יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ישראל וייסנשטרן שמש במסגרת עבודתו במשרד החינוך כמפמ"ר (מפקח מרכז ארצי) על שלושה מקצועות: חקלאות, מדעי הסביבה, וביולוגיה חקלאית. בתקופת עבודתו נשלח ע"י המדינה לשתי משימות מחוץ למדינתנו. במשימות אלו שהיו בשיתוף עם משרד החוץ, הביא ישראל הרבה יוקרה וכבוד לישראל ותרם תרומה משמעותית למעמדה של ישראל בארצות שונות. להלן סיפורו המלא:

בשליחות האומה ישראל וייסנשטרן סופר בכנס גרעין מרחבים קיץ תשע"ג בחיספין רמת הגולן בחרתי לספר על שתי נסיעות לחו"ל שהיו מאד מרגשות עבורי . הנסיעות היו במסגרת עבודתי במשרד החינוך ובמסגרת פעולות שחרגו מעבר לעבודתי במשרד החינוך. בעבודתי בעשרות השנים במשרד החינוך מילאתי תפקיד של מפמ"ר האחראי על שלושה מקצועות : חקלאות, מדעי הסביבה, ביולוגיה חקלאית. החקלאות בישראל משופעת בטכנולוגיות מאד מתקדמות, מופעלת על בסיס מחקרים מדעיים ומגיעה להישגים ברמה בינלאומית גם הודות לאיכות החקלאים. בעולם הגדול זוכה החקלאות הישראלית לשבחים רבים וחקלאים ואנשי מחקר רבים מהעולם שמחים להגיע לישראל ללמוד ולהשתלם. חקלאים ומומחים ישראלים, מאד מבוקשים בעשרות רבות של מדינות על מנת לסייע בקידום החקלאות בארצותיהם. באחד מימי חורף 1997 קיבלתי טלפון ממשרד החוץ ובו התבקשתי להגיע למשרד החוץ לשיחה . בשיחה נאמר ששמי נמסר להם על ידי מנהל מש"ב- ארגון הבנוי במשותף על ידי משרד החוץ ומשרד החקלאות בשיתוף גורמים נוספים ופעיל בסיוע חוץ בנושאי חקלאות ונושאים נוספים. בשיחה הוסבר לי שהייתה פנייה של רופאת ילדים מקזבלנקה במרוקו , בעלת מודעות חברתית ויכולת ליזום דברים, שנושא הסמים ובמיוחד של ילדים במרוקו מאד הטריד אותה. אותה רופאה קראה ספר על מבצע יהונתן באנטבה והחליטה שאם מדינת ישראל הייתה מסוגלת לבצע את מבצע יהונתן בוודאי תוכל לסייע בפתרון בעיית הסמים. כוונתה הייתה, שבעזרת עבודה חקלאית בחוות סגורות יוכלו הנערים להסתגל לאורח חיים נורמלי, כולל רכישת מיומנויות של הרגלי עבודה, סדר יום רגיל, אחריות וערכים נוספים. ולצורך זה פנתה למשרד החוץ הישראלי. הכוונה הייתה שאני אסע למרוקו על מנת להכיר את הבעיה , אבחר שטח להקמת חווה ראשונה שתהייה דגם להקמת חוות נוספות ,אתכנן את החווה, אסייע בהקמתה ובהכשרת האנשים שיעבדו בחווה ושיצטרכו להיות אנשי חינוך ושיקום נוסף ליכולת שלהם לעסוק גם בחקלאות. הסברתי להם שאינני דובר את השפות בהן מדברים במרוקו, צרפתית , מרוקאית וערבית. התשובה הייתה שהם כבר חשבו על כך ותצטרף אלי מנהלת מכון כרמל מחיפה שהיא ילידת קזבלנקה ודוברת שפות אלה, נוסף להיותה מומחית בסיוע לארצות מתפתחות דוגמת מרוקו. התבקשתי לנסוע לקונסוליה המרוקאית בתל אביב ולטפל בהנפקת ויזה למרוקו. לשאלתי , מה לומר להם בהקשר למטרת הנסיעה , קבלתי תשובה שהם כבר יודעים. באותו יום נסעתי לקונסוליה ובקשתי להנפיק ויזה, כמובן שנשאלתי מהי מטרת הנסיעה , ניסיתי להסביר על סמך מה שאני יודע וכמובן הודיעו לי שהם לא מכירים ולא שמעו על כך ולכן אין אפשרות לקבל את בקשתי. הרגשתי פגוע . אני הולך לסייע להם והם "מעיפים" אותי מהקונסוליה . יצאתי אל מחוץ לקונסוליה, צלצלתי בכעס רב למשרד החוץ והודעתי להם שאני לא נוסע ושימצאו מישהו אחר. במשרד החוץ לא ידעו שאותה רופאה בעלת המרץ הבלתי נדלה פנתה בזמנו ישירות למשרד החוץ הישראלי מבלי לפעול באמצעות משרד החוץ המרוקאי ואפילו מבלי ליידע אותו. הרגיעו והבטיחו שעד מחר הכל יסודר ועלי לבוא פעם נוספת לקונסוליה על מנת לקבל ויזה בצורה ראויה ומכובדת. ואכן למחרת קבלתי ויזה שהוצמדה לדרכון שלי , כרטיסי טיסה דרך בלגיה ,דולרים והבטחה שבשדה התעופה בלוד אפגוש את השותפה שלי לפרויקט. תוך מספר ימים אכן טסנו והגענו לשדה התעופה בקזבלנקה. באולם הנוסעים הנכנסים חיכה לנו כמו כל שאר המחכים לנוסעים , קונסול ישראל במרוקו שקיבל כבר את כל המידע הנדרש. הקונסול התנצל שלא חיכה לנו בתוך המבנה כי היחסים בין מרוקו לישראל מתוחים לאחרונה ולא נתנו לו להיכנס פנימה. כשיצאנו מחוץ למבנה והגענו למכונית, השתטח הקונסול על הרצפה ובדק את תחתית המכונית, אם לא הצמידו לו מטען מלמטה. זה נראה לנו מאד מוזר אבל קצת הכניס אותנו לאווירה המתאימה ולהנחיות הקפדניות של קצין הביטחון. נסענו לקזבלנקה , הרחובות , המבנים והאנשים ברחובות הזכירו לי נשכחות של מילואים בעזה עד שהגענו לאזור בתי המלון שהוא יפה ונראה מאד בינלאומי. שגרירות ישראל בראבט הזמינה עבורנו חדרים במלון ודאגה לידע גורמים שונים, כולל כמובן הרופאה והצוות שלה, שאכן הגענו לקזבלנקה . לא נסענו כמובן בתחבורה ציבורית ולכל מקום שהיינו צריכים להגיע , נסענו במונית קבועה שהוזמנה באמצעות מספר טלפון שקבלנו. באחת הנסיעות המונית עצרה בצומת מרומזרת ולפתע בלי כל הודעה או רמז נכנס אדם לרכב והחל לשוחח אתנו בעברית ובעיקר התעניין בשלומינו ואם הכל בסדר. כשקיבל תשובות מספקות, אמר שלום ויצא מהרכב. עד היום לא קבלתי תשובה ברורה מי האדם הזה, אני מעריך שמדובר "באח הגדול " (שב"כ או המוסד). בסיור בשוק המקומי ניגש אלי אדם , הציג את עצמו כבעל חנות בשוק וסיפר לי בעברית שהוא מוסלמי ובתקופה שהיחסים עם ישראל היו יותר טובים הוא הגיע לישראל , שכר בסטה בשוק בבאר שבע ומהרווחים של חצי שנה בשוק בבאר שבע , קנה את החנות בשוק בקזבלנקה . הוא כנראה זיהה אותנו על סמך העברית שדברנו . במהלך כל הפעילות במרוקו לא נתקלנו בגילויי שנאה או באלימות מילולית כנגדנו. בקזבלנקה היו אז מספר מסעדות כשרות שבחזיתן מגן דוד וכיתוב בעברית. בקרנו בבתי כנסת פעילים וראינו שלטים המעידים על תרומת רבות מיהודים בישראל שנתרמו לשיפוץ בתי הכנסת. איתרנו את השטח המיועד להקמת החווה , שטח מצוין. רשמתי את כל הנתונים על מנת שאוכל להכין תכנית מפורטת להקמת החווה. בקרנו עם הרופאה במקומות בהם הסמים חוגגים, כולל בנמל הדגים בו עובדים ילדים בגילאים צעירים ביותר. בקרנו בבתי ספר ממשלתיים שהיו מוזנחים ועלובים בהשוואה לבתי הספר הפרטיים ובתי הספר היהודיים. אירחנו את הרופאה בישראל , ביקרנו איתה במוסדות פנימיתיים ובמוסד לשיקום מסמים במלכישוע על הגלבוע. הכנתי תכנית מפורטת שהוגשה למשרד החוץ אבל בסופו של דבר הפרויקט לא מומש בגלל פרוץ האינתיפדה . אבל בשבילי זאת הייתה חוויה מרגשת. הנסיעה השנייה הנסיעה השנייה התקיימה בשנת 2007 והיא הייתה במסגרת המקצוע השני עליו הייתי אחראי במשרד החינוך, מדעי הסביבה. מקצוע זה נלמד בבית הספר העל יסודי ונבחנים בו בבגרות למעלה מ 5000 תלמידים מידי שנה. בנוסף ללמידה הרגילה של המקצוע, ישנן פעילויות למידה וחקר בסביבה שחלקן נעשות במקביל בארצות נוספות וביוזמה של ארגונים בינלאומיים . אחד הפרויקטים הוא פרויקט סימ"פ המופעל על ידי אונסקו ובמסגרת תפקידי הייתי אחראי להפעלתו במערכת החינוך בישראל. לפרויקט שותפות המדינות השוכנות בדרום מזרח הים התיכון כולל חלק מארצות ערב. אחת לשנה נפגשים כל מרכזי הפרויקט מהארצות השונות באחת המדינות לסיכום ולהערכות לשנה הבאה. בשנת 2007 המפגש התקיים בקרואטיה. נסע איתי מדריך בשם פריד מהמגזר הערבי. הכנס התקיים בעיר דוברובניק . פתיחת הכנס התקיימה במכללה הנמצאת שם ובה הופיעו ונשאו דברים נציגי ממשלת קרואטיה ונציגי אונסקו. אחת המברכות הייתה נציגת קרואטיה באונסקו שהציגה את עצמה בשם רות. לאחר סיום טקס הפתיחה , ניגשתי אליה ושאלתי מהיכן השם רות? היא הסתכלה על תוית הזיהוי שלי בה היה כתוב שאני מישראל ואמרה בעברית , אני רות המואביה. התפתחה שיחה נרגשת בה סיפרה, שאביה ממוצא אתיופי שהגיע לאוניברסיטה בזגרב ללימודים , הכיר בחורה קרואטית , התחתנו והיא ביתם הבכורה. היא הוסיפה ואמרה שהיא מרגישה את שורשיה היהודים ומקווה להגיע בעתיד לישראל. למחרת במהלך סיור קבלתי שיחת טלפון בשם יו"ר המכללה ובו בקשה להיפגש איתה ולצורך זה לחזור למכללה בשעה הקרובה. חזרתי ויחד איתי גם פריד. במכללה חיכתה לנו מכונית ובה הוסענו לביתה של היו"ר הנמצא באחד המפרצים היפים באזור. היא חיכתה לנו ובשיחה שהחלה באנגלית , החלה לשלב מילים בעברית. סיפרה לי על בית הכנסת בדוברובניק בו בקרה פעמים רבות וכן השתתפה מספר פעמים בבר מצוה בבית הכנסת, השתתפה בתפילות החגיגיות בחגים היהודיים וסיפרה בגאווה רבה שבית הכנסת לא נפגע אפילו במהלך מלחמת העולם השנייה. הוסיפה וספרה על קשרים טובים שיש לה עם יהודים בארצות הברית וגם בישראל. כששאלתי מהיכן היא יודעת עברית ואיך נוצר הקשר עם היהודים בדוברובניק ובארצות הברית , הסבירה שכל זה נעשה באמצעות אביה שהיה הגניקולוג של דוברובניק ויילד את מרבית הנשים במקום. במהלך כל השיחה לא סיפרה על שורשים יהודיים והתחמקה מהשאלות שלי בנושא זה. נפרדנו ברגשות מעורבים ובהתרגשות רבה כשאני כמעט בטוח שמדובר באחת מצאצאי האנוסים שעדין נמנעת מלהודות בשורשיה היהודיים למרות שחיפשה באמצעותי למלא את הצורך הנפשי שלה לדבר על כך.