יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
מערה זו הוכשרה למקווה טהרה לאחר שפועלי החווה [מבני העלייה השנייה] ביקשו להקים במקום מושבת עובדים, שקיומה יתבסס על עבודה חקלאית. בשנת 1908 שמשה המערה את אלכסנדר זייד, איש השומר, כדירת מגורים. במהלך מלחמת העצמאות שימשה כחדר הפיקוד הקידמי של הכוחות שהגנו על המושבה.

מערת השומר אלכסנדר זייד בסג'רה מרדכי אשל ראשיתה של סג'רה בחווה חקלאית שהוקמה בשנת 1899. כעבור שלוש שנים החליטו עשרה מפועלי החווה להקים במקום מושבה, ולשם כך חכרו את אדמותיהם מיק"א, שהייתה בעלת החווה ואדמותיה. בין האתרים שנותרו עד ימינו במושבה זו, לבד מבתי הראשונים, מצויה מערה אשר בפיתחה נקבע שלט של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, אשר זו לשונו: מקווה הטהרה מערה זו הוכשרה לשמש כמקווה טהרה עבור המתיישבים הראשונים על ידי יק"א בשנת 1901. המים למקווה הובלו ממעיין "ביר בעין". המרוחק כ -2 ק"מ מן המושבה. בשנת 1908 שמשה המערה את אלכסנדר זייד, איש השומר, כדירת מגורים. בשנות ה 30 חזרה המערה לשמש כמקווה ובמהלך מלחמת העצמאות שימשה כחדר הפיקוד הקידמי של הכוחות שהגנו על המושבה. המערה, אשר שימשה את מתיישבי המושבה אילניה [סג'רה בערבית], הייתה במקורה מערת קבורה מן התקופה הביזנטית. מערה זו הוכשרה למקווה טהרה לאחר שפועלי החווה [מבני העלייה השנייה] ביקשו להקים במקום מושבת עובדים, שקיומה יתבסס על עבודה חקלאית. כבר בראשית דרכם התמודדו תושבי המושבה עם עוינותם של הכפריים הערבים שסביבם, ועם מחסור במים ובקרקע. סג'רה הייתה אחד המוקדים החשובים במאבק לעבודה ולשמירה עברית. בניית המקווה במושבה מעיד על אורח חייהם המסורתי של ראשוני המושבה, אשר חלקם נמנו על בני העלייה הראשונה וחלקם היו מבני היישוב היש, כגון: משפחת ריקלין מצפת ומשפחת אדלר מטבריה. בנוסף, היו בין ראשוני המתיישבים משפחות גרי צדק רוסיים, שקיימו אורח חיים מסורתי. מי מעיין "ביר כעין" הועברו אל המקווה בכוח הגרוויטציה באמצעות צינור, הואיל ומים שאובים אינם כשרים לטהרה. את קו המים תכנן המהנדס א.קנטור שהועסק ע"י יק"א. מעיין "ביר כעין" נובע עד ימינו, בדרום מערבה של סג'רה באתר השנקרא בימים ההם "חירבת ביר בעין", וכיום שמו של האתר במפות הוא "חירבת בינות" . כיום משמש המעיין להשקיית עדרי בקר וצאן של ערביי הסביבה. ממעיין זה גם הועברו מים לבריכה הגדולה שנבנתה בראשית שנות הארבעים בסמוך למערה, עובדה המעידה על כך שבשנים אלו עדיין לא נפתרה עדיין בעיית המים בסג'רה. לימים בנו אנשי המושבה, בסמוך לחאן התחתון [שאינו קיים בימינו] בית מרחץ ובו מקווה. בשל שנות הבצורת הקשות בראשית שנות השלושים, שבו בני המושבה וחידשו את השימוש במקווה, אשר ננטש בעת שפעל בית המרחץ. בתקופה זו נבנו קיר הכניסה למקווה והמדרגות היורדות אליו. בין סג'רה לבין שייח' אבריק [הסמוכה לבית שערים] נוצר קשר בעקבות האירועים להם היה שותף אלכסנדר זייד, איש "השומר", אשר עלה ארצה בשנת 1904, בהיותו בן שבע עשרה. זייד נולד בכפר קטן בפלך אירקוטסק שבסביר, מקום אליו הוגלו אביו יצחק אליהו ואמו, שהייתה בת למשפחת גרים רוסית. זייד התגורר תקופה קצרה, יחסית, בסג'רה ובכפר תבור. אלכסנדר זייד נרצח, כידוע, בימי המאורעות, בשנת 1938, בעת שיצא מביתו בשייח' אבריק לקבוץ אלונים, אשר עלה על הקרקע בקרבת היישוב הבדואי בסמת טבעון. החל משנת 1926 היה זייד שומר שדותיהן של הקק"ל והכשרת היישוב באזור גבעות טבעון - אלונים. שדות אלו עובדו במשך שנים ע"י אריסים בדואים מן הסביבה, דבר שהיה עלול לפגוע בזכויות בעליהן . סמוך להרצחו יצא זייד בקריאה למוסדות המיישבים להעלות על הקרקע מתיישבים בכדי לעבד את האדמות. זייד חשש פן עיבוד שדות אלו על ידי הבדואים יפגע בבעלות יהודית על אדמות אלה. בשנת 1938, עלתה קבוצת ההכשרה "קבוצת הרועים" של הנוער העובד על אדמות אלונים, במסגרת ישובי "חומה ומגדל", וזייד הדריכם בנושאי ביטחון. בליל העשרה ביולי 1938 כשהיה בדרכו לאלונים לאסיפת חברים, נרצח זייד בידי מתנקש ערבי. משנודע דבר הרצח ביישוב סערו הרוחות, ובהלווייתו השתתפו מאות, בהם חבריו ל"שומר", מתיישבים מן הסביבה, נציגי מוסדות וראשי היישוב. בהם דוד בן גוריון, ברל כצנלסון, יצחק בן צבי, מניה שוחט, דב הוז ואליהו גולומב. מקץ חמש שנים נמסרו פרטי הרוצח לחברי זייד יצחק חנקין וחיים גרוס. הרוצח היה קאסם חמיד טבאש, ממשפחת טבאשה, מן השבט הבדואי ערב אלחילף [פרטי הרוצח נודעו לרכז הביטחון של אלונים מאחת מבנות השבט]. לאחר שהמידע נבדק ואומת, החליט חנקין [שנמנה על לוחמי הפלמ"ח באותם הימים], לנקום את דמו של זייד. תחילה פנה למפקדו יגאל אלון והודיעו כי בדעתו לחסל את הרוצח, אך יגאל אלון, שנועץ בישראל גלילי, ניסה לעכבו עד אשר יתברר מי היה הגורם שמימן את הרצח. חנקין סירב, ובשיחה שהתקיימה בין השנים הודיע לאלון כי אם לא יינתן לו האישור הדרוש, יעזוב את הפלמ"ח וינקום את דמו כאדם פרטי. באחד הערבים, לאחר שפעולת הנקם תוכננה היטב , חדר חנקין לאוהלו של קאסם חמיד טאבש, ששהה בו עם חבריו. חנקין שאל את הנוכחים במקום "מי מכם קאסם טאבש"?. קאסם נעמד והשיב "אני". "באתי בשביל זייד" אמר חנקין וירה בו מטווח קרוב שלוש יריות . רק לאחר שקאסם טאבש נפל חלל, יצא חנקין את האוהל ובעזרת חיים גרוס נסוג בטנדר לכפר גלעדי בו מצאו השניים מחסה. השלטון הבריטי ניסה לעלות על עקבות רוצחו של קאסם טאבש , אולם מאמציו עלו בתוהו. רק בחלוף עשור העזו חנקין וחברו להודיע למקורביהם כי הם היו מי שנקמו את מותו של זייד מיד רוצחו. נקמה זו, כך סיפר לימים חנקין, תוכננה על ידו בימים בהם ישב בכלא עכו עם ג' מחבריו ל"אגודת השומרים". הם נאסרו בשל הריגת ערבי על רקע סכסוך קרקעות בשנת 1935 . במשפט הורשעו חנקין וחבריו ע"י בית משפט בריטי וגזר דינו היה עשר שנות מאסר. זייד עצמו [כפי שעולה מן הביוגרפיה שלו ], שהה במערה בסג'רה זמן קצר. בשנים הראשונות לשהותו בארץ עבד בכרמים וביקב של ראשון לציון, זאת לאחר שבשנת 1904 נפגש עם ישראל שוחט ויחדיו החלו מגבשים תכניות בדבר "עבודת אדמה והגנת הארץ". בתום עבודתו ביקב עלה זייד, בשנת 1907 לירושלים. הוא השתתף ביפו באסיפת הייסוד של ארגון "בר גיורא" [לימים ארגון "השומר"] עם י' בן צבי, י' שוחט, י' חנקין, י' גלעדי וצ' בקר. בשנת 1908 הצטרף זייד לקולקטיב הפועלים בסג'רה והשתתף בשמירת המושבה. בתקופת שבתו במושבה היה זייד פעיל בהכנות להתיישבות יהודית בחורן. מסג'רה נדד זייד לישובים כפר תבור, מלחמיה [מנחמיה], יבנאל, חדרה ורחובות, בהם פעל כשומר כדי להגן על הרכוש והנפש. מרחובות [בה נשא את רעייתו ציפורה] עקר לכרכור, בה החל לעבוד כאיכר. לימים עבר מכרכור לתל עדשים בה המשיך לעסוק בחקלאות. בשנת 1916 עקר יחד עם חבורת שומרים לחמרה שליד תל חי, במגמה להקים בה יישוב שומרים, ואולם המקום ננטש, וחבריו עלו להתיישבות בכפר גלעדי. בשנת 1926 נטשו זייד ומשפחתו את כפר גלעדי, בעקבות סכסוך חריף שנתעורר בין חברי המשק. לאחר נטישת כפר גלעדי החל זייד לעסוק בעבודת שמירה באדמות הקק"ל באזור גבעות אלונים - טבעון, ואת ביתו בנה בשייח' אבריק, עד אשר מצא את מותו . דומה, שהגורמים שחברו לשמר את מקווה הטהרה הראשון של סג'רה, ביקשו להדגיש את עובדת מגוריו של זייד בה יותר כפיקנטריה מאשר כעובדה בעלת משמעות היסטורית. זאת משום שבין תקופת מגוריו בסג'רה לשנה בה החל זייד להתגורר בשייח' אבריק, חלפו ח"י שנים, בהן החליף זייד את מקום מגוריו שמונה פעמים.