יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
.שמן הזית הנו מוטיב מרכזי במורשת חג החנוכה והמכבים. מי מאתנו לא שמע וספר אודות נס פך השמן שהיה כשטהרו המכבים את המקדש. עץ הזית שהוא אחד משבעת המינים הוא צמח ותיק באדמת ארץ ישראל וגם צמח סמלי מאד. עץ זית עתיק במיוחד נמצא ב"צובה". לכבוד חג החנוכה מקדיש מרדכי אשל את מאמרו לסיפורו של עץ זה, ומעמדו וחשיבותו של הזית בכלל בתולדות ובמורשת ישראל.

עץ הזית הקשיש שבצובה מרדכי אשל עצי זית עתיקי יומין הם חזון נפרץ בארצנו. הזית הוא אחד מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, חשיבות עץ זה לא נפלה בימים ההם מאשר בימינו אנו, להפך חשיבות עץ זה ופריו בימי ה"בית" ולאחריו הייתה גדולה מזו שבימינו. עץ הזית הוא אחד מצמחי התרבות העתיקים והחשובים. מוצאו כנראה מזית הבר. המקומות הראשונים לגידול הזית התרבותי היו כנראה בארצנו ובסוריה. פריחתו של הזית באביב ומסיקתו בסתיו. מיני הזיתים רבים, הזית הירוק והשחור אינם מינים שונים, כי אם מין אחד, אלא שזית בשל משחיר. הזית שימש כאחד ממרכיבי הסעודה של האיכר וה"בורגני". שמנו שימש לבישול, לטיבול, למאור ולסיכה, הפיקו ממנו משחות לרפואה ולחימום הגוף, והוסיפו אותו לסיד כטייח לאיטום בורות וכדומה. בשמן זה השתמשו לאפייה ולטיגון "עוגות-מצות", להקרבת מנחה ולהדלקת המנורה במקדש. מנחת הביכורים כללה את פרי הזית. לא ניתן לתאר קיום פולחן בבית המקדש ללא שמן שהופק מזיתים. הגפת [פסולת הזית] לאחר ייצור השמן שימשה לבערה ולדישון. מפסולת זו הפיקו גם את הסבון והבורית, בימים ההם. הזית ומוצריו, כמו הגפן ומוצריה, היו מצויים בכל בית. באתרים שונים ברחבי הארץ ניתן לצפות בעצי זית עתיקים. עובי גזעם החלול והמפורץ מעיד על גילם המופלג. בעצים קשישים, שגילם מאות שנים ויש הסבורים אלפי שנים, ניתן לחזות בפארק בריטניה, בבקעת בית הכרם, בחצר כנסיית "כל העמים" שבעמק יהושפט, וגם במורד תל צובה שבהרי ירושלים, שם מצוי אחד מן העתיקים שבעצי הזית בארצנו. שכיחות בתי הבד שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי ארצנו, מעידה על תפוצת העץ, ועל השימוש שנעשב בפריו. לעיתים ניתן למצוא ליד גתות מעין בור קטן עגלגל ומשוכלל הנקרא "בודדה". בבור זה עשו אבותינו שימוש לצורך ריסוק זיתים בכמות קטנה לתצרוכת עצמית למאכל ולשמן. בפי ערביי הר חברון נקרא מתקן זה בשם "בדודה", ואומנם בבבלי גיטין דף ס"ב עמ' ב' מוזכר מושג זה בעדותו של ר' יוסי בן המשולם " ... . ושבא עם הארץ ליטול- נוטל שניהם ואינו חושש, ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה אבל עושין זיתים חוליו בטהרה, ונוטל הימנה כדי תרומה ומניחה בכליו של חבר... . אמר ר' יוחנן משום כדי חייו דגבל ומשום כדי חייו דבדד". בפירוש רש"י נאמר: לאחר שהפך זיתים לתיתן לבית הבד - אין מפרישים בדדים חברים תרומה מהן, לעשותן בטהרה - לפי שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו ... ". הזית היה לא רק מושא למשלים כגון: " בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" [תהילים קכ"ח 3], אלא גם סמל נבואי. זכריה מתאר בחזונו את מנורת הזהב כששני ענפי זית מעליה, אחת מימינה ואחת משמאלה [ פרק ד' פסוקים 2-3]. הזית נטל גם חלק במשל יותם " הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית מלכה עלינו ... ." [ שופטים ז' , 7 ]. כבר בספר בראשית מוזכר עלה עץ הזית אותו הביאה היונה ששולחה בידי נח, כהוכחה לכך כי קלו המים [ ח' 10]. הזית היה מצוי לא רק בהרים כי אם גם בשפלה. שמשון משלח שועלים כשבזנבם לפידי אש בשדות אויביו הפלשתים: " וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית... " [שופטים ט"ו, 5]. ארץ שמנה, שהכל בה, כוללת את עץ הזית, כך עולה מנאום רבשקה [מלכים ב' פרק י"ח , 32]. הושע הקורא לתשובת עם ישראל, חוזה לעם ישראל "עתיד מזהיר" כנאמר: "ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון" [ י"ד, פסוק 8]. הנביא מיכה מנבא על ישראל רעות " אתה תזרע ולא תקצור, אתה תדרוך זית ולא תסוך שמן... " [ ו', 12]. רעננות הזית וכוח חיותו הם שם דבר: גם אם יכרת הזית נצרים חדשים יעלו מן הגזע והעץ יחדש עלומיו כנאמר: ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה [ישעיה י"א 1 ]. עץ זית שנחלש גזעו, או נבעו בו חללים ועל כן נתמעטה תנובתו, נהגו לחזקו על ידי הנחת אבנים בגזעו. כמוזכר במסכת שבת ס"א א' " אילן שמשיר פירותיו, סוקרו וצובע אותו בסיקרא וטוענו באבנים". לפלא הדבר שגם הערבים הכירו פתרון זה ועשו בו שימוש. בתלמוד הבבלי מוזכר הזית בכמה מסכתות: בבבלי מנחות נ"ג ע"ב, מוזכר הזית כעץ שאין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, כמשל לעם ישראל שאין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. חכמי ישראל הכירו היטב את הגידולים שנשתבחה בהם הארץ, וקבעו: " רוח צפונית - יפה לחיטים בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בשעה שינצו, ורוח דרומית - קשה לחיטים, בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בשעה שינצו" [בבלי, בבא בתרא קמ"ז ע"א]. במכילתא בשלח א' נאמר: " אין לך אילן מר יותר מעץ הזית". הזית היה שכיח בעולמם של חכמים, ולפיכך הוא מוזכר במגוון רחב של נושאים, במשנה, בבבלי ובירושלמי, בכל אלו אזכוריו עולים על 370 פעם. המושג "כרמים וזיתים", במצורף מופיע שלוש פעמים במקרא, בהקשר של המינים המייצגים את חקלאות הארץ במיטבה: בראשונה בפרשת "כי יביאך" [דברים פרק ו' 11 } שם נאמר: " ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת" . בספר יהושע [כ"ד 13 ] כאשר יהושע, לפני מותו, מכנס את כל שבטי ישראל בשכם, וסוקר בפניהם את תולדות האומה עד לאחר כיבוש הארץ, ושם נאמר: "ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה, וערים אשר לא בניתם ותשבו בהם, כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אוכלים". ב"משפט המלך" [ שמואל א', ח', 14 ] מזהיר שמואל את העם מפני הזכויות היתרות שיש למלך, ובין השאר הוא קובע: " ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו", [וראה ביטוי דומה גם בנחמיה ט', 25 ]. מעניין להדגיש כי המושג "כרם" [מטע] משותף לגפנים ולזיתים, שיתכן והדבר נובע מחשיבות גידולים אלו, ואולי מפני שפירות עצים אלו ניתן להפיק מוצרים [שמן ותירוש] שחייהם ארוכים בהרבה מחיי הפרי? עד כמה חשוב היה הזית ניתן ללמוד מן העובדה שבמסכת ביכורים פרק ד' משניות ג-ד מסופר על השור ההולך בראש שיירת העולים לירושלים, כשביכורים בידי העולים להר הבית, כנאמר: "השור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו ... .". על טעמה של עטרה זו קבע הרמב"ם בפרושו למשנה: "לפי שאין באילנות נאה כמו הזית, היו עושין העטרה מענפי הזית בלבד" ואילו הר"ש פירש: "ועטרת של זית בראשו, כי מעולה באילנות ממין שבעה, שזה ראשון לארץ ושאר האילנות לא". מאכל נפוץ של בני עניים היה בירושלים, שהזית ושמנו היו מרכיבים חשובים בו, וכך הוכן מאכל זה: טבלו שתי פרוסות לחם בשמן זית, סחטו עליהם תוכן עגבנייה, ומעל פיזרו מלח, זעתר ופלפל שחור גרוס. פרוסות אלו נאכלו עם זיתים כתושים מתוצרת בית. מאכל זה נקרא: "לחם שמן ועגבניה", נסו גם אתם ותיהנו.