יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
משה רבנו הכיר היטב את העם וידע שכשם שיבואו נביאי שקר ויסיתו את העם לעבוד אלילים ופסלים, כך יבואו נביאי שקר שיסיתו את העם לעבוד לארצות אחרות (האומרים ברלין היא ירושלים, ראה משך חכמה בפרשת בחוקותי) או לבטל את הארציות בכלל. על כן שב משה ודיבר על הארץ הטובה. ודאי (דברים פרק ח, ג): ש"לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם". אך גם אי אפשר לחיות על הלחם שאינו מאדמתנו.

עקב[1] ד"ר אפרים צחקי דברים יא, ח –ט: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש. גם לנו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, יש שילוש קדוש: וּשְׁמַרְתֶּם – אתם – העם. אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ – תורה. וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ - וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה – הארץ. שלושת הדברים האלו הם אחדות אחת. אין קיום ללא החיבור המשולש הזה – עם תורה ארץ. הישראלים מימי ירבעם בן נבט עד ירבעם בן יואש, ניסו לקיים עם גדול בארץ גדולה ללא תורה- הנסיון נכשל, הם אבדו בין הגויים ועד היום לא ניתן למצאם. היהודים ניסו, במשך אלפיים שנה, לקיים עם גדול עם תורה אך ללא אדמה, התוצאה הייתה אסונות, פוגרומים ושואה. כל המצוה ניתנה כדי שנירש את הארץ, נרצה בה, נחיה בה ורק אז נהיה גוי קדוש. משה רבנו הכיר היטב את העם וידע שכשם שיבואו נביאי שקר ויסיתו את העם לעבוד אלילים ופסלים, כך יבואו נביאי שקר שיסיתו את העם לעבוד לארצות אחרות (האומרים ברלין היא ירושלים, ראה משך חכמה בפרשת בחוקותי) או לבטל את הארציות בכלל. על כן שב משה ודיבר על הארץ הטובה. ודאי (דברים פרק ח, ג): ש"לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם". אך גם אי אפשר לחיות על הלחם שאינו מאדמתנו. מעניין שמשה אינו מדבר בשבח העם, את זה הוא משאיר לבלעם, הוא מרבה לדבר בשבח הארץ, ואין אנו יודעים אם כדי לחבבה על העם או בגלל כיסופיו שלו אליה. כנראה שגם זה וגם זה. כאן בפרשתינו משה מדבר בשבח הארץ, איזה יופי שירי מתגלה לנו בספירת אוצרותיה: דברים פרק ח (ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: שבע פעמים "ארץ" כשבעת המינים, כשבעת קני המנורה. פותח ב"ארץ טובה" סתם (אולי יש עוד ארצות טובות). ומסיים ב"הארץ הטובה" – האחת והיחידה. פותח במים, הרי הוא מדבר אל עם שצמח במדבר צמא המים. המים בארץ הם בעיקר מי תהום, מהיכן מגיעים מי התהום? (י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: (יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: (יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: מה רע בארץ מצרים ש"וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ" למה חשוב "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם"? תכונה זו מכוונת היא, אין האלוקים רוצה שאדם יהלך כפוף קומה כל כולו תלוי באוצרות האדמה. אם לא יצפה לגשם, האם ירים בכלל את ראשו אל השמים לבקש על עננים, לבקש גשם? המטרה היא שיתלה את עיניו ולבו לשמים ישאל ויבקש לרוח הנושאת את העננים והבקשה "משיב הרוח ומוריד הגשם: יחבר את החקלאי עם האלוקים. ואז האלוקים יענה "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". כך נכנסת גם הארץ לאותו חישוק אהבה בין ה' לעמו. אותו גשם אשר אלוקים מוריד הוא מעין הגשמה של אהבה שה' אוהב את עמו ואת אדמתו. גם משה מסיים כך את שירתו האחרונה "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". (למעשה במלים אלו מסתיימת התורה, תשעת הפסוקים האחרונים הבאים לאחר מכן, יש אומרים שיהושע כתבם). אולם ברכת שמים מופיעים לאחר מכן, כאן בשירה זו בשבח הארץ מובאים מימי התהום מעיינות מים. על פני השטח ניראת הארץ צחיחה, אך חפור בה ותגיע למים, גם העם אשר נועד לאותה ארץ הוא כזה כדי להגיע למיוחדותו יש להתעמק בו לחפור בו, לא כפי שהוא נראה בחוץ. לאחר המים היבול – חטה, שעורה עד דבש צריך לעבד את הארץ כדי להגיע ל"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" צריך לעבד את האדמה תוך אמונה ובטחון בה' ואז התורה מבטיחה: דברים כח, יב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה". התורה מבטיחה עצמאות כלכלית. ולא רק זאת אלא גם שלא נצטרך למכור יבול כדי לקנות מצרכים אחרים "ארץ אשר... לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" גם ברזל ונחושת לא תצטרך לקנות כי גם הם טמונים בארצך: "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת". אל תאמר ארץ אבנים היא, כי יש מים מתחת לאבנים אלו. אל תאמר ארץ ביצות טובעניות היא, כי יש ברזל בעורקיה. ארץ הבחירה כעם הנבחר, כמוה כמוהו. אל תאמר עם קשה עורף הוא ולבו לב אבן, איך מלב אבן יעלו תהילים ושיר השירים?! אל תאמר עם רכרוכי ובוכה הוא, חצוב בו ותמצא ברזל בעורקיו. כמוהם כאלוקים אשר בחר בהם: אל רחום וחנון מצד אחד ואל קנוא ונוקם, אש אוכלה – ורב חסד. אין עוד מן מן השמים וזהב בארץ, יש גשם מן השמים וברזל בתוך האדמה, האדמה לא מצמיחה מאליה והשמים לא מורידים גשם מאליהם כי צריך לזכור ולדעת דברים פרק ח: "ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". הוא נותן לאדם את הבחירה לעשות את הטוב , הוא נותן לאדם גם את האפשרות ואת הכח להוציא לחם מן האדמה ובברזל מן האבן. אנחנו רואים בעין שיש בעם פוטנציאל אדיר, ויש בארץ פוטנציאל עצום, אם נחבר את הכל יחד עם אמונה ודרך ישרים נעשה ונצליח בעזרת ה'. [1] חלק מן הרעיונות נלקחו מ"הגיונות מקרא" של אלדד - שייב