יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
"אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלול. עתה העת שיהיו כל מחשבותי לדודי וכשאעשה כן אז גם דודי לי, שישגיח עלי לטובתי. וגם השופר מסוגל לתשובה כדכתיב [עמוס ג, ו] אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. ולפיכך נהגו כל ישראל לתקוע בשופר אחר התפלה כל החדש הזה ומתחילין מיום שני של ר"ח מפני שהוא יום הראשון לחדש זה. ויש שתוקעין בבוקר ובערב ואנו אין תוקעין רק בבוקר ותוקעין תשר"ת לבד בשבתות וער"ה דמפסיקין בין תקיעה דרשות לתקיעת חובה שצותה תורה:

תקיעת שופר בחודש אלול ד"ר אפרים יצחקי ברור לכל שאין מצוה מן התורה לתקוע שופר בחודש אלול, ולא רק זאת, אלא גם בתלמוד לא נזכר עניין תקיעת השופר בחודש אלול. לראשונה נזכר עניין תקיעת שופר בחודש אלול ב"פרקי דר' אליעזר". (מקובל שחובר במאה השמינית – בתקופת הגאונים, למרות שחלק מהראשונים מייחסים אותו לר' אליעזר בן הורקנוס. הוא חיבור מאוחר כי הוא מזכיר את "כיפת הסלע" שנבנתה בסוף המאה השביעית). פרקי דרבי אליעזר פרק מו: וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְהָרַג אֶת לִיְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם בַּמַּחֲנֶה עַד שֶׁשָׂרַף אֶת הָעֵגֶל וְכִתְּתוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְהָרַג אֶת כָּל אֲשֶׁר נָשַׁק לָעֵגֶל, וְהִכְרִית עֲבוֹדָה זָרָה מִיִשְׂרָאֵל, וְהִתְקִין כָּל שֵׁבֶט בִּמְקוֹמוֹ. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה [דברים י, א]. וְהֶעֱבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל הַמַּחֲנֶה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עוֹלֶה לָהָר, שֶׁלֹּא יִטְעוּ עוֹד אַחַר הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַלָּה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים מז, ו] עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. וְעַל כֵּן הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: יש לשים לב שב"פרקי דר' אליעזר" מדובר בתקיעת שופר רק בראש חודש אלול, לזכר עליית משה להר סיני בפעם השלישית, אך לא מדובר על תקעת שופר בכל חודש אלול. הטור כבר מוסיף שיש לתקוע כל חודש אלול: טור אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפא: תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג. והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה וגו'. לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר א](עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה. הטור מציין שבאשכנז נהגו לתקוע גם בבוקר וגם בערב אחר התפילה. הרמ"א ב"דרכי משה" אינו מביא את עליית משה להר כסיבה לתקיעת שופר בחודש אלול, אלא את הפסוק "תקעו בחודש שופר" וכדי לערבב שטן. וכן להפסיק לתקוע ערב ראש השנה: דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תקפא: ובמנהגים של מה"ר אייזיק טירנא (מנהגי סליחות עמ' פו) מנהג לתקוע מראש חדש אלול עד ערב ראש השנה שהוא זכור ברית ואז מפסיקין לתקוע וחוזרין ותוקעין בראש השנה וזהו שלשים יום. וסמך לדבר (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר דמשמע חדש שלם שהוא שלשים יום, והכל כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה. ולכן נמי אין מברכין חדש תשרי עכ"ל. וכן המנהג, רק שאין תוקעין רק בשחרית. ובהגהות מהרא"ק (במהרי"ל הל' ימים נוראים סי' ה' עמ' רס) שיש נוהגין להפסיק לתקוע שלשה ימים קודם ראש השנה עכ"ל. אבל המנהג כדברי מה"ר אייזיק טירנא: מעניין שר' יוסף קארו לא מביא את המנהג של תקיעת שופר בחודש אלול, רק הרמ"א מביאו במנהג בני אשכנז: שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפא: נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים. הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית. ואמנם הטור כתב: "וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה". הספרדים לא תוקעים בחודש אלול אחר התפילה, אבל יש שתוקעים בתוך הסליחות באמירת י"ג מידות". וכך מסכן בעל "ערוך השולחן": ערוך השולחן אורח חיים סימן תקפא: תניא בפרקי דר"א [פמ"ו] בר"ח אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עולה להר כדי שלא יטעו כמו שטעו בראשונות במעשה העגל והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר [תהלים מז, ו] עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר ועל כי השופר הציל את ישראל מהחטא. וחדש אלול הוא חדש המעותד לתשובה שהוא החדש האחרון מהשנה וקודם ימי הדין. וחכמי המוסר רמזו עליו מקרא ד"אני לדודי ודודי לי" שהראשי תיבות אלול, כלומר שעתה העת שיהיו כל מחשבותי לדודי וכשאעשה כן אז גם דודי לי, שישגיח עלי לטובתי. וגם השופר מסוגל לתשובה כדכתיב [עמוס ג, ו] אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. ולפיכך נהגו כל ישראל לתקוע בשופר אחר התפלה כל החדש הזה ומתחילין מיום שני של ר"ח מפני שהוא יום הראשון לחדש זה. ויש שתוקעין בבוקר ובערב ואנו אין תוקעין רק בבוקר ותוקעין תשר"ת לבד בשבתות וער"ה דמפסיקין בין תקיעה דרשות לתקיעת חובה שצותה תורה: