יום ש', כט’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
רבי חנינא בן עגיל שואל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? לפי הפשט ופרוש רש"י הוא שואל אותו: ב"כבד את אביך ואת אמך" מדוע בדברות השניות שבדברים נאמר: "יִ֣יטַב לָ֔ךְ" שלא כתוב בדברות הראשונות. תשובתו של ר' חייא בר אבא מפתיעה: "עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו". וכי גברא רבא כר' חייא בר אבא לא ידע מה שהתינוקות של בית רבן יודעים, שבדיברות ראשונות לא נאמר טוב ובאחרונות כתוב…?

מה בין נוסח עשרת הדיברות שבלוחות ובתורה ד"ר אפרים יצחקי עשרת הדברות מובאות פעמיים בתורה, בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן. יש הבדלים גדולים בין שני הנוסחים: שמות פרק כ דברים פרק ה אָֽנֹכִ֖י֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים לֹֽ֣א יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י: לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֣֥ פֶ֣֨סֶל׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֣֤ר בַּשָּׁמַ֣֨יִם׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֣֥ר בַּמַּ֣֖יִם׀ מִתַּ֣֥חַת לָאָֽ֗רֶץ: לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י: וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֨סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי: ס לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְקֹוָ֔ק אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא: פ זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ: שֵׁ֣֤שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣֖יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣֖ת׀ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֙֜ וּבְהֶמְתֶּ֗֔ךָ וְגֵרְךָ֖֨ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ: כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְקֹוָ֜ק אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְקֹוָ֛ק אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ: ס כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: ס לֹ֖֥א תִּרְצָֽ֖ח ס לֹ֣֖א תִּנְאָֽ֑ף ס לֹ֣֖א תִּגְנֹֽ֔ב ס לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר: ס לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ ס לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: פ אָֽנֹכִי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י: לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֣֥ פֶ֣֨סֶל׀ כָּל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֣֤ר בַּשָּׁמַ֣֨יִם׀ מִמַּ֡֔עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֣֖יִם׀ מִתַּ֣֥חַת לָאָֽ֗רֶץ: לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י: וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֨סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו מִצְוֹתָֽי: ס לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְקֹוָ֔ק אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא: ס שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ׀ יְקֹוָ֣֥ק אֱלֹהֶֽ֗יךָ: שֵׁ֣֤שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣֖יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣֖ת׀ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָ֛נוּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ: וְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֥֤בֶד הָיִ֣֨יתָ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֬֜ יְקֹוָ֤֨ק אֱלֹהֶ֤֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: ס כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: ס לֹ֖֥א תִּרְצָֽ֖ח ס וְלֹ֣֖א תִּנְאָֽ֑ף ס וְלֹ֣֖א תִּגְנֹֽ֔ב ס וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא: ס וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ ס וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: ס על משמעות השינויים שבין נוסח עשרת הדיברות הראשונות שבפרשת יתרו (שמ' כ, ב-יג) והאחרונות שבפרשת ואתחנן (דב' ה, ו-יז) כבר עמדו פרשנים וחוקרים. אנו נעמוד על עניין אחד: הגמרא בבא קמא מביאה קטע מאד תמוה: בבא קמא נד ע"ב: שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. אזל לגביה, א"ל: ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: חס ושלום, פסקה טובה מישראל. רש"י מסביר שם: נאמר בהן טוב - גבי כיבוד אב ואם דכתיב בהן למען ייטב לך. והגמרא ממשיכה ומביאה בשם ר' יהושע בן לוי דרשה בקשר לאות ט: א"ר יהושע: הרואה טי"ת בחלומו - סימן יפה לו. מ"ט? אילימא משום דכתיב טוב, אימא: וטאטאתיה במטאטי השמד! חד טי"ת קאמרינן. אימא: טומאתה בשוליה! טי"ת בי"ת קאמרינן. אימא: טבעו בארץ שעריה! אלא, הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה, שמבראשית עד וירא אלהים את האור לא כתיב טי"ת. נסביר את העניין: רבי חנינא בן עגיל שואל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? לפי הפשט ופרוש רש"י הוא שואל אותו: ב"כבד את אביך ואת אמך" מדוע בדברות השניות שבדברים נאמר: "יִ֣יטַב לָ֔ךְ" שלא כתוב בדברות הראשונות. תשובתו של ר' חייא בר אבא מפתיעה: "עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו". וכי גברא רבא כר' חייא בר אבא לא ידע מה שהתינוקות של בית רבן יודעים, שבדיברות ראשונות לא נאמר טוב ובאחרונות כתוב…? ועוד מדוע הוא שולח אותו אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. עדיף היה לפתוח ספר ולראות או לשאול סופר שבקי בקריאה בתורה (בימינו בעל קריאה). לאחר שהשאלה הובאה לפני חכם הבקי באגדה, התשובה היא: בלוחות הראשונים לא נאמר 'טוב' משום שהיו עתידים להישבר, ובאם היה נכתב בהם 'טוב', שמא היה ח"ו קץ לטובתן של ישראל. ניתנו על כך פירושים ותירוצים רבים ומגוונים ע"י פרשני המקרא והתלמוד, להלן נסקור אחדים מהם. א. פעמים שחכמי התלמוד לא היו בקיאים בפסוקים. מסקנה מחודשת זאת מעלים בעלי התוספות: תוספות בבא בתרא קיג ע"א: תרוייהו נמי ידבקו כתיב בהו - פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים וכן מצינו בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נה.) מפני מה לא נאמר בדברות הראשונות טוב כו' א"ל עד שאתה שואלני כו' שאיני יודע אם נאמר בהן טוב או לאו כלך אצל ר' תנחום כו' גם בעל ה'עיון יעקב' בפירושו על אתר למד על מעלתם של דורות הראשונים, שהודו על האמת ולא התגדרו והתפארו במה שלא ידעו, גם כאשר לא היו בקיאים אפילו בדברי תורה. ככל הידוע, אלו הם שני הפרשנים היחידים שלמדו את הדברים כפשוטם, שאומנם לא ידע רבי חייא בר אבא את לשון הדיברות. אנו גם מוצאים שאמוראים לא היו בקיעין ביתרות וחסרות בתורה: קידושין ל ע"א: לפיכך נקראו ראשונים סופרים - שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים: וא"ו דגחון - חציין של אותיות של ס"ת, דרש דרש - חציין של תיבות, והתגלח - של פסוקים, יכרסמנה חזיר מיער - עי"ן דיער חציין של תהלים, והוא רחום יכפר עון - חציו דפסוקים. בעי רב יוסף: וא"ו דגחון מהאי גיסא, או מהאי גיסא? א"ל: ניתי ס"ת ואימנינהו! מי לא אמר רבה בר בר חנה: לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום? א"ל: אינהו בקיאי בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן. בעי רב יוסף: והתגלח מהאי גיסא, או מהאי גיסא? א"ל אביי: פסוקי מיהא ליתו לימנוי'! בפסוקי נמי לא בקיאינן, דכי אתא רב אחא בר אדא אמר, במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי: ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. תנו רבנן: חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת ( היום יש ה' אלפים תתמ"ה פסוקים בתורה), יתר עליו תהלים שמונה, חסר ממנו דברי הימים שמונה. מסקנה זאת, אף שעשויה היא להיות נכונה לגבי חכמים מסוימים, או בענייני בקיאות בחלוקת הפסוקים וחסרות ויתרות, קשה ביותר להולמה במקרה שלנו העוסק בנוסח עשרת הדיברות. יתירה מזאת, על פי אחת הדעות בגמ' כתובות (ח, ע"ב), רבי חייא בר אבא היה מלמד פסוקים לבנו של ריש לקיש, ולכן קשה ביותר לקבל את הדברים שאכן רבי חייא בר אבא לא היה בקי פסוקים. ב. טוב "טוב לי תורת פיך". לדעת בעל התורה תמימה 'טוב' שנאמר או לא נאמר בדיברות, אין פשוטו כמשמעו, אלא רומז הוא למדרש, שכאשר נתבשר משה רבנו על קבלתם המחודשת של הלוחות השניים, שמח וקרא עליהם את הפסוק "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תה' קיט, עב). על כך שאל רבי חנינא, מדוע לפי המדרש קרא משה את הפסוק הזה רק כאשר קיבל את הלוחות השניים, ולא כאשר קיבל את הראשונים? ורבי חייא השיבו, שאין הוא מכיר כלל מדרש זה וטוב יותר יעשה באם ישאל חכם הבקי באגדה. ג. טוב רמז לאות ט'. הרב ח. ארנטרוי סבור כי השאלה אודות 'טוב' רומזת למעשה לאות ט' הנעדרת כליל מנוסח עשרת הדיברות הראשונות. שאלת רבי חנינא הייתה מדוע אין כל מופע של האות ט' בנוסח הדיברות הראשונות, כפי שאכן נמצא בנוסח הדיברות שבדברים במילה 'ייטב', ואילו רבי חייא בר אבא שלא עסק בדברי אגדה ואותיות, הודה על חוסר בקיאותו בעניין זה, ושלח אותו לבעל אגדה. תימוכין להסבר זה מוצא הרב ארנטרוי בכך, שהמימרא הסמוכה בסוגיית הגמרא בבבא קמא עוסקת במשמעות ראיית האות ט' בחלום, לפיהן מוסר מימרא זאת הוא לא אחר מאשר רבי יהושע בן לוי. לאור הסבר זה ניתן להבין טוב יותר את הקשר התמוה, על פניו, בין שני עניינים אלו. ד. נוסח הלוחות השניים ונוסח הדיברות השניות. תירוץ פשוט הועלה ע"י הרב ראובן מרגליות, שביאר את שאלת רבי חנינא כמוסבת לא על נוסח הדיברות הראשונות והאחרונות הכתובות בתורה, אלא על נוסח הלוחות השניים. שאלתו הייתה, מדוע נאמר דווקא בהם 'למען ייטב' ואילו בלוחות הראשונים לא נאמר עניין זה. רבי חייא, שהיה בקי אף הוא בגרסת הכתובים, השיב שיש לפקפק בהנחה שנוסח הדיברות האחרונות שבספר דברים אכן משקף את נוסח הלוחות השניים. יתכן שנוסח הלוחות השניים היה זהה לחלוטין לנוסח הלוחות הראשונים (כגרסת הדיברות הראשונות שבספר שמות), ואילו גרסת הדיברות השניות שבספר דברים כוללת את השינויים שנעשו בידי משה רבנו, ולכן אין כל מקום לשאול על הבדל שכלל לא היה קיים בפועל, בין לוחות ראשונים ולוחות שניים. ואמנם כך סובר גם רש"י סנהדרין נו ע"ב (וראה גם ט"ז יו"ד סי' א' סק"א): כאשר צוך ה' אלהיך - כתיב בדברות האחרונות, גבי שבת וכבוד אב ואם, והיכן צוך - הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב, כאשר צוך בסיני, דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה אלא כמו שקבלה הוא היה חוזר ומגיד להם, וכל מה שכתוב בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות וכן שמע בסיני. כלומר רבי חנינא בן עגיל, מניח שיש שינוי בין הלוחות הראשונים ובין הלוחות השניים. ור' חייא בר אבא עונה שאין הבדל בין הלוחות, בספר דברים משה מספר ומסביר מה שכתוב בלוחות, אבל גם הראשונים וגם השניים היו שווים. והוא שולח אותו לבעל אגדה שמתעסקים בעיינים אלו.