יום ג', ב’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
תקופת החגים כבר מאחורנו, והגיעו ימות החול אנו מקווים שהחורף הבא עלינו יהיה לטובה ולברכה לבריאות טובה בלי עין הרע. "בלי עין הרע" הוא ביטוי שאנו משתמשים בו לעתים מזומנות. בכל בוקר אנו מבקשים, בין שאר הבקשות: "ותצילנו ... מעין הרע". מהו אותו "עין הרע" שיכול להזיק לנו, ואנו מבקשים מהקב"ה שיצילינו ממנו?

עין הרע ד"ר אפרים יצחקי בכל בוקר אנו מבקשים, בין שאר הבקשות: "ותצילנו ... מעין הרע". מהו אותו "עין הרע" שיכול להזיק לנו, ואנו מבקשים מהקב"ה שיצילינו ממנו? בלשון המקרא, המושג "רע עין" מציין אנשים שאינם רוצים לתת, כשהמילה "עין" מציינת את המבט הרע בעיניים - מבט של צער וסבל שנמצא בעיניהם של אנשים מסוימים כאשר הם מסתכלים על הזולת ורואים אותם נהנים מהרכוש שלהם. ו"עין טובה" היא ההיפך - מבט של שמחה שנמצא בעיניהם של אנשים "טובי עין" כאשר הם רואים שהצליחו לעזור לזולת. לדוגמא: 1. דברים כח נד – נז: הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר: מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ: הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ: וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ: כאן מתוארים אנשים שאינם רוצים לתת - לא בגלל שהם רעים מטבעם, אלא בגלל המחסור הקשה. 2. משלי כג ו – ז: אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תתאו תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו: כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ": החכם ממליץ שלא לקבל אוכל מאדם שאינו רוצה לתת. הוא נותן לך לאכול ולשתות, כנראה מתוך תחושה של מחוייבות חברתית או מסיבה אחרת, אבל לא מתוך רצון, ולכן עדיף שלא לקחת, כדי לא לגרום לכך שיחשוב עליך מחשבות רעות. 3. משלי כח כב: נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ: ע"פ המפרשים, הכוונה לאדם שכל-כך ממהר להתעשר, שאינו רוצה לתת ממנו לאחרים (תרומות, מעשרות או צדקה), ואינו יודע שהקמצנות שלו תביא עליו מחסור. 4. דברים טו ט: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא: לפני שנת השמיטה, קיים חשש שהעשיר לא ירצה לתת הלוואה לעני. הביטוי ההפוך - "טוב עין" - מציין את ההיפך - אדם שאוהב לתת משלי כב ט: טוב עין הוא יברך, כי נתן מלחמו לדל" בקיצור: "טוב עין" = נדיב, מוכן ואפילו שמח לתת לזולת. ו"רע עין" = קמצן שרע בעיניו לתת לזולת. במשנה תרומות ד, ג: שיעור תרומה עין יפה אחת מארבעים בש"א משלשים והבינונית מחמשים והרעה מששים בתלמוד בסוטה לח ע"ב, הרבה ר' יהושע בן לוי לדבר על רעי וטובי עין: אמר ר' יהושע בן לוי: אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר (משלי כב) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תיקרי יבורך אלא יברך. גם כאן "טוב עין" = נדיב, "כי נתן מלחמו לדל". ואמר ר' יהושע בן לוי: מנין שאפילו עופות מכירין בצרי העין? שנאמר: (משלי א יז) :כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף". צרי עין = הקמצנים הם רעים, כשהם נותנים משהו חינם, זה כדי לצוד. ואפילו העופות מכירים כשיש אוכל חינם יש רשת לצודם. ואמר רבי יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו, שנאמר: (משלי כג ו) "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תתאו תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו. כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ. "כי שער בנפשו" = הוא אוכל את עצמו (סערה) על שהוא נתן לך לחם. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין: אל תלחם ו אל תתאו. ואמר ר' יהושע בן לוי: אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר (דברים כא) וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו; לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה. וכן משנה אבות ה יט: כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע "עין רעה" - במושגי חז"ל היא תכונת נפש - יחס עוין לסביבה, קמצן וכד'. "עין טובה" - יחס אוהד לסביבה, נדיב לב וכד'. על כך עמד רבי אליעזר במשנה במסכת אבות: אבות ב,ט : אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה... אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה..." ור' יהושע אומר: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים אדם מן העולם" לפי פרוש זה של "עין רעה", כיצד נסביר את הקטע הבא? ברכות נה ע"ב: פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא, לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, (מי שנכנס לעיר ופוחד מעין רעה, יתפוס את אגודלו הימני בידו השמאלית, ואת אגודלו השמאלי בידו הימנית ויאמר כך: אני פלוני בן פלוני באתי מזרעו של יוסף שלא שולטת בו עין רעה), שנאמר (בראשית מט) "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין" וגו', אל תקרי עלי עין אלא עולי עין (רש"י, שליטין על העין, ולא העין עולה בהן). רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: (בראשית מח) "וידגו לרב בקרב הארץ", מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם". מה היא אותה "עין רעה" שפוגעת באדם? הוגי היהדות לדורותיהם מסבירים שההשגחה העליונה משפיעה על מצבו של האדם בהתאם למעשיו ומעמדו המוסרי. לרוב כף הדין מוטה לצד החסד ודנים את האדם לכף זכות . כאשר אדם מקנא באדם אחר הוא כביכול מקטרג על אדם זה כאומר "מדוע מגיע לו לזכות ביופי, עושר, חכמה וכדומה" ועל ידי כך יכול, כביכול, להשפיע על משפטו למעלה ועלול האדם הנשפט להיפגע. יוסף הוא סמל האדם שבטוח בדרכו ובאמונתו וכל יופיו וחכמתו אינם משמשים אותו לגאווה אלא להועיל לסובבים אותו. תכונה זו הופכת כל אדם שמאמץ אותה לבלתי פגיע מעין הרע. במילים אחרות: הבורא מנהל את העולם באמצעות שתי מידות עיקריות. האחת היא מידת הדין והאחרת מידת הרחמים. מידת הדין דורשת דין וחשבון על כל מעשה של האדם, שכר על מעשים טובים ועונש על מעשים רעים. מידת הרחמים פועלת על מנת שהאדם לא ייענש מיד על מעשיו הרעים. מעשיו נשארים תלויים ועומדים, מתוך תקווה שבינתיים יתחרט ויעשה תשובה. חז"ל מלמדים אותנו שיש מספר דברים שיכולים "לעורר" את מידת הדין. אחד מהגורמים להפעלת מידת הדין הוא מקרה של "עין הרע", קיטרוג של אדם על רעהו. מידת הדין עלולה להתחזק אז ולהתגבר על מידת הרחמים, והעונשים התלויים על האדם על העבירות שביצע ולא התחרט עליהם עדיין, יופעלו. בכל מקרה, לא "עין הרע" היא סיבת העונש, אלא העבירה עצמה. חשוב לציין שכל עוד האדם מנהל אורח חיים צנוע, בלי לנקר את עיני האנשים האחרים, אין לו מה לדאוג מ"עין הרע", מאחר ובסופו של דבר רבש"ע מנהל את העולם ולא "מוסר את המושכות" לאנשים בעלי קנאה. דוגמא לכך נמצא בגמרא: בבא בתרא ב ע"ב: אסור לאדם לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" (רש"י שם: שלא יזיקנו בעין רעה). בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, זה מצב שבו הצלחת שדה חברו מזדקר ובולט לעין, והוא מעורר באחרים תחושות של קנאה. הרב אליהו דסלר מסביר: פעולת עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות כל בני האדם קשורות ומעורות זו בזו, וחייהם תלויים זה בזה בשרשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו... יתכן ויוכל לגרום על ידי זה למעט מחברו שפע החיים, וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון. (מכתב מאליהו ד) אבל זה שעל ידו היה לחברו צער של קנאה הוא גם כן נענש, ויכול להפסיד את עושרו..." (מכתב מאליהו ג). בכיוון דומה מבאר הרב קוק בעין איה: "על ידי מה שהנפשות פועלות זו על זו יש מקום לעין הרע לפעול לרעה" (ברכות נה, ע"ב). "אמנם לא תפעל כי אם על ידי חלישות הנפש המתפעלת ותוכן החלישות בא על ידי מה שלא תמצא את הכרת ערך עצמה כראוי, ולא יהיו מרכז לפעולותיה כי אם מבט חיצוני של העין. ונפש חלושה כזאת שההשפעה החיצונה פועלת עליה להיות מרכזת את דרכה בחיים, תקבל על נקלה רושם מההשפעה החיצונה לרעה גם כן" (שם(. לכל אדם יש מצד אחד אישיות משלו, אופי, כשרונות, נשמה אלוקית ייחודית, וממילא תפקיד רוחני מיוחד. אך יחד עם זאת האדם הוא יצור חברתי ועל כן ישנם יחסי גומלין בינו לבין החברה. ולכן כמו שאר ההשפעות החיצוניות הפועלות עליו משום היותו 'נפעל' על ידי החברה כך גם 'תפעל' עליו העין הרעה של אחרים עליו. אך מי שהוא בעל 'עמדה' משלו, של הכרת עצמו באמת מתוך אחריות לגלות את תפקידו בעולם, העין הרעה של אחרים לא תפעל עליו. "ומתוך שימצא את האושר האמיתי ומנוחת נפשו בעולמו הפנימי, לא יהיה משועבד להשפעה החיצונה של הבריות הסובבות אותו, לשום את מבטיהן מרכז לחייו ודרכיו, ועם זה יהיה מתעלה משליטה הרעה החיצונית, הפועלת בפועל על אלה הנפשות הנמוכות והחלושות" (עין עיה שם(. לפי האמונה העממית, כל אדם חשוף לעין הרע, אך הסכנה עומדת במיוחד כלפי אנשים בעלי מעמד מיוחד, לגברים ונשים מצליחים או מצטיינים ביופיים או באושרם, ולתינוקות. יש שלא מפליגים בדברי שבח והתפעלות מתינוקות כדי שלא למשוך אליהם את עין הרע. בעלי הצלחה נזהרים מלהתפאר בהצלחתם, ועשירים נמנעים מלהציג לראווה את עושרם. מלבד זאת נזקקות הבריות למיני אמצעים להגנה מפני עין הרע. כדי להגן על הבית מפני עין הרע נהגו חלק מיהודי מארצות האסלאם לצבוע את מזוזות הדלת בכחול. יהודים אשכנזים נהגו להוסיף את המילים "בלי עין הרע" כשהם מדברים בשבחו של מישהו. ואילו הספרדים נהגו לומר גם "בן פורת יוסף" (בראשית מט,כב), מכיוון ולפי המסורת התלמודית אין העין הרעה שולטת בזרעו של יוסף. על סגולות שונות נגד עין הרע כתוב בתוספתא שבת: "האומר 'ימיא וביציא' הרי זה מדרכי האמורי. ר' יהודה אומר: אומרים 'ימיא וביציא' האומר 'דגן קרדן' הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר דגן על שם דגון ע"ז שנאמר לדגון אלהיהם ולשמחה. האומר דני דנו הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר על שם דן ע"ז שנאמר חי אליך דן וחי דרך באר שבע. השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך, הרי זה מדרכי האמורי. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. האומר מרפא הרי זה מדרכי האמורי ר' לעזר בי ר' צדוק אומר אין אומר מרפא מפני בטול תורה של בית רבן גמליאל לא היו אומר מרפא מפני דרכי האמורי. האומר יתיר ונותר הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר לא יהא לו בביתו יתיר ונותר. האומר שתו והותירו הרי זה מדרכי האמורי שתו והותירו לא מדרכי האמורי. שתו והותירו חמרא לחייכון לא מדרכי האמורי. מעשה בר' עקיבא שעשה משתה לבנו על כל חבית וחבית שפתח אמר לחיי רבננא ולחיי תלמידיהון. האומר לאו לאו הרי זה מדרכי האומרי. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויאמרו לאל סור ממנו וגו'. הקושר חוט על גבי אדום רבן גמליאל או' אינו מדרכי האמורי ר' לעזר בי ר' צדוק או' הרי זה מדרכי האמורי. האומר אל תעבר בינותינו שלא תפסק אהבתנו, הרי זה מדרכי האמורי. ואם מפני כבוד הרי זה מותר (תוספתא שבת, ליברמן ז,א-יב( הרב עובדיה יוסף בהלכה יומית כתב: "ונאים הדברים לפרסמם גם בזמנינו, כי יש אנשים שתחת אשר יראו מאת ה', הם יראים את הקפידות והחרמות והעין הרע והכשופים, ודורשים אצל מגלי עתידות ויודעי רפואות אליל ושאר ירקות כדת מה לעשות, ובזה הם דוחים את נפשם מהעולם הזה ומהעולם הבא, כי הם משקיעים את כל כוחותיהם הרוחניים בדברי הבל שמכניסים בעולם. אלו השוטים שחלקם אף קרואים רבנים ומקובלים, ומראים הדברים כאילו כך היא דרכה של תורה, ובודאי שאין הדבר כן, ויש להרחיק מהם מאד...".. ועוד כתב: וכל המאמין בלבו בדברים אלו, וחושב שהן דברי אמת וחכמה, אינו אלא מן הסכלים והטפשים, שאין דעתם שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת (השלמים בדעת), יודעים שאינם דברי חכמה אלא דברי תהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת, ומפני כך הזהירה התורה תמים תהיה עם ה' אלהיך". רבי משה פיינשטיין, בספרו "אגרות משה" מסכם את ההשקפה המידתית בעניין: "בענין עין הרע, ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה, כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כהא דמצינו בזוגות בפסחים דף קי. אבל איני רואה בזה שאשה צעירה שהוא כדרך העולם להתעבר שיהיה שייך עין הרע ואין להקפיד בזה. ובדבר הרמב"ם והמאירי ודאי לא יפלגו על הגמרא בדברים שחוששין לעין הרע, אבל אין להקפיד כל כך, וגם רק בדבר שלא מצוי לפי דרך העולם שייך לחוש, ולא לדברים מצוים. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין" (אגרות משה אבן העזר ח"ג סימן כו). בפועל, טוב לאדם להיזהר מהתרברבות בהצלחות – בין אם הצלחה כספית, הצלחה בחינוך הילדים או כל מזל טוב אחר בו שפר חלקו. מאחר ואנשים רבים הם קנאים, וכדי להרגיש טוב, הם יאחלו לאחרים בסתר לבם לאבד את כל מה שיש להם. חיים של ראוותנות תוך "הוצאת עיניים" לסביבה מאפשרים הזדמנות ל"עין הרע" לפעול. על כך אמרו חכמים: ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תנו רבנן: הנכנס למוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידנו. התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך - הרי זו תפלת שוא. לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח ע"ב).

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS