יום ג', ב’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.

פרשת ויחי – קבורת רחל ד"ר אפרים יצחקי יעקב אבינו מצווה את יוסף בנו שלא לקברו במצרים אלא בחברון, במערת המכפלה. כאן עולה כמעט מאליה שאלתו-תמיהתו של יוסף מדוע לא יכול יעקב להוביל את רחל, אֵם יוסף, למערת המכפלה, תשובתו הידועה של יעקב אבינו, על פי המדרש (שם), מבוססת על דבריו של ירמיהו הנביא (לא:יד-טז): רש"י מביא את המדרש כאן בפרשתנו, על הפסוק בבראשית מח ז: וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: אומר שם רש"י: ואני בבאי מפדן וגו' - ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה: כברת ארץ - מדת ארץ, והם אלפים אמה כמדת תחום שבת, כדברי רבי משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה: ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. וכך מובא בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג - ביום השמיני: אמר לו (יוסף ליעקב) למה לא נכנסה לקבורה (אמך) [עמך] שהיה יוסף מיצר על הדבר מאוד, התחיל אביו משיבו עליה אני בבואי מפדן אין כתיב כאן אלא ואני בבואי מפדן (בראשית מ"ח ז') מהו ואני אמר לו חייך כשם שהיית מבקש שתכנס אמך לקבורה כך אני הייתי מבקש הדא היא דכתב ואני, מתה עלי (שם /בראשית מ"ח/) מהו עלי עלי הייתה טרחותה. דבר אחר עלי שחסרתיה שלא הייתה לי נחת רוח אלא היא מתה עלי שחסרתיה, אמר לו שמא מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת גשמים הייתה, אמר לו לאו בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה (שם /בראשית מ"ח/) בין פסח לעצרת היה (ולא בי"א בחשוון) בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה שיכולים (הלו') [להלוך], אמר לו יוסף גזור עכשיו ואני מעלה אותה וקוברתה, אמר לו יעקב אין אתה יכול בני שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור שאף אני בקשתי להעלותה ולקוברה ולא הניחני הקדוש ברוך הוא שנאמר ואקברה שם (שם /בראשית מ"ח/) מהו שם על פי הדיבור, ולמה שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב ובניו עתידים לצאת בגולה והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם שמע בקול בכייתי ורחם על בניי או תן לי האוניא שלי, מיד הקדוש ברוך הוא שומע בקול תפילתה מנין שכן כתב בכי תמרורים רחל מבכה על בניה (ירמיה ל"א י"ד) וכתב ויש תקוה לאחריתך [נאום ה'] ושבו בנים לגבולם (שם שם /ירמיהו ל"א/ ט"ז) הרי פייסו למה לא נכנסה אמו לקבורה, כלומר, שהגולים שיצאו מירושלים לכיוון בבל צריכים לעבור דרך קבר רחל, כדי שרחל תתפלל עליהם. ולכן קברה חייב להיות מצפון לירושלים ולא מדרום לה, כי מירושלים לבבל הולכים צפונה ולא דרומה. הדבר מקבל חיזוק גם מן הפסוקים בירמיהו, שמזכירים את העיר "רמה": ירמיהו לא יד: כֹּה אָמַר יְקֹוָק קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: "רמה" היא עירו של שמואל הנביא השוכנת בנחלת שבט בנימין מצפון לירושלים. יותר מכך בספר שמואל א' יש תאור וזיהוי גיאוגרפי מדוייק למקום קבורתה של רחל. בדבריו של שמואל לשאול, שזה עתה נמשח בסתר למלך, נאמר: שמואל א פרק י, ב: בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח. כלומר שקְבֻרַת רָחֵל היא בִּגְבוּל בִּנְיָמִן, ואין ספק שגבול בנימין הוא מצפון לירושלים.1 כי גבול בנימין הדרומי ביותר עובר בהר הבית. וגם הספרי אומר: ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנב: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם רבי מאיר אומר בחלקו של בנימן בנה מתה (ויש להניח ששם נקברה). המעניין ביותר הוא מה שכותב הרמב"ן (בראשית פרק לה טז): כברת ארץ - מנחם פירש לשון "כביר", מהלך רב. ואגדה (ב"ר פב ז), בזמן שהארץ חלולה ככברה שהניר מצוי והסתו עבר ועדיין השרב לא בא (גם לפי זה פטירתה של רחל באביב ולא בסתו). ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה יט) וילך מאתו כברת ארץ. ואומר אני שהוא שם מדת קרקע, לשון רש"י: והנכון מה שחשב בו ר' דוד קמחי כי הכ"ף לדמיון ואיננה שרשית, ומוצא המלה, היו לברות למו (איכה ד י), ותברני לחם (ש"ב יג ה), ענין אכילה מועטת בבקר, ופירושה שיעור מהלך ארץ מן הבקר עד לעת האוכל, כי כן ישערו כל הולכי דרך: זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל. והנה הוכחש הפירוש הזה, וגם דברי מנחם. אבל הוא שם מדת הארץ כדברי רש"י, ... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימן רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים (ש"א א א) רחוק ממנה יותר משני ימים. על כן אני אומר שהכתוב שאומר קול ברמה נשמע (ירמיה לא יד), מליצה כדרך משל, לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר לבנה בנימין, כי איננו שם, והיא חרבה מהם. לא נאמר בכתוב "ברמה רחל מבכה על בניה", אבל אמר כי שם נשמע הקול: (הרב קאפח ז" ועוד רבנים תימנים, אומרים "עוד ישמע מהרי יהודה ומחוצות ירושלים). ונראה בעיני כי קברה יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם יהודה הקרובה שם, לפי שצפה ברוח הקודש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה ולא רצה לקברה רק בגבול בנה בנימן, והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין. וכך אמרו בספרי (זאת הברכה לג יא) בחלקו של בנימין מתה, כדאיתא בפרשת וזאת הברכה. וראיתי ליונתן בן עוזיאל שהוא מרגיש בזה, ואמר קל ברום עלמא אשתמע, ותרגם כל הכתוב על כנסת ישראל: תרגום יונתן (ירמיהו לא יד) מעניין כשלעצמו: כדנן אמר ה' קרא ברום עלמא אשתמע בית ישראל דבכן ומתאנחין בתר ירמיה נביא כד שלח יתיה נבוזראדן רב קטוליא מרמתא איליה ודבכן במרר ירושלים מבכיא על בנהא מסרבא לאתנחמא על בנהא ארי גלו. ראשית התרגום מתרגם כנראה "ברמה" – בקול גדול – ברום העולם. וכן אין הוא מזכיר את רחל, אלא "בית ישראל" ו"ירושלים". בכל אופן, הרמב"ן, כותב שבהיותו בספרד, סבר שקברה של רחל הוא מצפון לירושלים ליד הדרך ההולכת לבבל ובקרבת העיר רמה. את הביטוי "וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה" הוא פירש בעקבות מנחם, ש"כברת מלשון כביר", כלומר במרחק רב מבית-לחם. לפי פירושו זה נקברה רחל "בדרך אפרת", כלומר בדרך המובילה מבית-אל לבית-לחם, במרחק גדול מאפרת, היא בית לחם. אך, כשעלה רמב"ן לארץ-ישראל חיפש את קבר רחל אמנו מצפון לירושלים וכתב (שם): "ועכשו שזכיתי ובאתי אני לירושלים, השבח לאל הטוב והמיטיב... ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה".2 כשחזר לירושלים, הפנו אותו לקבר רחל שליד בית-לחם, אבל אתר זה סותר לחלוטין את פירושו הראשון, ולכן כתב: "והנה ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית-לחם אפילו מיל, והנה הוכחש הפירוש הזה (הראשון, שכתב בספרד) וגם דברי מנחם (הוכחשו)". המסורת שהייתה מקובלת בקרב יהודי ארץ ישראל סתרה את פירושו הראשון של הרמב"ן, אבל כיוון שכל ניסיונותיו לזהות אתר חלופי מצפון לירושלים עלו בתוהו, נאלץ לחזור בו ולהציע פירוש חדש לכל המקורות והמושגים.3 אבל הקורא בפירושו של הרמב"ן חש שראה את הפירוש השני דחוק ומאולץ, וההוכחה הטובה ביותר היא שהשאיר את פירושו הראשון ולא מחק אותו מספרו אלא הביאו בשלמותו. מדבריו משמע שהוא לא מצא את מקום הקבר, אך ייתכן שבעתיד מישהו אחר ימצא, ואז נוכל לחזור אל הפירוש הראשון והמקורי.[1] חוקר צרפתי בשם קלרמון-גנו, גילה לפני כ-140 שנה מצפון לירושלים אתר של חמש או שש מצבות ענקיות, וזיהה אותן כמצבת קבורת רחל.[2] האתר, השוכן היום בתוך המוצא של נחל פרת (ואדי קלט), בין הכפר חיזמה ליישוב אדם, נקרא בפי הערבים "קובור בני ישראל", כלומר הקברים של בני-ישראל. לזיהוי זה הצטרף לאחר זמן גם מקאליסטר (Macalister), ולאחר מלחמת ששת הימים הגיע אל האתר החוקר והמורה נֹגה הראובני, וגם הוא זיהה את האתר כמצבת קבורת רחל.[3] הזיהוי מבוסס על כמה אלמנטים חשובים: 1. המצבות מתוארכות לתקופת האבות (ברונזה תיכונה מוקדמת). 2. האתר שוכן בנחל פרת, הגבול הדרומי של שבט בנימין (ככתוב בשמו"א. עיינו יהו' טו:ז: "ועלה הגבול... למעלה אדומים אשר מנגב לנחל"). 3. האתר שוכן ליד הכפר א-רם, שמזוהה עם הרמה של שמואל הנביא. 4. האתר שוכן לא רחוק מגבעה המכונה בפי הערבים תל-אל-פול, שמזוהה עם גבעת שאול, עירו של שאול.[4] 5. המצבות הענקיות, שנשתמרו עד ימינו, מאמתות את דברי התורה: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם" (בר' לה:כ).[5] 6. המצבות עומדות לצִדה של דרך עתיקה המוליכה מירושלים אל מעבר יבוק שעל הירדן. זאת דרך הגולים מירושלים.[6] כל הסימנים מעידים אפוא שאכן לפנינו מצבת קבורת רחל המקורית. אין בדברים אלה להמעיט מחשיבותה של "מצבת רחל" בבית-לחם, שהרי מדובר במסורת עתיקה. מליוני היהודים שפקדו את האתר במשך אלפי שנים לתפילה ולהתייחדות קידשוהו בדמעותיהם והפכוהו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הלאומי. עם זאת האתר בקובור בני ישראל יתכן שהוא הקבר המקורי של רחל, או שלפחות יש שם כמה קברים של גדולי האומה מתקופות קדומות מאד. 1 הכוונה לגבולו הדרומי של שבט בנימין, שהעיר רמה סמוכה לו. וכך קובע מדרש "ספרי": "רחל – בחלקו של בנימין בנה מתה, ובחלקו נקברה" (דברים שנ"ב). 2 מתברר שרמב"ן חיפש את מקום קבורת רחל בסביבת נבי סמואל, אתר שזוהה בימי הביניים עם מקום קברו של שמואל הנביא. לפי המקרא, שמואל נקבר בעירו – הרמה (שמו"א כח:ג). על מסורת הזיהוי של נבי סמואל עם הרמה ראו בהרחבה: יואל בן-דב, נבי סמואל (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006), עמ' 38‑39; 60‑62. כאמור, היום מזהים חוקרים רבים את הרמה בכפר א‑רם, ואילו נבי סמואל מזוהה כמצפה, העיר שבה נהג שמואל לכנס את העם לתפילה ולמלחמה. 3 את המושג "כברת ארץ" שינה "למידה קטנה שימדדו הולכים ארחות כמו מיל של היום"; את הפסוק ביר': "קול ברמה נשמע" פירש "מליצה כדרך משל, לאמור, שהיתה צועקת בקול גדול ומספד מר, עד שנשמע הקול למרחוק", וכו'. כל זאת כדי להתאים את הכתובים למסורת המזהה את קברה של רחל בבית-לחם יהודה. [1] כידוע, הרמב"ן הגיע לארץ ישראל בזקנותו ונפטר שלוש שנים לאחר עלייתו. האפשרויות שלו לערוך סיורים מקיפים היו מוגבלות למדיי לא רק בגלל גילו אלא גם בגלל מיעוט היהודים בארץ ובגלל ההרס והחורבן ששררו בארץ לאחר מאות שנים של מלחמות בין מוסלמים, נוצרים ומונגולים. [2] Clermont-Ganneau, Archeological Researches in Palestine, vol. II, p. 278. [3] ראו בהרחבה: נֹגה הראובני, אור חדש על ספר ירמיהו עמ' 143‑151. הראובני ניסה לזהות את אפרת עם עיר ישראלית ששמה "הפרה" השוכנת בנחל פרת, ואת "בית לחם" לא כשם מקום אלא כתיאור של פוריות האדמה החקלאית באזור. אבל לדעתי אין צורך בכל זה, כיוון שכבר רמב"ן פירש ש"דרך אפרת" היא הדרך היוצאת מבית-אל לבית-לחם, וקבורת רחל מרוחקת מבית-לחם וקרובה יותר לבית-אל. [4] הראובני משער שהליכתו של שאול לקבר רחל מיד אחרי שנמשח למלך נועדה "כדי להשיח לפניה את ליבו ביום הרה גורל זה" (שם, עמ' 150). [5] אפשר לראות בדברי התורה רמז שהמצבה תישמר בשלמותה בכל דור ודור. כל דור הקורא בתורה יוכל לומר "עד היום הזה". ואכן, המצבות נשתמרו בשלמותן למרבה התדהמה במשך אלפי שנים. [6] אחרי מלחמת ששת הימים נסלל כביש חדש על התוואי של הדרך העתיקה. בסלילת הכביש נהרסה כנראה המצבה השישית, שהראובני לא מזכיר אותה. היום עובר בתוואי זה כביש 60 החדש, המחבר את יישובי בנימין לירושלים.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS