יום ג', ב’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
לא! ד"ר אפרים יצחקי לא פתח סדרת מאמרים בנושא החתונה היהודית. אלא שבמזל טוב השיאו אפרים ורעייתו רותי (טיקו) תוך שבועיים שתי נכדות בנות לשני בנים. לכבוד נישואי כל נכדה כתב עורך המדור מאמר מיוחד העוסק במסורות הקשורות לנישואין. נאחל לבעלי השמחה הרבה אושר שמחה ונחת מהבתים החדשים שצאצאיהם מקימים בישראל. ברכות גם להורים המאושרים.

על מנהג שבירת הכוס בחתונה מוקדש לנכדתנו עמית לנישואיה עם אלעד כהן ד"ר אפרים יצחקי מנהג שבירת הכוס בחתונה מובא בשולחן ערוך על ידי הרמ"א: שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סה סעיף ג: צריך לתת אפר בראש החתן, במקום הנחת תפילין, זכר לאבילות ירושלים, דכתיב: לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר. (ישעיה סא, ג). הגה: ויש מקומות שנהגו לשבר כוס אחר שבע ברכות, וזהו מנהג נוהג במדינות אלו שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת אירוסין (כל בו), וכל מקום לפי מנהגו. מנהג שבירת הכוס אחרי הארוסין צריך להביע גם אבילות על ירושלים. מהיכן מגיע מנהג שבירת הכוס? שו"ת יביע אומר חלק ד - אבן העזר סימן ט: אודות מה שנהגו לשבר כוס של זכוכית בגמר שבע ברכות שבחופה, הנה ידוע שעיקר מנהג זה מיוסד ע"פ הגמרא (ברכות לא) רב אשי עבד הילולא לבריה, חזנהו לרבנן דקא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו (רב אשי עשה חתונה לבנו, ראה שהחכמים מבודחים מאד, הביא כוס של זכוכית לבנה ושבר לפניהם והתעצבו). וכתבו התוספות שם, מכאן נהגו לשבר זכוכית בנישואין. וכן"כתב הראבי"ה (ברכות סי' צא) וז"ל, נוהגים לשבר כוס זכוכית בבית החתונה, כדרב אשי דתבר זוגיתא חיורתא, ונהגו כולם בשוה כדי שלא לבייש מי שאין לו (כדי לא לבייש מי שאין לו נהגו כולם לשבור כוס פשוטה). וזה לשון הרוקח (סי' שנג), ומה ששוברין כלי זכוכית בנישואין לפי שנא' עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהא רעדה. (כלומר, שמתוך שתיה ושמחה עלולים לשכוח את הקב"ה, לכן שוברים כוס כדי להוריד קצת את רמת ההוללות) ... ונראה שלמד זאת מדסמיך הש"ס האי עובדא למ"ש (ברכות ל:) אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דקא בדח טובא, א"ל וגילו ברעדה כתיב, במקום גילה שם תהא רעדה. א"ל אנא תפלין קא מנחנא. (אביי ישב לפני רבה, וראהו שהוא מבודח מאד, אמר לו: כתוב "וגילו ברעדה" במקום גילה שם תהא רעדה אמר לו: אני מניח תפילין (ואין חשש שאשכח את הבורא). ויש מפרשים שהטעם מפני חורבן בהמ"ק. אם כך יש לנו שתי סיבות לשבירת הכוס בחתונה: א. שלא לשמוח יותר מדי כדי לא לשכוח את הקב"ה. ב. לזכור את חורבן בית המקדש. ממשיך הרב עובדיה: והן עתה אחסור דרי (הדור חסר), הן רבים עתה עם הארץ, שבעת ששוברים הכוס כל הקרואים ממלאים פיהם שחוק בקריאות מזל - טוב, והחתן עצמו שעושה זאת בגבורה, לסיים בזה את טכס הנישואין, ממלא פיו שחוק (על כחו כי רב). והפכו כוונת המנהג היפה הזה שנועד לשם עגמת נפש על חורבן בית קדשינו ותפארתינו, ולהעלות את ירושלים על ראש שמחתינו, למנהג תפל של שחוק וקלות ראש. וכבר ראיתי להשדי חמד אספת דינים (מערכה ז אות יב) שהביא מה שכתב הפרי מגדים (סי' תקס) בשם המלבושי יום טוב ואליהו רבה, שמנהגם לשבור קדרת חרס בשעת התנאים, להבהיל ולמעט השמחה ולזכור החרבן. וכתב, ועתה דשו בו רבים מעמי הארץ, ונהפך להם מיגון לשמחה, כי בשעת שבירת הקדרה פיהם ימלא שחוק לא פסיק חוכא ואטלולא ותבקע הארץ לקולם, ולא ידעו כי במקום גילה שם תהא רעדה לזכר חרבן ביתינו, ולשמחה מה זו עושה. ואי איישר חילי אבטליניה (אם איישר כוחי אבטלו), כי טוב העדר הטוב ממציאות אינו - טוב. עד כאן דעתו. גם בשו"ת משפטי עוזיאל (חאה"ע סי' פט ס"ג), הסכים להרה"ג השואל במה שעורר במנהג זה של שבירת הכוס בנישואין, שנהפך בעוונותינו הרבים למין התהדרות של גבורה, שהחתן דורך בכח על הכוס ומשברו לרסיסים, וכל הקרואים ממלאים פיהם שחוק ואומרים סימן טוב. והוא היפך כוונת התקנה. ומוטב היה לבטל המנהג לגמרי, מלשנות דמותו בצורה כזאת שנפש היפה סולדת הימנו אלא שמצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה:). וסיים, ושבח אני מנהג קהלות הספרדים שבעת ששוברים הכוס, עונים: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. עכת"ד. והנה לבטל כליל מנהג שבירת הכוס בעת הנישואין, אינו נכון בעיני. הואיל ועכ"פ יסודתו בהררי קודש. וע' בשו"ת שאל האיש (חאו"ח סי' א), שהשיב לקהלה אחת שחשבו לבטל מנהג זה, כי חס לזרע קודש לעשות כן, כי מנהג זה הוקבע זכר לחרבן בהמ"ק במקום אפר מקלה שבראש חתנים וכו'. ומי יערב אל לבו לבטלו, וחיובא רמיא (וחיוב מוטל) לשבור הכוס באין פוטר אותם. ... ואם יש מקומות שהפכו ללענה משפט, הרי בכמה מקומות עדיין עושים זאת בחרדת קודש. כי לא אלמן ישראל תהילות לא-ל יתברך. ולפי עניות דעתי, אפשר לתקן הדבר, ולהחזיר עטרה ליושנה בכל אתר ואתר, ע"י שהרב המסדר קידושין, יתן הוראה לחתן לפני שברו הכוס שיאמר אחריו בקול רם: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.. ואז לאט לאט יבינו הקהל הרקע לשבירת הכוס, ולא יעשו מזה מהתלה חוכא ואטלולא, והכל על מקומו יבא בשלום. וכן ראיתי בס' בית עובד (דקצ"ח ע"א) כי מה שנהגו העם לומר בסימן - טוב כשמשברין הכוס, טעות הוא בידם, כי שבירת הכוס זכר לחרבן. ולכן טוב שיאמר החתן: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. ע"כ. נזכה בעזרת ה' לבנין שלם ,ואז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS