יום א', ג’ בסיון תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
על מעשה הכיור וכנו מסופר בפרשתנו (ויקהל שמ' לח ח): "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" אחד הביאורים המעניינים שהוצעו לכך, שאפשר שהוא עונה גם על מקצת הבעיות העולות מפשוטו של מקרא, נמצא בילקוט דוד: "ויש מפרשים כי הנשים היו רוצים לראות סדר העבודה והתפילה בבהמ"ק ואסור לילך בין אנשים, לכך היו עושין הכיור פתח אהל מועד במראות הצובאות כדי להסתכל מה שנעשה בפנים".

פרשת ויקהל - פקודי מעשה הכיור וכנו במראות הצובאות וחוכמת הנשים ד"ר אפרים יצחקי על מעשה הכיור וכנו מסופר בפרשתנו (ויקהל שמ' לח ח): "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" הציווי על עשיית הכיור וכנו הופיע כבר בפרשת "כי תשא" (ל יז-כא): "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם". אך כאן נוספה לצווי העשייה הערה המבארת ממה נעשה הכיור: "במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד". תוספת קשה זו עוררה השערות רבות. אמנם נמצא ביטוי דומה בשמ"א ב כב, שם נאמר: "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" אך הקשר הדברים השונה כל כך שם מקשה עלינו להסיק מסקנות מהתם להכא. יש לברר אפוא מה פירושו של הביטוי "הצובאות", ומה הן אותן המראות שמהן נעשה הכיור. מבעלי הפשט היו שטענו כי כוונת הפסוק שלנו היא לומר שהכיור וכנו לא נעשו בחומר הרגיל של התרומות למשכן ה'. התרומה הרגילה נועדה להכין בה כלים לשירות בקודש, אך נדבת הנשים הצובאות לא נחשבה כשאר התרומות. היא הופנתה לעשיית כלי שאינו ממש לשירות בקודש אלא רק להכשרת הכהנים לשירות. אשר למשמעות הביטוי הקשה "הנשים הצובאות פתח אוהל מועד", אפשר שהתורה מוסרת כאן דבר שהיה מובן מאליו במסורת הקדומה, כי הנשים בנדבת לבן באו בהמוניהן להגיש לפני משה את הדברים החביבים עליהן ביותר כגון המראות, והיו צובאות, עומדות לשם כך בתור ארוך, בפתח אוהל מועד. חיזוק לכך שהכיור וכנו נחשבו פחות משאר כלי המשכן וראו אותם רק ככלים משניים, כמכשירים לעבודה, ניתן אולי למצוא בעובדה שבמניין הדברים שנעשו משבעים הכיכר ואלפיים וארבע מאות השקל, הסכום הכללי של נחושת התנופה, לא נזכר הכיור וכנו. לפי גישה זו שימשה מתנת הנשים הצובאות למטרה פחות חשובה משאר הדברים שניתנו למשכן. בתרגום אונקלוס מצויה תוספת פרשנית מעניינת: "ועבד ית כיורא דנחשא וית בסיסיה דנחשא במחזית נשיא דאתין לצלאה בתרע משכן זמנא". ההוספה, המלמדת שהנשים היו צובאות על המשכן כשהיו באות להתפלל שם, באה בוודאי להעלות את חשיבותן וללמד עד כמה כוונתן הייתה זכה. ובתרגום המיוחס ליונתן: "ועבד ית כיורא דנחשא וית בסיסיה דנחשא מן אספקלירי נחשא נשיא צניעותא, ובעידן דאתון לצלאה בתרע משכן זמנא הואן קיימין על קרבן אדמותהון ומשבחן ומודן ותייבין לגובריהון וילדן בנין צדיקין בזמן דמדכן מן סואבות דמהון". (ויעשׂ את הכיור של נחושת ואת בסיסו של נחושת מִן מראות נחושת נשים צנועות ובעת שבאות להִתפלל בפתח אהל מועד היו עומדות על קרבן דמיהן ומשבחות ומודות ושבות לבעליהן ויולדות בנים צדיקים בזמן שׁמִטהרות מִן טומאת דמם). אלא שלא כל כך ברור, מהו הקשר בין תרומת המראות של הנשים לבין אותה תפילה שאמרו כאשר עמדו על קורבנן. אחד הביאורים המעניינים שהוצעו לכך, שאפשר שהוא עונה גם על מקצת הבעיות העולות מפשוטו של מקרא, נמצא בילקוט דוד: "ויש מפרשים כי הנשים היו רוצים לראות סדר העבודה והתפילה בבהמ"ק ואסור לילך בין אנשים, לכך היו עושין הכיור פתח אהל מועד במראות הצובאות כדי להסתכל מה שנעשה בפנים". לפי הסבר זה עשה משה את הכיור וכנו במראות הללו, כדי שהנשים הצובאות יוכלו לראות דרך המראות את עבודת הקורבנות הנעשית במשכן, מאחר ולא הורשו להכנס פנימה בגלל גדרי צניעות. לפי זה בא פסוקנו לספר על טכניקה מיוחדת שהופעלה במשכן כדי לספק את רצונן של הנשים לחזות בעבודת המשכן, ולצורך כך נתרמו המראות. בכך גם תשובה לשאלה מדוע להכנת הכיור שעמד בפתח אוהל מועד נצרכו מראות דווקא. נוסח אחר לגמרי, שנראה תמוה ומפליא בעיני כמה פרשנים, נמצא בדברי הרקאנטי לפרשת ויקרא: "גם צריך הכהן לראות בשעת זריקת הדם האיש והאשה המתכפרין בקרבן, ובעבור שאסור להסתכל באשה לכן עשו הכיור במראות הצובאות, כי כשהכהן מקריב קרבן נשים מסתכל בכיור ורואה בו פרצוף האשה המביאה את הקרבן". לפי זה נצרך משה להכין את המראות הללו כדי שהכהן המקריב את קרבנה של האשה יוכל לראות את פניה בשעה שהוא מקריב את קורבנה דרך המראה! לפי גישה הלכתית זו, כדי שיהיה הקרבן מוקרב לשמה, צריך שיראה הכהן את פני האשה המביאה את הקורבן, בשעה שהוא ניגש להקריבו. אפשרות פרשנית אחרת, המסתמכת על הנחה מתחום הריאליה, מופיעה ב"מאור האפלה": "במראות הצבאות, כלומר שהכיור נעשה ממראות הנשים שהתנדבום הנשים, ואין כונתו כאן על עצם המראות בעינן, לפי שאם היו המראות של ברזל או של מרגליות אינם מתאימים למלאכת כיור לפי שהוא של נחשת, אלא לוקחין דמיהן וקונין בו נחשת ועושין ממנו הכיור". לגישה פרשנית זו יש גם השלכות לשאלה הלכתית, שהעסיקה ראשונים ואחרונים: האם מותר להמיר כלי חול ששימשו נשים לכלי קודש? כך למשל: האם הותרה עשיית פרוכת לארון הקודש, משמלת אשה שנידבה אותו לבית הכנסת? ומענין לענין באותו ענין, שהרי בכל נדבות תכשיטי הנשים "חח ונזם וטבעת וכומז" וכו', עולה שאלה כללית הנוגעת ליחסה של התורה אל נדבות אלו, ששימשו לעשיית כלי קודש במשכן. כמדומני שניתן לזהות כאן שני כיווני פרשנות. הכיוון האחד, רואה בנדבות התכשיטים של הנשים סמל להקרבת ה"נשיות" שלהן לה'. כך למשל מסביר הראב"ע בפירוש הקצר לפסוקנו, כי אותן נשים נזכרות לשבח כיוון שעזבו כל תאות העולם, על כן נתנו מראותן, כי אין עסק הנשים כי אם ליפות פניהן". גישה זו מביעה בדרך זו או אחרת הסתייגות או בוז להתקשטות הנשית, ומתקשה להבין כיצד התקבלו כלים אלו כתרומה להכנת כלי הקודש במשכן. במיוחד מרתיעה אותה הקבלה של הכלי הקרוי כומז, שעל פי התלמוד נענד ע"י הנשים בפתח בית הרחם, ופירשו בדרך נוטריקון "כומז": "כאן מקום זימה". על כן כותב הרמב"ן בפירושו לפסוקנו כאן, שכיון שבמשכן נתערבבו כל הנדבות היה כאן מעין "ביטל בתערובת". גישה אחרת לגמרי שהובאה בדברי רש"י כאן, והיא כנראה הקדומה יותר (שכן היא רמוזה כבר בדעת רבי נתן שהובאה במכילתא), נמצאת בדרשת התנחומא שלפנינו: "כשראה משה אותן המראות (=שבחרו להביא הנשים למשכן) זעף בהן, אמר להם לישראל טולו מקלות ושברו שוקיהן של אלו, המראות למה הן צריכין. א"ל הקב"ה למשה: משה, על אלו אתה מבזה?? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים! טול מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים, שנאמר ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו, באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלה" וכו'. למדנו אפוא כי אותן נשים עמדו כאן על סוד גדול, שלגברים ואף למשה רבינו עצמו לא היה ידוע. הכוונה לסוד הקשר בין הנשיות וכוחה ומושגי הקדושה היהודיים. שיעור זה לומדים הגברים מן הנשים בפרשתנו, מתוך גערת הקב"ה המסכים עם הנשים ואף מדגיש כי יש להכין ממראות אלו דווקא את הכיור שממנו יתקדשו הכהנים! לפי פירוש זה, בניגוד לדרכם של כמה מבעלי הפשט דלעיל, העובדה שממראות הנשים נעשה הכיור, אינה באה להפחית מחשיבות הכיור, יחסית לשאר כלי המשכן, אלא להפך - להדגיש את מעלת הכיור ככלי, שבלעדיו לא תתכן כלל עבודת המשכן בקדושה.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS