יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
דומה שלא רבים מגיעים לבית הקברות כדי לחלוק לג'ון סטנלי גרואל את הכבוד הראוי לו. לפלא הדבר שאין עץ הנושא את שמו בשדרת חסידי אומות העולם ב"יד ושם". מי היה איש זה ומה היה פועלו בהקשר לספינת המעפילים אקסודוס ? המצבה אינה מספרת, וספק אם נלמד בבתי הספר סיפורו האישי ופועלו למען העלייה הבלתי לגאלית בשלהי שלטון המנדט הבריטי, והקמת מדינת ישראל.
10:44 (12/08/16) שייקה שניצר

מצבת רברנד ג'ון סטנלי גרואל בבה"ק ליהודים משיחיים ברח' עמק רפאים בירושליםמרדכי אשל ברחוב עמק רפאים בירושלים, בסמוך לבית הקברות של הטמפלרים תושבי המושבה הגרמנית לשעבר, מצוי קברו של אחד מחסידי אומות העולם, ומידידיה האלמונים של מדינת ישראל. ג'ון סטנלי גרואל היה למעשה איש דת נוצרי, אשר קשר את גורלו עם העם היהודי לאחר שואת אירופה. איש רב פעלים זה סייע רבות להפלגתה של הספינה "יציאת אירופה" תש"ז, הידועה בשמה "אקסודוס". על מצבתו של ג'ון סטנלי גרואל, העשויה אבן גרניט בהירה, נחרטו שני סמלים: האחד מגן דוד, במרכזו חרב עטופה בענף עץ זית, (סמלו של ארגון ה"הגנה" בימים שלפני קום המדינה, ולימים סיכת ה"מ"מ" של בוגרי קורס הקצינים). מראה הסמל השני אף הוא כולל צורת מגן דוד, ובמרכזו מנורה דמוית אות "עלה", שפירושו "עיטור לוחמי המדינה", שהוענק ללוחמי שלוש המחתרות ה"הגנה", ה"אצ"ל" וה"לח"י, וללוחמי מלחמת העצמאות. מתחת לסמלים אלו נחרטה באנגלית הכתובת: He Who saves a single life Is as he had saved the entire world ומתחתיה בעברית (האמור בבבלי, סנהדרין פרק ד', וכן בפרקי דרבי אליעזר) "המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". תחת פראפרזה זו נחרט צלב ומתחתיו: Rev. John Stanley GRAUEL 1917_________________ 1986 Exodus 47 אקסודוס In memorial דומה שלא רבים מגיעים לבית הקברות כדי לחלוק לג'ון סטנלי גרואל את הכבוד הראוי לו. לפלא הדבר שאין עץ הנושא את שמו בשדרת חסידי אומות העולם ב"יד ושם". מי היה איש זה ומה היה פועלו בהקשר לספינת המעפילים אקסודוס ? המצבה אינה מספרת, וספק אם נלמד בבתי הספר סיפורו האישי ופועלו למען העלייה הבלתי לגאלית בשלהי שלטון המנדט הבריטי, והקמת מדינת ישראל. ג'ון נולד במסצ'וסטס ארה"ב לאם נוצרייה אוהבת אדם באשר הוא, בלא הבדל דת מין או מוצא. בדרך זו חינכה גם את בנה. בתקופת השפל הכלכלי של שנות השלושים איבדה משפחתו את נכסיה וג'ון החל ללמוד בסמינר תיאולוגי לפרחי כהונה. ג'ון סיים את לימודיו והתחתן. אשתו מתה עליו בעת לידת בנם, שמת אף הוא בלידה זו. ג'ון לא נשא אישה נוספת לאחר אסון זה. ג'ון פעל ככומר בקרב קהילות נעדרות יכולות כלכליות באמריקה. עם עליית המשטר הנאצי לשלטון בגרמניה החל ג'ון פועל למען היהודים. פעילותו באה לידי ביטוי במגעים שקיים עם דמויות בולטות בעולם היהודי. ג'ון החל אף לפרסם מאמרים בזכות היהודים למדינה, וזאת בעקבות השואה ותוצאותיה. גרואל לא יכול לעמוד מנגד מול יחס ממשלת המנדט הבריטי כלפי הפליטים היהודים המתדפקים על שעריה במסגרת עלייה ב'. כאשר הוחלט על שיגור הספינה יציאת אירופה תש"ז (עמוסת פליטים רבים – מעל 4500 נפשות), הצטרף ג'ון לצוות האוניה שבראשה עמד הקפיטן אייק אהרונוביץ. שמה המקורי של הספינה היה "פרזידנט וורפילד" (שהייתה בעברה ספינת נהרות) שבמהלך הפלגתה כאמור שינתה שמה ל"אקסודוס". הבריטים, שהטילו מצור והסגר על עליית פליטי השואה לארץ, פעלו בשני נתיבים: האחת למנוע הגעת ספינות מעפילים לחופי הארץ, והשנייה, בעזרת מודיעין בנמלי הים התיכון, לסכל מראש יציאת ספינות עמוסות פליטים בדרכם ארצה. מעקב זה נעשה בעזרת סוכנים חשאיים. גרואל עבד בפריס לצידה של שולמית, בתו של חיים ארלוזורוב, שעמד בראש הסוכנות היהודית לא"י עד הירצחו בשנת 1933. תפקידו ככומר איפשר לו לבצע משימות בשירות מוסדות ה"העפלה" ולהתחמק ממעקבם של הסוכנים הבריטיים. במסעותיו הרבים למרסיי סייע בהעברת פליטים רבים, שעשו דרכם למולדת. ה"הגנה" העלתה את ג'ון על הספינה "התקווה" ומשם, בסירת משוטים, לאונייה "וורפילד" שעגנה בנמל פורטווניר האיטלקי. הבריטים פעלו במרץ רב למנוע את הפלגת הספינה מנמל זה, ונעזרו באוניית מלחמה איטלקית, שחסמה את דרכה. בעיתונות המקומית נכתב כי "הרשות הבריטית ברומא נוקטת עם הרשויות המקומיות, בצעדים למנוע הפלגת ספינה בלתי מזוהה המשמשת להובלת פושעים ופשיסטים המנסים להימלט". ספינה זו הייתה כלואה בנמל האיטלקי במשך שבעה שבועות, ולמרות מאמצי ארגון ב' לא נמצאה דרך לפרוץ את המצור הימי שהוטל עליה. עדה, אלמנתו של נצר אנציו סירני (אחד מצנחני היישוב שנשלח לאירופה ונספה בה) נכנסה לפעולה. אביו של אנציו היה רופאו של המלך האיטלקי ויקטור עמנואל השלישי ובן דודה היה אדמירל בחייל הים האיטלקי. בעזרת קשריה הוסר הסגר על הספינה והיא יצאה מן הנמל. ב-9 ביולי 1947 נכנסה הספינה לנמל פורט דו בו בצרפת, בו המתינו לה 172 משאיות עמוסות בפליטי שואה, שעלו על הספינה. למרות שספינה זו נועדה להובלת 650 נוסעים, עלו על סיפונה מעל 4500 פליטים. כשעמדה הספינה לצאת את הנמל, בדרכה ארצה, מנעו את יציאתה הרשויות בצרפת. ועד מאולתר, שהורכב מיוסי הראל מפקדה מטעם ה"הגנה" ורב החובל אהרונוביץ, ירד מהספינה ע"מ לפגוש את הצרפתים. חיש מהר התברר להם כי אלו פעלו על-פי הוראות הבריטים, שעקבו אחר הספינה ללא הרף. היה זה בווין, שר החוץ הבריטי הידוע לשמצה, שבשל גזרות "הספר הלבן", שמנע את עליית המעפילים ארצה, ומי שלחץ אישית על השלטונות הבריטיים למנוע את הפלגתה, בכל מחיר. אודות למשתפי פעולה מקומיים ש"רופדו" ע"י הכומר גרואל בשלמונים ובמצרכים יוקרתיים (שוקולד ואלכוהול) נחתכו כבלי הספינה, הורם העוגן והספינה נמלטה על נוסעיה מן הנמל. ביום ה 11.7.1947. עם צאת הספינה לים הפתוח, סיפר גרואל, הבחינו אנשיה באניית מלחמה בריטית שככל הנראה המתינה לה, וכשהגענו סמוך לחופי פלסטינה, נלוו אליה 6 ספינות מלחמה בריטיות. עד כדי כך ביקשו הבריטים למנוע את הספינה מלהגיע לחופי הארץ, למרות שעל סיפונה לא היו לוחמים, כי אם פליטי מלחמה בלבד. שיכורים מהצלחת הספינה לעזוב את הנמל בלא נווט כמקובל, ציין ג'ון: "אני מלמלתי תפילה קצרה. הייתי מלא התפעלות מרוח האנשים האלה שגם להגיע לארצם האהובה הייתה מטרה השווה כל סבל". מצב המעפילים על הספינה, במהלך מסעה, היה קשה במיוחד: הקאות, חום, מחסור במזון ומי שתייה, שלשולים ובעיות תברואה. על הספינה היו מעל 400 נשים הרות. ביום השני להפלגה נולד בה היילוד הראשון. היה זוג אחר שהחליט להצטרף לספינה חרף העובדה כי האישה הייתה הרה ובמצב בריאותי ירוד. אישה זו מתה בלידה , אך תינוקה שרד. גוויתה הורדה אל הים בטקס מצמרר. ספינת מלחמה בריטית שנצמדה לספינה צילמה את האירוע הטראגי. חרף כל זאת לא התלוננו מפליגיה על התנאים והקשיים האיומים בהם היו נתונים. הם היו משפחה אחת מלוכדת. הם הביטו בכומר גרואל כבבעל יכולות על, והיו אסירי תודה לצוות האמריקאי. ב 17.7.1947 נתקבל אישור ברדיו והספינה שינתה שמה מ"וורפילד" ל"אקסודוס" (יציאת אירופה 1947). ספינת ה"הגנה" הפליגה תחת הדגל הלאומי ושמה החדש נצבע עליה. במהלך המסע הכין יוסי הראל שידור רדיו מיוחד להשמעה בארץ. כל תושביה היהודיים ידעו, כי הספינה עתידה להגיע לחיפה. בארץ ציפו למאבק בין הספינה עמוסת הפליטים לבין הצבא הבריטי. תפקידו של ג'ון סטנלי גרואל היה משמעותי. הוא היה עד לכל שהתרחש וסייע לממונים על מוסד עלייה ב' לספר את סיפור הספינה והפליטים בכל כלי התקשורת הבין-לאומיים. הוא סיפר את סיפור הספינה ונוסעיה גם לחברי ועדת "אונסקופ" (UNSCOP) של האו"ם לפלסטינה, ועדה שהגיעה באותה העת ארצה במטרה לחקור את הנעשה בה, והשפיעה על החלטת "החלוקה" וגורל תושביה היהודים. באותו בוקר עלה לאוויר שידור מן האוניה אקסודוס לכל העולם, כולל לחברי הוועד המיוחד של האו"ם. טרם הגיעה האוניה לחיפה פנה השידור לחברי הוועדה בדרישה לשמוע עדויות פליטי אירופה ואת התביעה להקמת וועדה מיוחדת שנועדה לשמש לפליטים פה. חברי הוועדה נתבקשו לשמש עדים ליחסה הברוטאלי של ממשלת אנגליה, האחראית לגירוש מעפילים למחנות מעצר בקפריסין. גרואל סיפר כי בערך בשעה 02.30, לפנות בוקר, נשמע ה קול אזעקה באוניה. בדרכו לגשר הפיקוד, שהואר על ידי זרקורים בריטיים מאוניות המלחמה, הבחין בכרזה גדולה באותיות ענק ובה דמות אם המחזיקה בתינוק בה נכתב: "אנגליה אלה האויבים שלך"! מספינות המלחמה הבריטיות שמעו הכול כריזה: "אנחנו עומדים לעצור את ספינתכם, אתם במים טריטוריאליים של פלשתינה". אייק יצא מגשר הפיקוד קרא לבריטים "אתם שקרנים". גרואל העיד כי הבחין בנערים צעירים גילאי 13- 16 שעמדו על הסיפון באגרופים קמוצים, חלקם החזיקו חפצים מכל הבא ליד, במגמה להגן על הספינה ויהי מה. כאשר רץ ג'ון לאורך הסיפון חש כי אוניות הקרב הבריטי התנגשו בספינה וכל העומדים עליו נזרקו מן הסיפון. במקביל הושלכו רימוני גז מדמיע לספינה. חיילים בריטים חמושים החלו לטפס על סיפונה של "אקסודוס". ארבעה חיילים פרצו לתוך גשר הפיקוד באקדחים שלופים, כשאחד מהם יורה אש חיה. קציני האוניה הוכו באלות, והם נדחפו מחוץ לגשר. גם ג'ון הותקף ע"י מלחים בריטים. למרות צעקתו כי הוא "כתב עיתונות אמריקאי" התובע להיכנס לתא רב החובל, הואיל ויש שם פצוע, נדרש ג'ון לצאת מן המקום כי אחרת ייהרג. החייל היכהו באלה, אולם ג'ון הצליח לחמוק. ברגע זה ננגחה הספינה פעם נוספת ובעקבותיה נשמעו קולות ירי של מכונת ירייה ושמשות מתנפצות. המאבק, בין מגיני הספינה מקרב הפליטים וחברי ה"הגנה" לבין החיילים הבריטים, היה קשה. כאמור חילים הצליחו לפרוץ לתא הפיקוד והיכו את ביל ברשטיין (אזרח אמריקאי מלוס אנג'לס) בראשו, והוא מת לאחר זמן קצר. אחרים הוכו בגפיהם ולאחר זמן קצר נדחפו השוהים בתא אל מחוץ לו. אנשי "אקסודוס" הצליחו לנתק את הקשר בין ההיגוי העליון לתחתון, וכך הצליחו לשנות גם את כיוון הספינה, מבלי שהבריטים, שננעלו בתא הפיקוד יכלו לשנות את נתיבה. הברירה הייתה להיכנע ולבקש הפסקת אש, או להמשיך ולהילחם ולהגיע לחוף עם הפצועים וההרוג. הקרב נמשך שעתיים. מעל 200 איש נפצעו במהלך המאבק כן נהרגו שלושה מעפילים ביל ברשטיין, צבי יעקובוביץ’ מ"אינסדורף" ומרדכי באומשטיין מבאדר- ייכנל". ההתקפה הבריטית על הספינה התרחשה במרחק 17 מילים ימיים מחופי הארץ ובמים ביו-לאומיים, ובניגוד לחוקים הימיים הבינלאומיים. צבי יעקובוביץ נורה בראשו ומרדכי באומשטיין נורה בבטנו ומת מאיבוד דם. הבריטים נמנעו במכוון מהגשת עזרה ראשונה לפצועים. הספינה החבולה הובלה לנמל חיפה, כאשר מאות חיילים בריטים ממתינים להגעתה. ובהגיעה המתינו לה גם שני נציג וועדת האו"ם לפלסטינה. גרואל מתאר בפרוטרוט את שאירע על הספינה במהלך עגינתה בנמל חיפה. גרואל הכעוס והנסער משך את שימת לב הבריטים, בעיקר בגלל מראהו ובשל כך שהציג עצמו כעיתונאי אמריקאי. לפיכך, כשנעצר ע"י הבריטים, הוא הושם במעצר בית במלון "סבוי". תוך כדי הובלתו למעצר הוא משך את שימת ליבם של כתבים זרים רבים שהיו באותה עת בבר המלון. הבריטים ביקשו כמובן למנוע את פרסום פרשת הספינה "אקסודוס". אך גרואל שינה זאת באחת. רבים מן הכתבים הזרים היו מוכרים לו. הוא "התמוטט" על אחד הכיסאות , תוך הכרזה כי הוא מנוסעי הספינה אקסודוס. מיד נקבצו סביבו כתבים זרים רבים ומצלמות תיקתקו בלא הפוגה. אחד הכתבים לחש באוזנו את הסיסמה היומית של ה"הגנה" ואמר לו לחמוק לשירותים. משם מילטו אותו שני כתבים מן המלון בכיסוי של כתב זר. מילוט זה תוכנן ע"י טדי קולק, שבעבר שימש סוכן בריטי. אחד הנציגים הזרים שסיקר את עבודת הוועדה של "אונסקופ", מר חורחה גרציה גרנדוס, תיאר את פגישת גרואל עמו בספרו "הולדתה של ישראל – הדרמה כפי שראיתי". על פי תיאורו נכנס גרואל, שנראה זר, גבה קומה ובלונדי בשנות השלושים לחייו, עם עיניים כחולות, שנראה מתוח וטרוד. הוא לבש בגדים שלא כמידותיו, והיה ברור שקיבלם בהשאלה. איש זה הוצג ככומר ממסצ'וסטס, מתנדב שהיה על סיפונה של אקסודוס במשך כל ההפלגה והוברח מידי הבריטים שביקשו לעוצרו. למחרת היום מסר ג'ון עדות מפורטת לחברי הוועד המיוחד והשיב לשאלותיהם , כולל מיקום הספינה כאשר הותקפה ע"י הבריטים. את עדותו סיים בכך שהוא מכיר את היהודים שיצאו ממחנות הפליטים ואת כמיהתם להגיע לא"י, ושרק מלחמה טוטאלית תעצור בעדם מלהתפרץ למולדתם. גרואל הבין שמעצם היותו כומר נוצרי, עדותו תזכה באמון רב, יותר מאשר עדותם של יהודים. לאחר עדותו נלקח גרואל לדירתה של גולדה מאיר, בה שהו באותה השעה כל חברי הנהלת הסוכנות היהודית למעט בן גוריון. לאחר מתן העדות לפניהם, נותר גרואל לבדו עם משה שרת ונוצרה ביניהם ידידות עמוקה (שנמשכה שנים רבות, עד למותו של שרת), לאחר מכן שב גרואל למולדתו. מנמל חיפה הועברו הפליטים בכוח ל-3 ספינות בריטיות בכוונה להשיבם לנמל המוצא של ספינתם בצרפת, בשונה מפעמים קודמות בהן הועברו הפליטים למחנות מעצר בקפריסין, כפי שנהגו מאז שנת 1946. נוסעי אקסודוס הגיעו לצרפת ב 28 ביולי, אך רוב נוסעיה סירבו לרדת מהסיפון. הפעם סירבו הצרפתים לשתף פעולה עם הבריטים ולהורידם בכוח מן הספינה. במשך חודש ימים עגנו הספינות, על נוסעיהן בנמל. לאחר שהפליטים פתחו בשביתת רעב החליטו הבריטים להובילם למחנות פליטים בגרמניה. בחודש ספטמבר הם הגיעו לנמל המבורג, שם הם הורדו בכוח מהספינות הבריטיות. מהמבורג הם נלקחו ברכבות מסורגות לשני מחנות באזור השליטה הבריטית. רוב נוסעי אקסודוס נשארו במחנות אלו עד לאחר הקמת המדינה במאי 1948. צריך להדגיש כי צעירים רבים, יתומים ברובם ששרדו את השואה, הורשו לרדת מן האוניה בחיפה, טופלו ע"י עלית הנוער והועברו לקיבוצים שונים בהם נקלטו. הספינה אקסודוס סיימה את חייה בנמל חיפה. היא הועלתה באש והוטבעה מול חוף שמן. גולדה מאיר ציינה שעדותו של גרואל בפני הוועדה המיוחדת של האו"ם, והגנתו הנמרצת למען הקמת מדינת ישראל, שינו לבסוף את יחסו של האו"ם, שבסופו של דבר נתן הסכמתו להקמת המדינה. גרואל המשיך לפעול למען המדינה והעם היהודי גם לאחר שובו לארה"ב. בשנת 1975 הוא עמד בראש אחד הביקורים הראשונים שערכו קבוצות נוער יהודיות במחנות ההשמדה באירופה. הכומר גרואל היה שותף במאבקים הומניטאריים רבים גם בארה"ב: במאבק השחורים לשיווי זכויות. ובמאבק הילידים האמריקאיים. מדינת ישראל העניקה לכומר ג'ון סטנלי גרואל את מדליית על"ה ומדליית ירושלים. גרואל נאסף אל אבותיו ב"רוזוולט" ניו-ג'רסי ונטמן, בטכס צבאי מלא שערך חיל הים, בבית העלמין הנוצרי ליהודים משיחיים, בעמק רפאים בירושלים בספטמבר 1986. יש לציין בצער, כמוזכר לעיל, שפועלו ומסירותו של כומר זה לפליטי השואה, ותרומתו הרבה להקמת המדינה אינם מוכרים לרבים עד היום. גורלה של הספינה "יציאת אירופה תש"ז" אף הוא נשכח, ייתכן שהיא שקועה עד ימינו בחוף שמן או שמא גרוטה זו נמכרה והובלה להתכה. להרחבה: ספרו של ליאון יוריס "אקסודוס". מאמר "יציאת אירופה תש"ז" באינטרנט, ובאתר "ניווט", שם. אתר ויקיפדיה תחת הכותר"John Stanley Grauel" בויקיפדיה. נכתב במודיעין, בכ"ו במרחשוון תשע"ה.