יום א', ג’ בסיון תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ושמעתי בשם רבי זרחיה מגירונדי שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד,שמתו מפסח ועד פרוס העצרת. ומאי פורסא? פלגא כדתנן: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום". ופלגא חמישה עשר יום קודם העצרת, וזהו ל"ג בעומר. "פרוס עצרת" פירושו, חצי עצרת – חצי של שלושים הוא חמישה עשר יום. כלומר, תלמידי ר עקיבא מתו עד חמישה עשר יום לפני שבועות ואז פסקו מלמות. ולפי חשבונו חמישה עשר יום לפני שבועות היינו ל"ג בעומר, לכן ביום זה, שפסקו מלמות, עושים קצת שמחה.

האבל בימי הספירה (המשך) ד"ר אפרים יצחקי נברר כיצד ומתי נוצר המנהג לקצר את תקופת האבל עד ל"ג בעומר. בספר המנהיג לר' אברהם ב"ר נתן הירחי[1] (הלכות ארוסין ונשואין סי' קה[2]), לאחר שהביא את דברי הרי"ף שאין לכנוס בין פסח לעצרת, כתב: ואך מנהג בצרפת ופרבינציה לכנוס מל"ג לעומר ואילך. ושמעתי בשם רבי זרחיה מגירונדי שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד,[3] שמתו מפסח ועד פרוס העצרת. ומאי פורסא? פלגא כדתנן:[4] "שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום". ופלגא חמישה עשר יום קודם העצרת, וזהו ל"ג בעומר.[5] ר' אברהם הירחי אומר שאמנם בתלמוד שלנו כתוב שתלמידי ר' עקיבא מתו מפסח עד עצרת ולכן היינו אמורים להתאבל כל התקופה (כמו שכתב הרי"ף). אבל ר' זרחיה מגירונדי מצא "ספר ישן הבא מספרד" שכתוב בו שתלמידי ר' עקיבא מתו "מפסח עד פרוס העצרת". לפי חשבונו "פרוס העצרת" הוא ל"ג בעומר. כיצד? התלמוד קובע ש"שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום" (פסחים ו ע"א), ולדעתו גם לפני חג השבועות יש לדרוש בהלכות החג שלושים יום.[6] ספר המנהיג מכנה את שלושים היום שדורשים בהלכות החג "עצרת", כלומר "עצרת" היא שלושים יום. "פרוס עצרת" פירושו, לדעתו, חצי עצרת – חצי של שלושים הוא חמישה עשר יום. כלומר, תלמידי רר עקיבא מתו עד חמישה עשר יום לפני שבועות ואז פסקו מלמות. ולפי חשבונו חמישה עשר יום לפני שבועות היינו ל"ג בעומר,[7] לכן ביום זה, שפסקו מלמות, עושים קצת שמחה. וכן כותב גם המאירי:[8] וקבלה ביד הגאונים ז"ל[9] שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה. ומתוך כך נוהגים שלא להתענות בו, וכן נוהגים שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן. מסורת זו נמצאת גם באבודרהם[10] ובתשב"ץ,[11] ועל פיהם פסק ר' יוסף קארו בשו"ע שם: נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע וגו'. כלומר, הייתה מסורת ספרדית פרובנסלית (ספר ישן הבא מספרד) כי תלמידי ר' עקיבא מתו רק מפסח עד פרוס העצרת, ועל כן יש להתאבל רק בימים אלו, הווה אומר עד ל"ג בעומר. מהו המקור למנהג שרווח בהרבה מקומות באשכנז, לנהוג מנהגי אבלות רק מראש חודש אייר ולהמשיך את האבלות עד שבועות. אם האבל הוא על מות תלמידי ר' עקיבא, יש להתאבל מפסח עד שבועות או "עד פרוס העצרת" – ל"ג בעומר? באשכנז נוסף בימי ספירת העומר אבל על חורבן קהילות רבות במסע הצלב הראשון בשנת תתנ"ו (1096).[12] ספר המנהגים דבי המהר"ם[13] מרוטנבורג:[14] מנהג שלא לעשות נישואין בין פסח לעצרת... ולאחר שעבר ניסן אומרים בכל השבתות "זולתות", כגון "אזכרך דודי",[15] "אלקים אל דמי לך אל תשקוט ואל תחרש"[16] ... עד שבועות ובשבת שלפני שבועות מזכיר נשמות של הרוגי גזירות ואומר "אב הרחמים". וכן מובא במנהגי המהרי"ל (כא ע"א): ובכל שבתות שבין פסח לשבועות אומרים "אב הרחמים". ובהגה שם (כב ע"א): בשבת דלפני חג השבועות נוהגין באשכנז להזכיר מדינות וקהילות ויישובים שהיה בהן גזירות תתנ"ו וגו'. וכן הוא גם בספר המנהגים של ר' אייזיק טירנא.[17]. בימים אלו נהגו לומר "זולתות" שהם פיוטים של עצב וקינה. וכן הזכירו את נשמות ההרוגים ב"אב הרחמים", תפילה שנתחברה לזכר הרוגי גזירות תתנ"ו.[18] בספרי המנהגים כמנהג אשכנז יש מנהגי אבל נוספים על אלה שראינו אצל הגאונים. ספר מנהג טוב סי' סא:[19] ומנהג טוב שלא להסתפר ושלא לחנך כסות ושום דבר חדש ולהתענג במרחץ ולעשות צפורניו מאחרי הפסח עד עצרת לכבוד החסידים התמימים והישרים שמסרו עצמם על קדושת השם. אבל בל"ג בעומר מותר בכל אלו, מפני הנס שהיה. ומל"ג ועד עצרת במקומו עומד לחומר. מנהגי האבל הנוספים, בהם לא להסתפר ולא לחנך בגד חדש, הם "לכבוד החסידים והתמימים שמסרו עצמם על קדושת ה' בגזרות תתנ"ו", ולא לזכר תלמידי ר' עקיבא. בגזרות תתנ"ו נחרבו כל הקהילות היהודיות שהיו במסלול מסעם של הצלבנים, אנשים נשים וטף נהרגו במיתות משונות. מתעודות של אותם הזמנים אנו למדים שעיקר הפורענות הייתה לאחר ראש חודש אייר. ההרג בשפירא אירע בח' באייר. בוורמייזא – בכ"ג באייר. במגנצא – בג' בסיוון. ובקולוניא – בו' בסיוון. אי לכך נהגו בקהילות אשכנז אבלות חמורה בימים שבין ראש חודש אייר ושבועות. ט"ז או"ח סי' תצג ס"ק ב: ...ואפ"ה נוהגים קצת אבילות (אחר ל"ג בעומר) מחמת גזרת תתנ"ו שהיתה באשכנז בין פסח לעצרת, כמו שמפורש ביוצרות ופיוטים שאנו אומרים בשבתות ההם. שהם נתייסדו כמו קינות בכל ע"ד. וכן בלבוש (או"ח תצג סעי' ד): ...ומזכירין כל הגזרות שהיו באלו המדינות ובמדינות אשכנז מפני שבעוונותינו כולם או רובם היו בזמן הזה וכו'. לסיכום: א. שורשה של האבלות בתקופת ספירת העומר נעוץ במותם של תלמידי ר' עקיבא. אמנם מנהג האבלות לא כתוב בתלמוד, אך הוא מוזכר במסורת הגאונים. ב. המסורת הספרדית שתלמידי ר' עקיבא פסקו מלמות ב"פרוס העצרת" ביססה את המנהג הספרדי לנהוג מנהגי אבל רק מפסח עד ל"ג בעומר. ג. במנהג הגאונים היו רק שני מיני אבל: לא לשאת אישה ולא לעבוד לאחר שקיעת החמה. ד. במנהג האשכנזי משתקף גם האבל על גזירות תתנ"ו. לכן נוספו מנהגי אבלות והיו שנהגו להתאבל מראש חודש אייר ועד שבועות. [1] פרובנס המאה ה- 13. [2] מהדורת י' רפאל, ירושלים תשל"ח, ח"ב עמ' תקלח. [3] על "ספרי ספרד" ראה י' זוסמן, דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות – מחקרים בתלמוד, הלכה ומדרש, ירושלים תשמ"א, עמ' 228 - 229 הערה 60. [4] תוספתא מגילה ג, ה, מהדורת ליברמן עמ' 354. לכן יש לגרוס כדתניא. [5] ראה להלן שחמישה עשר יום לפני שבועות הוא ל"ד בעומר. [6] אמנם ישנה מחלוקת אם רק לפני הפסח יש לדרוש שלושים יום בגלל ריבוי הלכות הפסח או שיש לדרוש שלושים יום לפני כל חג בהלכות החג. [7] ראה להלן שהחשבון אינו מדויק. [8] רבנו מנחם המאירי, פרובנס 1249-1315, בית הבחירה ליבמות סב ע"ב. [9]אין הוא מתכוון לגאונים ז"ל, אלא לחכמים שקדמו לו. [10] ר' דוד בן יוסף אבודרהם, תלמידו של בעל הטורים, טולדו, המאה ה- 14. סדר ימי ספירת העומר ושבועות, מהדורת ירושלים תשי"ט, עמ' רמה. [11] רבי שמעון בן צמח דוראן, הרשב"ץ, בעל ספר התשב"ץ (תשובות רבי שמעון בן צמח), נולד באי מיורקה (על יד ספרד) בשנת ה"א קכ"א (1361) ונפטר בעיר אלג'יר בשנת ה"א ר"ד (1444). כמו גדולי ספרד אחרים היה גם הרשב"ץ רופא. בעקבות המהומות האנטי-יהודיות של שנת ה"א קנ"א (1391) הוא ברח לצפון אפריקה והתיישב באלג'יר, ושם שימש כדיין בבית דינו של הרב הראשי, הריב"ש. ח"א סי' קעח. [12] ראה הברמן, גזירות צרפת ואשכנז, ירושלים תש"ו. [13] רבי מאיר בן ברוך מרוטנברג נולד בוורמייזא בשנת 1215 בערך ונפטר בשנת 1293. הוא היה מהחשובים בבעלי התוספות. [14] מהדורת אלפנביין, ניו יורק תפרחי, עמ' 29. [15] לר' משולם בן קלונימוס, אוצר השירה לדודזון (א עמ' 109), מס' 2301. [16] לר' בנימין ב"ר זרח, דודזון שם מס' 4628. [17] מהדורת שפיצר עמ' 10. [18] ראה א' אפשטיין, ב - Kaufmann Fest. עמ' 297. ובסידור "עבודת ישראל" (בער), עמ' 233. [19] מהדורת מ"צ וייס, הצופה לחכמת ישראל, יג (תרפ"ט), עמ' 231. על המחבר כותב המהדיר במבואו (עמ' 218): "הוא היה אחד מחסידי איטליא... אשר אסף את המנהגים מתוך ספרי המנהגים שבאו מאשכנז ומצרפת ואשר ראה ממוריו ... 1273".

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS