יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
דומה שאין ירושלמי שאינו מכיר את מכלול השטיבלאך של מאה שערים. את בית הכנסת "תפארת בחורים", שמעליהם, ואת ישיבת מאה שערים. מה ש"איצקוביץ" לתושבי בני ברק, השטיבלאך במאה שערים לתושבי ירושלים, אלא ש"איצקוביץ" הוא חיקוי, בעוד שהשטיבלאך במאה שערים הם הם המקור. בסמוך לשטיבלאך, מדרום להם, נמצא בניין ישיבת מאה שערים, המבנה הבולט והמרשים ביותר בשכונה. בבית הכנסת שבו, המצוי בקומתו העליונה, נהגו להתפלל בעלי הבתים של שכונת מאה שערים, שנוסדה בשנת תרל"ד [1874] , ובנייתה נסתיימה בשנת תרמ"ב [1882].

ישיבת מאה שערים מרדכי אשל בית הכנסת שבישיבת מאה שערים הוא, כמדומה אחד מאלה המשמרים את סגנון בתי הכנסת שהיו במזרח אירופה במאה ה 19 . על תקרתו ציוריו של הצייר הירושלמי הידוע ב"ק, שהחזיק בגלריה ברחוב גאולה, שם נהג לצייר שלטים לחנויות השונות, אך פרסומו בא לו בעיקר בשל אומנותו בקישוט בתי כנסת. המתבונן בציוריו שעל תקרת בית הכנסת בישיבת מאה שערים, חש כי בעלי החיים המוזכרים במאמרו של ר' יהודה: "הווי עז כנמר, קל כנשר רץ כצבי , וגיבור כאר לעשות רצון אביך שבשמיםי" חיים הם לפניו ממש. ישיבת מאה שערים, הת"ת שלידה ובית התבשיל, נוסדו בידי הרב שאול חיים הלוי הורוביץ, הידוע בשם "הרב מדוברוונה", בשנת תרמ"ד [1884]. ישיבת מאה שערים הייתה האחות הקטנה של ישיבת "עץ חיים", ששכנה בחצר ה"חורבה" שבעיר העתיקה, אולם חיש מהר עלתה עליה בקנאותה, בשל ההשפעה שהייתה לרב דיסקין מבריסק על ראשיה. הרב שאול חיים הלוי היה חתן הגאון הרב ר' טעבעלי, רבה של מינסק, ואף כי בעלותו ארצה בשנת תרמ"ג [1883], נחשב כתומך במחנה ה"מתונים", הרי שהנסיבות בהן פעל, מתוך תחרות לישיבת עץ חיים גרמו לכך שהישיבה נהגה בקיצוניות יותר מאשר אחותה הבכירה. לצד הרב הורוביץ פעל סגנו, הרב זרח ברוורמן, שעלה ארצה בשנת תרמ"ז מגרודנה שבליטא, ובהגיעו חבר לרב מבריסק. לכתחילה נוסדה הישיבה כדי לתת מענה לילדי שכונת מאה שערים, כדי למנוע מהם את הצורך לילך ברגל לישיבה שבחצר החורבה. אולם, חיש מהרה הייתה ישיבת מאה שערים לא רק ת"ת , כי אם ישיבה לבעלי בתים, לצעירים ולאברכים. הישיבה הוקמה על פי החלטת ועד שכונת מאה שערים, ונועדה " להכניס תחת כנפיה כל ילדי ישראל בני החברה והיושבים פה בסביבותיה, פרושים , חסידים וספרדים בלי הפרש". ההשגחה על הישיבה הייתה בידי ועד השכונה, כנאמר בתקנות השכונה: "בתי הת"ת הועד הזמני יהיו תמיד משגיחים עליהם". על קיצוניות החינוך בישיבה זו, בהשוואה לישיבת עץ חיים, מעידה העובדה שבישיבה זו נמנעו מללמד דקדוק , חשבון ואין צריך לומר שפה זרה, שהרי בתקנות נקבע ב"סדר הלימודים" שילמדו : " תורה שבכתב ושבעל פה, פירוש רש"י, תוספות [גפ"ת] ופלפול, לא זולת, כפי דעת הרבנים הגאונים דפעה"ק ירושלים ת"ו". הוראת חשבון ודקדוק לבני הת"ת נעשתה ע"י הורי התלמידים באופן פרטי, הישיבה לא העסיקה מלמדים למקצועות אלו. מקור הכנסותיה של הישיבה, שלמדו בה בעת ובעונה אחת תלמידי ת"ת, צעירי הישיבה לצעירים [ישיבה קטנה] ותלמידי הישיבה הגבוהה, [בהן מאות תלמידים] , בא לה מתרומות, כמנהג הימים ההם. התרומות הגיעו מתורמים מן הארץ, אך בעיקר מתורמים מחו"ל, אשר שם הישיבה והמוניטין שרכשה הגיעו עדיהם. בפנקס הישיבה [העתקו מצוי בספריית יב"צ] נרשמו התורמים ותרומותיהם [לוקס למאור, או חלונות מזכוכית צבעונית, ריצוף לחדרים וכיו"ב] מצד אחד, והתחייבות הישיבה כלפי התורמים לאחר מוע"ש [מאה ועשרים שנה] מצד שני. התרומות ניתנו גם בדולרים, רובלים, נפוליונים, סטרלינגים ולירות מצריות. היו מתושבי העיר והשכונה אשר הקדישו לישיבה את דירותיהם, לאחר מותם. היו שאיפשרו לצאצאיהם לגור בדירתם עד חמש שנים לאחר מותם וכיו"ב. דירות אלו היו הקדש הישיבה, והושכרו לדיירים תמורת שכר דירה חודשי, ששימש להחזקתה. בתמורה ל"נדבה הגונה", התחייבה הישיבה, בחתימת ידי ראשיה וגזבריה, ללמוד משניות [במניין ת"ח] לעילוי נשמת הנדבן, לומר אחריו קדיש בשנת האבל, לשמור "היארצייט", להדליק שמן בבית המדרש [נר נשמה] ולומר לאחר הלימוד את תפלת "אנא". היו שנידבו סכומים הגונים, ובתמורה הונצח שמם על אחד מחדרי המבנה, או על לוח שיש בהיכל הישיבה. הישיבה [בשיתוף ועד השכונה], בנתה חנויות בסמוך לישיבה, ו"שכר הדירה" שנתקבל מן השוכרים, נועד לממן את צורכי הישיבה, ואת צורכי כלל תושבי השכונה: החזקת המקווה, בורות המים, תיקון דרכים, תאורה וכיו"ב. בפנקס הישיבה נמצא מסמך בכתב יד, המלמד על אופן התנהלות הישיבה. אף כי לא צוין בו תאריך, ניתן לקבוע מפרטיו כי הוא מימי מייסד הישיבה ומתקופת השלטון התורכי. ישיבת "מאה שערים" נקראה בראשיתה בשם "פרי עץ חיים" [שם המעיד על הקשר שהיה תחילה בין שתי הישיבות]. המוסד אושר ע"י הממשלה יר"ה, והמוסד כלל, כאמור, ישיבה לגדולים, ת"ת לילדים ונערים, וכן בית תבשיל. בניין הישיבה הוא קניינה העצמי. הכנסותיה הבלתי קבועות באו לה "מנדבות אחים בכל תפוצות ישראל". הכנסות קבועות היו לה מדירות שבעליהן הקדישון להחזקת המוסד והיו רשומות בטאבו כהקדש שלא יימכר לעולם ["הקרן קיים ופריו קודש"]. ההכנסה החודשית עמדה על כ 1800 רו"כ [רובלים- כערבלעך] לחודש, ואילו ההוצאה הגיעה לכדי 2500 רו"כ לחודש. מספר בני הישיבה כמאה, ומספר המלמדים שמונה עשר, תלמידי הת"ת כשלוש מאות. משגיחים שנים [אחד מהם היה הרב יוסף גרשון הורוויץ, דיין ומו"צ במאה שערים]. בבית התבשיל סעדו ג' פעמים ביום, שמונים מנערי הת"ת "היותר מדוכאים" היינו: עניים. "בתים מיוחדים" שימשו ללינת נערים ללא קרובי משפחה בירושלים. מפקחים על בית התבשיל היו שנים, ומספר המבשלות שתיים. עובד אחד הועסק בניקיון [בהתנדבות]. סופרי הועד [פקידים] שלושה , מנהלי המוסד היו ארבעה, ובראשם עמד הגאון המייסד ר' שאול חיים הורוביץ. ככל מוסד המכבד עצמו, בימים ההם, גם ישיבת מאה שערים הפיקה לוח שנה, בסופו מכתבי הערכה והמלצות. בין המבקרים והממליצים בשנת תרע"ה היה הרב חיים נחום, ראש רבני תורכיה. ממליצים נוספים היו: הרב חיים מיזל, רבה של לודז', הרב שמואל מוהוליבר, מראשי חובבי ציון ורבה של ביאליסטוק, הרב חיים חזקיה מדיני מחברון, הרב סלאנט, הרב חיים הלוי סולביצ'יק, שהיה גם נשיא הישיבה, וכן הרב חיים ברלין. גם ה"חפץ חיים" המליץ טוב על הישיבה, ולצד המלצתו מצויה גם המלצת הראי"ה קוק.