יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
החורבן שנגרם ערב מרד בר-כוכבא היה חמור מהחורבן שלאחר המרד הגדול. כי בעקבות כשלון מרד בר כוכבא נהרגו יותר מחצי מיליון יהודים (ויש חוקרים שמגדילים את המספר עד כמעט מליון), ורבים החליטו לעזוב את ארץ ישראל, ביניהם חכמים רבים שהחליטו לעזוב לבבל, שהפכה למרכז הרוחני-דתי החדש של היהודים.

ה"שואה" בעקבות מרד בר כוכבא ד"ר אפרים יצחקי במסגרת ימי האבל שאנו נתונים בימים אלו, לזכר חורבנות שני בתי המקדש, כדאי לשים לב ולהזכיר חורבן נוסף שקרה לעם ישראל, בעקבות כשלון מרד בר כוככבא. ואמנם חז"ל קבעו להתאבל על כך בימי ספירת העומר. אך גם בימי הספירה אנחנו לא שמים לב, שכשלון מרד בר כוכבא הביא לשואה הנוראית . כשלון מרד בר כוכבא היווה, ללא צל של ספק, שואה ליהודה. כך מתאר דיו קאסיוס[1] את תוצאותיו של המרד:[2] חמישים ממצודותיהם העיקריות ותשע מאות ושמונים וחמישה מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. חמש מאות ושמונים אלף איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – לא ניתן היה לברר. כתוצאה מכך התרוקנה מתושביה כמעט יהודה כולה. התיאור התלמודי קשה יותר: ירושלמי תענית פ"ד ה"ה (סט ע"א): והיו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים משאוי ארבעים סאה עד שהלך הדם בים ארבעת מיל. אם תאמר שהיא קרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. אמרו שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת ומצאו שלש קופו' של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין. ויש אומרי' תשע של שלש שלש סאין. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: חמש מאות בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות, והיו אומרי': אם באו השונאים עלינו, במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם. וכיון שגרמו עונות, היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו. ומכולם לא נשתייר אלא אני, וקרא על גרמיה: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי". כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונ' עשר מיל על שמונה עשר מיל כמין טיבריא לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידיים ולא גזר עליהם שיקברו. תיאורים אלו ודומיהם, אף כי ייתכן שהם מוגזמים, ממחישים את גודל האסון שירד על יהודה. בעקבות זאת גם כל החכמים נהרגו או מתו במגפות. ורק רקע זה אפשר להבין את הסיפור התלמודי על מות תלמידי ר' עקיבא: תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב: אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.... החורבן שנגרם ערב מרד בר-כוכבא היה חמור מהחורבן שלאחר המרד הגדול. כי בעקבות כשלון מרד בר כוכבא נהרגו יותר מחצי מיליון יהודים (ויש חוקרים שמגדילים את המספר עד כמעט מליון), ורבים החליטו לעזוב את ארץ ישראל, ביניהם חכמים רבים שהחליטו לעזוב לבבל, שהפכה למרכז הרוחני-דתי החדש של היהודים. שם פרובינציית יהודה שונה ל'סוריה-פלשתינה', כדי למחוק את הזיקה היהודית למקום. היהודים איבדו את מעמדם והפכו לראשונה למיעוט, והשלטון הרומי נטה להתערב יותר מבעבר. על חורבות ירושלים הוקמה עיר רומית, ועל היהודים נאסרה הישיבה בה. אדמות רבות הופקעו. יהודים רבים נמכרו לעבדות. במישור הדתי הרומים הטילו שורה ארוכה של גזירות שנועדו לעקור את הדת היהודית ולגרום ליהודים להתבולל בין הנוכרים. היו 3 סוגי גזירות: נגד בתי-דין והשיפוט היהודי - גזירה על איסור הסמכת חכמים, סגירת בתי כנסת ואיסור לימוד תורה ברבים, וכן איסור על קיום מצוות, ביניהן איסור על תקיעה בשופר, בניית סוכה, נטילת לולב, הדלקת נרות חנוכה, אכילת מצות, לבישת ציצית, הנחת תפילין, קיבוע מזוזות, הרמת מעשרות ועוד. תוצאות מרד בר כוכבא והשפעותיו: א. משבר כלכלי: אזורים שלמים ביהודה חרבו. הרומאים הטילו מסים כבדים והחרימו אדמות בהיקף עצום. יש לציין כי הפגיעה הכלכלית ביהודי הגליל היתה מועטה יותר בשל אי מעורבותם במרד. ב. משבר דמוגרפי: יישובים רבים נהרסו ויהודה נותרה כמעט שוממה לחלוטין מיהודים. רבים מאוד נפלו בשבי ונמכרו לעבדות בכל רחבי האימפריה הרומית. בשל המצוקה הכלכלית וגזרות הרומאים נטשו רבים את ארץ ישראל ועברו לחיות בגולה (בייחוד בבבל). חשיבותה של ארץ ישראל כמרכז העם היהודי החלה לרדת. ג. מחיקת הקשר בין העם היהודי לארץ על ידי הרומאים: ירושלים נבנתה כעיר אלילית בשם איליה קפיטולינה ונוכרים התיישבו בה. על היהודים נאסר להתיישב בעיר ונמנע מהם הכניסה אליה בכל ימות השנה למעט בתשעה באב. שמה של ארץ ישראל שונה מיהודה לסוריה- פלשתינה )על שם הפלשתים שנעלמו מהאזור כבר בשנת 700 לפנה"ס(. ד. גזרות השמד: הדריאנוס גזר גזרות חמורות על קיום הדת היהודית אותן כינו חז"ל "גזרות השמד". הגזרות נועדו לבטל את הדת היהודית ואת אורח החיים הדתי ולפגוע בשכבת ההנהגה: נאסר על קיום מילה, הנחת תפילין, לבישת ציצית וקביעת מזוזה. נאסרה שמירת השבת ומצוות הקשורות בחגים. הוטל איסור על התכנסות לתפילה וללימוד תורה. נמנעה התכנסות בתי הדין ומינויים של רבנים. רבים מחכמי התורה הוצאו להורג ובהם אלו שהעדיפו למות בעינויים על קידוש השם וזכו לכינוי "עשרת הרוגי מלכות" (אחד מהם היה רבי עקיבא). מחובתנו לזכור ולא לשכוח. [1] היסטוריון רומי ומדינאי במאות ה2-3 לספה"נ. כתב היסטוריה של רומא מיסוד העיר עד 229 לספה"נ ב- 80 ספרים. ראה אנציקלופדיה העברית בערכו. [2] דיו קאסיוס, תולדות הרומאים ספר ס"ט 11 – 15 בתרגומו של ב' איזק.