יום ב', ג’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
וכן פסק הרב עובדיה יוסף, שנשאל האם לחשוש מפני "בחוקותיהם לא תלכו", כדעת הגר"א, ותשובתו בסיכום: "המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת וספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים, ולהעמיד שם ענפי אילנות, יש לו יסוד נאמן על פי מדרשי חז"ל, ומנהגם של ישראל תורה הוא" (שו"ת יחווה דעת ח"ד סי' לג).

מנהג לקשט בירק ובפרחים את בית הכנסת והבתים, בחג השבועות ד"ר אפרים יצחקי הרמ"א בהלכות שבועות (או"ח תצד, ע"ג) כותב: "ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה". אין הרמ"א כותב מה הקשר של עשבים למתן תורה? המגן אברהם מוסיף סיבה וכותב (שם): "נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים. ונראה לי הטעם, שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן[1] ויתפללו עליהם". טעם אחר למנהג, מביא רבי מרדכי יפה, בעל ה"לבושים": משום שבעת עליית משה על הר סיני לקבל הלוחות נאמר: "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" (שמות לד, ג), מכאן משמע שעל הר סיני היה מרעה לבהמות, מחזה נדיר בלב המדבר בתקופת הקיץ, ולכן המנהג לשטוח עשבים שמזכירים את מעמד מתן תורה. טעם נוסף למנהג: משה רבינו נולד בז' אדר, והצפינו אותו שלשה ירחים, עד ו' סיון, ואז אמו לקחה את תיבת הגומא, בו היה התינוק משה: "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב, ג) לזכר הצלתו של משה ביום זה, כשהוא שט בין קני הסוף, אנו מקשטים את הבתים בענפים וירק. נראה שהמנהג הוא עתיק: בתרגום שני של מגילת אסתר (פ"ג, סח) מסופר שהמן הרשע סיפר לאחשורוש על היהודים "ודתיהם שונות מכל עם", ובין היתר סיפר, שבחג השבועות הם זורקים בבתי הכנסת פרחי שושנים. לדעת ה"בני יששכר", הרמ"א שאב את דבר המנהג מן הזוהר בפרשת אמור, שם נרמז עניין קישוט בתי הכנסת בירק בחג השבועות (חודש סיון מאמר ד אות ו). הגאון מוילנא התנגד למנהג זה. בהערותיו על השו"ע הוא אינו חולק על דברי הרמ"א, והמקור הראשון על התנגדות הגר"א לקישוט בירק, מביא ר' אברהם דנציג בעל "חיי אדם", שחי בזמנו שכותב: "הגר"א ביטל מנהג מלהעמיד אילנות בעצרת" (כלל קלא סעי"ג). את הטעם אינו כותב. אך בספר "מעשה רב" על מנהגי הגר"א מובא הטעם להתנגדותו: "בשבועות אין להעמיד אילנות, כי מאחר שאינו אלא מנהג ולא מדינא, ועכשיו חוק העמים, ונכון לבטל" (קצו, ב). הנוצרים היו מקשטים בענפים את הכנסיות שלהם, ביום ראשון לפני הפסחא. וכן כותב המשנה ברורה: "והגר"א ביטל מנהג זה שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם". אך פוסקים אחרים כמו ר' יוסף שאול נתנזון, מגדולי ההלכה במאה ה-19 בעל "שואל ומשיב" ו"יוסף דעת", וכן החת"ם סופר ועוד, לא קיבלו דעת הגר"א, ופסקו לקיים המנהג. וכן פסק הרב עובדיה יוסף, שנשאל האם לחשוש מפני "בחוקותיהם לא תלכו", כדעת הגר"א, ותשובתו בסיכום: "המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת וספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים, ולהעמיד שם ענפי אילנות, יש לו יסוד נאמן על פי מדרשי חז"ל, ומנהגם של ישראל תורה הוא" (שו"ת יחווה דעת ח"ד סי' לג). מאידך, ברוב קהילות החסידים קיבלו דעת הגר"א, ואינם מקשטים בשבועות בירק, כך מובא בשם האדמו"ר ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא (דרכי חיים ושלום עמ' רז)והסיבה: משום חשש איסור של "ובחוקותיהם לא תלכו", ו"שב ואל תעשה - עדיף". בכל אופן גם הפוסקים שהסכימו לקשט את בתי הכנסת בירק בשבועות, הסכימו שכדאי לא להעמיד עץ בבית הכנסת, בגלל עץ המולד של הנוצרים, והעדיפו לקשט בענפים ופרחים. [1] משנה ראש השנה א, ב: בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים: