יום א', ג’ בסיון תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בדרך כלל, אגדות לא משמשות כמקור להלכה, לא מסתמכים על אגדות לעניין פסיקת הלכה, במיוחד לא מסתמכים על "אגדות פליאה". "אגדות פליאה" הן אגדות המספרות על דברים מוזרים שקשה מאד להניח שהן קרו באמת ויתכן שחז"ל התכוונו בסיפורים אלו רק בדרך משל. לא מסתמכים בהלכה על "אגדות פליאה" אלו, ללא קשר אם הסיפורים הם מציאותיים או לא. אך הטכנולוגיה המודרנית ברפואה, מציבה בעיות סבוכות לפני פוסקי ההלכה, מחמת הקושי למצוא מקורות הלכתיים רלוונטים, לכן חלק מפוסקי ההלכה המודרנים משתמשים ב"מדרשי פליאה" לפתרון בעיות הלכתיות סבוכות. כך קרה עם האגדה המפורסמת על חילופי יוסף ודינה ברחמן של האמהות, שנדון בה להלן.

ויצא על האם הפונדקאית (ע"פ מאמרו של ישעיהו בן פזי בדף בר אילן תשנ"ט) ד"ר אפרים יצחקי בדרך כלל, אגדות לא משמשות כמקור להלכה, לא מסתמכים על אגדות לעניין פסיקת הלכה, במיוחד לא מסתמכים על "אגדות פליאה". "אגדות פליאה" הן אגדות המספרות על דברים מוזרים שקשה מאד להניח שהן קרו באמת ויתכן שחז"ל התכוונו בסיפורים אלו רק בדרך משל. לעומת זאת קשה לומר שחז"ל בדו מליבם "סיפורי סבתא" ומילאו את ספרותנו הקדושה בסיפורי בדים, לכן אנו קוראים להם "אגדות פליאה". לדוגמא "אגדות פליאה" מפורסמות: במנחות כ"ט, מסופר על משה רבנו שעבר באיזו שהיא "מנהרת זמן", לעתיד והגיע לבית מדרשו של ר' עקיבא. נכון לא נכון. = מדרש פליאה. בבבא מציעא נ"ט, מסופר על תנורו של עכנאי, שהחרוב נעקר ממקומו ועבר מאה אמה ויש אומרים ארבע מאות אמה ותקע את עצמו חזרה בקרקע. וכן על אמת המים שחזרה לאחוריה. אמת או גוזמא. = "מדרש פליאה". וכן כל גוזמאות רבה בר בר חנה. לכן לא מסתמכים בהלכה על "אגדות פליאה" אלו, ללא קשר אם הסיפורים הם מציאותיים או לא. אך הטכנולוגיה המודרנית ברפואה, מציבה בעיות סבוכות לפני פוסקי ההלכה, מחמת הקושי למצוא מקורות הלכתיים רלוונטים, אף באמצעות "דמוי מילתא למילתא". לכן חלק מפוסקי ההלכה המודרנים משתמשים ב"מדרשי פליאה" לפתרון בעיות הלכתיות סבוכות. רק האגדה שלא נכבלה בכבלי המציאות הריאלית, יכלה להעלות אפשרויות שנראו דמיוניות, בבחינת "מעשה נסים". והיום אותם "מעשי ניסים" הפכו למציאות. כך קרה עם האגדה המפורסמת על חילופי יוסף ודינה ברחמן של האמהות, שנדון בה להלן. בפרשתנו מובא הפסוק: בראשית ל, כא: וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. בבראשית רבה (תיאודור- אלבק, פרשה עב) אנו שונים: ואחר ילדה בת וגו'. תנן הייתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שוא, ... אתיבון והכת' ואחר ילדה בת. .. עיקר ברייתה של דינה זכר היה, ומתפילת רחל שאמרה "יסף ה' לי בן אחר" נעשת נקבה. לפי מדרש זה, בתחילת הריונה של לאה היה עוברה ממין זכר. ברם לאחר תפילתה של רחל, השתנה מינו של העובר לנקבה. אגדה זו מובאת גם בבבלי בשנויים מועטים: ברכות ס ע"א הייתה אשתו מעוברת, ואמר יהי רצון שתלד וכו' הרי זו תפילת שוא. לוא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאי ו"אחר" אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה. אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! אין מזכירין מעשה ניסים. השינוי העיקרי בין המקורות הוא, שהבבלי שם את הדגש על כך, שהתפילה של לאה גרמה לשינוי מינו של העובר ברחמה, ולא תפילת רחל, כמובא בב"ר ובירושלמי. אולם ביחס למעשה הנס, שלפיו השתנה מינו של העובר מזכר לנקבה, אין מחלוקת בין המקורות הנ"ל, וכך משתמע גם ממדרש תנחומא: תנחומא בובר, ויצא, יט: "אמרו רבותינו: זכר הייתה מעוברת. אמרה לאה הריני מעוברת, ואחותי רחל לא ילדה, מה עשתה לאה, התחילה מבקשת רחמים על רחל אחותה. אמרה: יעשה מה שבתוך מעי נקבה ואל תמנע אחותי רחל מלהוליד בן. אמר לה הקב"ה: חייך את ריחמת על אחותך, הריני עושה מה שבתוך מעיך נקבה … ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה" פירוש שונה למקורות הנ"ל מובא על ידי מהרש"א. חידושי אגדות, נידה לא, ע"ב ד"ה "ואת דינה בתו": "ובשם ספר "פענח רזי" (= ספר פענח רזא נכתב ע"י אחד מבעלי התוספות במאה הי"ג)[1]: שמעתי לתרץ הא דנהפכה דינה לבת, היינו שהזכר שבבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה שבבטן רחל ניתנה בבטן לאה. דהשתא אתי שפיר עיקר יצירתה של דינה עכ"ד. וכן מוכיחים דברי הפייטן ביוצר של ר"ה "עובר להמיר בבטן אחות סלוף דינה ביהוסף".[2] לפי פירוש זה אין מדובר בשינוי מין אלא בהחלפת המינים: לאה הרתה תחילת את יוסף, ורחל הרתה תחילה את דינה. לבסוף הוחלפו העוברים, ויוסף ניתן ברחמה של רחל, בעוד שדינה הושמה לבסוף ברחמה של לאה. מהיכן לקח זאת ה"פענח רזי"? בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל נאמר בפירוש: "ומן בתר כדין ילידת ברת וכו' ושמיע קדם צלותא דלאה ואתחלפו עובריא במעיהון והוא יתיב יוסף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה". וכן מפיוט ר' אלעזר הקליר ליום א' של ר"ה, הפותח במילים "אבן חוג מצוק נשיה", נשמע כיוצא בו: זכר לה ישר ארחות עבר להמיר בבטן אחות חשבה כהיום זכרה להאחות סלוף דינה ביהוסף להנחות מסתבר אפוא, שלצד מסורת המדרש, המשתקפת בתלמודים ובב"ר שלפנינו, הייתה קיימת מסורת מדרשית קדומה נוספת, וממנה שאבו תרגום יונתן ור' אלעזר הקליר את דבריהם; עפ"י מסורת מדרשית זו, הוחלפו העוברים זה בזה, אך לא שונה מינם.[3] כל הדיון דלעיל היה אך בבחינת "דרוש וקבל שכר", ואף בזה היה לומר, מה לנו לדרוש במעשה נסים. אלא שבימינו דיון "מופלא" זה נדרש למעשה. אחת הבעיות שנוצרה, כתוצאה מאפשרות ההפריה החוץ - גופית ושתילת הביצית המופרת באם פונדקאית היא, מי תיחשב ה"אם ההלכתית"? האם תהיה זו האם הגנטית, תורמת הביצית, או שמא האם הפונדקאית, יולדת התינוק. מחמת הקושי למצוא מקורות הלכתיים רלוונטים, אף באמצעות "דמוי מילתא למילתא", לעיתים משתמשים פוסקים בני זמנינו בשאלות מעין אלה אף בדברי אגדה. בשאלה שלפנינו, "מי האם", היו שהביאו ראיה לכך, שהאם הפונדקאית - היולדת תיחשב ל"אם ההלכתית", מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל, ושיטות הראשונים המפרשים כמותו הוכחתם: לפי מדרש הנ"ל לאה הרתה את יוסף, והיא אמו הגנטית, בעוד שרחל הרתה את דינה, והיא אמה הגנטית. נתחלפו העוברים וכל אחת מהאמהות הפכה להיות אם פונדקאית. לאחר לידתם נחשב יוסף כבנה ההלכתי של רחל- אמו הפונדקאית, ודינה נחשבת כבתה ההלכתית של לאה - אמה הפונדקאית. משמע שהאם הפונדקאית נחשבת ל"אם ההלכתית" ולא האם הגנטית.[4] אכן יש מקום להעלות את השאלה, עד כמה ניתן להסתמך על הלכות שאינם בתלמודים ובפרט שאין הם עוסקים בענייני הלכה, אלא בענייני אגדה. וכידוע פקפקו חכמים רבים באפשרות ללמוד דברי הלכה מדברי אגדה. [1] על טיבו של הספר זמנו ומקומו ראה עוד: א' זיונס, פענח רזא לר' יצחק בן יהודה הלוי, ע"פ כתבי בודליאן עם חילופי נוסחאות והערות (דיסרטציה), ניו-יורק 1974. [2] לשון פענח רזא: "בזו לא הזכיר הכתוב לומר ותהר עוד, משום שעיקר הריונה היה בבטן רחל". ראה מובאה זו אצל י' גליס תוספות השלם, אוצר פירושי בעלי התוספות, יוצאים לאור עפ"י מאה ושבעים ושנים כתבי יד, ירושלים תשמ"ד, ח"ג ימ' קסג. ראה שם גם המובאה מספר הדר זקנים: "הא דלא כתיב ותהר ותלד אלא ואחר ילדה בת לפי שמתחילה הייתה מעוברת מיוסף, והחליפה בדינה" השווה את האמור לפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות על אתר. [3] אף באשכנז הילכו שתי מסורות המדרש זו בצידה של זו. מחד, דעת חלק מבעלי התוספות, שהעוברים הוחלפו, כמובא בהערה קודמת. מאידך, רש"י (ל, כא) מפרש כשיטת התלמודים וב"ר: "פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה וכו' והתפללה עליו ונהפך לנקבה". [4] הוכחה זו מובאת ע"י ר' משה הלוי סולוביצ'יק במאמרו "בדין תינוק מבחנה", אור המזרח, ק- קא (תשמ"א) עמ' 124 125. מעניין הדבר, שמאותו מקום עצמו יש שניסו להוכיח ההפך. כך למשל מנסה הרב ישראל זאב מינצברג (נועם, כרך א ירושלים תשי"ח עמ' קכ"ט) ליישב את שיטת רש"י עה"פ "ושאול בן הכנענית", שהוא בן דינה שנבעלה לכנעני. כשהרגו את שכם לא הייתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שיישאה". ותמהו כיצד נשא שמעון את אחותו מאמו. הרב מינצברג סבור, שדינה איננה בתה הגנטית של לאה, ואם הותר לשמעון לשאת אותה, הרי משמע שהייחוס הולך אחר בעלת הביצית, שהיא רחל, ולא אחר לאה. ברם, גישה זו דחוקה ביותר. וראה מה שכתב על כך הרב י' בן מאיר במאמרו, "הפריית מבחנה – ייחוס עובר לאם פונדקאית ולאם ביולוגית", אסיא מא (תשמ"ו) עמ' 26 הערה 8.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS