יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
הייתה גם הייתה "גדר הצפון" עוד בימים טרם חלמו על הקמת מדינת ישראל. הכוונה לגדר שנועדה להפריד בין שטחי פלשתינא [א"י] שהיו תחת ממשל המנדט הבריטי, לבין לבנון וסוריה. גדר זו נועדה למנוע חדירת כנופיות ערביות כדי לסייע לערביי א"י במאבקם ביהודים בימי מאורעות 1936 – 1939 , וכדי למנוע הברחת נשק ואמצעי לחימה ממדינות אלו.

גדר הצפון מרדכי אשל כמה מיני גדרות אנו מכירים: "הגדר הטובה" נ"ע, גדר המערכת [העוטפת את גבולות הארץ במזרחה, ברמת הגולן ובגבול הלבנון], גדר הצפון, אשר הוקמה מחדש [יחד עם שרשרת מוצבים, לאורך הגבול הבין-לאומי שבין ישראל ללבנון], לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון. אולם, הייתה גם הייתה "גדר הצפון" עוד בימים טרם חלמו על הקמת מדינת ישראל. הכוונה לגדר שנועדה להפריד בין שטחי פלשתינא [א"י] שהיו תחת ממשל המנדט הבריטי, לבין לבנון וסוריה. גדר זו נועדה למנוע חדירת כנופיות ערביות כדי לסייע לערביי א"י במאבקם ביהודים בימי מאורעות 1936 – 1939 , וכדי למנוע הברחת נשק ואמצעי לחימה ממדינות אלו. הגדר, כמו המצודות המוכרות לנו מיערה, סאסא, שומרה, אמירים ונבי יושע שלובים זו בזה. הן הגדר והן תחנות המשטרה המבוצרות שלאורך גבול הצפון, נבנו בהמלצתו של טיגארט, שהגיע לארץ ממקום שרותו בהודו במהלך שנת 1937 [שם שירת במשטרה ורכש התמחות כנגד פעולות טרור]. בהמלצתו של זה, נבנתה גדר הצפון והוקמו מצודות-תחנות משטרה בריטיות, כדי להגן על הגבול. לימים שימש מודל מבנה משטרה זה כסמל "משמר הגבול", חיל שהוקם בשנת 1953 , תחת פיקוד המשטרה . על הקמת הגדר, אומנם באורך קצר יותר, המליץ כבר בשנת 1936, מי שהיה מפכ"ל המשטרה המנדטורית רוי ספייסר. היה זה כחודשיים לאחר סיום השלב הראשון של המאורעות, משום שהמשטרה העריכה שערביי א"י ימשיכו במאבקם. כדי לקדם הרעה הציע להקים גדר ומסגרת מיוחדת "סמי צבאית" [FRONTIER FORCE] כדי להבטיחה, שתכלול כ 200 שוטרים בריטים, יהודים וערבים. מפקד הצבא הבריטי בארץ סבר שאת הגדר כדאי להקים בתוואי דרומי יותר , לאורך כביש עכו-צפת. חסרונה של הצעה זו היה בכך שישובים רבים מצפון לכביש היו נותרים מחוץ לגדר. בפועל, נתקבלה החלטה על סלילת כביש הצפון , שעבר פחות או יותר לאורך קו הגבול פלשתינא - לבנון. כביש זה נסלל במשך שנתיים, תחילתו בראש הנקרה ליד הכפר הערבי הגדול באסה[ כיום שלומי], וסופו בעין מלחה שבכביש ראש פינה מטולה. למעשה, הציע טיגארט [שפעל בארץ לסירוגין כיועץ לענייני טרור במשך שנתיים בשנים 1937 – 1938 ], להקים גדר חשמלית בעלת גלאים מיוחדים, בעזרתם ניתן יהיה לאתר חדירות , אולם מפאת עלותה הגבוהה, נדחתה הצעתו. בפועל, התקבלה הצעתו השניה, לפיה תוקם גדר שתפקידיה יהיו לשמש מכשול למעבר קבוצות מזוינות, למנוע התקפות על ישובים, ליצור קו לסיורים מוגדרים וקבועים, לאפשר גם מתיחת קו חשמלי לתאורת לילה לאורך הגדר, ולאפשר זיהוי פירצה בגדר. טיגארט אף תכנן למקש את הגדר במוקשי - תאורה ונגד אדם, באמצעות תיל ממעיד. הצעה זו היא שיושמה למעשה [ למעט המיקוש]. דוד הכהן, מי שהיה מנהל חב' "סולל בונה", שנטלה על עצמה את משימת בניית גדר הצפון, מעיד כי אורכה של הגדר היה כ 75 ק"מ , והיא תוכננה להיות צמודה ככל האפשר, ובהתאם לתנאי השטח, בצמוד לכביש הצפון ולגבול הבין - לאומי. תוואי הגדר היה מבאסה במערב עד נבי יושע. באזור בירעם [ברעם] והכפר ירון [יראון], נסוגה הגדר מעט דרומה. מנבי יושע צנחה הגדר אל עמק החולה וליד מעיינות ג'וחלה חצתה את כביש ראש פינה – מטולה ומשם, [ממזרח לכביש], פנתה דרומה עד לטבחה שבצפון הכינרת. בנוסף הוקמה גדר מדרום לכינרת בין צמח לאל חמה. מתמונות שצולמו בעת הקמת הגדר, ניתן לראות כי היא הורכבה מארבע שורות של עמודי ברזל מקבילים זה לזה. העמודים החיצוניים, גובהם היה 2 מ' ואילו הפנימיים כמטר וחצי. בין הגדרות, נמתחה גדר דו - שיפועית והונחו תלתלי תייל. רוחב הגדר היה בין 8 – 10 מ'. היה זה מכשול עביר, אולם אין ספק כי היה בו לעכב את החודרים ולאפשר לדלוק אחריהם. חסרונה של גדר זו היה כי היא הותיר מספר ישובים עבריים מעבר לה בהם: מחניים, משמר הירדן ועוד. כאמור, העבודה נמסרה לסולל בונה, לאחר שאלן קירקברייד, מושל מחוז הצפון, הציע לדוד הכהן להקימה. אנשי סולל בונה בנו מודל גדר ליד טבעון, לשם בחינת תועלתה, ויחידת צנחנים בריטית נתבקשה לחדור דרכה. אף כי היחידה הצליחה לחדור מבעד לגדר , נמשכה החדירה כחצי שעה. בסיכום, הוחלט להקים את הגדר ע"פ המודל, אך תוך בניית העמודים במרחקים קרובים יותר. ההצעה שהגישה "סולל בונה" הייתה זולה: 1.2 לירות מנדטוריות לכל מטר. אולם, בארץ לא היה ניתן להשיג חוטי תייל ועמודי ברזל, ולפיכך הובאו אלו מאיטליה הפשיסטית, באישור ממשלת בריטניה. להקמת הגדר גויסו ע"י הסוכנות וההסתדרות מאתיים נוטרים, שתפקידם היה לאבטח את העובדים שגויסו למשימה זאת מכל קצווי הארץ, מן העיר והכפר, מהמושב והקיבוץ, ותיקים וחדשים, ספרדים ואשכנזים, ובתוכם גם 15 פועלים יהודים מפקיעין. מספר המגויסים עמד על אלף איש. ההסתדרות, קופת חולים, ומטבחי פועלים בצפון גויסו למשימה. גם נשים גויסו ומלאו תפקידן בעיקר כחובשות קשריות ומבשלות. את הגדר החלו לבנות ב 29.5.38 וזו וסיימוה בסוף יולי אותה שנה. לצורך הקמת הגדר הוקם "מחנה עובדים", שהובטח מכל צדדיו ע"י נוטרים שהוצבו בעמדותיהם יום ולילה. הבונים התגוררו באוהלים, הציוד הועמס על משאיות, אליהן הוצמדו מכלי מים ניידים ומטבחי שדה, וכמובן שגם נשק בלתי לגאלי הוטמן בין חפצי הגודרים. לעולים סופחו צוותי רפואה רופאים ואחיות, הוקמו צריפים למרפאה וחדר אוכל וכן נבנו מקלחות זמניות ושירותי שדה. מחנה הגודרים הועתק ממקומו מידי שלושה שבועות. קצב הקמת הגדר היה כקילומטר וחצי ליום. לאורך הגדר שערים נבנו במספר אתרים, ע"מ לאפשר לפאלחים לעבד שדותיהם שמיחוץ לגדר, והמפתחות נמסרו לאחריותם של המוכתרים. נקבעו שעות בהן השערים נפתחו , ושעות בהן חובה היה לנעול אותם. מחנה העובדים נדד ממקומו מספר פעמים, בהתאם לקצב העבודה. מים הובלו למחנה ממעיינות שבסביבה. במקביל להקמת הגדר, נבנו תחנות המשטרה בהן שרתו מספר שוטרים יהודים וערבים, בפיקוד בריטי. הכנופיות הערביות לא שקטו במהלך הקמת הגדר: לא אחת נפתחה אש על העובדים, כאשר הנוטרים משיבים אש. ערב אחד, חובלה הגדר ע"י כפריים ואנשי כנופיות, לאורך 14 ק"מ מוטטה הגדר והיה צורך להקימה מחדש. עיתוני הימים ההם דיווחו: " התקפה על גדר התיל- 2 ערבים נהרגו , 2 נוטרים נפצעו קל" [ דבר מיום 22.6.38 ], " פועלי הגדר הותקפו בהובילם מים – אלימלך רזניק נהרג, שלושה מהכנופיה נפגעו", [ דבר 26.6.38 ], " בקרב ליד הגדר, לפני שבוע נהרגו 6 אנשי כנופיה ונפצעו 11 " . במהלך הקמת הגדר נפל גם אליהו אבטיחי ז"ל. בין מקימי הגדר היו חמישים מחברי הפועהמ"ז, ושנים - עשר מאנשי אגודת ישראל, אלו דאגו לכך שבמחנה העובדים יהא ספר תורה, ובשבת התכנסו לתפילה. על חווית התפילה בשבת, בלב הרי הגליל ליד סאסא אל מול צפת, ועל מקומו של הפועל הדתי במבצע זה, סיפרו יעקב גלמן וישראל נאמן, שהיו בין בוני הגדר. כבימים אלה כן אז היה הצעיר הדתי שותף לכל משימה לאומית.