יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בניית המסילה לא הייתה כה פשוטה. ככל שהמסילה הדרימה, נעשו תנאי בנייתה קשים, בשל העדר מקורות מים , ואדיות רחבי ידיים חצו את קו המסילה בכיוון כללי מזרח –מערב, עצים להסקת הקטרים ליצירת הקיטור לא היו בנמצא, ואף על פי כן נסללה מסילה זו דרך ארץ צחיחה ושוממה בהרבה מכפי שהיא נראית בימינו.

מסילת הברזל הטורקית לבאר שבע מרדכי אשל בשדרות דוד טוביהו בבאר שבע , בסמוך למבנה בי"ס שדה , ניצב בנין תחנת הרכבת הטורקית של באר שבע. על הקיר הצפוני של המבנה, אשר לאחרונה החל מתפורר, מצוי שלט זיכרון אשר זו לשונו: נבנה ב – 1915 בהנחיית מפקד הארמייה ה –4 הטורקית כאמל פשה, להעברת חיילים טורקיים אמיצים מאנטליה לחזית בסיני ובבאר שבע. לוח ההנצחה כתוב בשפות עברית, טורקית ואנגלית. מעט מצפון מזרח לתחנה הוקם לפני זמן קצר מונומנט לזכרם של כ 290 חיילים טורקיים שנספו במלחמת העולם הראשונה במערכה נגד הצבא הבריטי, ואשר מצאו מותם בקרבות בבאר שבע. בסמוך לאנדרטה זו ניצבים דגלי מדינת ישראל והדגל הטורקי. מונומנט זהה הוצב לפני שנים אחדות בבית העלמין הצבאי הבריטי לחיילי "ההסכמה" ברמלה. על מבנה התחנה, מעל למרפסות, קבועים [משני צדי המבנה ] לוחות שיש ובהם שם התחנה "ביר סבע" בערבית. למבנה התחנה, בן שתי הקומות, צמוד כבש, עליו עמדו הנוסעים כדי להקל עליהם הכניסה לרכבת והירידה הימנה. הבית בסגנון אירופי, גגו עשוי רעפים, ארובות פחם הותקנו בו להחם לשוהים בו בימי החורף, מעזיבתו עשויה עץ, מרזבים לקליטת מי הגשמים הותקנו סביב גגו, פתחי החלונות מסורגים ובחזיתו בריכה קטנה, בה הייתה מזרקת מים. בגן שבפתח התחנה נטועים מספר עצי אקליפטוס עבי גזע, המעידים על זקנתם המופלגת. כיום עומד בנין התחנה שומם ושלט שעליו מכריז כי הוא מבנה מסוכן. מתי נבנתה מסילת הברזל הטורקית לבאר שבע, ומתי הסתיימה בנייתה, מי בנאה ובמצוות מי נבנתה , מה היו מטרותיה ואת מי שרתה? חוקרים, העוסקים בחקר היסטורית מסילות הברזל בארץ ישראל, מספרים כי כבר בשנת 1908 הציע הגרמני מייסנר לטורקים לבנות מסילת ברזל מצפון הארץ לדרומה. אולם, הצעה זו נשארה בגדר תוכנית שלא יצאה אל הפועל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החליט, מי שהיה מפקד הארמייה הטורקית הרביעית, ג'אמל פחה, [אשר מטה מפקדתו שכן בדמשק], להוציא לפועל את בניית המסילה, את תכנון המסילה ובנייתה הטיל ג'אמל פחה על מייסנר. תחילה נסללה המסילה מ"סילת א זהר" עד לתחנת הרכבת "מסעודיה", ממערב לחורבות סבסטיה, היא שומרון המקראית. משם התפצלה המסילה לשתי שלוחות, האחת שאורכה כ – 12 ק"מ לשכם [ על תוואי שתוכנן עוד בשנת 1913], ואילו השניה – הראשית נסללה מערבה לטול כרם ומשם דרומה, עד לבאר שבע, מרחק של כ 165 ק"מ. המעיין במפות טופוגרפיות בק"מ של 1:50000 , יבחין בפיתוליה של מסילת הברזל הטורקית, החולפת מדרום לכפר הערבי "אל עטרה" , כאשר בחלק מדרכה באזור זה נכנסת המסילה לתוך מנהרה, שאורכה כ 200 מ' , הקיימת עד ימינו. בהמשך עושה המסילה דרכה לכיוון דרום [ הכפר הערבי "רמין"] ומשם לענבתא, כשהיא חוצה את הכפר, וממשיכה בדרכה מערבה מצפון ל"נור א שמס" עד לטול כרם. מי שסבור כי מנהרות בא"י הן תוצר של המאה שלנו בודאי יופתע מן העובדה כי את המנהרה הראשונה בארץ סללו הטורקים. את סלילת השלוחה לשכם, סיימו הטורקים בתחילת שנת 1915 , ואילו שלוחת מסילת הברזל לבאר שבע נסתיימה באוקטובר אותה השנה. כנראה, שבלי מעורבות יהודית אי אפשר: את הפיקוח הטכני על בניית המסילה מעפולה דרומה הפקיד מייסנר, ככל הנראה, בידיו של המהנדס היהודי ברוך קטינקא. על פי מקור אחר, את ניהול בניית המסילה ביצע תושב ראש פינה, משה פייקוביץ, שלימים היה למנכ"ל הראשון של רכבת ישראל. בניית המסילה, על פי הוראת ג'אמל פחה, נועדה לקידום תוכניותיו הצבאיות למתקפה על מצרים, בה נמצאו באותם הימים כוחות בריטיים, אשר ביקשו לכבוש הארץ מידי הטורקים. תכלית נוספת הייתה לבניית המסילה, והיא יצירת דרך תעבורה מצפון הארץ לדרומה. אומנם, בעבר הירדן בכיוון מצפון לדרום, פעלה כבר מספר שנים המסילה החיג'זית, אשר תחנותיה האחרונות היו מכה ומדינה, הערים המוסלמיות הקדושות בחצי האי הערבי, אך העדר מסילות רוחב ממסילה זו מערבה לתחומי א"י, לא היה בה תועלת צבאית, ועל כן החליט ג'אמל פחה לסלול את מסילת הברזל בקו עפולה באר שבע. את המסילה בנו פועלים טורקיים מאנטליה וכן עובדי כפייה, שגויסו למטרה זו מבין תושבי הארץ [יהודים ושאינם יהודים]. בניית המסילה לא הייתה כה פשוטה. ככל שהמסילה הדרימה, נעשו תנאי בנייתה קשים, בשל העדר מקורות מים , ואדיות רחבי ידיים חצו את קו המסילה בכיוון כללי מזרח –מערב, עצים להסקת הקטרים ליצירת הקיטור לא היו בנמצא, ואף על פי כן נסללה מסילה זו דרך ארץ צחיחה ושוממה בהרבה מכפי שהיא נראית בימינו. אומנם, פסי ברזל למסילה היו ברשותו של מייסנר, בעיקר ממסילות ברזל שפורקו או ממסילות שלא היה עוד צורך בהן, אך חלפים ופרטי ציוד טכני חסרו לו . באוקטובר 1915 נסתיימה בניית המסילה עד לבאר שבע. עלותה הייתה 130000 מטבעות זהב טורקיות שבאותם הימים היה ערכן כ 130.000 לירות סטרלינג אנגליות. עלות זו מתיחסת לקטע המסילה שבין סילת א דהר לבאר שבע. תוואי המסילה לא פנה מטול כרם מערבה אל שפלת החוף, [ שהרי תוואי זה היה בלא ספק נוח יותר ] כי אם הישר דרומה, ממערב לשיפולי הגבעות של הרי שומרון , הרי יהודה והרי חברון, וזאת מחשש כי אם תיבנה המסילה לאורך שפלת החוף תהייה המסילה חשופה לאיומי תותחי אוניות האויב. התוואי פנה מטול כרם דרומה בכיוון העיירה הערבית טייבה, ג'לג'וליה, ראס אל עין [ראש העין], משם לעיירה לוד [כשהמסילה חוצה את רחובה הראשי של העיר של ימינו] בכיוון רמלה ומשם לכיוון תחנת הרכבת בואדי סרר [ נחל שורק]. את קטע המסילה שבין יפו לירושלים [שבנתה חברה צרפתית ברוחב של 1 מ'] , החליף מייסנר במסילה שרוחבה 1.05 מ' , אך בקטע זה, שאורכו היה כ 20 ק"מ, נחסכה ממייסנר בניית הסוללה עליה הונחו הפסים. קטע זה נמשך עד תחנת הרכבת של סג'ד [ כ-5 ק"מ דרומית מזרחית לתחנת נחל שורק]. משם פנתה המסילה דרומה, לאורך שפתה המזרחית של השפלה הפנימית, דרך הכפר הערבי א –טינה [מצפון מערב לכפר מנחם], הלאה דרומה בכיוון פלוג'ה, תל שריעה [תל ציקלג], המשכה לתל נג'ילה ומשם הישר בכיוון דרום, לאזור קיבוץ משמר הנגב של ימינו ומשם מזרחה לבאר שבע. הספקת חומר הגלם לאדני המסילה הוותה בעיה בפני מייסנר. משום כך נבנו על ידו מספר שלוחות רכבת, לאזורים מיוערים שהיו אז ברחבי הארץ. באותם אזורים נכרתו עצים, מהם הפיקו הטורקים אדנים לרכבת. כריתה מסיבית זו של עצים לתעשיית האדנים, הייתה הסיבה בגינה תלו תושבי הארץ בטורקים את האשמה של כריתת יערות הארץ. בתוך כעשרה חודשים סיים מייסנר את בניית המסילה, ואיפשר בכך לכוחות הטורקיים להצטייד ולהתארגן לקראת התקפה בכיוון תעלת סואץ. ג'מאל פחה בכבודו ובעצמו לצדם של מייסנר ושל קרס פון קרסנשטיין, המפקד הגרמני של חזית א"י, ונכבדים נוספים, חנכו ביום 17.10.1915 את פתיחת המסילה, בבאר שבע. פתיחה רשמית זו כללה נסיעת רכבת מיוחדת שיצאה מדמשק לבאר שבע כשעליה מפקדים ופקידים בכירים. בטקס פתיחת המסילה הטיח מייסנר ביקורת קשה בשיטות הביצוע העות'מניות באמצעות קומיסיות [ועדות], שלדעתו היו לא יעילות בעליל, תוך שדאג לשבח את פטרונו, ג'אמל פחה. משהגיעה המסילה לבאר שבע , שונה באחת מעמדה של עיירה שכוחת אל זו. באר שבע הייתה לעיירה הראשונה שחושמלה ע"י הטורקים . אין צורך לומר כי מסילת הברזל, אשר חיברה עיירה זו עם מרכז הארץ, הביאה לשינויים מפליגים בעיר . אוכלוסייתה הערבית והיהודית גדלה בלא הכר, גם המסחר החל מתפתח בה , נבנו המסגד הגדול, סאראיה וקסרקטינים צבאיים. לשימוש הרכבת, קטריה וקרונותיה, נבנו מתקנים ומחסנים, בהם "משולש מסילות", שאיפשר לשנות את כיוון נסיעת הקטר והקרונות. משהסתיימה בניית מסילת הברזל לבאר שבע, לא נחו ג'אמל פחה ומייסנר על זרי דפנה, אלא יזמו ומימשו את תוכניתם, להמשיך את בניית מסילת הברזל לתוככי סיני. בתחילת מארס 1916 הגיעה מסילת הברזל הטורקית עד לביר עסלוג' [ משאבי שדה ] וכעבור חודשיים עד לעוג'ה אל חפיר [ניצנה] ומשם עד לבארותים [עיזוז]. אורך המסילה, ששרידיה ניכרים גם היום לאורך הכביש מבאר שבע לעסלוג' וממנה לניצנה ולבארותיים היה כ 80 ק"מ. לאורכה נבנו ע"י מייסנר שלושה גשרי אבן גדולים, הנראים עד ימינו: הראשון שבהם ביציאה הדרומית מבאר שבע על ואדי באר שבע . השני בעסלוג', [ חלקו נהרס בהתקפה בריטית על הגשר ] , והשלישי בכניסה לניצנה. בבארותיים ניכרים היטב שרידי המסילה. בארות המים שבאתר, אשר הק.ק.ל עושה לשימור החורשה שלידן, הן חלק משרידי מסילת הברזל הטורקית באזור זה , אשר נמשכה לתוככי סיני עד קציימה.