לאתר שקמים בשפלה הפנימית על גבעות שגובהן עד כ 400 מ' מעפה"י. שורשי השקמה, כמו שורשי החרוב, מתפשטים ומעמיקים חדור אל האדמה. היותה של השקמה עץ אופייני לשפלה מודגש בתוספתא שביעית, שם נאמר: " סימן לעמקים דקלים, סימן לנחלים קנים, סימן לשפלים שקמים, ואע"פ שראיה אין לדבר זכר לדבר יש , שנאמר: ואת הארזים ושקמים אשר בשפלה לרוב". קורות השקמה שימשו כמרישי גגות. אומנם עצת השקמה פחותה בטיבה מן הארז, כמאמר הנביא ישעיה [פרק ט' פסוק ט'] "לבנים נפלו וגזית נבנה, שקמים גודעו וארזים נחליף", אך קורות השקמה בארץ היו זמינות יותר מקורות הארז, שגדל בלבנון. במקורותינו [תוספתא מנחות] מסופר על שקמים שגדלו ביריחו ובעלי זרוע השתלטו עליהן, וכן על שקמה שגדלה בכפר סבא [תוספתא נידה]. תפוצת השקמה הגיעה עד לגליל התחתון, במשנה שביעית נאמר: מכפר חנניה ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמים-גליל עליון. ומכפר חנניה ולמטן-כל שהוא מגדל שקמין-גליל תחתון. במקור אחר [משנה בבא בתרא, פרק ב, משנה ז], נקבע כי יש להרחיק את השקמה מן העיר כ 50 אמה, ואילו עצי סרק ואילנות אחרים הורחקו מן העיר רק 25 אמות. בדומה, נצטוו בעלי אילנות להרחיקם מן הבור 25 אמות, ואילו בעלי חרוב ושקמים נצטוו להרחיקם 50 אמה [ משנה בבא בתרא ,פרק ב משנה י"א ], וכל זאת משום נטיית שורשי חרוב ושקמה להתפשט לצדדים ולהעמיק חדור. את השקמה גידלו בארץ, כאמור, לא לפריה כי עם לעצה. ובתלמוד בבלי מסכת נידה נמנו ג' בתולות: האחת בתולת אדם, השניה בתולת קרקע, והשלישית בתולת השקמה, הכוונה לעץ שקמה שלא גודעה, כדי שיגדלו מצידה חוטרים. עץ שקמה שנגדע נקרא בפי חז"ל "סדן השקמה". חז"ל אכן הבינו כי השקמה זקוקה לקיומה למי תהום עיליים, ועל כן, לדעת ר' חנינה [ירושלמי תענית] "אחת לשלושים יום עולה התהום ומשקה אותה, שנאמר: אני ד' נוצרה לרגעים אשקנה". לשקמה ייחסו אריכות ימים, כדברי רבי אבהו [במדרש בראשית רבה ורות רבה] "שקמה עושה בארץ שש מאות שנה". על השקמה רבו הלכות "שביעית" ו"כלאים", ומתוך כל אלו למדים אנו עד כמה היה עץ זה מצוי ושכיח בתרבות החומרית של א"י.