יום ה', א’ בתשרי תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, בית שמאי אומרים: מתפלל עשר ואומר של שבת בפני עצמו ושל יו"ט בפני עצמו ומתחיל בשל שבת. וב"ה אומרים מתפלל תשע. כלומר, לפי בית שמאי, היות ויש שתי קדושות, קדושת השבת וקדושת יו"ט, אלו שני ענינים שונים, לכל ענין יש לברך ברכה נפרדת, לכן בראש השנה שחל להיות בשבת יש לברך עשר ברכות. לפי בית הלל אין לחרוג ממסגרת תשע הברכות של ר"ה, אע"פ שיש שתי קדושות, מצרפים את שתי הקדושות לברכה אחת.

ראש השנה (2) ד"ר אפרים יצחקי מתי יש לתקוע שלושים קולות אלו? ר"ה פ"ד מ"ה: "סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת ה' וכולל מלכויות עמהן ואינו תוקע, קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע, דברי ר' יוחנן בן נורי. אמר לו ר' עקיבא: אם אינו תוקע למלכויות למה הוא מזכיר? אלא אומר אבות וגבורות וקדושת ה' וכולל מלכויות עם קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים". אנו שומעים מכאן שברור לתנאים שבתפילת העמידה יש להוסיף ברכות או אמירות, כמו כן ברור להם שיש אמנם לתקוע את שלוש התקיעות בתוך תפילת העמידה. אך קיימת מחלוקת בין ר' עקיבא לבין ר' יוחנן בן נורי לגבי מיקום תוספות אלו בתפילת ר"ה. ההוספות בשלוש הברכות הראשונות בתפילת העמידה. בשלוש הברכות הראשונות שבתפילת ר"ה יש לנו כמה וכמה הוספות: "זכרנו לחיים", "מי כמוך" ובמיוחד ההוספות הרבות בברכת "אתה קדוש" כולל השנוי "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש". הוספות בתפילה הן לא דבר שיגרתי, ובמיוחד בתפילת העמידה[1], כי יש שראו במספר התיבות ואף במספר האותיות חשיבות מיוחדת, כוונות עמוקות ורזים קבליים[2]. אי לכך יש לחפש בכל תוספת בתפילה, המוסכמת על הכל, במיוחד על חסידי אשכנז[3], סיבות קדומות, המעוגנות היטב במקורות, בדרך כלל במקורות התלמודיים, או שקדמו, לפחות, לר' יהודה חסיד. המקור לתוספות אלו הוא אמנם קדום: ברכות כט ע"א: על המשנה (שם כח ע"ב): רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו - מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו - מעין שמונה עשרה. אומרת שם הגמרא: הני שבע דשבתא כנגד מי? אמר רבי חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. הני תשע דראש השנה כנגד מי? אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין: כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה, דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה. הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי? אמר רבי חלבו: כנגד עשרים וארבע רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים. אי הכי, כל יומא נמי נמרינהו! אימת אמרינהו שלמה - ביומא דרחמי, אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להו. מכאן שבשבת [ויו"ט] מתפללים שבע ברכות במקום השמונה עשרה (=תשע - עשרה[4]) שבימי חול, בראש השנה - תשע ובתעניות צבור עשרים וארבע ברכות. כידוע שבשבת ויו"ט, אומרים שלוש ברכות ראשונות ושלוש ברכות אחרונות ובאמצע מוסיפים את קדושת היום. בתוספתא (ברכות ג' יג') מצאנו מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל: יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, בית שמאי אומרים: מתפלל עשר ואומר של שבת בפני עצמו ושל יו"ט בפני עצמו ומתחיל בשל שבת. וב"ה אומרים מתפלל תשע. כלומר, לפי בית שמאי, היות ויש שתי קדושות, קדושת השבת וקדושת יו"ט, אלו שני ענינים שונים, לכל ענין יש לברך ברכה נפרדת, לכן בראש השנה שחל להיות בשבת יש לברך עשר ברכות. לפי בית הלל אין לחרוג ממסגרת תשע הברכות של ר"ה, אע"פ שיש שתי קדושות, מצרפים את שתי הקדושות לברכה אחת. מהן תשע הברכות בראש השנה? ר"ה לב א': ת"ר: מנין שאומרים אבות? שנאמר: "הבו לה' בני אלים" (תהילים כט'). ומנין שאומרים גבורות? שנאמר: "הבו לה' כבוד ועוז". ומנין שאומרים קדושות? שנאמר: "הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש". ומנין שאומרים (מלכויות)[5] זכרונות ושופרות? ר"א אומר: דכתיב: "שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כג, כד) "שבתון" זה קדושת היום, "זכרון" זה זכרונות, "תרועה" זה שופרות, "מקרא קודש" קדשהו בעשיית מלאכה. ומנין שאומרים מלכויות? תניא רבי אומר "אני ה' אלקיכם" וכתיב "בחודש השביעי" זו מלכות. ר' יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: "והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם" (במדבר י' י') שאין ת"ל "אני ה' אלקיכם", ומה ת"ל "אני ה' אלקיכם"? זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכויות עמהן. תשע הברכות הן: שלוש ראשונות ושלוש אחרונות, ומוסיפים עליהן מלכויות, זכרונות ושופורות. חשבון זה אינו מדוייק, שהרי יש להוסיף, כמו בכל יו"ט, גם את קדושת היום, וא"כ יש עשר ברכות. מדוע א"כ, מחלוקת ב"ש וב"ה, לגבי מספר הברכות בר"ה, היא רק לגבי ר"ה שחל להיות בשבת, אם יש לומר עשר או תשע ברכות, הרי בכל ר"ה לכאורה צריך לומר עשר ברכות?! נראה ש"מלכויות" צורפה לתפילת ר"ה בזמן מאוחר יחסית[6], ולכן אינה ברכה נפרדת, והיא צורפה לאחת הברכות האחרות של ה"תשע". ואמנם מצאנו כבר (ר"ה פ"ד מ"ה), מחלוקת בין ר' יוחנן בן נורי לבין ר' עקיבא, לאיזו ברכה לצרף את ה"מלכויות". לפי ר' יוחנן בן נורי, יש לצרף את ה"מלכויות" ל"קדושת ה'", ואילו לפי ר"ע יש לצרפם ל"קדושת היום". וכמו כן אין אנו מוצאים את ברכת "מלכויות" בתפילת "תענית צבור". תענית פ"ב מ"ג: ואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות, י"ח שבכל יום ומוסיף עליו עוד שש, ואלו הן: זכרונות ושופרות, אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, אשא עני אל ההרים... כלומר ש"מלכויות" אינה ברכה בפני עצמה. לכאורה ההלכה נקבעה כר' עקיבא, ש"מלכויות" מצורפות ל"קדושת היום". אך כנראה שבמקרה זה התקבלה למעשה דעות שניהם, ואנו עושים גם כר' יוחנן בן נורי וגם כר' עקיבא, מעין "הילכך נימרינהו לכולהו"[7]. וכנראה שגם ביבנה לא הוכרעה הלכה בענין זה, ר"ה לב ע"א: וכשקידשו ב"ד את השנה באושא, ירד ר' יוחנן בן ברוקא לפני רשב"ג ועשה כר' יוחנן בן נורי, אמר לו רשב"ג לא היו נוהגים כן ביבנה. ליום שני ירד ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי ועשה כר"ע, אמר רשב"ג כך היו נוהגים ביבנה. כלומר, שאף באושא נהגו אישים שונים זה כריב"ן וזה כר"ע. והיות וענין זה לא הוכרע חד משמעית, התקבל במשך הדורות לעשות כדברי שניהם, היינו לצרף "מלכויות הן ל"קדושת ה'" והן ל"קדושת היום". ואמנם בתפילת ר"ה, אנו מוסיפים לברכת "קדושת ה'" אמרות רבות שתכנן הוא "מלכויות" ("לדור ודור המליכו לא-ל", "ותמלוך אתה" וכו') ובסיום הברכה אנו משנים ואומרים "המלך הקדוש"[8]. וכמובן שב"קדושת היום" אנו מוסיפים את פסוקי ה"מלכויות" ומסיימים "מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון". אי הכרעה בין חולקים, לגבי תפילות, וקבלת כל הדעות גם יחד, אנו מוצאים בכמה מקומות: 1. לגבי ברכות התורה, ברכות יב ע"ב: מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: אשר קדשנו במצוותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. ור' יוחנן מסיים בה הכי: והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאנו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה. אמר רב המנונא זו היא המעולה בברכות. הילכך נימרינהו לכולהו. וכך אנו נוהגים עד היום. 2. לגבי "מודים דרבנן", סוטה מ' ע"א: בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים? אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלקינו על שאנו מודים לך. ושמואל אמר: אלקי כל בשר על שאנו מודים לך ר' סימאי אומר: יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך. אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו. גם כאן, אנו נוהגים כך עד היום. 3. כאמור לעיל לגבי תקיעות שופר, אנו עושים ככל הדעות. ברור א"כ, מן המשנה והתלמוד, שיש לתקוע בתפילת העמידה את שלוש הפעמים שאנו מחוייבים. תרועה אחת לאחר קדושת היום (גם לפי ר' יוחנן בן נורי וגם לפי ר"ע, אלא שלר"ע מוסיפים לברכה זו גם מלכויות). תרועה שניה לאחר "זכרונות" והתרועה השלישית לאחר "שופרות". וכמובן שכל "תרועה" נעשית ע"י עשר קולות כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. כאמור לעיל. [1]ראה טור או"ח קי"ג (בענין תפילת י"ח): "לשון אחי ה"ר יחיאל ז"ל: דורשי רשומות הם חסידי אשכנז שהיו שוקלין וסופרים מספר מנין אותיות התפילה והברכות וכנגד מה נתקנו. [2]ראה בסידור ר' שלמה מגרמייזא (מהד' הרשלר, ירושלים תשל"ב, סי' צט עמ' רכ"א): "תפילה של ר"ה כתובה על הסדר, ועליה אין להוסיף ואין לגרוע אפילו תיבה אחת, ... והמוסיף וגורע בה אפילו אות אחת תפילתו אינה נשמעת, כי כולה במידה ובמשקל באותיות ובתיבות וסודות הרבה היוצאין ממנה. וכל ירא ה' יזהר בה מלפחות ומלהוסיף, ולא ישמע אל הצרפתים ואנשי איי הים שמוסיפים כמה וכמה תיבות. כי אין רוח וחכמה נוח בהם, כי לא נמסרו להם טעמי תפילה והסודות. [3]הכוונה לחסידי אשכנז הראשונים, מתלמידי ר' יהודה חסיד. [4] ראה ברכות כח ע"ב: "הני תמני סרי, תשסרי הוויין! אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה תקנוה. כנגד מי תקנוה"? וכו'. [5]מלה זו "מלכויות" מיותרת כאן, כי הרי תשובת הגמרא היא רק על זכרונות ושופרות. ורק אח"כ שואלת הגמרא "מלכויות" מנין ועונה. [6]אמנם בתקופת התנאים. [7] ראה בענין זה בהרחבה, הרב ש"ח ברנשטיין, שבחי שלמה, בני ברק תשנ"ז, סימן מג, עמ' קז - קטו. [8]גם חותמים כר' יוחנן בן נורי אולי בגלל קביעת התלמוד, ברכות יב ב': ר' יוחנן אמר: כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה.