יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
השבוע ובשבוע הבא יתפרסמו במדור זה תאורי הערים העתיקות טבריה וצפת כפי שתוארו ע"י נוסעים ומבקרים בימי הביניים. מטרת המאמרים היא לעמוד על השינויים והתמורות שעברו על הערים צפת וטבריה במהלך המאה הט"ז, בעיקר בהסתמך על עדויות נוסעים ועולי רגל, נתחיל בעיר "צפת". בגלל היות המאמרים רצף אחד יפורסם המאמר הבא בשבוע הבא ולא אחת לשבועיים כפי שהמדור מתחדש בדרך כלל.

תיאור העיר צפת וטבריה על ידי נוסעים יהודים ונוצרים בימי הביניים מרדכי אשל חלק א': צפת. המאה הט"ז, רקע כללי. מאה זו הייתה, כמעט מתחילתה, תחת שלטון האימפריה העות'מאנית אשר סולטאניה הגדולים היו סלים הראשון וסולימאן המפואר (בונה חומות ירושלים). בימיהם התפשטו גבולות הסולטנות לארצות שלאורך חופי הים התיכון ואף לשטחים שמעבר להן, בתוכם אירופה משערי וינה ועד לנמלי איטליה וארצות הבלקן, וכן לארצות שלחופי הים השחור. בדרום שלטו העות'מאנים בשטחי ערב הסעודית ותימן של ימינו (לחופי ים סוף) ובמרכז המזרח התיכון הם שלטו בלבנון, סוריה ועיראק. באותם ימים, על אף המלחמות, הייתה תקופת שלטונם עת פריחה לסחר בים התיכון ולארצות השוכנות לחופיו ובתוכן לארץ ישראל. אין צורך לומר כי גם ירושלים נהנתה מפריחה זו: חומותיה הפרוצות שוקמו, בעיר נבנו רהטים, הותקנו ושוקמו בה מערכות מובילות מים. באותה מאה הייתה צפת למרכז רוחני וכלכלי חשוב: התרכזו בה אנשי הלכה וקבלה, בהם רבי יעקב בירב (מי שביקש לחדש את הסמיכה) שעמד בראש חכמיה עד שהיגר ממנה לדמשק ורבי יוסף קארו (שחיבר בה את השולחן הערוך). כן היו בה ר' משה קורדוברו (ממגבשי תורת הקבלה אף כי בדרך שונה משל האר"י), וכמובן האר"י עצמו ומוסר תורתו בכתובים רבי חיים ויטאל (מחבר ספר עץ חיים בו נכללה תורת האר"י). בקרבת צפת, במירון, הוקם מרכז רוחני משני לזה של צפת. ברבים מהכפרים העוטפים את צפת החלו להתבסס קהילות יהודיות: בעין זיתים, בפקיעין, בגוש חלב ובמקומות נוספים. גם טבריה נהנתה מפריחתה של צפת, ובאופן כללי נהנו חבלים רבים בארץ כתוצאה מממשל תקיף ומביטחון בדרכים, שדחק את רגלי הבדואים גם משטחי הספר בעבר הירדן הצפוני (החורן והבשן) ובגולן. המנהל השלטוני בתקופה הממלוכית. מרחבי המדינה בתקופת הממלוכים היו גדולים, ומנעו את היכולת לפקח על הנעשה בשטחי שליטה, ולנהלה באופן ריכוזי, לכן נאלצו השליטים לבזר את סמכויותיהם באמצעות שליטים מקומיים, קרי אמירים ממלוכים, שניהלו את מחוזות הספר במרחבי האימפריה. לעיתים הוכפפה ארץ ישראל לדמשק, ובין נפותיה ("ואליה") היו שכם ובית שאן. היו גם מחוזות ארץ ישראליים מובהקים כצפת ועזה. מחוז צפת היה גדול מזה של עזה והקיף את הגליל, עמק יזרעאל, רכס הכרמל, מישור החוף מצפון לקאקון ובדרום הלבנון עד תיבנין. יורשי הממלוכים לא חרגו מהחלוקה המינהלית, אותה ירשו, לפחות בשנים הראשונות לשלטונם בארץ. מטרת מאמר זה היא לעמוד על השינויים והתמורות שעברו על הערים צפת וטבריה במהלך המאה הט"ז, בעיקר בהסתמך על עדויות נוסעים ועולי רגל, לבד ממקורות השלטונות עצמם ועושי דברם באותם הימים. המאמר יתייחס למצבם הדמוגראפי של היהודים בערים אלו, בכפוף למפקדי אוכלוסין לצרכי מס שהיו בימים ההם. הוא יצביע על מצבם הכלכלי של תושבי ערים אלו ותחומי עיסוקם, על מעמדם בקרב שכניהם ועל יחסי הגומלין בינם לבין הרוב המוסלמי בתוכו חיו. בשלהי התקופה הממלוכית הגיעו לארץ עליות ממקומות שונים ובתוכן יוצאי אשכנז. היו גם עליות משמעותיות של יוצאי צפון אפריקה, שהתיישבו בירושלים ובצפת. עולה בולט, שהגיע מאיטליה, היה ר' עובדיה מברטנורו (ברטנורה). לאחר גירוש ספרד פנו חלק מן המגורשים למדינות הבלקן ולתורכיה, וגם לארץ הגיעו. אלו, בהיותם מיסטיקנים, העדיפו להתיישב בצפת. ביניהם היה, במאה ה- 15, ר' יוסף סרגוסי שפעל בה בשנים 1496 -1507. עיקר התנופה בא לצפת לאחר שהתיישב בה הנגיד ר' יצחק שולל, שהיה במקורו ירושלמי. הוא בא מתוך אמונה כי יוכל לחולל שינויים שלא התאפשר לו לקדמם בירושלים. כבר בסוף המאה ה 15 ישבו בצפת 300 ראשי בתי אב שרובם היו תלמידי חכמים, בעוד שבירושלים נמנו רק 200 כאלו. בראשית המאה ה 16 היו כבר יהודים בכפרים סמוכים לצפת, ובנוסף להם גם בעלמה. פרט לאלו הייתה מירון לאבן שואבת אל קבריהם של רשב"י ובנו אלעזר, שהילולה על קבריהם מוכרת כבר מן המאה הי"ב. לכיבוש העות'מאנים של צפת, וחידוש שליטתם בה ובא"י כולה בשנת 1517, היו תוצאות חיוביות הואיל ויחס השלטון ליהודים היה חיובי, עקב נאמנותם. בשנים 1525 – 1526 מנו יהודי צפת 796 נפש מתוך אוכלוסיה של קרוב ל- 4000. בשנים 1555- 1556 מנתה האוכלוסייה היהודית קרוב ל- 3000 נפש מתוך אוכלוסיה של קרוב ל- 8000 נפש, ואילו בין 1567 ל- 1597, מנתה האוכלוסייה היהודית קרוב ל 4000 נפש, מתוך אוכלוסיה כללית של כ- 9100 נפש. בספר המסע של טנרירו ושל אנטוניו דה ארנדה (משנת 1529) נמנו 1000 ראשי אב יהודים בצפת, וכלל האוכלוסייה היהודית מנתה 4000 נפש (מספר זה נראה מוגזם משהו). מספר הדירות בצפת, על פי דווחי תיירים נוצריים בשנים 1863- 1865, עמד על 5000 דירות של מוסלמים ונוצרים, ואילו דירות בהן התגוררו יהודים היו 600. צפת, באותן השנים, הייתה אחת משלוש הערים הגדולות ביותר בארץ ונראה שכבר אז כמחצית תושביה היו יהודים, זאת לבד ממספר הולך וגדל של מתיישבים יהודים בכפרים הסמוכים לה, כדלעיל. חיי הכלכלה בצפת. א"י הייתה חלק מארצות הים התיכון וזכתה כמותן לשימת לב המשטר המרכזי. גם צפת ועזה היו חוליות מרכזיות במאמץ זה, גם אם היו צנועות בשרשרת הבסיסים הכלכליים לאורך חופי הים התיכון. חלק מן הדרכים, ממצרים צפונה לדמשק והלאה משם, עברו דרך הארץ. קסטלה נסע (בשנת 1600) דרך צפון סיני בשיירה שמנתה 6000 איש. הם לא עברו בא"י בדרך החוף הואיל ונמליו היו הרוסים ונסעו מזרחית לחוף הים דרך מג'דל, יבנה רמלה, לוד, ראש העין, ג'לגוליה, קלנסואה, קאקון (שלושת האחרונים במשולש), משם לוואדי ערה, ללג'ון (מגידו), חאן א תוג'אר (חאן תוגרים), גשר בנות יעקב, קוניטרה ומשם לדמשק. חאן ג'יב יוסף (חאן גוב יוסף) שימש כצומת בדרך השיירות לצפת. הנוסע הצרפתי פוסו מדגיש, ב 1532, כי דרכי הארץ במצב טוב. בצפת היו היהודים הספרדים והם שפיתחו בה את תעשיית הצמר הענפה. הידע לכך הובא עמם מספרד. מספרות השו"ת של הימים ההם עולה כי הצמר הגולמי הובא לארץ מקושטא, סלוניקי ורודוס, ונראה שעורב גם בצמר מקומי. בצפת פעלו באותם הימים שבעה עשר בתי"מ לאריגה. עיקר הידע היה באשפרת מרבדי הצמר שהתאפשרה בזכות מקורות המים הזמינים בנחל למון-עמוד, לרגלי צפת. ליד מעיינות אלו, ולאורך הנחל, הוקמו מבנים שניזונו ממי המעיינות ובנפילתם הפעילו מבטשות. בצפת יוצרו מלבד בדים. גם פריטי לבוש אחרים, ובתוכם מעילים. גם בבתים פרטיים נעשה הייצור כשהמימון בא מידי סוחרים שתחילה ייבאו את חומר הגלם ולבסוף ייצאו את המוצרים. אחד הלקוחות הגדולים היה הצבא התורכי. עיקר מוצרי צפת נמכר בשוקי דמשק וירושלים, חלק אחר יוצא, דרך נמל צידון, ליעדים באגן הים התיכון. משה בסולה (1480- 1560, מת בצפת, נודע בספרו "ספר המסעות") מספר: "ליהודים רבים בצפת חנויות לתבלינים, בגדים וסידקית". הוא המליץ במיוחד על מלאכות האריגה, הצורפות, הבורסקאות והאושכפות (רצענות). "יש מהם המייבאים סחורות מדמשק ומביירות ואחרים מוכרים מרכולתם בכפרי הסביבה. יש המנהלים סחר בכותנה, תרופות, פירות, שמן וגבינה. קונים בזול ומוכרים ביוקר". מסתבר כי בתקופת השלטון העות'מני, במאה ה-16, מספר הכפרים במחוז צפת גדל מ-240, בראשית התקופה, עד ל- 289 באמצעיתה. באחדים מהכפרים הסמוכים לצפת התגוררו משפחות יהודיות, וזאת על בסיס מפקדים עות'מניים. כפרים אלו היו: כפר חנניה, ביריה, עין זיתים, ואפילו בג'וליס, בשפרעם, במירון ובכפרים הסמוכים לטבריה, כגון: כפר כנה. באותן השנים הייתה קהילת צפת היהודית גדולה מזו של ירושלים. בתי הכנסת בצפת וחכמיה. בתי הכנסת בצפת הם מן המיוחדים ורבי השנים בא"י, בהיותם פעילים גם בימינו. הקדום ביותר מביניהם הוא ביה"כ על שמו של אליהו הנביא (שראשיתו מהתקופה הממלוכית). כיום שמו "ביה"כ שע"ש האר"י הספרדי". משה בסולה, בספרו, מזכיר שני בתי כנסת נוספים: אחד של המוסתערבים והשני של הספרדים. שמונים שנה מאוחר יותר מזכיר ר' שלמה שלומיל מינסטרל בשנת 1608 קיומם של 21 בתי כנסת שנקראו לרוב ע"ש העדה שהתפללה בו, ביה"כ של קהל ארגון שבספרד הוא ביה"כ של רבי יוסי בנאה, המתייחד בקברו הנמצא במכלול בית הכנסת. בי"כ נוסף הוא של יצחק אבוהב, שנחשב לאחרון חכמי קשטיליה, שבישיבתו למד ר' יעקב בירב. גם ביה"כ האשכנזי ע"ש האר"י מקורו במאה ה-ט"ז. רוב בתי כנסת אלו נפגעו ברעשי האדמה שאירעו בצפת בשנים 1759 ו-1837 ושוקמו לאחר מכן. בין חכמי צפת, מן הדור כמפורט לעיל, היו גם ר' שלמה אלקבץ, ר' חיים ויטאל (מגורי האר"י), ר' משה מיטראני (המבי"ט), ר' משה אלשייך, רבי ישראל נג'ארה ואחרים. על חשיבות צפת בימים ההם העידו שני נוסעים: האחד הצרפתי דובליליוס, שהשווה את צפת לאתונה בימי גדלותה. השני אקווילנטה רוקטה, שכתב שאוכלוסייתה צפת יהודית, והם שולטים בה בקונסציה (זכיון) של השלטון התורכי... וזה מושבם העיקרי של היהודים, ויש שם רבנים ובעלי תפקידים קדושים, המחכים לביאת המשיח. בשלהי המאה ה 16, עם התפתחות תעשייה מתוחכמת שחייבה תשתית שלטונית וכלכלית מתקדמת ויציבה, חלו שינויים מפליגים במעמדה של צפת. אחת הסיבות לכך הייתה העדר בטחון בדרכים. קשה היה להעביר מוצרי גלם לצפת וממנה מוצרים מוגמרים לצידון ולדמשק. ירידתה של צפת בשנים הבאות השפיעה רבות על מעמדה כעיר מרכזית בא"י. סמוך לשנת מותו של הסולטאן סלים השני, החל משנת 1576, הלכו והתרבו תלונות היהודים על מעשי עושק, תשלומי מיסים גבוהים וכיו"ב. תוצאות מצב זה לא אחרו לבוא. ימי הזוהר של עיר זו הגיעו לקצם ונותרה בה קהילה קטנה שננטשה ע"י בכירי בניה. עדויות תיירים ועולי רגל על צפת בידינו שלוש עדויות מהמאה ה-15. יוסף דמונטנייא דוו (1484) מעיד בלשון זו: "צפת היא קהילה יפה ויש בה ש' (שלוש מאות) בעלי בתים עם הכפרים סביבם שהם בתוך התחום. שם קברי הרבה נביאים צדיקים ותנאים ואסתר המלכה" (קברה של זו, מצוי לפי המסורת, ליד ברעם). ר' עובדיה מברטנורו כתב (1489): "ולפי הנשמע היהודים בצפת ובכפר כינה (כפר כנה) ובכל אותם המקומות מן הגליל, הם בשלוה ובהשקט, ואין להם רשע מאת הישמעאלים, אכן רובם עניים לנים בכפרים, רוכלים מחזרים בבתים ובחצרות ובשדות לבקש אוכל למו". אלמוני, תלמידו של האחרון, מתאר (בשנת 1495) את צפת כך: "ספיטה (צפת) בנוה בשיפוע ההר, עיר גדולה היא, והבתים קטנים בנויים הם, וכאשר ירדו גשמים אי אפשר ללכת בעיר, בעבור הלכלוך, ובהיותה בשיפוע, צער ועמל הוא לצאת בשווקים וברחובות אף בעת הקיץ, כי תמיד עולים ויורדים בה. מ"מ הארץ טובה ובריאה והמים טובים בתכלית... ראיתי שם זקנים הרבה מאד שישים ושבעים שנה ובתוכם היה זקן מאה ושלושים שנה, ועודנו הוא באבו חזק ובריא אולם, וקהל קדוש הם שלוש מאות בעלי בתים, ורוב היהודים עושים חנויות מבשמים, גבינה ושמן ומיני קטניות... המזונות שם גם הם בזול...". משה בסולה, בשנת 1521, מספר: "צפת הוא הגליל העליון מארץ נפתלי, והכרך חזק מאוד בראש ההר, וסביב הכרך בארבע הרים, שנים מהם כולם ישמעאלים, וב' מהם כל השיפוע בתים מיהודים והם יותר מג' מאות בעלי בתים. ויש בה ג' בתי כנסיות, אחד של ספרדים, אחד של מוריסקים (בני הארץ מוסתערבים), ואחד של מערביים, קורין לה כנסת של אליהו (הכוונה לאר"י הספרדי) היא קדומה מאוד, וקבלה בידם שאליהו ז"ל התפלל בה. העיר מלאה כל טוב ומזונה משובחים כדגן ותירוש ויצהר לרוב מאוד ובזול לקונה כל דבר בעתו, ולולא רוב השמן והתבואה שמוליכים לדמשק ולמקומות אחרים, לא היה שווה כלום. וכל מיני פירות טובים נמצאים בה, ואשר לא יהיה שם יובא מדמשק. הארץ רחבה בסחורה, הם בבוטיקי (חנויות) מבדי צמר, הן בסידקית, הן בבשמות, משלושה אלה יש הרבה חנויות מיהודים... יש גם יהודים המוכרים פירות וירקות, שמן וגבינה ועניינים אחרים בשוק... הישמעאלים יקנו יותר ברצון מן היהודים מלקנות מאחרים, ומי שאין לו קרן בפרקמטיא צריך שיהיה בעל מלאכה וארבע מלאכות טובות בכל א"י, האורגים, הצורפים, האוכשפים ובורסקאים... אפס לא יצא אדם להשכיר עצמו למלמד או לשרת בבית ולא בחנות, גם להטיל עצמו על הציבור אינו יכול כי העניים רבים וע"כ לא יצא מאיטליה מי שאין לו מלאכה ולא קרן". הנוסע הפורטוגזי אנטוניו טנרירו מתאר (בשנת 1529), את צפת: " צפת היא עיר קטנה הנמצאת בגובה רב, ובנייניה יורדים לעמק. הבניינים הם חדשים ועשויים מחומר ובנויים בצורה של מרפסות (?) כדוגמת מדרגות. ישנם בה כאלף תושבים והם כושים-ערבים ויהודים ספרדים, אנשים עניים מאוד, וזאת בשל תנאי האדמה שאותה עליהם לעבד. הם מקבלים נדבות מיהודים אחרים שהם סוחרים עשירים". בין השנים 1529 – 1531 ביקר בצפת הנוסע הספרדי אנטוניו דה ארנדה. לדבריו כל תושבי צפת היהודים הם ספרדים ודוברי ספרדית, אם כי לא כולם נולדו בספרד. "הם שמונים בעלי בתים במספר מתוך אוכלוסייה של אלף תושבי העיר". הוא מוסיף ומספר, כי מושל העיר גילה כלפיו, וכלפי שאר עולי הרגל מספרד, יחס ידידותי מאוד. גויום, היסטוריון צרפתי, ביקר בצפת בשנת 1535 ומזכיר את תושביה היהודים, ללא הוספת פרטים עליהם. הוא הדגיש את חשיבות הקשר שבין צפת לבין צידון. צרפתי נוסף שביקר בצפת היה אנטואן רינו. ביקורו בה היה בשנת 1549, וכך כתב: "צפת היא מקום לשם נסוגו היהודים ע"מ להמתין לבוא המשיח שלהם באדמות השייכות לו". לדבריו הם עוסקים במסחר בכותנה ומשי. סוחרים נוצרים יוונים ויהודים עורכים מסעות בסביבה זו לצורך עסקיהם. שמשון בק (1584) כתב: "ומאז יצאתי מצפת בעוונותיי הרבים הם שרויים בכל כך צער, שמאז היווסדה ועד עתה לא נשמע כדבר הזה ולא נהייה כמוהו רעב וצמא עד שיצאו יותר מאלף נפשות והחכם כמהר"ר יונה כתב אלי שאם תמשך היוקר ח"ו עוד ג' חודשים תשחת הארץ ברעב והגליל תחרב ח"ו בלי ספק, כי אין לחם ואין מים ואין עלה ירק, כי השדות והגנות יבשו מקורם, באשר מטר לא נתך ארצה בחורף העבר". מן התיירים הנוצריים מצויות בידינו עדויות נוספות אחדות, וכדלהלן: חואן פרירה (איש דת ספרדי) ביקר בעיר בשנת 1552, והוא מספר: "בעיר יושבים יהודים רבים בעיקר ספרדים ופורטוגזים, אין זה כדאי לדבר ספרדית בנוכחותם, כי אם לדבר לטינית או לשתוק, מאחר והספרדים נחשבים לאויב בעיני התורכים, והיהודים היו מזהים אותם ומלשינים עליהם... בכל המקומות דיברו ספרדית ובייחוד בצפת, ולא שמענו כל-כך הרבה ספרדית מאז עזבנו את קסטיליה ואת פורטוגל. הם חיים כאן במקום יבש וזה רק כדי לחיות בארץ הקודש שהיא הארץ המובטחת, כפי שהם מאמינים". ראש המסדר הפרנסיסקני בא"י, בוניפציוס סטפנו רוגזינו, היה בצפת בשנת 1565, הוא לא הזכיר את יהודי צפת אך ציין שהעיר עשירה במים ובסביבתה גדלים סוגי פירות רבים. נראה שבאותה השנה ביקר בצפת פורטוגזי נוסף בשם פנטלאו דה אבירו, אשר מזכיר בי"כ יהודי בצפת ששופץ לא מכבר. הוא ובני חבורתו לנו בבית יהודי שהיה מכרו וחברו לספסל הלימודים בעיר מולדתם. יהודים באו לבקרו ורצו לפתוח בוויכוח דתי עמו, אך הוא דחה אותם כיוון שלא ראה תכלית בויכוח שכזה. בין המבקרים היו גם נשים יהודיות, ממוצא פורטוגזי, שהתלוננו בפניו על חייהן הקשים בארץ, וסיפרו לו על געגועיהן לפורטוגל. הגרמני לודוויג פון ראוטר (ב-1569) כתב: "העיר צפת נמצאת על הר גבוה ובה אלפיים תושבים יהודים, רובם זקנים. הם באים לכאן בערוב ימיהם כדי למות בארץ הקודש. בעיר יש ליהודים שמונה בתי כנסת, או בתי מדרש, וביניהם גם בית כנסת אשכנזי, וכן כל שאר העדות, יש להם רב אחד והוא הרב הראשי. היהודים משלמים מס לאוצר הסולטן התורכי חמישים "מאידנים" לגולגולת בכל שנה, ואותו סכום נגבה גם מן הנוצרים, וזאת בנוסף להכנסות השונות שיש לשלטון מן המסחר. האיטלקי אלקרוטי מספר (ב- 1587) : " צפת בה נולדה המלכה אסתר, ושם כיום מקום מושבם העיקרי של היהודים. רבים בה הרבנים והעוסקים בתורה. הם מצפים שיוולד שם המשיח, וזו הסיבה שהם משלמים לתורכים סכום גבוה בדינרים, כדי שהם בלבד יתפסו את המשיח וכוונתם אז להיות אדוני הארץ, עניים כפי שהם כיום". (נראה לי שהקשר בין המשיח לצפת נובע משמו הקדום של ביה"כ האר"י הספרדי שנקרא כאמור, ביה"כ של אליהו הנביא שהתפלל שם, והרי נביא זה הוא מבשר בוא המשיח והגאולה). סמואל מתאר, בשנת 1588: "כאשר העפלנו אל הרכס, ראינו מרחוק, לצד ימין, בגובה רב הרבה יותר את העיר העתיקה וארמון יפה (נראה שהתכוון לשרידי מצודת צפת הצלבנית), המאוכלסת כיום ביהודים רבים. הם באו לשם מארצות רחוקות, כדי לכפר על עוונותיהם, חלקם מתעתדים לשהות בה שנתיים, שלוש, ארבע ואף יותר, וחלקם באו בכדי לבלות שם את כל חייהם. הם עולים לשם לרגל כמו התורכים למכה". בידולף מתאר בשנת (1600): "כאשר הגענו לפסגת ההר ראינו מולנו את צפת, זוהי אוניברסיטה של היהודים, שם הם מדברים עברית, ויש להם בתי כנסת שלהם. העיר צפת שוכנת על גבעה רמה מאוד בעלת שלוש פסגות וע"כ היא מחולקת לשלושה, האחד מאכלס יהודים ושני האחרים בתורכים (נתכוון למוסלמים). שאלנו יהודים אחדים, שהכרנו קודם לכן, ואשר היו סוחרים בחלב, מדוע עזבו מסחרם ובאו לחיות כאן ? הם ענו, כי מלאו ימיהם והם באים לצפת למות, בכדי להיות קרובים יותר לשמיים ... (?). היהודים כאן נהנים מחופש רב יותר מאשר בכל חלק אחר של ארץ הקודש". מן הסקירה והתיאורים שהובאו לעיל ניתן ללמוד על עלייתה של צפת לא רק כמרכז רוחני, כי אם גם כמרכז כלכלי עשיר. כך הייתה צפת בשיא גדולתה. ברבות שינויי העתים הלכה צפת וירדה. בהתגלות חולשת השלטון המרכזי, לצד התפתחויות בתעשיית הצמר באירופה, ולצד העדר הביטחון בדרכים, התדרדרה צפת, אולם מה שהותירו חכמיה מן הימים ההם, הן בתחום ההלכה והן בתחום הקבלה, חי ונושם עד ימינו. צפת של ימינו מתפתחת, וצפוי לה עתיד מזהיר ברבים מתחומי חיינו, הן הכלכליים והן האקדמאים. מודיעין,י"א בטבת תשע"ו , 23 בדצמבר 2015. להרחבה: ראו ספרו של נתן שור ז"ל "תולדות צפת", הוצאת "אריאל" ירושלם תשמ"ג. נתן שור "תולדות ארץ ישראל מהתקופה הפריהיסטורית ועד ימינו, הוצאת הספרים דביר, ת"א 1998. נתן שור "בונים חומה בירושלים" בהוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור, ת"א 1999. אברהם יערי בספריו מסעות א"י ואגרות א"י. "ספר המעמר"-מכתבים, רשימות, תקנות וזיכרונות כרך ג', נערך וסודר בנוספות והערות ע"י המנוח אברהם משה לונץ ז"ל, ירושלים תר"פ. הכתוב בסוגריים עגולים, הן הערותיי ועל אחריותי בלבד. הערה: חלק ב' של מאמר זה אודות טבריה יופיע כמאמר נפרד המהווה המשך למאמר זה.