יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בית הכנסת על שם ר' משה אלשיך כנראה קיבל שם זה רק לאחר הסתלקותו של האלשיך מן העולם, מאחר ובית כנסת זה נשא לפני כן שמות אחרים בהן: בית הכנסת של "בעלי תשובה", וכן "כניס אל איסטמבולי" היינו: בית הכנסת האיסטמבולי,היינו: בית הכנסת אשר שימש את יהודי תורכיה שנתיישבו בצפת.

בית הכנסת על שם רבי משה אלשיך בצפת ו"פרשת הסמיכה" מרדכי אשל נתייחדה העיר צפת בששת בתי כנסיותיה הספרדיים- עתיקים, אשר רובם גם אם יסודותיהם מן המאה ה 16 ואולי אף קודם לכן, הרי שמבניהם הנוכחיים הם לאחר שנת 1837 , שנה בה התרחשה בצפת רעידת אדמה קשה ביותר, שכמעט הרס את כל בתי צפת היהודית. בתי הכנסת הספרדים הישנים של צפת הם: בית כנסת האר"י הספרדי שנקרא אף בשם בית הכנסת של אליהו הנביא, בית הכנסת ר' יוסף בנאה [הבנאי] , ביה"כ ר' יוסף קארו, ביה"כ ר' יצחק אבואב ובית הכנסת של ר' משה אלשיך. בין בתי הכנסת העתיקים ישנו בית כנסת אשכנזי אחד: האר"י האשכנזי. בית הכנסת על שם ר' משה אלשיך כנראה קיבל שם זה רק לאחר הסתלקותו של האלשיך מן העולם, מאחר ובית כנסת זה נשא לפני כן שמות אחרים בהן: בית הכנסת של "בעלי תשובה", וכן "כניס אל איסטמבולי" היינו: בית הכנסת האיסטמבולי,היינו: בית הכנסת אשר שימש את יהודי תורכיה שנתיישבו בצפת. על משקוף דלת שער הכניסה לחצר בית הכנסת נחרטה באבן כתובת זו: זאת בית הכנסת של רבי משה אלשיך זיע"א נראה שביה"כ האלשיך אינו רק הגדול שבין בתי הכנסת הספרדיים בצפת, כי אם אף הישן שביניהם. על בית כנסת זה העידו "זקני צפת" כי לא חרב ברעשים שהתרחשו בשנת 1759 ובשנת 1837 , משום ששנים מועטות קודם לכן זכה לבדק בית, בו חוזקו המבנה ויסודותיו. השם " בעלי תשובה", שניתן לבי"כ נקרא כך משום שחכמי צפת ומקובליה העידו שבבית כנסת זה נחתמה תפילתם של "בעלי תשובה", היינו: של אותם בני משפחות אנוסים יוצאי ספרד, אשר היגרו לתורכיה לאחר גירוש ספרד, ומשם עלו לארץ והתיישבו בצפת [שהייתה אז בשיא תפארתה], והתפללו בבית כנסת זה. מספרים כי בבית כנסת זה היה מצוי כתר עתיק לספר תורה מעשה אמן משנת צד"ק [ 1434 ], עליו נחקקו האותיות בע"ת לאמור: בעלי תשובה. בצפת ביקרו, במהלך המאה השמונה עשרה ולאחריה, תיירים רבים יהודים ונוצרים, והיו שרשמו לדורות את שראו עיניהם בעיר זו. ל.א. פרנקל שהגיע לארץ באביב שנת 1856, כתב בספרו "ירושלימה" על בית הכנסת אלשיך בו ביקר את הדברים הבאים: "בית תפלה "שטאמבול" הנהו קטן ונשען על ארבע קשתות. השולחן [כוונתו לבימה] הנו מעץ, ועל הפרוכת לא נמצא מכתב ציון מאומה [כלומר: על הפרוכת לא נרשמה הקדשה], והמנורה, רעת תואר עשויה מרדידי פח לבן לא נראו רק נרות אחדים. לבית התפלה יתהלכו למו כל היהודים הבאים מקאנסטאנטינאפל להתפלל, ועל כן נקרא גם ככה בשם" . הירושלמי רבי מנחם מענדל ריישר, בספרו "שערי ירושלים", [דפוס למברג תרל"ו - 1876], מונה את בתי הכנסת של האשכנזים והספרדים בצפת בהם ביקר ומתארם בפרטי פרטים. על בית הכנסת אלשיך ממעט הוא בדברים ומציין שמלבד שהוא קרוב לבית הכנסת של אבוהב "יש בית לא נודעה בשמה גם היא גדולה ומפוארה". רבי רחמים יוסף אופלטקה, איש ירושלים, סיכם את תולדות מסעו מירושלים למירון בשנת תרל"ו [1876], וכה רשם במחברתו: " לעדת הספרדים [בצפת] ארבעה בתי כנסיות יפים…. והד' בה"כ רבני קושטא, שהיו שם לפני הרעש לא תקפ"ץ [ לא תקום צרה פעמיים – מרמז לרעש תקצ"ז], וקבלה בידם כי שם היה מתפלל מהר"ם אלשיך ז"ל. וכמה בתי מדרש להם: מדרש מרן הבית יוסף ז"ל , לבהמ"ד הנזכר , לו ספרים רבים עתיקי יומין יקרי הערך כת"י [ כתבי יד ] ומעל גגו נראית ים כינרת, מדרש שדה יצחק, מדרש ב"ד" . רבי משה אלשיך נולד, לפי גרסה אחת בשנת 1507, ולפי גרסה אחרת ב 1520 באדרינופול שבתורכיה, עלה לארץ בצעירותו והתיישב בצפת. נמנה על ארבעת תלמידיו של ה"בית יוסף" רבי יוסף קארו, [כעדותו בשו"ת בית יוסף, דיני כתובות סימן ב' ד"ה "אמר הצעיר"] דלהלן: "… ר' אברהם בן אשר, הרב רבינו ברוך, הרב כמוה"ר משה אלשיך והרב כמוה"ר משה סעדיה"…. רבי משה אלשיך היה חבר בבית דינו של הרב יוסף קארו, והוסמך ב"פרשת הסמיכה" בסמיכת הסנהדרין , סמיכה אותה יזם רבי יעקב בירב. רבינו האלשיך, שימש כשד"ר היינו: "שלוחא דרבנן", מטעם קהילת צפת בכמה קהילות במזרח, לצורך איסוף כספים ליהודי צפת. היה בקי גדול בתורת הנגלה והנסתר ורבו של ר' חיים ויטאל, שקיבל ורשם את תורת האר"י, חיבר ספרי שו"ת, וכן פירוש על התנ"ך . נפטר, ככל הידוע, לאחר שנת שנ"ג [ 1593 ] ונקבר בצפת. קברו מצוי במערה קטנה בשיפולי בית העלמין הישן של צפת, עמו במערה קבורים כמה מגדולי חכמי צפת לדורותיהם. "פרשת הסמיכה", שהתרחשה בצפת בעשור השלישי של המאה השש-עשרה, הייתה נסיון אותו יזם ר' יעקב בירב, במגמה לחדש את סמיכת הסנהדרין שפסקה בימי הכיבוש הרומי בארץ ישראל. את הסמיכה רצו לחדש רבני צפת, על בסיס פרשנותו של הרמב"ם למשנה מסכת סנהדרין ובספרו "היד החזקה" בהלכות סנהדרין, פרק ד' הלכה י"א, שם נאמר: " נראה לי כי כשתהייה הסכמה מכל החכמים והתלמידים להקדים עליהם איש מן הישיבה וישימו אותו לראש ובלבד שיהא זה בארץ ישראל…. הנה האיש ההוא תתקיים לו הישיבה ויהיה סמוך ויסמוך הוא אחר כן מי שירצה…. ." . רבני צפת, ובראשם ר' יעקב בירב, שהסמיך ג' רבנים, ביניהם את האלשיך, פנו לרבני ירושלים כדי שיסכימו ליוזמה זו. מטרת חידוש הסמיכה הייתה ברצון לחדש את מנהג קידוש החודש, שלא על פי סוד העיבור, כי אם על פי הראיה, לאפשר את בצוע "דיני הקנסות" וכן לאפשר למי שהמירו דתם באונס, או התחייבו בכרת, לשוב בתשובה שלימה לאחר קבלת מלקות מבית דין סמוך, שיהא פוטרם מכרת, על פי האמור במסכת "מכות פרק ג'. רבני צפת שגרו איגרת בידי שליח לרבני ירושלים, בה ביקשו הסכמתם לתהליך חידוש הסמיכה , השליח שהה בירושלים כשבועיים. אולם רבני ירושלים סרבו לבקשת רבני צפת ומנעו בכך את חידוש הסמיכה [כל פרשת חידוש הסמיכה, נוסח פנייתם של חכמי צפת לחכמי ירושלים, ונימוקי הדחייה של רבני ירושלים, אותם ייצג הרלב"ח, מצויים בשו"ת הרלב"ח סימן קמ"ז]. בשוב השליח לצפת נשא עמו את איגרת התשובה של הרלב"ח. [ הרלב"ח הוא ר' לוי בן חביב, יליד זמורה שבספרד בשנת 1483 . בשנת רנ"ב 1492 עבר עם אביו לפורטוגל, שם הוטבלו לנצרות בעל כורחם, וכדי לכפר על עוון המרת הדת עלה הרלב"ח לא"י והתיישב בירושלים בה כיהן כרב העיר]. בשו"ת הנ"ל מובא, כלשונו, נוסח איגרת חכמי צפת, ותשובתו הארוכה של הרלב"ח, הנשען בדבריו על הוכחות לוגיות מחד גיסא, השוללות את התועלת שבסמיכה, ומאידך גיסא על הוכחות תלמודיות, ובעיקר על הוכחות מפסקי הרמב"ם עצמו, מהם עולה שקבלת מלקות בלא תשובה אין בה מועיל כדי לפטור מכרת, וכן שקבלת מלקות במקום כרת אפשרית רק בהתראת עובר העבירה ולא בנסיבות אחרות, ולפיכך אין תועלת בסמיכה בעניין זה. יש הרואים בנסיון חכמי צפת לחדש את הסמיכה, תולדה של האווירה המיסטית ששררה בצפת באותם ימים, אשר ביקשה לקרב את הגאולה באמצעות חידוש הסנהדרין. חזון "חידוש הסמיכה", כידוע, לא עלה יפה. למעשה [כך סבור פרופ' יעקב כ"ץ] סירוב חכמי ירושלים הסיר את תוקף ההסכמה הכוללת הדרושה לחידוש הסנהדרין. התנגדותם התקיפה של רבני ירושלים עירערה את בטחונו של ר' יעקב בירב, אשר זמן קצר אח"כ נטש את צפת וירד מן הארץ. באחת מאיגרותיו כתב הרב יעקב בירב: "…. וסמכו לי אני הצעיר בעל פי יעקב בירב, ואחר שעברו כמו ב' או ג' חודשים כמעט שח"ו היה קורה לי כמו שקרה לר' יהודה בן בבא ז"ל, שקמו ב' מלשינים עלי, על לא חמס בכפי, ישלם להם ה' על פועלם הרע, והוצרכתי לצאת חוץ לארץ… .". יש חוקרים שסברו, כי עזיבתו של בירב את הארץ לדמשק, נבעה מהתערבות השלטונות התורכיים, שלא ראו בעין יפה את הקמת הרשות היהודית העצמאית [רוזאנס], אולם כ"ץ דוחה סברה זו. לפני כחמישים שנה ניסה הרב מימון – פישמן לחדש את הסנהדרין, ואף כתב על כך ספר בשם "חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת" [ הוצ' מוסד הרב קוק 1951 ] , אולם גם ליוזמתו לא היה כל סיכוי. חשיבות בית כנסת ע"ש ה"אלשיך"אינה נובעת רק מהיותו עתיק יומין, כי אם גם בזכות הניסיון שכשל לחדש את הסמיכה.