יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
חברנו דני רגב נקרא לישיבה של מעלה. הלוויתו התקיימה ביום ראשון בבית העלמין "סגולה" בפתח תקווה בהשתתפות בני משפחתו וחברים רבים. גם קבוצה מחברי מרחבים השתתפה בהלוויה. (הקישו לקריאת "דברים לזכרו שכתבה "רבקה קולנגי" ואת דברי ההספד שנשא בהלוויה חברו מילדות חבר הגרעין "שייקה שניצר")

בס"ד ערב שבת ז' שבט תשע"ג 18.01.13 חברים לכל החיים רבקה קולנגי הם היו חברים מגיל שלוש שנים. יחד הלכו לגן, לבית הספר, לצבא. וכשבגרו ובנו משפחה, גרו באותה שכונה. הרבה אנשים אני מכירה, ובמיוחד בדורנו, שחולפים את החיים ממש מול עינינו. שכנים, צמודי דלת או קיר. בכל זאת איש את זולתו אינו מכיר. ואילו הם, כל חייהם פנים מול פנים, כמו במקדש, הכרובים. תמכו איש ברעהו בעת צרה וקושי. שמחו שמחה שלמה ואמיתית ברגעי משפחה מאושרים איש של רעהו. והיו כמשפחה אחת עם האשה והילדים. וכשמעד האחד במחלתו, היה רעהו תמיד ולחלוטין תמיכה בשבילו. לא לערב או שבועיים, משך ארבע שנים תמימות. בנועם בחסד של אמת עד כלות. השבוע הלך לעולמו דני, חברנו לביה"ס ולגרעין. ומי שהכיר אותו, ידע מה פירושו של איש תמים. תמים בדרכו, בשמחת החיים. בחיוכו אל העולם ובתמיכתו בחברים. תרומתו לקהילה ולכל אשר נזקק לעזרה בדרכו, ממש כמו חברו ורעו שיבדל לחיים, שייקה,ידידו. ואנו החברים שהיו לנו רגעים משותפים לאורך השנים, נותרנו עם זכר החיוך ונועם הפנים. אבדת לנו חבר, ואין נחמה, פרט לכח שנתן לשאוב מההשקעה של משפחתך המקסימה, חיה והילדים, שנתנו כל שהיה ביכולתם לתת. שינוחמו בעשייה ובתרומה שהם תורמים לאיחוד המשפחה ללא שאת. אבדת לנו חבר יקר, אך זכרך בנו טבוע. וילווה אותנו כדגל לאיש צנוע וענק שהיה בין חברנו.עתה אבד. יהי זכרך ברוך חבר יקר. הספד לדני רגב יום שני ב' בשבט תשע"ג (13/1/13) שישים ושבע שנות חברות מסתימות היום. חברות אמיצה, חברות אמת, חברות של שותפות גורל, חברות שהייתה חלק בלתי נפרד מחייך, דני יקירי, ומחיי. בעצם לא ידעתי מאז היותנו בני שלוש בגן הילדים ועד היום, אפילו יום אחד שלא היינו זה בליבו של זה. יחדיו הלכנו לגן הילדים, לבית הספר היסודי וישבנו על אותו הספסל בכיתה. הלכנו ביחד לבני עקיבא - והמדריך שקבל אותנו לראשונה לא היה אלא אחיך אליעזר הי"ד. חגגנו בר מצווה זה אחר זה, ובביה"ס התיכון כביכול נפרדנו אתה הלכת למקווה ישראל ואני לתיכון העירוני. אך המרחק הקטן הזה לא הפריד בינינו כי נפגשנו יחדיו בבני עקיבא ובשבתות חופשיות והשלמנו את החסר. בהיותינו בכתה ט' פרצה מערכת סיני. אחיך אליעזר המדריך הנערץ שלנו יצא למערכה ולא שב. רציתי כחבר לבוא לנחמך בעת הקשה ההיא אך ביום בו תכננתי להגיע קבלנו את הבשורה שגם אבי נפל באותה מערכה. וכך בשני בתים ישבנו יחדיו שבעה. ורק עם תומה קיימנו פגישה ארוכה וכואבת. לא נאמרו מילים רבות באותה הפגישה. אך הולם הלבבות וסערת הרגשות אמרו הכל. ונפשותינו נקשרו יותר זו בזו. ברור היה שנצטרף יחדיו לגרעין שיצא להגשמה, וגם היינו, איך אפשר אחרת, בחדר אחד בקיבוץ ולאורך כל הזמן. כשבגרנו, הקמנו משפחות ונולדו ילדינו, היינו למעשה משפחה אחת גדולה. לווינו ותמכנו זה בזה בעיתות שמחה וצער. והתחזקנו זה מזה בעיתות משבר וכאב. דני חברי ואחי היקר. בכל השנים הארוכות של חברותינו לא פגשתי אדם מופלא כמוך. מעולם לא שמעתיך ולא ראיתיך כועס, או מרים קול על זולתך. אף פעם לא ראיתיך בשעת מריבה ולו הקלה ביותר עם מאן דהוא. אתה היית עבורי ועבור רבים סמל של סובלנות וקבלת הזולת. תמיד חיפשת את נקודות החיוב בכל אדם. תמיד היית פתוח לסייע ולעזור לכל מי שרק חשבת שזקוק לעזרה. אתה היית הדוגמה והסמל למושג "ואהבת לרעך כמוך" וכמו שאמר הלל הזקן תכונה זו היא כל התורה כולה והשאר פירוש הוא. הקימות משפחה לתפארת ושמרת עליה מכל משמר. גם כשבאו נחשולים להחריבה, אתה באופטימיות שלך, במסירות הנפש, בלב הגדול, בראיה החיובית בה ניחנת, עמדת כחומה בצורה וכסכר איתן, לעצור את הסכנות. יחד עם חיה בניתם דרך חדשה. הקמתם בית חם מקבל ואוהב ומגשר בין הלבבות. למרות כל הקשיים ראיתם ברכה בעמלכם וקיבלתם משפחה רחבה מלוכדת אוהבת מי כמוני יודע כמה מורכבת הייתה העשייה הזו. אך אישיותך המיוחדת והמקבלת והחיבור המצוין שהיה בינך ובין חיה היו המנוע הבלתי נלאה להצלחה הוודאית. במשך שנים ארוכות התפללנו באותו בית כנסת. ואיך לא. ישבנו יחדיו כתף אל כתף. בחיי הקהילה עברנו יחד שנים ארוכות של פעילות, אך מעל כל אלו היו הימים הנוראים. מדי שנה בשנה, בראש השנה עמדת על הבימה והשופר בידך והרטטת את הלבבות בתפילתו של בעל התוקע. התכוונת בכל הכוונות לקרוע את קטרוגו של השטן, והקולות שבקעו משופרך היו התקיעות האדירות ביותר שניתן לדמות. קול שופרך היה הולך וחזק. הקפדת על אורך כל קול, ודקדקת בכל פרט של הלכה הקשורה לתקיעות השופר. חשוב היה לך להוציא את כולנו ידי חובה והאמנת בכל מאודך שאתה שליח לקרוע גזר דיננו לפני היושב במרומים. והיו שנים שלאחר סיום התפילה המשכת לבית החולים לזכות במצוות שופר חולים שנבצר מהם להגיע לבית הכנסת. זוכר אני, ומתרגש מחדש בכל פעם שזיכרון זה עולה בי, את התקיעה הגדולה העולה מן השופר. תקיעה ארוכה, ברורה וחזקה. אורכה הבלתי יאומן היה נשמע בחלל בית התפילה ורבים מבין המתפללים היו מסתכלים בשעונם כלא מאמינים. והלבבות החסירו פעימה ותחושת הכל הייתה שתקיעתך מגיעה לכסא הכבוד כאומרת לריבון העולמים "אבינו מלכנו זכרנו בזכרון טוב לפניך וכתבנו בספר חיים טובים." ולפני התקיעות עת אמרת בנעימה "מן המצר קראתי י'ה" והמשכת בפסוק " ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך" מי העלה בדעתו שברבות השנים תבוא אל המצר ותלקה בראשך? המחלה הארורה הכתה בך במפתיע. לנגד עיננו ראינו כיצד אתה הולך ונחלש, אבל בו זמנית נתגלו לנו, ביתר שאת, בכל עוזך וגבורתך. התמודדותך עם המחלה הייתה תואמת את אישיותך ואופייך. לא התלוננת. לא הטרחת את בני משפחתך וחבריך, רק כשלא הייתה ברירה. זכית בעת ההיא להשיא את בתך ובנך ואף לראות ולשמוח עם נכדה חדשה. הקפדת להגיע לבית הכנסת מדי שבת בשבתו, ומחמם את הלב היה לראותך לוחץ בחום את ידי שורת האנשים שבאו להתעניין בשלומך ולברכך. בשנתיים האחרונות נטלה ממך יכולת הדיבור אך הזיק שבעיניך לא כבה עד החודשים האחרונים. היות ובתקופה האחרונה לא יכולת לבטא בשפתיך את אשר אתה חש, מבקש אני, במעמד זה את רשותך להודות בשמך לאלו שללא ספק רצית להודות. ראשונה מכולם חיה רעייתך האוהבת והמסורה. ראית לנגד עיניך וראו כל בני המשפחה את הדרך בה טפלה, דאגה התמסרה - והכל בחום, ברגישות ללא גבולות על מנת להקל עליך את סבלך. חיה שהקימה יחד איתך בית נאמן הייתה עמוד האש ההולך לפני מחנה המשפחה בעקשנות ובהתמדה. בנתה איתך את משפחתכם המורחבת והביאה אותה ללכידות שאין למעלה ממנה. אין מילים היכולות לבטא ולו במעט את שעשתה חיה. ילדיך אליעד יוחאי והדר וגם נירית וצחי נתנו כל אשר יכלו כדי להיות ראויים לתואר בנים ובת הם התייצבו ככל שנדרשו ואף למעלה מזה להעניק חום לסייע להקל עליך ועל חיה בהתמודדות הקשה גם להם בשמך אלפי תודות. למטפל המסור לארי כמה חום ואהבה הרעיף עליך בטיפולו הרגיש והעדין. בימים הקשים של מחלתך הוא היה איתך בחזית האינטימית ביותר של חייך., ובעיתות משבר כאשר חשבנו שהנה כלו כל הקיצים, לארי לא איבד תקווה וגם הצליח להחזירך לאכול ולהמשיך. והעיקר לשמור עליך ביום ובליל שלא תאבד צלם אנוש. ועל כך לארי בשמו של דני וכל המשפחה תודה גדולה לעולם לא נשכח את פועלך. ואחרונים. חבורה יקרה של קרובים, בני משפחה, וחברים שהתנדבו במשך כמעט ארבע שנים לבוא ולשהות איתך מדי יום ביומו. לצאת ולטייל עמך כאשר אפשר היה, והיו כאלו שאף הרחיקו ולקחו אותך בכסא הגלגלים, לפתח תקווה הישנה ערש ילדותך להזכירך את חוויות הילדות. כולם עשו זאת בלב פתוח במאור פנים ואם קרה שחודש אחד לא נזקקנו לשרותם צלצלו לשאול האם שכחנו אותם. גם אני מבקש כמי שארגן את החבורה המופלאה הזו להצטרף לתודות. אנשים יקרים לא נשכח את פעולתכם לאורך זמן ללא לאות ועם כל הלב. ואתה דני אחי ורעי אנו נפרדים ממך היום עלה לגן העדן התייצב לפני היושב במרומים ותקע בשופר גדול לגאולתנו. בקש רחמים על בני משפחתך כולם. על חבריך ואוהביך ועל כל בית ישראל. אני סמוך ובטוח כי תקיעותיך אלו יחדרו ללב כל שוכני מרום ובזכותך נזכה כולנו לגאולה השלמה אמן כן יהי רצון. שייקה שניצר