יום ג', ב’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
זה שאמרו חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, היינו לומר מילי דבדיחותא ולשמוח בשמחה של מצוה, ולא שישתגע בשכרותו וימשך אחר שחוק וקלות ראש וניבול פה, שאין זה שמחה אלא הוללות וסכלות.

שכרות בפורים ד"ר אפרים יצחקי עניין השכרות בפורים מובא בתלמוד: מגילה ז ע"ב: אמר רבא מיחייב אינש לאיבסומי בפוריא (=להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. בצמוד להלכה שחייב אדם להשתכר בפורים מובא בתלמוד מעשה מעניין: רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום רבה שחטיה לר' זירא למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה נייתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. (רבה ור' זירא עשו סעודת פורים יחד. השתכר רבה ושחטו לר' זירא, למחרת ביקש עליו רחמים ואחיה אותו. לשנה הבאה אמר לו: בוא אדוני ונעשה סעודת פורים יחד. אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס). כאן מתעוררת שאלה, מה תפקידו של המעשה לאחר ההלכה? האם המעשה בא לחזק את ההלכה, כלומר שאמנם חייבים להשתכר עד שעלולים להגיע לשפיכות דמים, כדוגמת רבה. או שהמעשה בא לסתור את ההלכה ולומר שאסור להשתכר כל כך, שהרי אפילו גדול כרבה הגיע לשפיכות דם. בדרך כלל, בביאור המשנה הגמרא תמיד משתדלת לקבל את המעשה הבא לאחר ההלכה כתומך בהלכה, וכשנראה שהמעשה סותר היא שואלת: "מעשה לסתור"? פרשני התלמוד ופוסקי ההלכה התחלקו לשלוש קבוצות: א. מקבלים את ההלכה כפשוטה שצריך אמנם להשתכר ביותר ללא חשבון (והם המיעוט). ב. "ללכת בין הטיפות", לשתות קצת לקיים את ה"עד דלא ידע" בצורה מחוכמת. ג. לא להשתכר כלל, כי הסיפור בא לסתור את ההלכה. כלומר שהסיפור בא להראות שאפילו גדול כרבה הגיע למצב נוראי של שפיכות דם, לכן אסור לקיים את הוראתו של רבא שצריך להשתכר בפורים. א. מקבלים את ההלכה כפשוטה הם בודדים במייוחד מבעלי הקבלה, לדוגמא: ר' יעקב עמדין, סדור "בית יעקב" דף שפב א: ושמעתי מא"מ ( =מאבי מורי – ה"חכם צבי") שהוא היה נוהג בבחרותו לקיים מצוה זו כמאמרה שאין הדבר יוצא מידי פשוטו בענין המעשה וצפון בו סוד ליודעי חן. ב. "ללכת בין הטיפות", לשתות קצת לקיים את ה"עד דלא ידע" בצורה מחוכמת: 1. רמב"ם מגילה ב, סו: כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. הרמב"ם מציע לשתות יין עד שירגיש קצת סחרורת ראש ואז ילך לישון. ובכך מקיימים את הוראתו של רבא לשתות יין ובשינה הוא "לא ידע", אך כמובן לא לשתות הרבה מדי. 2. מהרי"ל הלכות פורים: ושאלתי את פי מהר"י סגל א"כ צריך להשתכר ביותר? והשיב לי בהכי פריש: דברוך מרדכי וארור המן עולים בגימטריה בשוה (תק"ב) ובקל ישתכר אדם וטועה לכוון מנינם. המהרי"ל מציע פרוש מיוחד בדברי רבא. לדעתו רבא התכוון שבפורים צריך לשתות קצת עד שלא ידע לדייק בגימטריות. כי "ארור המן" ו"ברוך מרדכי" הגימטריה שלהם שווה (תק"ב – 502) ובשתייה קלה כבר קשה לאדם לדייק בגימטריות. 3. "דרכי משה" לרמ"א תרצ"ה: ... דפיוט אחד היה שהיו עונים על בית אחר "ארור המן" ועל בית אחר "ברוך מרדכי" וצריך צלילותא שלא יטעה לפעמים. הרמ"א מציע פתרון דומה למהרי"ל, לדבריו בימי האמוראים (=רבא) היה להם פיוט – מעין משחק, שהחזן היה אומר משפט ובסופו אחד מן הקהל היה צריך לענות "ברוך מרדכי" או "ארור המן" בהתאמה. ודי בשתיה מועטה כדי לטעות, וזאת כוונת רבא לשתות בפורים "עד דלא ידע" בין ארור המן לברוך מרדכי – שיתבלבל בענייה של הפיוט. 4. "יד אפרים" לר' אפרים זלמן מרגליות מברודי: ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה שהכונה היא שעיקר החיוב של משתה הוא שיהיה שרוי בשמחה ויהיה חדוות ה' מעוזו ויתן תודות והלל לה' על הנס מתוך הרחבת הלב... ולכן אין לו להשתכר יותר מדי שתתבלבל דעתו לא יכיר בתוקף הנס כלל. וזה שנאמר "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע - עד גבול דלא ידע שכיון שתתבלבל דעתו כ"כ דלא ידע בין ארור המן פשיטא שאין בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס. ל"יד אפרים" יש פתרון מקורי: רבא מתכוון שצריך לשתות "עד דלא ידע" – כל אדם צריך לדעת את הגבול "עד" ולא לעבור את הגבול. ג. לא להשתכר כלל, כי הסיפור בא לסתור את ההלכה: 1. בעל המאור מגילה ז ע"ב: כתב הר' אפרים ז"ל מההוא עובדא בקם רבה ושחטיה לר' זירא וכו' אידחי מימרא דרבא ולית הלכתא כותיה ולאו שפיר למעבד הכי. (= מאותו מעשה שקם רבה ושחטו לר' זירא נדחתה אמרתו של רבא ואין הלכה כמותו ולא טוב לעשות כך). בעל המאור אומר במפורש שהמעשה בא לסתור את ההלכה, ואסור להשתכר בפורים. 2. המאירי מגילה שם: חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה באכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוונו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך והודאה על הניסים שעשה לנו. המאירי לא מתייחס ישירות למעשה של רבה ור' זירא, אך קובע חד משמעית שאסור להשתכר. 3. "אורחות חיים" לר' אהרן מלוניל: חייב אינש לבסומי בפוריא, לא ישתכר שהשכרות אסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהיא גורמת לגלוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן, אך שישתה יותר מלמודו מעט. גם בעל "אורחות חיים" קובע חד משמעית שאסור להשתכר בפורים. 4. שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נ ד"ה על כל: ולכן חלילה להשתתף במושב לצים זה, כי אין להעלות על הדעת שבשביל שמחת פורים יהיה מותר לעבור על איסורים חמורים כאלה, וכמו שכתב בספר מטה משה (סימן תתריב), שאף שנדמה לרוב ההמון שהותר לבני אדם בפורים לפרוק עול תורה ומצות מעליהם, וכל המרבה בשחוק והיתול הרי זה משובח, אבל בלי ספק ענין זה הוא רע ומר, ועון פלילי הוא, שלא הותר לנו בפורים אלא שמחה של מצוה, ולא שחוק וקלות ראש. וכן כתב המאירי (מגילה ז ע"ב) שלא נצטוינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא על שמחה ותענוג שמגיעים מהם לאהבת ה'. וכן כתב המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן תרצה) בשם החיי אדם, שהיודע בעצמו שאם ישתה יין לשכרה יגרום לזלזול באיזו מצוה שהיא, או שיתבטל מתפלה, או שינהוג קלות ראש וליצנות, מוטב לו שלא ישתה. ע"ש. ... ולכן הרוצים להקל בטענה שהם עושים כן לשחוק ולשמחת פורים, אין להם על מה שיסמוכו, ועל זה נאמר: לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב ב) ... שזה שאמרו חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, היינו לומר מילי דבדיחותא ולשמוח בשמחה של מצוה, ולא שישתגע בשכרותו וימשך אחר שחוק וקלות ראש וניבול פה, שאין זה שמחה אלא הוללות וסכלות וכו'. עכת"ד. וכן כתב בשו"ת קנין תורה חלק ב' (סימן קכה). ע"ש. והדברים ברורים. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. גם הרב עבדיה יוסף קובע שאין להשתכר. לסיכום נביא את השולחן ערוך: שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ב: חייב אינש לבסומי בפוריא * עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים. העיקר, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS