יום ש', כט’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
מהיכן לנו שצריך לתקוע בשופר בר"ה? על שאלה זו כותב ד"ר אפרים יצחקי במאמר ראשון מתוך כמה מאמרים שיפורסמו בשבועות האחרונים ויעסקו ב"ראש השנה" הבעל"ט. המצוה החשובה והראשית בראש השנה (מלבד איסור מלאכה, כמו בכל יו"ט) היא, כידוע, תקיעת שופר. במדבר פרק כט, א: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: התורה לא מפרטת מהי 'תרועה', כיצד מריעים ובמה מריעים? יתכן בפה, יתכן בחצוצרות או בכל כלי אחר. אמנם לא כתוב במפורש בתורה שבכתב, ש'התרועה' של ר"ה היא בשופר, אלא מפי השמועה - בתורה שבעל פה למדו זאת מן ה'תרועה' שב'יובל'.

ראש השנה (1) ד"ר אפרים יצחקי א. תקיעת שופר בראש השנה המצוה החשובה והראשית בראש השנה (מלבד איסור מלאכה, כמו בכל יו"ט) היא, כידוע, תקיעת שופר. בתורה מובאים שני פסוקים לגבי התקיעה בראש השנה: במדבר פרק כט, א: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: ויקרא פרק כג, כד: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: מפסוקים אלו מובן, שבחודש השביעי באחד לחודש, היינו בראש חודש תשרי, צריך שיהיה 'יום תרועה'. התורה לא מפרטת מהי 'תרועה', כיצד מריעים ובמה מריעים? יתכן בפה, יתכן בחצוצרות או בכל כלי אחר. וכך כותב ספר החנוך במצוה ת"ה: אע"פ שאין כאן זכר לתרועה זו אם בשופר או במצלתים או בכל שאר כלי ניגון, מפי השמועה למדנו שהיא בשופר, כמו שמצינו ביובל, שנאמר בו שופר. אמנם לא כתוב במפורש בתורה שבכתב, ש'התרועה' של ר"ה היא בשופר, אלא מפי השמועה - בתורה שבעל פה למדו זאת מן ה'תרועה' שב'יובל'. בענין היובל, כתוב בויקרא כה, ח - ט: וספרת לך שבע שבתות שנים ... והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. ביובל כתוב במפורש בתורה 'שופר תרועה', כלומר שיש להריע בשופר דווקא, ומזה למדים שגם בראש השנה יש להריע בשופר דווקא. וכך לומדת זאת הגמרא במסכת ראש השנה לג ע"ב: ת"ר : מנין שבשופר ? ת"ל: "והעברת שופר תרועה", אין לי אלא ביובל, בר"ה מנין? ת"ל: "בחודש השביעי", שאין ת"ל "בחודש השביעי", ומה ת"ל "בחודש השביעי"? שיהיו כל תרועות של חודש שביעי זה כזה. ב'יובל' כתוב במפורש בתורה שיש לתקוע בשופר: "והעברת שופר תרועה", כלומר שה'תרועה' של ה'יובל' צריכה להתבצע בשופר דווקא. בראש השנה כתוב שיום זה יהיה 'יום תרועה', אך לא כתוב במה להריע. אך היות והפסוק, לענין יובל, אומר: "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי ... ביום הכפורים", הרי כולם יודעים מתי זה יום הכפורים. "בחודש השביעי" מיותר, זה בא ללמדנו שכל התרועות שבחודש השביעי יהיו כמו ביובל, היינו בשופר. והיות וראש השנה גם בחודש השביעי, התרועה תהיה בשופר דווקא, כמו ביובל[1]. ב. אלו קולות יש להשמיע בשופר? הגמרא הסיקה אם כן, שאת התרועה של ראש השנה יש לבצע בשופר, ולא בפה או בכלי אחר. אך עדיין אין אנו יודעים מהי "תרועה", כלומר אלו קולות להשמיע בשופר. גם את הענין הזה לומדת הגמרא מיובל: ר"ה לג ע"ב - לד ע"א: ומנין פשוטה לפניה? ת"ל: "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה, ט) ומנין פשוטה לאחריה? ת"ל: "תעבירו שופר" (שם). אין לי אלא ביובל, בר"ה מנין? ת"ל: "בחודש השביעי", שאין ת"ל: "בחודש השביעי, ומה ת"ל: "בחודש השביעי"? שהיו כל תרועות החודש השביעי הזה כזה. הפסוק שצוטט לעיל בענין היובל, בויקרא כה, ט': וספרת לך שבע שבתות שנים ... והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. בתחילה כתוב "שופר תרועה" ואחר כך רק "שופר". הגמרא מקבלת כהנחה ש"שופר" הוא קול פשוט, ארוך ומתמשך. ו"תרועה" הוא קול שבור וקטוע. לכן ביובל יש להריע על ידי שלושה קולות: א. קול פשוט (=שופר). ב. קולות שבורים (=תרועה). ג. קול פשוט (=שופר).[2] והיות וכבר למדנו לעיל שכל התרועות של החודש השביעי יהיו שווים, הרי שגם בראש השנה יש לתקוע שלושה קולות כנ"ל. אך המשנה קובעת שיש לתקוע בראש השנה תשעה קולות ולא די בשלושה קולות. המשנה בר"ה פ"ד מ"ט: סדר תקיעות שלוש של שלוש שלוש. שעור תקיעה כשלוש תרועות, שעור תרועה כשלוש יבבות. ענין תשעת הקולות נלמד בגמרא משילוב הפסוקים של יובל ושל ראש השנה: ר"ה לד ע"א: ומנין לשלוש של שלוש שלוש? ת"ל: "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה, ט - בענין יובל), "שבתון זכרון תרועה" (ויקרא כג, כד - בענין ראש השנה), "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט א - בענין ראש השנה). ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה? ת"ל: "שביעי" "שביעי" לגזרה שווה. הא כיצד? שלש שהן תשע. היות וגם בראש השנה וגם ביובל כתובה אותה מלה 'שביעי', היא ניתנת לדרשה ע"י גזירה שוה, שתקיעת השופר בראש השנה וביובל הוא ענין אחד, ובשני המקרים יש לתקוע בצורה שווה. והיות ובראש השנה וביובל גם יחד כתוב שלש פעמים המלה "תרועה", פעם אחת ביובל ופעמיים בראש השנה. הגמרא לומדת מכך שבכל 'תרועה' שבחודש השביעי יש לבצע שלש תרועות. והיות וכבר נקבע שכל 'תרועה' שבחודש השביעי היא בת שלשה קולות (שופר, תרועה ושופר), הרי שיש לתקוע שלוש פעמים שלושה קולות שהן תשעה קולות. יש חכמים הלומדים שיש לתקוע קול פשוט לפני התרועה ואחריה, מפסוקים אחרים.[3] שם במסכת ר"ה: דתניא:... ומנין שפשוטה לפניה? ת"ל: "ותקעתם תרועה" (במדבר י, ו), ומנין שפשוטה לאחריה? ת"ל: "תרועה יתקעו" (שם) ... אין לי אלא במדבר, בר"ה מנין? ת"ל: "תרועה" "תרועה" לגזרה שווה. התורה מבדילה בין 'תקיעה' לבין 'תרועה', בבמדבר י', ז, נאמר: "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו". כלומר שיש הבדל בין 'תקיעה' לבין 'תרועה'. ה'תקיעה', כאמור, הינה קול ארוך ומתמשך. ואילו ה'תרועה' היא קולות שבורים. בענין תקיעות החצוצרות במדבר נאמר: "ותקעתם תרועה", כלומר יש תחילה 'לתקוע' ואחר כך 'להריע'. ובסוף אותו פסוק: "תרועה יתקעו". מכאן לומדת הגמרא שבכל תרועה[4] יש לפניה ואחריה תקיעה.[5] מהי 'תרועה'? מקובל בתלמוד ש'תקיעה' היא קול פשוט ומתמשך, לא כן לגבי ה'תרועה', לגביה ישנה מחלוקת. המשנה שם אומרת: "שיעור תרועה כשלש יבבות" (רש"י - שלש קולות בעלמא כל שהוא). שואלת שם הגמרא: "והתניא: שיעור תרועה כשלש שברים?" (רש"י - שברים ארוכים מיבבות). מתרצת שם הגמרא: אמר אביי: בהא ודאי פליגי. דכתיב: "יום תרועה יהיה לכם", ומתרגמינן: "יום יבבא יהא לכון". וכתיב באימיה דסיסרא: "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא" (שופטים ה, כח). מר סבר גנוחי גנח. ומר סבר ילולי ילל. האמוראים לא ידעו בדיוק מהי "תרועה". אביי אומר שגם לתנאים היה ספק מהי "תרועה", ובענין זה יש מחלוקת תנאים, בין התנא של משנתנו ובין התנא של הברייתא. היות ואין אנו יודעים בדיוק מהי "תרועה", התנאים כבר השתמשו בתרגום הארמי לתורה (=אונקלוס)[6] התרגום הארמי של המלה 'תרועה' היא 'יבבא'. אך גם בזאת לא פתרנו את הבעיה, כי גם מהי בדיוק 'יבבא', אין אנו יודעים. התנ"ך יכול לעזור בהבנת המלה 'יבבא'. כאשר רכבו של סיסרא בושש לבוא, אם סיסרא יבבה. כלומר ש"יבבה" היא מעין קולות של צער או של בכי. וכאן באה מחלוקת תנאים: אחד סובר שהיבבה היא מעין גניחה, קולות שבורים אבל קצת יותר ארוכים (מה שנקרא בימינו 'שברים'). ואחד סובר שהיבבה היא מעין יללה, קולות שבורים וקצרים (מה שנקרא בימינו 'תרועה'). וישנה דעה נוספת בתלמוד, שם לד ע"א: אתקין ר' אבהו בקיסרי תקיעה, שלושה שברים, תרועה, תקיעה. מה נפשך, אי ילולי יליל לעביד תקיעה תרועה ותקיעה, ואי גנוחי גנח לעביד תקיעה שלושה שברים ותקיעה? מספקא ליה אי גנוחי גנח או ילולי ילל. מתקיף לה רב עוירא: ודלמא ילולי הוה וקא מפסיק שלשה שברים בין תרועה לתקיעה? ... מתקיף לה רבינא ... אלא רבי אבהו ... מספקא ליה דלמא גנח ויליל. אי הכי ליעבד נמי איפכא, תקיעה תרועה שלושה שברים ותקיעה דלמא יליל וגנח? סתמא דמלתא כי מתרע באיניש מילתא ברישא גנח והדר יליל. רבי אבהו התקין במקומו - בקיסרי, שתקיעת השופר בראש השנה תהיה "תקיעה, שברים, תרועה , תקיעה". כלומר להכניס בין שתי התקיעות גם את השברים וגם את התרועה. וזאת בגלל שהוא היה מסופק אם ה'תרועה' האמורה בתורה היא גניחה או יללה. לאחר סידרת שאלות מגיעה הגמרא למסקנה שרבי אבהו היה בטוח שה'תרועה' האמורה בתורה היא גניחה ויללה יחד. וכפי שזה במציאות, אם קורה לאדם דבר רע, תחילה הוא גונח ואחר כך הוא מיילל, כך צריכה להתבצע גם התרועה בשופר, תחילה הגניחה (=שברים) ולאחר מכן היללה (=התרועה). וכמובן שלפניה ואחריה התקיעה. לסיכום עד כאן: א. בתורה נאמר לגבי ראש השנה: "יום תרועה" ולא נאמר במפורש במה לעשות את ה'תרועה'. התורה שבע"פ, מתוך דרשות פסוקים, מסיקה שתרועה זאת נעשית בשופר דווקא. ב. התורה שבע"פ, כנ"ל, מסיקה מתוך דרשות פסוקים, שכל תרועה יש לפניה ואחריה תקיעה. ג. התורה שבע"פ מסיקה שבראש השנה יש לעשות שלש 'תרועות' שהן תשע קולות (תקיעה, תרועה, תקיעה - שלש פעמים) ד. כיצד לבצע את ה'תרועה' יש שלש דעות: 1. גניחה (=שברים). 2. יללה (=תרועה). 3. גניחה ויללה גם יחד (=שברים ותרועה). כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, נהגו בכל קהילות ישראל לעשות כל 'תרועה' הכתובה בתורה, ככל הדעות. וכל 'תרועה' להכפילה בשלוש. תקיעה שברים תרועה תקיעה שלוש פעמים תקיעה שברים תקיעה שלוש פעמים תקיעה תרועה תקיעה שלוש פעמים כלומר, עיקר הדין הוא לתקוע שלושה קולות בלבד, שלוש פעמים, היינו בסך הכל תשעה קולות: כדי לצאת ידי חובת כל הדעות הנהיגו לתקוע עשרה קולות, שלוש פעמים, היינו סך הכל שלושים קולות. וכך מובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקצ: א. כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בר"ה, תשע; לפי שנאמר: תרועה ביובל ובר"ה ג' פעמים, וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חדש השביעי אחד הן, בין בר"ה בין ביוה"כ של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהם: תר"ת, תר"ת, תר"ת. ב. תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו אם היא היללה שאנו קורים תרועה, או אם היא מה שאנו קורים שברים, או אם הם שניהם יחד; לפיכך, כדי לצאת ידי ספק צריך לתקוע תשר"ת ג' פעמים, ותש"ת ג' פעמים, ותר"ת ג' פעמים. [1]דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, התורה כתובה בקצרה ואינה מפרטת דברים שנכתבו כבר במקום אחר. וכן דברים שניתן ללימוד באחד מהמידות שהתורה נדרשת בהן. [2]הקול הפשוט נקרא בימינו "תקיעה", הקול השבור נקרא "תרועה" - כלשון התורה: "יום תרועה". [3]היות ויש למודים שונים לאותו ענין, אפשר להניח שכל צורת התקיעה בשופר היא תורה שבע"פ, וכך נמסרה במסורת למשה מסיני, והלימוד הזה או אחר הוא אסמכתא בעלמא. ולכן גם ספר החינוך אומר: "מפי השמועה למדנו". [4]הגמרא לומדת ב'גזרה שוה', 'תרועה' שנאמרה בחצוצרות, ו'תרועה' שנאמרה בר"ה, לומר שכל התרועות שוות. [5]מכאן נקרא הקול הפשוט 'תקיעה'. [6]ראה א' יצחקי, ההלכה בתרגום ירושלמי א' ודרכו בדרשת המקרא, דסרטציה, אוניברסיטת בר - אילן, תשמ"ב, עמ' ק"ה, שתרגום אונקלוס היה התרגום המקובל והמבוקר בבבל.