יום ג', ב’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
המשנה אינה קובעת שיש חובת ארבע כוסות בליל הסדר, אלא "ולא יפחתו לו (לעני?) מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי" (פסחים י, א). כלומר שצריך לשתות הרבה יין בליל הסדר, מינימום ארבע כוסות, אבל אפשר לשתות יותר. וכך גם אומרת המשנה (שם, שם מ"ז): "בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה". ואולי לכן אין קושיא על ארבע כוסות, כי אין חובה לשתות ארבע כוסות דווקא, ובבתים רבים נהגו לשתות יותר מארבע כוסות/

הגדה של פסח - ארבע כוסות ד"ר אפרים יצחקי ארבע כוסות[1] המשנה קובעת שבליל הסדר יש לשתות מינימום ארבע כוסות של יין[2]. פסחים י, א: ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. בתלמוד הבבלי ובמדרשי ההלכה לא מובאת שום סיבה לארבע כוסות בליל הסדר, ואילו הירושלמי מביא ארבע סיבות לכך: ירושלמי פסחים פרק י ה"ב (לז, ב): מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם רבי בנייה: כנגד ארבע גאולות, לכן אמור לבני ישראל אני יי' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבע כוסות של פרעה, וכוס פרעה בידי, ואשחט אותם אל כוס פרעה, ואתן את הכוס על יד פרעה, ונתת כוס פרעה בידו. וגו'. רבי לוי אמ': כנגד ארבע מלכיות. ורבנן אמרי כנגד ארבעה כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם, כי כה אמר יי' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו', כוס זהב בבל ביד יי' כי כוס ביד יי' ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם, מהו מנת כוסם? רבי אבון אמר: דיפלי פוטירין כדיפלי פוטירין אחר המרחץ. וכנגדן עתיד הקב"ה להשקות את ישר' ארבע כוסות של נחמות, יי' מנת חלקי וכוסי, דשנת בשמן ראשי כוסי רוייה, והדין כוס ישועות אשא תריין. הסיבות הן: א. כנגד ארבע לשונות של גאולה: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. ב. כנגד ארבע כוסות של פרעה. (בסיפור החלום של שר המשקים ופתרונו ע"י יוסף, כתוב ארבע פעמים "כוס פרעה"). ג. כנגד ארבע מלכויות (כשדים, מדי, יוון ואדום). ד. כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם, וכנגדן עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות. בגלל ריבוי הסיבות, שאין להן קשר ישיר עם ליל הסדר נראה בברור שאלו הן אסמכתאות בעלמא, וכבר נאמר (ירושלמי עירובין פרק י הלכה א): "דאמר רבי יוחנן כל מילה דלא מחוורא מסמכין ליה מן אתרין סגין" (כל דבר שלא ברור [מקורו] אנו מסמיכים אותו ממקומות רבים). ואנו יכולים לומר גם להפך, כל דבר שאנחנו מוצאים עליו אסמכתאות רבות, אין אנו יודעים בברור את מקורו. רש"י העדיף את הסיבה הראשונה של ארבע לשונות גאולה[3] מכל שאר הסיבות[4] וכך הפכה זו להיות הסיבה הידועה מכולן. כאמור, המשנה אינה קובעת שיש חובת ארבע כוסות בליל הסדר, אלא "ולא יפחתו לו (לעני?) מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי" (פסחים י, א). כלומר שצריך לשתות הרבה יין בליל הסדר, מינימום ארבע כוסות, אבל אפשר לשתות יותר. וכך גם אומרת המשנה (שם, שם מ"ז): "בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה". ואולי לכן אין קושיא על ארבע כוסות, כי אין חובה לשתות ארבע כוסות דווקא, ובבתים רבים נהגו לשתות יותר מארבע כוסות[5]. מהי אם כך הסיבה למינימום ארבע כוסות של יין בליל הסדר? מנהג הסעודות בימיהם (לבני החורין) היה כך: תחילה, לפני הסעודה, היו שותים כוס של יין, לקבלת תיאבון[6]. בתוך הסעודה היו שותים עוד כוס כדי לשרות את המזון שבתוך המעיים[7]. ובסוף הסעודה היו שותים כוס נוספת[8]. בליל הסדר הוסיפו עוד כוס, לאפיקומן (ראה להלן) ועליה קוראים את ההלל. וכך אומר התלמוד (פסחים קיז ע"ב): "ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה". (רבנן תקנו ארבע כוסות של יין דרך חירות, והצמידו לכל אחת ואחת מצווה[9]). כלומר, שהסיבה לארבע כוסות היא, שכך נהגו בני החורין. וכדי שלא ייראה שאדם שותה יין "לשמחת כריסו"[10] הצמידו לכל כוס מצווה. היות והכוס הרביעית היא הנוספת והמיוחדת המדגישה יתר חירות, אין לשתות "בין שלישי לרביעי"[11]. אך אין שום הכרח לשתות דווקא ארבע כוסות, כמובן שמותר לשתות יותר (בתוך הסעודה)[12]. המשנה הדגישה שלעני לא יפחתו מארבע כוסות של יין, משום שגם הוא צריך להרגיש בפסח כבן חורין מלא. המשנה לא הסבירה מהו גודלה של הכוס ומהו סוג היין שיש לשתות בליל הסדר. התוספתא מוסיפה זאת: תוספתא פסחים (ליברמן) י, א: ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין שיש בהן כדי רביעית בין חי בין מזוג בין חדש בין ישן ר' יהודה או' ובלבד שיהא בו טעם יין ומראה. הכוס צריכה להכיל לפחות רביעית[13], והיין יכול להיות חדש (=מיץ ענבים) או ישן, חי או מזוג[14]. הכוס החמישית (כוס של אליהו) מנהג בכל ישראל, למזוג כוס נוספת, לקראת סוף הסדר וקוראים לה "כוס של אליהו". מה המקור למנהג זה? פסחים קיח ע"א: תנו רבנן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול[15], דברי רבי טרפון, ויש אומרים: (תהילים כג, א) ה' רעי לא אחסר. זוהי גרסת חכמי צרפת: רש"י שם: הכי גרסינן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר עליו הלל הגדול[16]. גרסא זו נמצאת בספרים שלנו, היות וגרסאות רש"י הודפסו בתוך הטקסט של הדפוסים. ואילו גרסת חכמי ספרד שונה: רי"ף: ת"ר: חמישי אומר עליו הלל הגדול, דברי ר' טרפון[17]. וכך גם בסדר רב עמרם גאון (סדר פסח)[18]: ואם רוצה לשתות כוס אחר אחר ד' כוסות, חוזר ואוחז כוס חמישי ואומר עליו הלל הגדול וחוזר וחותם ביהללוך. שכך שנו חז"ל: תניא: חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון וי"א ה' רועי לא יחסר. ... מכאן למדנו שד' כוסות חובה, חמישי רשות. ואם רוצה שותה ואומר עליו הלל הגדול ואם לא פטור. וצריך לומר לאחר הודו לא-ל השמים וגו' יהללוך וחותם. ואמנם גם מן המשנה משמע שאם רוצה להוסיף על ארבע כוסות מוסיף: "ולא יפחתו לו מארבע כוסות" (כדלעיל). גם הרמב"ם סובר שיש כוס חמישית, רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה י : ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות... משמע מדבריו שראוי לעשות כן אך אין זו חובה. כלומר, לפי גרסת הצרפתים אין בתלמוד כוס חמישי, ואת ההלל וגם את ההלל הגדול אומרים על הכוס הרביעית. ואילו לפי גרסת הגאונים והספרדים, את ההלל אומרים על הכוס הרביעית, ואין לומר את ההלל הגדול, רק אם רצה לשתות כוס חמישית "אומר עליו הלל הגדול וי"א ה' רועי לא יחסר". הטור (אורח חיים סימן תפא) מסכם את המחלוקות: כוס חמישי לא הוזכר לגירסת רשב"ם ואין לעשותו, ולכך פירש שאומר הלל הגדול על כוס ד'. וכן יראה מדברי רבינו האי, שנשאל לפניו: אשכחן לרב סעדיה שאומר, מי שרוצה לשתות כוס ה' יאמר עליו הלל הגדול ... והעולם נהגו בו לעשותו רשות. וכ"כ רב יוסף טוב עלם, שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס ה'. וכ"כ רב שר שלום, כוס ה' רשות אם רוצה לשתות ישתה ואומר עליו הלל הגדול. ...כתב א"א ז"ל, יראה מדברי רב יוסף טוב עלם שאסור לשתות אחר ד' כוסות[19]. ... ומנהג פשוט הוא שלא לשתות יין. ופי' ה"ר יונה טעם למנהג, לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה, ואם ישתה ישתכר. והכי איתא בתוספתא: חייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים כל הלילה. וזהו ששנינו: מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה וכו': ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן תפא) נפסק: אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין, אלא מים. הגה: וכל המשקין דינן כיין (בית יוסף). ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול. (מרדכי). לכן, בגלל המחלוקת האם יש בכלל כוס חמישית או לא, מוזגים כוס חמישית ואין שותים אותה. ותשבי יתרץ קושיות ובעיות (תיק"ו). מכאן התחילו לקרוא לכוס החמישית "כוס של אליהו הנביא". קיים גם הסבר עממי[20] לכוס החמישית. בעם התקבל הסברו של רש"י (המובא בירושלמי) לארבע כוסות: בגלל ארבע לשונות של גאולה, אך כידוע במקרא ישנן חמש לשונות של גאולה: שמות ו, ו – ח: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'. לכן מסבירים שארבע הלשונות הראשונות, התקיימו ועומדים עד היום. ואילו "הבאתי אתכם אל הארץ", לא מקוימת בימי הגלות, לכן אנו רק מוזגים את הכוס החמישית ומתפללים ומצפים לקיום ההבטחה "והבאתי אתכם אל הארץ" וגו'. וכשיבוא אליהו ונגאל סופית ונשב בארצנו, ויתקיים הפסוק "והבאתי" נשתה גם את הכוס החמישית. ומכיוון שאליהו מבשר הגאולה, נקראת כוס זו כוס של אליהו הנביא. [1] ראה י' תבורי, פסח דורות פרקים בתולדות ליל הסדר, הקבוץ המאוחד 1996, פרק על ארבע כוסות עמ' 131 – 191. [2]האחרונים דנו בשאלה אם החובה היא לכל אדם לשתות ארבע כוסות או שניתקנו כמסגרת לליל הסדר. כי הרי המשנה קובעת "ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין" ולא לכל אחד מבני ביתו. ראה יעקב נבון, בענין חיוב ארבע כוסות, המעין כח/ד (תשמ"ח) עמ' 89 – 92. [3] רש"י על המשנה (בבלי צט ע"ב): כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא. [4] ואיכמ"ל מדוע בחר רש"י בסיבה זו מכולן. [5] יש דיון בראשונים מדוע אין מברכים "אשר קידשנו ..." על ארבע כוסות? לפי אבודרהם (עמ' רטו) היות ולכל כוס תפקיד משלו, אין הם מצווה אחת. לפי האור זרוע (ח"א סי' קמ) אין מברכים אלא על מצווה הנעשית בבת אחת, ואילו את ארבע הכוסות אנו שותים בהפסקות. ואם לא דמיסתפינא הייתי אומר שהסיבה היא שאין מצווה לשתות ארבע כוסות דווקא. [6] פסחים קז ע"ב: רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפיסחא, כי היכי דניגרריה לליביה, דניכול מצה טפי לאורתא. אמר רבא: מנא אמינא לה דחמרא מיגרר גריר - דתנן: בין הכוסות הללו, אם רצה לשתות - ישתה, בין שלישי לרביעי - לא ישתה. ואי אמרת מסעד סעיד - אמאי ישתה? הא קא אכיל למצה אכילה גסה! אלא שמע מינה: מגרר גריר. [7] כתובות ח ע"ב: בתוך אכילה - כדי לשרות אכילה שבמעיו. וראה גם ברכות מב ע"ב. [8] משנה ברכות ו, ה - ו: ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ... בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם ... [9] ראשונה – קידוש, שניה – "והגדת לבנך", שלישית – ברכת המזון, רביעית – הלל. [10] ראה רמב"ם הלכות יו"ט ו, יח. [11] "בין הכוסות הללו, אם רוצה לשתות – ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה" (המשנה שם). [12] ראה ברטנורא פסחים י, ז: ד"ה: בין שלישי לרביעי לא ישתה: שלא ישתכר ושוב לא יוכל לגמור את ההלל. ואם תאמר כבר משוכר הוא שהרי שתה כל רצונו בתוך הסעודה, יין שבתוך המזון אינו משכר, ושלאחר המזון משכר. [13] לפי ר' חיים נאה 86.4 סמ"ק. ולפי החזון איש 149.3 סמ"ק. [14] בזמנם היין החי היה חזק ביותר לכן נהגו לערבבו עם מים וזהו יין מזוג. [15] ההלל הגדול הוא פרק קלו בתהילים – "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" וגו'. [16] כך הגירסא גם ברשב"ם. [17] וראה הרז"ה, המאור הקטן על הרי"ף על אתר. [18] וכך הגרסא גם בכת"י: ענעלאו, אדלר, מינכן ב', קולומביה, ותיקן 109. וכן גורסים הגאונים: בעל ה"ג, רב סעדיה, רב משה, רב שר שלום ורב כהן צדק (ראה בריצ"ג עמ' ק'). וכן רבנו חננאל, רי"ף, רמב"ם ורא"ש. [19] ראה להלן, בסוף הפרק על אפיקומן, שגם רש"י התנגד לשתות לאחר ד' כוסות. [20] ראה בדעת זקנים מבעלי התוספות על שמות יב, ח.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS