יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ראובן איבד את זכות הבכורה ואת המלכות (בר' מט ג-ד), ולכן חרפה היא לו לשבת בארץ כנען עם אחיו הצעירים, בזמן שיהודה הוא המושל, ולבני יוסף יש שני חלקים בירושת הארץ. לכן צירף אליו שבט ראובן את שותפו למחנהו, שבט גד, ויחד פנו הם אל משה בבקשתם. אין זה עונה מדוע ההחלפה לגד בראש, ומדוע צורף חלק משבט המנשה.

פרשת מטות - גד, ראובן וחצי מנשה ד"ר אפרים יצחקי בפרשת מטות, מסופר ששבטי ראובן וגד ביקשו להתיישב בעבר הירדן. משה נענה להם תוך הצגת תנאים, וצירף חלק משבט מנשה להתיישבות. מהמסופר עולות שלוש שאלות: א. בפתיחה (לב א) נאמר: "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד", תחילה מוזכר ראובן אך בהמשך מפסוק ב הסדר הוא בני גד ובני ראובן: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן", וכן בפסוק כט: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן: וכן בפסוק לא: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה". וכך נקרא התנאי בלשון חז"ל: תנאי בני גד ובני ראובן (קידו' ג, ד). מה טיבו של שינוי זה? ב. למה דווקא שני שבטים אלו תבעו להתיישב בעבר הירדן? יש להניח שגם לשבטים אחרים היה מקנה רב. ג. איך ולמה הצטרף שבט מנשה להתיישבות (פסוק לג), הרי הוא לא ביקש, ומדוע רק חלק מהשבט? ר"י אברבנאל סובר, שהסיפור התרחש אחרי מלחמת סיחון ועוג (במ' כא כא-לה), כאשר נוסף לביזה מהמלחמות, רכשו שבטים אלה מקנה רב. אין זה עונה מדוע רק שבטים אלו, הרי לכל השבטים נוספה ביזה ממלחמות אלו? אברבנאל מביא פירוש נוסף: ראובן איבד את זכות הבכורה ואת המלכות (בר' מט ג-ד), ולכן חרפה היא לו לשבת בארץ כנען עם אחיו הצעירים, בזמן שיהודה הוא המושל, ולבני יוסף יש שני חלקים בירושת הארץ. לכן צירף אליו שבט ראובן את שותפו למחנהו, שבט גד, ויחד פנו הם אל משה בבקשתם. אין זה עונה מדוע ההחלפה לגד בראש, ומדוע צורף חלק משבט המנשה. לכן אברבנאל מביא פירוש שלישי ולפיו, שינה הכתוב במתכוון את הסדר, כדי להראות ששני השבטים היו שווים בעניין. והיות שארץ סיחון ועוג הייתה גדולה מדי לבני גד ולבני ראובן, ולכן צירף עליהם משה את חצי שבט מנשה אך מדוע דווקא שבט זה צורף לא הוסבר. הרמב"ן מפרש, שבפסוק א ראובן קודם, כי לו משפט הבכורה, אבל בהמשך בני גד קודמים, כי הם שנתנו את העצה וגם היו גיבורים, שכן כך בירך אותם משה: "וטרף זרוע אף קדקד" (דב' לג כ). השותף השלישי למחנה ראובן היה שבט שמעון, ותיאורטית גם הוא היה אמור להצטרף אל כל מחנהו, אך לשבט שמעון היה ברור, שלא יוכלו לבוא בתביעות. יעקב נזף בשמעון בברכותיו, ובניגוד ללוי, שותפו לנזיפה, שצאצאיו הטיבו את דרכם וזכו לכהונה וללוייה, חטא שבט שמעון בבעל פעור (במ' כה) ולא זכה לברכה מפורשת ממשה (עפ"י דב' לג ז). אחד ההסברים הוא שריבויו הטבעי של שבט מנשה, היה גדול יותר מכל השבטים. במניין הראשון שנערך בשנה השנייה = בתחילת ספר במדבר, היו 32,200 חיילים, ואילו במניין השני = בפרשת פנחס, שהיה בשנה הארבעים, היו 52,700 חיילים - גידול של 63%. השבט זכה בנחלה שלמה בארץ ישראל, כי 90% מהם עברו את הירדן., ולדעת רמב"ן - רק משפחות מכיר ויאיר הסכימו להיפרד משאר השבט והעם ולהישאר בעבר הירדן. הסבר אחר לפי המדרש, שם מובא, שחלוקת נחלת השבט באה כעונש. מנשה גרם לשבטים לקרוע את בגדיהם, כי חז"ל זיהו את מנשה כמתורגמן של יוסף (שם מב כג), לכן נקרעה נחלתו וכך מובא במדרש: בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פד: מנשה גרם לשבטים לקרוע לפיכך נתקרעה נחלתו חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען, לדעת רש"ר הירש, לא נמסרו המניעים והגורמים להצטרפותם להתנחלות בעבר הירדן. אבל יתכן לתת סיבות להתנחלות של שבטים אלו בעבר הירדן: ליעקב היו ארבע נשים וארבעה בכורים. להלכה נקבע, שיש בכור אחד לנחלה, אך יש לכל אם בכור לפדיון (בכורות ח, א). ראובן, יוסף, גד ודן היו בכורים, ובמדבר היו ארבעה מחנות: ראש המחנה ראובן יהודה אפרים דן עליו נמנו שמעון גד יששכר זבולון מנשה בנימין אשר נפתלי האמא: לאה וזלפה לאה רחל בלהה וזלפה בני לאה: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון בני רחל: יוסף ובנימין בני בלהה: דן ונפתלי בני זלפה: גד ואשר ראובן בכור לאה היה ראש מחנה. יהודה המיועד למלכות היה ראש מחנה על אחיו הצעירים בני אמו. אפרים היה ראש מחנה לבני רחל, לאחר שיוסף קיבל את הבכורה ונחלק לשני שבטים (בר' מח ה; דהי"א ה א), אך אפרים הצעיר הוקדם למנשה הבכור (שם מח יד, יט-כ). גם דן בכור בלהה, היה ראש מחנה. לגד בכור זלפה לא היה מחנה, ובני זלפה התחלקו בין מחנה ראובן לבין מחנה דן. שני שבטים הרגישו כאן מקופחים: ראובן שאיבד את הבכורה, וגד שלא עמד בראש מחנה, וגם לא שכן עם אחיו נפתלי באותו מחנה. לכן באו שבטים אלו בתביעה למשה להתנחל בעבר הירדן, שהייתה ארץ רחבה, כמעין פיצוי על הקיפוח. משה נענה בחיוב לתביעתם, אך צירף אליהם חלק משבט מנשה שהיה אף הוא מקופח כבכור, אך לא תבע על כך דבר. לכן, היות ולא דרש נחלה אחרת, שבט מנשה לא איבד מנחלתו בארץ ישראל, וירש בה חלק שלם, ונוסף לנחלה זו קיבל חלק בעבר הירדן. מאוחר יותר קיבלו גם בני דן מעין בכורה, ונוסף לנחלתם במרכז הארץ (יהו' יט מ-מח), הם נחלו גם את לשם שבצפון הארץ (שופ' יח). יוצא אפוא, בני גד ובני ראובן לא לממון התכוונו, ולא מפני כיבוש הארץ חששו, אלא תבעו את תיקון הפגיעה בכבודם.