יום ה', א’ בתשרי תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
מה זכתה שרח בת אשר שמָנו אותה בין יורדי מצרים דבר שלא זכו שאר בנות השבטים? ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך - מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך.

פרשת ויגש ד"ר אפרים יצחקי כשהתורה מונה את שמות בני ישראל בפרשתנו "ויגש" היא מונה גם את שרח בת אשר: בראשית מו יז: וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל: מה זכתה שרח שמָנו אותה בין יורדי מצרים דבר שלא זכו שאר בנות השבטים? לא רק כאן מוזכרת שרח בתוך מנין בני ישראל אלא גם בפרשת פנחס לפני הכניסה לארץ שוב מוזכרת שרח כנקבה יחידה בתוך מנין בני ישראל: במדבר כו מו: וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח: אגדות רבות נארגו סביב דמותה של שרח בת אשר: נתחיל בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל המספר בתרגומו על הפסוק שלנו: תרגום יונתן בראשית מו יז: וּבְנוֹי דְאָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחַתְהוֹן דְאִידְבָּרִית כַּד הִיא קְיָימָא לְגִינוּנִיתָא עַל דְבַשְׂרַת לְיַעֲקֹב דְיוֹסֵף קַיֵים הִיא שִׁיזִיבַת לְיַתְבֵי אָבֵל מִדִין קְטוֹל בְּיוֹמֵי יוֹאָב וּבְנוֹי דִבְרִיעָה דְנַחֲתוּ לְמִצְרַיִם חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל: בעברית: ובניו של אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם שנלקחה כאשר היא חיה לגינתו [גן עדן] על שבישרה ליעקב שיוסף חי היא הִצילה ליושבי אבל מִדין מיתה בימי יואב ובניו של בריעה שירדו למצרים חבר ומלכיאל: על כך ששרח בישרה ליעקב שיוסף חי אנו יודעים מכמה אגדות, לדוגמא: אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא עמוד 50: סרח בת אשר בעבור שאמרה ליעקב יוסף חי אמר לה יעקב זה הפה שבשרני על יוסף שהוא חי לא יטעום טעם מות, על עניין הצלת יושבי אבל שהתרגום כותב, מסופר בשמואל ב' על אשה חכמה שהצילה את תושבי אבל והאגדה מייחסת זאת לשרח בת אשר: שמואל ב כ: וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל: ... וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי: ... וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה: ... וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ: ... וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית: לֹא כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה: וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ: וכך מספרת האגדה: ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קנב: וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה. כיון שהרגישה שרח התחילה צועקת קראו לי ליואב א"ל האתה יואב אתה הוא חכם שהכתוב מקלסך יושב בשבת תחכמוני לא קראת בתורה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום לא היה לך לעשות כן, דבר ידברו בראשונה לאמר שאול ישאלו וקראת אליה לשלום למה תבלע נחלת ה'. כיון ששמע כן נתיירא. ויאמר יש כאן צורך שנאמר [ויען יואב] ויאמר (יואב) חלילה, א"ל יואב לא כן הדבר כי איש מהר אפרים אדם בעל מום עובד ע"ז שנאמר ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי, א"ל אנכי שלומי אמוני ישראל אני הוא ששלמתי מנין כל ישראל שנאמר ושם בת אשר שרח, אלא עמוד במקומך אני עושה שלום שנאמר הנה ראשו מושלך אליך, וכך היתה בטוחה בעצמה שהיא נותנת ראשו ליואב אלא ראה מה עשתה ותבא האשה אל כל העם בחכמתה אמרה להם הוו ידעין שיואב וכל ישראל עומדים מבחוץ להרגנו לבנינו ולבנותינו, אמרו למה, אמרה להם מאה בני אדם מבקש ליטול וילך, אמרו לה יטול, חזרה ואמרה אינו מבקש אלא חמשים יטול, חזרה ואמרה אינו מבקש אלא אחד שבע בן בכרי, מיד כששמעו כן הלכו וכרתו את ראשו, עליה אמר שלמה בחכמתו טובה חכמה מכלי קרב טובה היתה חכמתה של שרח מכלי קרב שהיה ביד יואב. האגדה מייחסת לשרח בת אשר, את הבשורה ליעקב שיוסף חי וכן את הצלת תושבי אבל מיד יואב. אנו מוצאים דברים נוספים המיוחסים לשרח: התרגום המיוחס ליונתן בתרגום הפסוק בפרשת פנחס מגדיל בכבודה של שרח: תרגום יונתן במדבר כו מו: וְשׁוּם בְּרַת אָשֵׁר סָרַח דְאַדְבְּרַת בְּשִׁיתִּין רִיבְוָן מַלְאָכִין וְאִיתְעָלַת לְגִנְתָא דְעֵדֶן בְּחַיָיהָא מִן בִּגְלַל דְבַשְׂרַת יַת יַעֲקֹב דְעַד כְּדוּן יוֹסֵף קְיַים: בעברית: ושם בת אשר סרח שׁנִלקחה בשִׁשׁים ריבוא מלאכים ועלתה לגן של עדן בחייה מִן בִגלל שׁבישׂרה את יעקב שעד עתה יוסף חי: במה זכתה שרח שנלקחה בשִׁשׁים ריבוא מלאכים ועלתה לגן של עדן בחייה? מספר על כך התלמוד: סוטה יג ע"א: מי לנו גדול מיוסף כו'. ת"ר: בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות, שנאמר: +משלי י+ חכם לב יקח מצות וגו'. ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך - מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך, מיד צף ארונו של יוסף. ואל תתמה היאך ברזל צף, שהרי כתיב: +מלכים ב' ו+ ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל, והלא דברים ק"ו: ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה - צף ברזל מפניו, מפני משה רבינו - על אחת כמה וכמה. דבר נוסף מייחס המדרש לשרח: שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ה: ויאמן העם (/שמות/ ד'). עשו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא: ושמעו לקלך (/שמות/ ג'). יכול לא האמינו עד שראו האותות? לא, אלא: וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל (/שמות/ ד'). על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות. ובמה האמינו? על סימן הפקידה שאמר להם, שכך היה מסורת בידם מימות אברהם ויצחק. ויעקב מסר ליוסף ויוסף מסר לאחיו, ואשר בן יעקב מסר את הסוד לשרח בתו ועדיין היתה היא קיימת, וכך אמר להם: כל גואל שיבא ויאמר להם פקד פקדתי אתכם הוא גואל של אמת. וכיון שבא משה ואמר: פקד פקדתי [אתכם] (/שמות/ ג'), מיד - ויאמן העם. ובמה האמינו? כי שמעו הפקידה, הדא הוא דכתיב: וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל [וכי ראה את ענים] ויקדו וישתחוו (/שמות/ ד'). ויקדו על הפקידה, וישתחוו על וכי ראה את ענים. אותו עניין בצורה יפה יותר ומוסבר יותר מובא בפרקי דר' אליעזר: פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מז: ר' אליעזר אומ' חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כלם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים, שנ' לך לך מארצך, מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים, שנ' לך מעמנו, נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' הצילני נא מיד אחי, פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' פקוד פקדתי, צד"י צד"י בו עתיד הב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם, שנ' ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח, וכלם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמ' להם פקוד יפקוד אלהים אתכם, ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם, אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו, על כך ששרח לא מתה מובא בעוד כמה מדרשים: אוצר המדרשים (אייזנשטיין) רבינו הקדוש [עמוד 505]: תשעה ירדו לג"ע בחייהן ואלו הן: בנימין בן יעקב, וכלאב בן דוד, ושרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, אליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, ומשיח, ואליהו, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וי"א אף ר' יהושע בן לוי. פרק העשרות. - (א') עשרה שלא טעמו טעם מיתה ואלו הן: בתיה בת פרעה, שרח בת אשר, ושלשה בני קרח, חנוך ומתושלח, ואליהו ומשיח וריב"ל. וכן במדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק מו: ושרח אחותם. ששרחו ונתרבו ימיה, שחייתה משירדו ישראל למצרים ועד קרוב לתכלית מלכות בית דוד קרוב לתר"ך שנה, ועלי' נאמר אנכי שלומי אמוני ישראל (ש"ב כ יט), והיא היתה אשה חכמה (שם כ טז), שקראה ליואב בן צרויה מתוך העיר כשרדף אחר שבע בן בכרי: לפי מדרש זה שרח חיה 620 שנה ואחר כך עלתה לגן עדן בחייה בליווי של שישים רבוא מלאכים. לסיכום שרח עשתה רבות: א. בישרה ליעקב שיוסף חי. ב. הצילה את תושבי אבל בימי יואב (דוד) ג. אישרה לבני ישראל שמשה באמת הגואל ד. הראתה למשה היכן טמון ארונו של יוסף היא זכתה לא לטעום טעם מיתה ונכנסה לגן עדן בחייה בליווי שישים רבוא מלאכים.