יום ג', ב’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
"בסכות הושבתי את בני ישראל". הם לא נדדו עם אוהליהם כנוודי מדבר, אלא חנו ימים רבים במקום אחד, ושם בנו לעצמם סוכות, שהן דיור קבוע למחצה, לשהות בהן זמן רב, כנאמר: "ותשבו בקדש ימים רבים, כימים אשר ישבתם" (דב' א:מו), ללמדנו שגם אם נדונו אבותינו לשנים רבות של חיי מדבר כעונש על חטאם החמור, נהג ה' עמהם ברחמים.

סוכות ענני הכבוד ד"ר אפרים יצחקי התורה בדרך כלל לא נותנת טעמים למצוות, חוץ ממקרים בודדים. ואולם יש מן המצוות שהתורה עצמה כתבה לנו את טעמיהן, כגון פתיל התכלת שיש לתת בציצית, שהתורה מסבירה את תכליתו: "וראיתם אֹתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אֹתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במ' טו:לט). אומנם אין אנו יודעים כיצד אותו פתיל תכלת מזכיר לנו את המצוות ומונע אותנו מן העברה (ראה רש"י ורמב"ן ועוד פרשנים). דומה לכך המצווה של ישיבת שבעה ימים בסוכה, המנומקת בתורה: "למען ידעו דֹרֹתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויק' כג:מג). לא זו בלבד שלא ברור מה בדיוק יש לזכור, האם את הסככות הפשוטות שכל הולכי המדבר מכינים להם? ולמה לזכור זאת? אלא אף זו: רבותינו נחלקו בדבר מהותן של הסוכות שבהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים. סוכה יא ע"ב: דתניא: (ויקרא כג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם (במכילתא יש היפוך דעות). אולם לשתי הדעות ישנם קשיים: קושי לשוני וקושי ענייני. הקושי הלשוני - שה' אומר: "בסכת הושבתי את בני ישראל"; אם מדובר בסככות - לא ה' הושיב את בני ישראל בהן, אלא הם עצמם הקימו את הסככות וישבו בהן. לכך מצטרף ההרהור הענייני: דרכם של בני אדם לעשות סוכות לצל, ולשם מה יש לזכור ולהזכיר זאת? וכן לפי הדעה השניה, האומרת, כי סוכות החג שלנו הן זכר לענני הכבוד שבהם הקיף ה' את ישראל אחרי יציאת מצרים, כדי להגן עליהם מאויבים ומקשיי המדבר, ישנם קשיים: אם הכוונה לענני הכבוד התורה הייתה צריכה לומר במפורש שהכוונה לעננים. ולכן הרמב"ן ( ויקרא כג, מג) מנסה להוכיח שגם עננים נקראים סוכות והוא מביא כמה פסוקים מהתנ"ך שגם עננים קרואים סוכה: בישעיהו (ד:ה-ו): וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל כל מקרָאֶהָ ענן יומם ועשן ונֹגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חֻפה. וסֻכה תהיה לצל יומם מחֹרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. עננים מכונים סוכות גם בשירת דוד: "וישת חֹשך סביבותיו סֻכתו, חשכת מים עבי שחקים" (תה' יח:יב//שמ"א כב:יב), [1][4] ובאיכה (ג:מד) משמש הפועל סכ"ך בקשר עם ענן - "סכֹתה בענן לך". ומהבחינה העניינית: אם במצוַות הסוכה אכן כיוונה התורה לזיכרון ענני המדבר, כיצד עושים זאת? הרי אי-אפשר לצוות עלינו לישב בין עננים. אלא על סמך הדימוי ענן=סוכה, דימוי ספרותי שככל הנראה יסודו עממי, מצווה אותנו התורה לשבת בסוכות, ועל-ידי כך לזכור את ענני הכבוד. כך כותב אמנם הטור או"ח תרכה (ר' יעקב בן הרא"ש): והסוכות שאמר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני הכבוד שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. אך התורה מספרת רק על שני סוגי עננים שליוו את ישראל במדבר: עמוד אש וענן ההולכים לפני בני ישראל להנחותם בדרך, וכן על ענן כבוד הסוכך על אוהל מועד, בתורה אין זכר לעננים שהקיפו את בני ישראל. חז"ל הרחיבו את מספר העננים לכדי שבעה: אחד מכל רוח, כולל למעלה ולמטה, ועוד אחד ההולך לפניהם. [1][9] מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג פסוק כא: וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן מלמד ששבעה ענני כבוד היו עם ישראל יומם בעמוד ענן הרי אחד. ועננך עומד עליהם (במ' יד יד) הרי שנים. ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (שם) הרי שלש<ה>. ובהאריך הענן (במ' ט יט) הרי ארבע<ה>. ובהעלות הענן (שמ' מ לו) הרי חמש<ה>. ואם לא יעלה הענן (שם לז) הרי שש<ה>. כי ענן ה' על המשכן יומם (שם לח) הרי שבעה. ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל להם את הגבוה ועושה להם דרך סרט ומישור כענין שנא' כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה (ישע' מ ד) ואומ' והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים (ישע' יא טז). הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה לעתיד לבוא כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו כך היה להן בעלייתן מארץ מצרים. בספרי במדבר הגיעו לשלושה עשר: ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פג: ... ור' יהודה אומר שלשה עשר היו שנים מכל רוח ורוח ושנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד מלפניהם. מדברי הטור (שלא הובאו כאן) משתמע, שאין תפקידה של הסוכה להזכיר את ענני הכבוד בלבד, אלא אותם כמדגימים את כל חסדי ה' ונפלאותיו עם ישראל במדבר, ומתוך כך להזכיר גם את יציאת מצרים, כאות ועדות לשליטת ה' והשגחתו בעולם. כלומר, על ידי הישיבה בסוכה, אנו זוכרים שה' הוציאנו ממצרים ועשה לנו ניסים ונפלאות. אפשר לומר רעיון נוסף: סוכות מוזכרות בתורה לא רק לעניין החג, אלא בעוד שני הקשרים: פעם כמקום חנייתו של יעקב אבינו בבואו מחרן, כי בנה שם סוכות (בר' לג:יז), ופעם כתחנה הראשונה של ישראל אחרי צאתם ממצרים: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכֹתה" (שמ' יב:לז). מדרש המכילתא דר"י לפסוק זה מחבר בין שלושה מקרים אלו: 'סוכותה' - סוכות ממש, דכתיב 'ויעקב נסע סוכתה וגו'', דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, אין 'סוכות' אלא מקום, שנאמר 'ויסעו מסוכות ויחנו באיתם' (שמ' יג:ב), מה 'איתם' מקום אף 'סוכות' מקום. רבי עקיבא אומר, אין 'סוכות' אלא ענני כבוד, שנאמר 'וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ונוגה אש לילה כי על כל כבוד חופה. וסוכה תהיה לצל יומם' וגו'. [1][10] נראה שאת סוכות החג שעושים לזכר תחנתם הראשונה של בני ישראל, ששם הם אמנם בנו סוכות לראשונה, בית ראשון שאדם חופשיי בונה. וזו אכן הסיבה שהמקום נקרא סוכות, כשם שגם המקום שבו חנה יעקב אבינו, נקרא "סוכות" על שם הסוכות שהוא בנה שם למקנהו, הבית הראשון שלו בארץ ישראל. לפי זה יתכן שהמדרש מתכוון לומר שאת סוכות החג יעשו ישראל על שם הסוכות שהיו במקום החנייה הראשון של ישראל במדבר, וזה נותן משקל יתר ללשון התורה "כי בְסכות " = במקום שנקרא סוכות. התורה מדגישה בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי אז נועדו סוכות החג להזכיר דווקא את יציאת מצרים, ולא את מסע המדבר בכללו. ואילו לפי הדעה שהסוכות היו ענני כבוד, המקום נקרא סוכות כי כבר שם הקב"ה סיכך את ישראל בענני כבוד. רעיון זה מובא במכילתא דרשב"י (יב לז): ר' אליעזר אומר, סוכות ענני כבוד באו וחנו על גבי רעמסס. משלו משל, למה הדבר דומה, לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד. לפי משל זה, הופעת ענני הכבוד מיד בתחילת יציאת מצרים מביעה את חיבת ה' לישראל שרצה למנוע מהם כל טרדה של דרך, וגם מביעה את להיטות ה', כביכול, למהר ולהביא את עמו להר סיני ולארץ ישראל, בדומה לחתן הממהר להביא את כלתו לביתו. הסבר מפתיע למצוות סוכה מובא "חיי אדם": [1][13] הסוכות הן זכר לסוכות הצבא, דהיינו אוהלי הצבא [1][14] שהיו לישראל בעת מלחמת הכיבוש של עבר הירדן המזרחי מידי סיחון ועוג. דהיינו, הסוכות הן מעין זיכרון‑הודיה על ראשית כיבושה של ארץ ישראל שאירע עוד בימי משה רבנו. לכאורה יש כאן בעיה של מוקדם ומאוחר, שכן כיבוש זה המסופר בבמדבר (כא) התרחש אחרי מתן מצוות סוכה בויקרא (כג), אך אין בעיה כזאת לפני הא-ל המגיד מראשית אחרית, "אין מוקדם ומאוחר בתורה" . נזכור שגם מצוות אכילת מצה בשבעת ימי חג המצות (שמ' יב:טו-כ), ניתנה לישראל לפני יציאתם ממצרים בחיפזון, אירוע שהוא טעם המצווה (שם לט, דב' טז:ג). ועדיין יש לתמוה: האומנם בסוכות ישבו ישראל במדבר? והרי מסופר על מגוריהם באוהלים, [1][15] כדרכם של נוודי מדבר שצורת מגוריהם מאפשרת להם קיפול של האוהל לפני כל מסע והקמתו בכל מקום חנייה. ואולי היא הנותנת: בעטיו של חטא המרגלים נגזר על ישראל להיות "רֹעים במדבר ארבעים שנה" (במ' יד:לג), ואם אנו מתרשמים שבאותן שלושים ושמונה שנים של עונש נדדו אבותינו במדבר כמעט ללא מנוחה, באה התורה ואומרת: "בסכות הושבתי את בני ישראל". הם לא נדדו עם אוהליהם כנוודי מדבר, אלא חנו ימים רבים במקום אחד, ושם בנו לעצמם סוכות, שהן דיור קבוע למחצה, לשהות בהן זמן רב, כנאמר: "ותשבו בקדש ימים רבים, כימים אשר ישבתם" (דב' א:מו), ללמדנו שגם אם נדונו אבותינו לשנים רבות של חיי מדבר כעונש על חטאם החמור, נהג ה' עמהם ברחמים. [1][4] בשמואל: "סביבותיו סכות, חשכת מים וגו'". [2][7] טור או"ח תרכ"ה. [3][9] מכילתא דר"י, ויהי בשלח, פתיחתא; ספרי במדבר סג. שם מובאות גם דעות על שלושה עשר עננים, ארבעה, וגם שניים, שהוא כפשט הכתובים. וכן ראה תוספ' סוטה ד 2. [4][10] מכילתא דר"י בא, מסכתא דפסחא יד. [5][13] ר' אברהם דאנציג, חיי אדם (דפוסים רבים), קמו, א. [6][14] שמו"ב יא:יא, מל"א ב:יב, טז. [7][15] שמ' טז:טז; במ' טז:כז; דב' ה:כז.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS