יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
מהו "הלל המצרי" ומהו "הלל הגדול" ומתי אומרים כל אחד מהם? ובכלל ,מהי משמעות ה"הלל" על אלו ועוד ידון ד"ר אפרים יצחקי במספר מאמרים שהמצורף הוא הראשון שבהם. בפעם הבאה יעסוק המאמר ב"הלל" ביום העצמאות

הלל ד"ר אפרים יצחקי במקורותינו אנו מוצאים מספר סוגי הלל: א. הלל המצרי ב. הלל הגדול ג. פסוקי דזמרא ד. (קריאת מגילת אסתר בפורים - לפי אחת הדעות) א. "הלל המצרי", הוא ההלל שאנו אומרים בחגים, ובלשון הרגילה בפינו "הלל" ללא שום תוספת. כך מובא בברכות נו ע"א: (מדובר שם על פותר חלומות): "... א"ל אקריון הללא מצראה בחלמא, א"ל ניסא מתרחשי לך". (אמר לו קראנו את ההלל המצרי בחלום, אמר לו נס מתרחש לך). מסביר שם רש"י בד"ה הללא מצראה: הלל שאנו קורין בפסח, לפי שיש הלל אחר הקרוי הלל הגדול, קורין לזה הלל המצרי. הסיבות לעובדה שהלל זה נקרא "הלל המצרי" הן: 1. הלל זה התחבר בזמן צאתם של ישראל ממצרים. 2. בגלל המלים "בצאת ישראל ממצרים" שבמזמורי הלל זה (ללא קשר לזמן חיבור המזמורים). וכך מובא בפסחים קיז ע"א: אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה - משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. תניא: היה רבי מאיר אומר: כל תושבחות האמורות בספר תהלים - כלן דוד אמרן, שנאמר (תהלים עב, כ) כלו תפלות דוד בן ישי, אל תיקרי כלו אלא, כל אלו. הלל זה מי אמרו? רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן. אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה? דבר אחר: פסלו של מיכה עומד בבכי, וישראל אומרים את ההלל[1]?! כלומר, דעה אחת סוברת שההלל התחבר בזמן יציאת מצרים (קריעת ים סוף). ודעה שניה סוברת שדוד המלך חיברו יחד עם כל ספר תהילים, והוא נקרא "הלל המצרי" רק בגלל המלים "בצאת ישראל ממצרים" המופיעות בו. ב. "הלל הגדול": תוספתא תענית ג, ח: ... איזו הלל הגדולה? הודו לאלקי האלקים כי לעולם חסדו. הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו (תהילים קלו). "הלל הגדול" הוא פרק קלו בתהילים, המתחיל במלים: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" וכל פסוק בו מסתיים במלים "כי לעולם חסדו". הגמרא במסכת פסחים (קיח ע"א) מסבירה: ולמה נקרא שמו הלל הגדול? אמר רבי יוחנן: מפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם, ומחלק מזונות לכל בריה. כלומר, הלל הגדול – לא בגלל ארכו ומספר הפסוקים שבו, אלא בגלל חשיבותו. השבח הגדול ביותר להקב"ה הינו: "נותן לחם לכל בשר" המובא במזמור זה. הקב"ה מספק מזון לכל בריה על פי צרכיה השונים. אלפי אלפים של בריות אוכלים במשך אלפי שנים והאוכל לא נגמר. המבין זאת ומשבח על כך את הקב"ה -זה השבח האמיתי והגדול ביותר, לכן הוא נקרא ה"הלל הגדול". ג. פסוקי דזמרא שבת קיח ע"ב: א"ר יוסי: יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני, האמר מר: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף?! כי קאמרינא בפסוקי דזמרא. ר' יוסי מבקש: "יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום". על כך שואלת הגמרא: הרי אסור לקרוא הלל בכל יום, כי למדנו ש"הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף"?! מתרצת הגמרא, שר' יוסי לא מתכוון לאמירת ההלל המצרי בכל יום, שאמירתו אסורה, אלא לפסוקי דזמרא, שגם פסוקים אלו נקראים הלל ופסוקי דזמרא מותר לומר בכל יום. רש"י מסביר שם אלו מזמורים נקראים גם הלל וגם פסוקי דזמרא: שני מזמורים של הלולים, "הללו את ה' מן השמים" (קמח) ו"הללו אל בקדשו" (קנ).[2] מדוע "הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף"? המדרש בתנחומא (ורשא, פרשת מקץ סימן ט) מספר: שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה: אסור. א"ל: למה? א"ל: שלא ינהג קלות ראש בגבורה, לא קבל ממנו. מה עשה רבינו הקדוש, השכים אצלו. א"ל: קירי ברא. לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל: אמפורטור. ולאחר שעה א"ל: שלום עליך המלך. א"ל: מה אתה מבזה במלכות. א"ל: ישמעו אזניך מה שפיך אומר, ומה אתה שאתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר מבזה, מלך מלכי המלכים עאכ"ו שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה. כלומר, חזרות רבות מדי של שבח הופכות להיות אמירות נבובות ונדושות. כדי לשבח יש לומר את השבח רק לעיתים נדירות ומיוחדות, ואז השבח יהיה אמיתי ומן הלב. ד. קריאת מגילת אסתר ערכין י ע"א: רב נחמן אמר: קרייתה זו היא הלילא. לפי דעתו של רב נחמן, בפורים לא אומרים הלל, כי קריאת המגילה היא שוות ערך לאמירת הלל[3]. חכמים קבעו זמנים לאמירת סוגי ההלל השונים[4]: א. "פסוקי דזמרא" אנו אומרים בכל יום, בגלל אמירתו של ר' יוסי: "יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום", ופרוש הגמרא שכוונתו הייתה ל"פסוקי דזמרא". ב. את ה"הלל הגדול" אנו אומרים בכל שבת וחג. ג. את המגילה אנו קוראים רק בפורים. ד. את ה"הלל המצרי" (הנקרא בפינו "הלל" סתם ללא שום תוספת) מותר לומר אך ורק בזמנים שנקבעו ע"י חז"ל. וכל מי שאמרו לא בזמנים אלו הרי הוא כ"מחרף ומגדף". הזמנים שנקבעו ע"י חז"ל לאמירת ההלל (המצרי) וטעמם: ערכין י ע"א: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב של עצרת; ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת. מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא (במה שונה סוכות שאומרים הלל בכל יום מפסח שאין אומרים הלל בכל יום)? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן (בסוכות בכל יום מקריבים מספר פרים שונה, ובפסח אין שינוי בקרבנות בימים השונים[5]). שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא (בשבת שיש קרבן שונה מיום החול, נאמר הלל)! לא איקרי מועד (שבת לא נקראת מועד). ראש חודש דאיקרי מועד לימא (ראש חודש שנקרא מועד נאמר הלל)! לא איקדיש בעשיית מלאכה (ראש חודש לא נתקדש באיסור מלאכה), דכתיב: (ישעיהו ל, כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", לילה המקודש לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אין טעון שירה. ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא (ראש השנה ויום כפור שנקראים מועד והתקדשו בעשיית מלאכה שנאמר הלל)! משום דר' אבהו, דאמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים? אמר להן: אפשר, מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני? והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר (והרי חנוכה שלא כך ולא כך ואומרים הלל)! משום ניסא (בחנוכה אומרים הלל בגלל הנס ולא בגלל החג). פורים דאיכא ניסא לימא (גם בפורים היה נס ונאמר הלל)! אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא, ואמרינן הלל! כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ - הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ - לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה. רב נחמן אמר: קרייתה זו היא הלילא (גם בפורים אומרים הלל – קריאת המגילה). רבא אמר: בשלמא התם, הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, הכא הללו עבדי ה' - ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן (אין לומר הלל כשאין אנו משוחררים מעול הגוים, ובפורים נשארנו עבדי אחשורוש גם אחרי הנס, לכן בפורים אין אומרים הלל). ולר"נ דאמר: קרייתה זו היא הלילא, התניא: משנכנסו לארץ - לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה! כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון. התלמוד קובע שיש לומר הלל רק שמונה עשר יום בשנה: 8 ימי סוכות (כולל שמיני עצרת) 8 ימי חנוכה 1 יום בפסח (רק יום הראשון) 1 יום בשבועות ___________ 18 יום סך הכל הכללים שעל פיהם נקבעו הימים שיש לומר בם הלל: חגים מהתורה ימי נסים א. קרבן שונה מהיום שלפניו ב. נמצא ברשימת המועדים בתורה ג. איסור עשיית מלאכה ד. שמחה מלאה בלב ולא חשש מיום דין א. הנס קרה בארץ ישראל ב. שיחרור מוחלט מעול הגויים לסיכום: א. בסוכות - שבכל יום מוקרב קרבן שונה מחברו - אומרים הלל בכל יום. ואילו בפסח שבכל יום משבעת הימים מקריבים בדיוק אותו קרבן – אומרים הלל רק ביום הראשון. ב. בשבת - למרות שמקריבים קרבן שונה מיום חול, אין אומרים בו הלל היות והשבת לא נקראת "מועד". ג. בראש חודש - למרות שנקרא "מועד" ולמרות שיש בו קרבן מיוחד, אין אומרים בו הלל היות ולא נתקדש בעשיית מלאכה[6]. ד. בראש השנה וביום הכפורים - לא אומרים הלל, בגלל אימת הדין. ה. בחנוכה אומרים הלל בגלל הנס. ואילו בפורים לא אומרים הלל, לפי אחת הדעות בגלל שהנס לא קרה בארץ, לפי דעה שניה היות ולא השתחררנו לחלוטין מעולו של אחשורוש. (דעה שלישית שאף בפורים אומרים הלל – קריאת המגילה זהו הלל). לפי הנאמר לעיל אין לומר הלל בחגים אלו: א. בשבת ב. בראש חודש ג. ששת ימי הפסח האחרונים ד. בראש השנה ויום כפור מי שאומר הלל בימים אלו הרי שהוא כ"מחרף ומגדף". המנהג המקובל בימינו הוא: שבשבת, ראש השנה ויום הכפורים אמנם אין אומרים הלל כלל, ואילו בראשי חודשים ובששת ימי פסח האחרונים אומרים הלל בדילוג. מהו "הלל בדילוג"?! אי"ה בשבוע הבא. [1] רש"י שם, ד"ה דבר אחר פסלו של מיכה עומד: בימי דוד, בבכי, באותו מקום, וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם וגו', אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק. [2] היום יש לנו ששה מזמורים בפסוקי דזמרא: מתהילה לדוד (קמה) עד סוף תהילים קנ. את "תהילה לדוד" (="אשרי יושבי ביתך") הוסיפו בגלל הנאמר בברכות ד ע"ב: א"ר אליעזר אמר ר' אבינא: כל אומר "תהילה לדוד" בכל יום שלוש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואיכמ"ל כיצד נוספו עוד מזמורים ל"פסוקי דזמרא". [3] יש דעות אחרות לסיבה שאין אומרים הלל בפורים, ראה בהמשך. [4] מובן מאיליו שמותר לקרוא פרקים אלו בתנ"ך כלימוד, אך אמירת פרקים אלו כהלל מותרת רק בזמנים שנקבעו. [5] בסוכות, ביום הראשון מקריבים 13 פרים, ביום השני 12 פרים וכך פוחת והולך עד שביום השביעי מקריבים 7 פרים. ובשמיני עצרת מקריבים קרבן שונה לגמרי כי הרי הוא חג בפני עצמו (ראה במדבר כט, יב – לט). ואילו בפסח כל יום מקריבים כמו ביום הראשון (ראה במדבר כח, טז –כה) [6] יש שלושה סוגי "איסור מלאכה: א. "לא תעשה כל מלאכה" - בשבת ויום הכפורים. ב. מותר ב"מלאכת אוכל נפש" ואסור במלאכה אחרת - ביו"ט. ג. מותר ב"מלאכת דבר האבד" ואסור במלאכה אחרת - בחול המועד. ואילו בראש חודש אין שום איסור מלאכה.