יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בשבוע שעבר החילונו לקרוא בתורה את ספר "דברים" הקרוי גם משנה תורה. ונשאלת שאלה: האם כל חמישה חומשי תורה, כולל משנה תורה, הם מפי הגבורה או שיש דברים שמשה אמר מפי עצמו. או אולי משה אמר את הדברים מעצמו, ואח"כ בא הציווי האלוהי לכתוב את כל הדברים בתורה. ושמא משה קיבל את הדברים כולם בנבואה ותרגם את הנבואה למילים? על כך ידון המאמר שלפניכם

מי כתב את ספר דברים?[1] ד"ר אפרים יצחקי על ספר דברים התעוררה בעיה אמונית – תיאולוגית קשה: גמרא במגילה לא ע"ב אומרת: "בתעניות (קוראים) ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות. ... אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה - פוסק. מאי טעמא? הללו - בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן. והללו - בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן. כלומר שמשה אמר דברים מפי עצמו, ולא מפי הגבורה, ודברים אלו נכתבו בתורה. כמו כן התלמוד עושה הבחנה ערכית בין דברים שנאמרו מפי הגבורה, ואסור להפסיק בהם, לבין הדברים שמשה אמרן מפי עצמו, ולכן חשיבותן פחותה, ומותר להפסיק בהן. כמו כן במנחות ל ע"א: אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמנה פסוקים שבתורה, יחיד קורא אותן בבהכ"נ. כמאן? דלא כר"ש; דתניא: +דברים ל"ד+ וימת שם משה עבד יי'. אפשר משה חי וכתב וימת שם משה? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע בן נון, דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה; אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: +דברים ל"א+ לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'! אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב ואומר, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, משני קטעים אלו אפשר להסיק שכל ספר דברים נכתב ע"י משה ולא מפי הגבורה או שלפחות חלק ממנו, כגון התוכחה ושמונה פסוקים אחרונים שבספר. דברים אלו סותרים את התלמוד בסנהדרין: על המשנה בסנהדרין פרק י משנה א: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. אומרת הגמרא בסנהדרין צט ע"א : כי דבר ה' בזה - זה האומר אין תורה מן השמים. ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו - זהו כי דבר ה' בזה. ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מדקדוק זה, מקל וחומר זה, מגזרה שוה זו - זה הוא כי דבר ה' בזה. שאלה זו - האם כל חמישה חומשי תורה, כולל משנה תורה, הם מפי הגבורה או שיש דברים שמשה אמר מפי עצמו - חזרה ונתעוררה במשך הדורות. ר' יצחק אברבנאל בהקדמתו לספר דברים - שכידוע היה הספר הראשון שהחל בפירושו עוד בהיותו בפורטוגאל, והמשיך בכך לאחר מכן באיטליה, לאחר הגירוש, בהפסקה של כעשרים שנה - אומר, שאחת הסיבות שהביאה אותו לכתוב את הפירוש, הייתה השאלה, מי כתב את ספר דברים. בגלל חשיבות השאלה והבעיות התיאולוגיות והדתיות שהיא מעוררת החליט להציג את השאלה לחכמי ישראל בתקופתו. וכך הוא כותב: שאלתי ובקשתי, אם משנה התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל, רצוני לומר ספר אלה הדברים, היה מאת ה' מן השמים, והדברים אשר בו משה אמרם מפי הגבורה כיתר דברי התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, אלו ואלו דברי אלוהים חיים מבלי היות בהם שינוי וחלוף. או אם ספר משנה התורה הזה אמרו משה, מעצמו חברו, ואמרו כמבאר מה שהבין מהכוונה האלוהית בביאור המצוות. את השאלה הציג אברבנאל, כאמור, לחכמי דורו, אולם איננו יודעים, למי מחכמי הדור הוא שלח את השאלה, פרט לאחד, והוא ר' יוסף חיון, שהיה מורו של אברבנאל. תשובתו של אברבנאל: אברבנאל מבדיל בין קבלת הדברים ובין ניסוחם. לדעתו, משה קיבל את הדברים כולם בנבואה, כמו שקיבל את כל שאר החומשים. וכשם שכל דברי הנבואה מתקבלים כמסר מופשט, שהנביא צריך לתרגמו למילים, כך גם כאן משה תרגם את הנבואה למילים. הנוסח הנראה אישי ממשה לישראל נובע, לדעת אברבנאל, מאופי הדברים שנמסרו. חלק התוכחה מופיע בלשון מדבר, ואילו חלק המצוות מופיע בלשון נסתר, כשם שגם בחומשים האחרים מופיעים פסוקים שונים בלשון מדבר ולא בלשון נסתר, כגון: דברי פרעה, דברי בלעם, ודברי משה במעשה העגל. הווי אומר, משה קיבל את ההוראה הכללית לומר את הדברים, וניתן לו חופש פעולה מלא לנסח את הדברים. ואפשר לומר שהש"י צוה למרע"ה דרך כלל, שאחרי ביאור המצוות יכרות ברית עם ישראל ברכות וקללות, האמנם לא צוהו על פרטיות הברכות והקללות... אבל שאר דברי התורה אמרם משה באותן המילות ששמע וקבל מפי הש"י מבלי תוספת ולא חסרון... וקללות אלה לא היה כן, כי משה סדר בהן הדברים. ומסכם אברבנאל ואומר: "והכלל העולה מכל דברי אלה, שהספר המקודש הזה בכללו ובכלל חלקיו הוא מפי הקב"ה, שציווה השי"ת בכתיבתו מלה במלה כשאר חלקי התורה". אם נרצה לדקדק בדברי האברבנאל, הוא אינו אומר שהכתיב השי"ת, אלא שציווה השי"ת בכתיבתו, ועדיין ניתן למשה החופש לנסח את הדברים מעצמו. גישה מעניינת יש לר' יצחק קארו בביאורו לתורה, "תולדות יצחק". ר' יצחק אומר, שיש להבדיל בין כל האמור בארבעת החומשים הראשונים שבתורה לבין חומש דברים. הספרים האחרים בעצם הוכתבו למשה ע"י האל, ולכן נאמר, שמשה מפי הגבורה אמרם, ולא מפי עצמו; ואילו חומש דברים והתוכחות שבו, משה אמר את הדברים מעצמו, ואח"כ בא הציווי האלוהי לכתוב את כל הדברים בתורה. ר' אליהו מזרחי בפירושו על פירוש רש"י לתורה מבדיל בין התוכחות ובין המצוות שבספר דברים. את המצוות קיבל משה כשאר המצוות, אלא שהוא חוזר על חלק מהן כאן כדי להסביר ולבאר אותן, ומוסיף מצוות שלא ראה לנכון להזכירן לפני כן, ועכשיו לפני הכניסה לארץ הוא משלים את החסר; ואילו חלק התוכחות הוא מפי עצמו וברשות ה'. ניתנה לו הרשות להוכיח את ישראל, ומשה בחר את העיתוי המתאים לכך, שהוא לפני מותו ולפני הכניסה לארץ. ויש לתמוה, אם פי' "אלה הדברים" הם דברי תוכחות, היאך כתב אחר זה "ככל אשר צוה ה' אותו אליהם", והלא התוכחות לא היו אלא מפי עצמו... ושמא יש לומר, אע"פ שהתוכחות היו מפי עצמו, לא הוכיחן אלא ברשות ה'. ופירוש "ככל אשר צוה ה' אותו", שנתן לו רשות להוכיחן; אי נמי צוהו להוכיחן כמשמעו, אלא שלא פירש לו הזמן שיוכיחן משה (פירוש לדב' א א). המבי"ט (ר' משה בן יוסף טרני, צפת המאה הט"ז) לדעתו בספר משנה תורה בניגוד לספרים אחרים - הדיבור הוא מפי משה, והשאלה היא לגבי קדושתו של הספר. מן הנראה היה, כי עיקר התורה וקדושתה אינו אלא בעניני המצוות והאזהרות לא בסיפורים ודברים אחרים הכתובים בתורה, וכן לא במשנה תורה שהדיבור הוא מפי משה (בית אלוהים, שער היסודות פל"ג). לדעתו, הקדושה אינה פחותה, מכיוון שמשה אמר את הדברים מפי עצמו; והראיה שכאשר ישנה טעות בכתיבה או מחיקת אות או מילה בספר תורה, אין הבדל בין אם זו טעות במצווה או בסיפור, ואין הבדל בין הספרים השונים, וספר התורה נפסל באותה מידה. פתרונו של המבי"ט הוא בהתייחסות לתוכן ולא לנוסח. גם אם הנוסח הוא "מפי משה", הרי התוכן הוא אלוהי, והוא חלק מן התורה כולה. כי גם כי לפי לשון הספר נראה שנאמר מפי משה רבינו, האמת הוא כי הכל היה דברי אלוהים חיים, כי בכלל התורה, שהייתה גנוזה לפניו אלפיים שנה קודם שנברא העולם, היה ספר משנה תורה (בית אלוהים, שם). גם ר' שבתי הכהן (צפת המאה הט"ז) בפירושו "שפתי כהן" מבדיל בין ארבעת הספרים הראשונים שנאמרו מפי הגבורה ובין משנה תורה, שמשה אמרו "מפי עצמו". לכן, לדעתו, מתחיל ספר זה ללא וא"ו החיבור, בניגוד לשאר הספרים המתחילים בוא"ו החיבור, ללמדך, שכל הספרים מחוברים זה לזה; ואילו משנה תורה נפרד ושונה מהם. דרך אחרת דרך ר' משה אלשייך בביאורו לתורה. לדעתו, משה אמר מעצמו רק את ארבעת הפסוקים הראשונים של ספר דברים, שבהם רמוזים מקומות שחטאו בהם, כדי להוכיחם על המאורעות הללו; שאר דברי הספר הם דברי ה', והם ביאור דברי התורה, כפי שנמסרו למשה. גם באותם פסוקים ראשונים של תוכחה, לדעת אלשיך, משה אמר מעצמו רק מבחינת הסגנון הממותן, שהרי נאמרו ברמז, ולא היה היוזם באמירת דברי התוכחה. משה נצטווה ע"י האל להוכיח את ישראל, והוא לא רצה להיות אכזר ולהוכיחם בפירוש, כפי המובן מן הציווי האלוהי, אלא הסתפק ברמז בלבד, בהנחה שיבינו את הרמז, ובכך יצא ידי חובת התוכחה. לפי זה, ביאור "משה מפי עצמו אמרן" משמעו שמשה ניסח בעצמו ובדרכו המיוחדת בקיצור נמרץ את התוכחה שנצטווה להוכיח את ישראל. ר' חיים ן' עטר מסכם את הדברים בצורה תמציתית ביותר בפירושו לתורה "אור החיים", והוא מוסיף עוד נדבך אחד בהיפוך. לדעתו, משה אמר מעצמו את כל ספר דברים; אך ספר דברים בא למעט ולהוציא את הספרים האחרים מכלל עצמו של משה. "אלה הדברים אשר דבר משה" מעצמו ולא דברים אחרים. כל שאר החומשים והפסוקים שבהם, גם אלה שנראה שהם דברי הדובר האנושי, כפי שראינו לעיל בדברי ר' יצחק קארו, כולם דברי ה', פרט לאלה של דברים שהם דברי משה. "אלה הדברים" וגו', "אלה" מיעט הקודם. פי' לפי שאמר "אשר דבר משה" שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות הם, מוסר ממשה לעובר פי ה'... ואפילו מה שחזר ופירש מאמרי ה' הקודמין, לא נצטוה עשות כן אלא מעצמו חזר הדברים... לזה אמר "אלה הדברים". פי' אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו, אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו (דב' א א), אלא הדברים שיצאו מפי המצווה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה. האדמו"ר מלובאוויטש ליקוטי שיחות תשכ"ד לגבי ארבעת הספרים מופיע משה כשליח בלבד, אולם במשנה תורה התלבשה שכינה בהשגותיו של משה והתאחדה עמו, בבחינת מדברת מתוך גרונו, וזה הפי' בגמ' כי משה אמר מפי עצמו - משה מדבר במ"ת בגוף ראשון "ונתתי מטר" ונתתי עשב בשדך" כיון שהשכינה אמרה זאת מתוך גרונו. וזאת בהסתמכו על הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף ז עמוד א ועל דא משה ידבר והאלהים יעננו בגין דלא אשתכח מלה באורייתא מפומא דמשה בלחודוי ודא הוא דאוקמוה קללות שבמשנה תורה משה (רס"ו) מפי עצמו אמרן מעצמו לא תנינן אלא מפי עצמו, הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו מפי ההוא קול דאחיד ביה דאקרי הכי ושפיר מלה: גם החזון איש בסוף מסכת פסחים מתבטא "שכינה מדברת מתוך גרונו". ר' מאיר דן פלוצקי אב"ד אוסטרובה, כלי חמדה (תרכ"ח – תרפ"ח, נפטר 1928) ארבעת הספרים נמסרו למשה מפי הגבורה וכפי שאמרם הקב"ה. אולם במ"ת הרחיב משה את הביאור במצוות קודמות מפי עצמו, אח"כ ציווהו הקב"ה לכתוב את התורה כולה בספר, גם את לשונו של משה, ביאוריו ותוכחתו. סיכום ישנן ארבע דעות בקשר לכתיבת ספר דברים: א. כל התורה נאמרה מפי הגבורה אות אות. ב. ארבעת הספרים הראשונים נאמרו מפי הגבורה אות אות, משנה תורה (=דברים) נאמרה מפי משה כשהשכינה מדברת מתוך גרונו. ג. ארבעת הספרים נאמרו מפי הגבורה אות אות, משנה תורה נאמרה מפי משה כפי פירושו, אבל השכינה מסכימה עמו והקב"ה ערך סופית כל אות. ד. יש קטעים בספר דברים שלא נאמרו מפי הגבורה ואף לפחות הקטע האחרון בתורה לא משה כתב אלא נתווסף מאוחר יותר (ע"י יהושע). [1] בחלק מן המובאות נעזרתי במאמרו של ד"ר שאול רגב שכתב בשנת תשנ"ז בדף פרשת השבוע של "בר אילן".