יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
רבות מן הספינות שחתרו ארצה הנחיתו את מעפיליהן בחופיה החוליים של הרצליה. בחוף המתינו להם אנשי ההגנה והארגון הצבאי הלאומי. אלו נשאו אותם על כתפיהם מן הסירות לחופי הארץ , שם דאגו להם לבגדים יבשים ולהטמעתם בערים , בקיבוצים ובמושבות.

ה"יד למעפיל" במבואותיה הדרומיים של הרצליה מרדכי אשל מי מבין הנוסעים בכביש החוף במבואותיה הדרומיים של העיר הרצליה, לא שם לבו אל סירה קטנה הניצבת על גבעה מוקפת בגן נוי, ולמרגלותיה לוח שיש עליו הכתובת הבאה: יד וזכר למעפיל האלמוני שחתר והגיע בימי המצור והסגר אל חופי הרצליה מצבת כבוד לאנשי המגן בהרצליה שחרפו נפשם למען ההעפלה למען האמת קשה בתוך נסיעה לקרוא את האמור בפינת הנצחה זו. גם לעצור לצידה לא ניתן, מחמת הסכנה שבדבר. אך אין ספק שהסירה הניצבת בראש הגבעה אכן צדה את עינו של כל נוסע ונוסע בעוברו על פניה. מיהו מעפיל אלמוני זה ואת מי אמורות הכתובת והסירה להנציח? " ועדת פיל", נשלחה ארצה בעקבות מהומות הדמים שפרצו בשנת 1936 בהשפעת הועד הערבי העליון והמופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני. הועדה, שבראשה עמד הלורד ויליאם רוברט פיל, הוקמה על ידי ממשלת בריטניה כדי לעמוד על הסיבות לפרוץ המהומות בארץ, ולהגיש המלצות מעשיות שיהא בהן כדי להקטין את המתח ששרר בין יהודים לערבים בארץ ישראל . ועדת פיל הגיעה ארצה ב 11.11.36. את המלצותיה הגישה הועדה ביולי 1937 . בתקופת שהייתה בארץ שמעה הועדה עדויות מנציגי הצדדים לסכסוך. ההמלצות שגובשו על ידי הועדה היו דלהלן: לבטל את המנדט הבריטי על א"י ולחלק את הארץ לשתי מדינות , למדינה ערבית ולמדינה יהודית. זו היהודית תתקיים בגליל, בעמק יזרעאל ובשפלת החוף, ואילו שאר חלקי הארץ יימסרו למדינה הערבית . לבריטים יימסר מנדט על אזור יפו , ירושלים, בית לחם ונצרת , חיפה צפת ואילת. עד לביצוע ההמלצות הציעה הועדה להקפיא את ההתיישבות היהודית באזורים שמחוץ לגבולות המדינה היהודית העתידית, ולאסור רכישת קרקעות בשטחי המדינה הערבית העתידית, וכן על הפסקת העלייה לארץ, זאת, כמובן, על פי דרישת הערביים, שראו בעלייה סכנה ציונית להתפשטותה של המדינה היהודית בארץ . מראשית 1936 , ובפועל לאחר שהוגשו המלצות ועדת פיל, החלו שלטונות המנדט הבריטי לצמצם את מספר רשיונות העלייה. מספר אישורי העלייה לארץ הוגבל לאלף עד אלפיים עולים בחודש, בלבד. דווקא התנועה הרוויזוניסטית, שקופחה ע"י הנהלת הסוכנות בחלוקת רשיונות העלייה [הסרטפיקטים] לפעיליה ותומכיה , הייתה זו שלא חששה מערעור יחסי הממסד הציוני עם שלטונות המנדט וממשלת בריטניה . הם היו להוטים להעלות ארצה צעירים ובני נוער שחונכו ואף אומנו בנשק בפולין ובארצות הבלטיות , מדינות בהן הייתה לז'בוטינסקי ולתנועה הרוויזוניסטית השפעה ניכרת על הצעירים היהודיים. תנועה זו החלה בפיתוח עלייה בלתי לגלית ארצה בדרך הים, בספינות שנוחיות השייט בהן ובטיחותן היו מתחת לנדרש, אליה הצטרפו גם יזמים פרטיים. כאשר ספינות אלו נתפסו בניסיונן לפרוץ את שערי הארץ הנעולים, היו שלטונות המנדט קונסים את המובילים ובעלי הספינה וגורעים את מספר הנכנסים מן המכסה הלגאלית. "הספר הלבן", ממאי 1939 , שבא בעקבות ועדת וודהד [אפריל 1938 ], ושהמליץ לבטל את המלצות ועדת פיל, הטיל גזרות קשות על עליית היהודים לארץ, וכן הודיע על הסתלקותה של בריטניה מתוכנית החלוקה ומכוונתה להקים מדינה עברית. לאחר פרסום הספר הלבן החל אף בן גוריון שהיה יו"ר הסוכנות היהודית, לראות בעלייה הבלתי לגאלית עניין מרכזי במאבק לסיכול מדיניות הספר הלבן, וכאשר ביקש להסלים את המאבק בבריטים הציע לעבור מ"עלייה ב'" ל "עלייה ג' ", היינו לארגן העפלה בלתי לגאלית לארץ בממדים מסיבים תוך הפעלת ההגנה ל "ניווט" צי המעפילים ונחתו בחופי הארץ . מעתה, שתי התנועות המרכזיות, הן זו של היישוב המאורגן והן זו שהייתה מחוץ לו – התנועה הרוויזוניסטית, פעלו במרץ להעלות מעפילים יהודים לארץ בניגוד להחלטת ממשלת בריטניה. ב 9.6.42 נשא הלורד מוין [שר המושבות הבריטי] נאום תוקפני בבית הלורדים נגד העלייה הבלתי לגאלית לארץ , וטען כי הדרישה הציונית העלתה על הפרק שני עניינים דוחקים: 1 . דרישה לעלייה בהיקף גדול לארץ מלאה וגדושה מכבר[ כך ולא פחות ], 2. השתלטות גזעית [חוצפה] של העולים החדשים על האוכלוסיה המקורית. כן הוסיף שהציונים מתכוונים להתקין צינור לרגשי ההשתתפות בצער מצד העולם בשואת היהודים ובסבל קדושיהם בכך שהם דוחים כל הצעה אחרת ליישובם מחדש של יהודים אלו במקום אחר – בגרמניה או בפולין או באזורים מעוטי אוכלוסיה כגון מדגסקר. בשלוש השנים הראשונות של מלחמת העולם השניה העניקה ממשלת המנדט הבריטי 10.338 רשיונות עלייה ליהודים [ ב 1940 - 4.547, ב - 1941 3647 , ב - 1942 2.194 ]. מנגד, הגיעו באותה התקופה בדרך הים קרוב ל 8.000 מעפילים, עליהם נוספו עולים בלתי חוקיים נוספים שעלו ארצה בדרך היבשה מעיראק לבנון וסוריה. עולים שנתפסו בשערי הארץ ע"י הבריטים גורשו למאורציוס ולקפריסין . ב 14 בדצמבר 1940 טבעה אוניית המעפילים "סלוואדור" בים השיש, ומכלל 325 מעפיליה ניספו באסון 202 מעפילים, הניצולים הגיעו רק במרץ 1941 לחיפה. נוסעיה של הספינה "פטריה" ניספו בהטבעתה על ידי צוללת גרמנית בים השחור. מעפילי "אטלנטיק" נתפסו והוגלו למאוריציוס. בחודשים אוגוסט – דצמבר 1945 הגיעו לחופי הארץ שמונה ספינות מעפילים וכמעט כל אנשיהן הצליחו להיכנס ארצה. בין ינואר ליולי 1946 הגיעו לארץ 11 ספינות, והמעפילים שבהן נכלאו במחנה העצורים בעתלית . בין אוגוסט 1946 עד דצמבר 1947 [ התקופה שמראשית הגירוש לקפריסין ועד החלטת האו"ם על חלוקת א"י ], הגיעו ארצה 35 ספינות ובהן 51.700 מעפילים, שרובם גורשו לקפריסין, בתקופה זו הצליחו לעלות עולי 10 ספינות ובהן 6.000 מעפילים. המנגנון שעסק בעלייה זו נקרא "המוסד לעלייה ב' ", הוא שארגן את רכש הספינות , ציוות אותן, העלה עליהן מעפילים, והנחיתם בארץ באישון לילה. במסגרת עלייה זו עלו הספינות "סטרומה", שטובעה בנמל חיפה מתוך רצון להזעיק את דעת הקהל העולמית כנגד מדיניותה של בריטניה, "יציאת אירופה", "אקסודוס", "פדה", "אף על פי" ורבות אחרות, אשר רשמו דפים מזהירים במאבק על עלייה חופשית לארץ. רבות מן הספינות שחתרו ארצה הנחיתו את מעפיליהן בחופיה החוליים של הרצליה. בחוף המתינו להם אנשי ההגנה והארגון הצבאי הלאומי. אלו נשאו אותם על כתפיהם מן הסירות לחופי הארץ , שם דאגו להם לבגדים יבשים ולהטמעתם בערים , בקיבוצים ובמושבות. לזכר עלייתם של אותם רבבות, שרבים מהם היו ניצולי שואת אירופה, ולזכרם של העושים למען עליה זו מאנשי כוחות המגן של המדינה שבדרך, נקבע ה "יד" למעפיל האלמוני.