יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
וכשהגענו שמה, ראינו מעיין (כנראה עין א-סיעה), מים חיים נוזלים מתחת ההר אשר מימינו לא ראינו כזה ונשאנו עיניים. וראינו מדרגות רבות מאד ועלינו עד למעלה. ולהשערתנו יהיה לערך ארבע מאות מדרגות . [לפי וילנאי אין מדרגות כאלו במעלה ההר לאתר הר ההר וכנראה טעו בדרך] ומאוד התענגנו מריח הטוב הנודף מאד מההר לאין שעור ופסלנו ג' אבנים קטנים ממנו ועד היום ריח טוב נודף מהם למאוד.

מסעו של ר' יחזקאל הכהן לקברו של אהרן הכהן בהר ההר מרדכי אשל העלייה לקברו של אהרן הכהן באזור "פטרה" בעבר הירדן, לא הייתה שכיחה. זאת בשל הסכנה שהייתה כרוכה במסע לאתר זה, שהיה בעיקרו איזור מדברי אשר שבטי בדויים התגוררו בסביבתו, ואלו הטילו חיתתם על כל עובר אורח מזדמן. מספרו של מיכאל איש שלום "קברי אבות" עולה כי במקרא מוצאים אנו שתי מסורות על מקום קברו של אהרן, האחת קובעת כי נקבר "בהר ההר" (ראו במדבר פרשת מסעי, פרק ל"ג, פסוק 27), ואילו השנייה ב"מוסרה" (ראו דברים פר' עקב פרק י' פסוק 6). על פי המדרש נקבר אהרן בהר ההר כנאמר בירושלמי ביומא (פרק א' הלכה ה') ובסוטה (פרק א' הלכה י'): "והניח ג' הרים: הר סיני לשכינה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת אהרן". המקורות אודות קברו של אהרן הם שניים בלבד. הראשון מצוי בספר "אלה המסעות" שם נכתב: "ומסילה להר ההר ג' ימים ושם קבר אהרן הכהן ע"ה". בספר "ייחוס אבות" נכתב: "הר ההר שם קבור אהרן הכהן והוא במערה סגורה ועשו עליה כפה נאה". אבסביוס, באונומסטיקון שלו, דיווח כי קבר אהרן מצוי בבארות בני יעקן במרחק עשרה מייל רומאיים מפטרה. למעשה מקום קברו של אהרן מסתמך על מסורות מוסלמיות. ההיסטוריון הערבי יאקות יודע אף לספר על אופן מיתתו, אך דבריו שאובים, לפי איש שלום, ממסורות יהודיות. על כל פנים קבר אהרן מצוי, על פי המסורת המוסלמית מדרום מערב לפטרה, ומראשו נשקף בין השאר מראה נחל הערבה והר הנגב, ופטרה והרי מואב ואדום ממזרח ומדרום. בספר של ז' וילנאי "מצבות קודש בארץ-ישראל" (בהוצאת אחיעבר ושות', תשמ"ה-1985) מובאים על ידו המקורות המקראיים על מיקום קברו של אהרן הכהן, ולצידם באריכות מקורות מדרשיים. וילנאי מציין כי אין מיקומו ידוע בוודאות כמו שאין ידע וודאי לגבי "מוסרה". לפי סברה אחת היה הר ההר בג'בל מצ'רה (קרי מדרה) הנמצא בקצה ארץ הנגב, על גבול הערבה, דרומית ל"מעלה עקרבים" המקור לכך הוא של רובינסון, הקובע "שמה מראה המסורת העממית את הר ההר ואת קברו של אהרן הכהן המתנוסס מרחוק ונמצא בקרבתה של פטרה המפורסמת - סלע אדום הקדומה. גם פלביוס, ובדומה גם אבסביוס (כנזכר לעיל), מציינים שעל פסגת ההר הזה, הנקרא בערבית ג'בל ארון, נמצאו סביב קברו הקדוש שרידי חורבה מימי הרומאים והביזנטים. כאמור, גם תיירים מוסלמיים מזכירים את קבר אהרן במקום זה, ביניהם מסעודי, אשר ביקר בארץ בשנת 926 ולהלן דבריו: "וקברו מהולל והוא בתוך מערה עתיקה, ולפעמים בלילות נשמע מתוכה קול אדיר ונורא לכל בשר. אומרים שאהרן לא נקבר באדמה, כי אם הונח במערה ההיא". מוסלמי נוסף, אבו אלפידה, (בקירוב בשנת 1320), מזכיר את קבר אהרן ואת ההר הנקרא אצלו : "טור אהרן". בעל "יחוס אבות והנביאים" בשנת רצ"ז (1537) מספר: "הר ההר – שם קבור אהרן הכהן והוא במערה סגורה, ועשו עליה כפה נאה והולכים שם היהודים להשתטח ומתפללים על קברו, ואין מונע אותם, והישמעאלים מחזיקים אותו בטהרה ובכבוד גדול". מקור נוסף המספר על קברו של אהרון הוא תיאור מסע שערך ר' יחזקאל הכהן להר ההר משנת "ברית כהונת עולם" (נקוד על אותיות ברית, במשמע בשנת תרי"ב – 1852). להלן התיאור כפי שהובא במאמרו של חיים שלם שראה אור ב"קתדרה" מס' 19. הנכתב להלן הוא תעתיק מכתב ידו של ר' יחזקאל הכהן, ההערות בסוגריים מכאן ולהבא הן של המהדיר. "תכתב זאת לדור אחרון סדר נסיעת אני יחזקאל הכהן הספרדי מארץ פרס לעיה"ק חברון בשנת ברית כהונת עולם. נתעורר בי רוח טהורה לנסוע למדבר פארן, להשתטח על הר ההר – מקום קבורת זקני אהרן הכהן ע"ה – והקב"ה הוציא מחשבתי מכח אל הפועל ונסעתי אני וביתי ובן דודי לעיר הקודש חברון. ושם שאלנו עצה מחכמי ורבני העיר ת"ו – ומנעו אותנו מזה. וגודל התשוקה אשר בערה בקרבנו, לא יפחתנו לשמוע לעצה ובמסתרים שלחנו אחר ערביים מהמדבר בעזר כמה ישמעאלים נכבדים אשר שיחדנום בממון רב. והם שכרו לנו אותם וגמליהם קלי המרוץ אשר ילכו שש עשר שעות במעלה – בעד חמישים גאדי (כנראה ג'הדי, מטבע זהב בראשית המאה הי"ט) ויצאנו בליל מוצש"ק י"ג לחודש חשוון ואמרו לנו – שבו בזה ואנחנו נלך ונשאול לערבים השוכנים פה איה הדרך. וכשהלכו אמרנו זה לזה – נקומה נא ונלך לאט לאט אולי נמצא אנחנו המסילה. וכן היה ונרא מסילה ישרה סלולה למקום הקודש. וכשהגענו שמה, ראינו מעיין (כנראה עין א-סיעה), מים חיים נוזלים מתחת ההר אשר מימינו לא ראינו כזה ונשאנו עיניים. וראינו מדרגות רבות מאד ועלינו עד למעלה. ולהשערתנו יהיה לערך ארבע מאות מדרגות . [לפי וילנאי אין מדרגות כאלו במעלה ההר לאתר הר ההר וכנראה טעו בדרך] ומאוד התענגנו מריח הטוב הנודף מאד מההר לאין שעור ופסלנו ג' אבנים קטנים ממנו ועד היום ריח טוב נודף מהם למאוד (וסיפר הרב ר' דובעריש מסאבניק ז"ל שבעת שקנה חצרו של הרב רבי יחזקאל ז"ל נתן לו במתנה אחת מהאבנים הנ"ל ועדיין היה ריחה נודף מאד ואז היה עשרים שנה מעת שפסלה מההר. כי שנת תרל"ב קנה החצר. ומאז באה לידו פסק הריח מעט מעט עד שנהייה כשאר אבן במשך חצי שנה והוא פלא) וכשעלינו עלינו שוב (פירושו שירדנו ועלינו פעם נוספת) להר קטן ומשם לראש ההר ראינו והנה בית בנוי יפה ונעים בארבע כותלים, בלתי תקרה - וענן כבד חופף עליו כמו תקרה. ומימין הפתח ומשמאלו עומדים שני עמודים ופתח הבית לרוח מערב העולם. ובקרקע הבית לרוח מזרח פתוחה מערה. [וילנאי אישר את נכונות התיאור] וירדנו לתוכה כמה מדרגות עד שלא נשאר כי אם שתי מדרגות. ונפל עלינו פחד גדול. ורעדה אחזתנו ארכובותינו דא לדא נקשן וכמעט פרחה נשמתנו וראינו זה את זה כמו מתים בר מינן. והדלקנו כמה נרות והתחזקנו וקרינו כמה מזמורי תהילים והתבוננו למטה וראינו דלת ברזל מעשה סבכה ובין סבך לסבך תקועים אבנים קטנים והוצאתי אבן אחת מהן. וביני ביני [בינתיים] חזרו הערבים הגמלים ועמהם הרבה ערבים שעלו לראש ההר וצעקו אלינו בקול מר צורח עלו עלו חייבי מיתה אתם ועלינו אליהם ואמרו לנו כי מי שירד להצדיק בלתי הקרבת קורבן מקודם, אחת דתו להמית וחוק המדינה שאם החייב מיתה יבקש בקשה קודם, מחוייבים למלא בקשתו. אמרנו להם: הניחונו שנאכל תחילה והרשונו לאכול. ופתחנו השק והוצאנו כמה עוגות שהבאנו אתנו ואכלנו וכבדנו אותם גם כן בהן ואח"כ אמרו לנו הנה השמים אין לכם פיטור מהמיתה. אך כיוון ששימחתם אותנו בעוגות אלו אשר אבותינו ואבות אבותינו לא ראו כזה (כי במדבר אין להם דבר זולתי תמרים, בשר וחלב) מצאתם חן בעיננו ואנחנו נקריב קורבן בעדכם ונאכל יחד ממנו – אולי יכופר לכם העוון הגדול הזה. ונשיב להם אמת כן הדבר אולם יהודים אנחנו ואין אנו אוכלים בשר הלז. כשומעם נבהלו למאוד ואמרו בקול גדול ומר - יהודים אתם - אוי ואבוי יהודים אסורים לכנס למקום הקודש הלזה – ומכל מקום בחסדי ה' רפתה רוחם מעט ואמרו יען שכבר מחלנו לכם לא נשנה דיבור, אולם, מלטו נפשכם מהר לא תתמהמהו אף רגע פה. כי עתה ישמעו חברינו ויבואו ולא ינקו נפשותיכם משאול – וכן עשינו ותיכף ומיד ברחנו הלאה – ואמרו לנו הערבים הגמלים אם שאת נפשכם נוליככם בעד שנים עשר ג'דיס [ראה לעיל] אל שכונת מתי מדבר ותראו פלאות. איך שמרחוק רואים אותם שוכבים על הארץ במלבושיהם ומנעליהם כמו בחיים – וכשמתקרבים להם [אליהם] רואים תלים תלים של עפר ומאד חפצנו בזה. אולם היה יום רביעי אז חשבנו דרך הליכה וחזרה נוכרח לשבות שבת במדבר ולא יתכן לשבת יום תמים בשמש, בחום חזק אשר שם, ונסענו משם ובאנו ערש"ק אל מערה אחת ושם שבתנו ש"ק. וביום א' נסענו לדרכנו ובאנו בשלום לעה"ק חברון ת"ו וספרו לנו שביום א' כשנודע מה שעשינו קיבץ הרב רבי אהרן חי כהן ז"ל כל תינוקות של בית רבן לביה"כ וקראו תהילים והתפללו בעדנו – והרב הנ"ל נחלה וביום רביעי לעת ערב בעת שהגענו שמה נפטר הרב ז"ל הנ"ל באותו יום (כמו כפרה בעדנו) וסיפרו לנו חכמי ורבני העיר שזה מאה ועשרים שנה משנת תצ"ב (1732) ואילך אין מי שילך שם – כי אז הייתה מארה [קללה] רעה על יושבי חברון ושלחו מניין חסידים על הר ההר שיעוררו רחמים. ובתוכם היו שני כהנים וכשהגיעו לברכת כהנים נשאו הכהנים כפיהם והתחילו לברך ברכת כהנים - ונעשה קול רעש גדול ורוח חזק וברקים ורעמים אשר לא נראה במדבר מעולם. ונאספו כל הערביים ורצו להמיתם וברחו אחד אחד ומלטו את נפשם. ומאז אין מי שילך שם מפחד הערביים. והיה שם בחברון אז שמש זקן מוחזק בחסידות וקדושה וידוע לאיש מופת ואמר להם הלא התבוננתם על שני היונים שבאו ועמדו על שני העמודים הנ"ל בעת הדוכן (ברכת הכהנים) ויאמרו ראינו ולא הבננו מהיכן נמצאו יונים במדבר. והשיב להם כי היו נשמות נדב ואביהו שבאו לשמוע ברכת כהנים אצל קבר אביהם שלא היה דבר זה מעולם שכהנים יברכו ברכת כהנים שם. ואם הייתם מסיימים מילת שלום היה נעשה שלום בעולם. ולזה היו הברקים והרעש מורים ה' יתברך וזכינו לזה במהרה בימינו אמן". כידוע, מאז הסכמי השלום עם ממלכת ירדן, רבים הם התיירים היהודים העושים דרכם לפטרה ומבקרים בקבר אהרן הכהן. הראשונים שעלו לאתר הבחינו בחריטות שעשו יהודים רבים על קירות "קבר השייח" הניצב בראש ההר. אולם תיאורו של יחזקאל הכהן, שנולד בעיר יזד בפרס עלה לארץ והתיישב בצפת, הוא אחד מן התיאורים הבודדים המצויים בידנו. קדם לו תיאור משנת תקצ"ב (1732) ושני מסעות אלו נעשו על ידי כהנים. לדעת חיים שלם, התיאור הנ"ל נראה מהימן לחלוטין. חוקר זה קבע כי עולי רגל היו עושים דרכם להר ההר בשני צירים עיקריים: האחד דרך עבר הירדן המזרחי, תוך מעבר בכרך ובמען, משם למעיין הגדול עין מוסה, ובהמשך לפטרה ולהר ההר. בדרך זו עשו שימוש הבאים מסוריה והצפון, שעלו לרגל למכה, וסרו בדרכם לפטרה ולהר ההר. הדרך השנייה היא מארץ ישראל (שממערב לממלכת ירדן כיום) דרך הערבה, ואף כאן היו שתי אפשרויות: הראשונה דרך עין אל חופיירה הנמצא כ-2.5 ק"מ צפונית מזרחית לעין יהב, ואילו השנייה מדרימה יותר בערבה וחולפת על פני דרך סהל א טיבה הנמצאת כ-10 ק"מ מזרחית למושב פארן ומשם דרך ואדי מוסה. היהודים שבחרו לצאת לדרכם מחברון צעדו ברגל במשך ימים רבים עד הר ההר. מכתב היד הנ"ל ניתן לשער כי חצו את נחל פארן הרחב, פנו מזרחה פגשו בוואדי מוסה והמשיכו לפטרה וממנה להר ההר, זו הדרך הקצרה והמהירה ביותר לגוש הרי פטרה, ולדעת החוקר זו הדרך הנוחה ביותר למסע רגלי או על גבי גמלים. כתב היד מקורו בכריכת ספר שאיגדה בתוכה שלושה ספרים "ספר יוסיפון" בשלמותו דפוס וארשה בשנת תרי"ג. ספר "שיר השירים" עם פירוש המלבי"ם הנקרא "שירי נפש". ספר "איגרת הקודש" לר' גרשון סג"ל שהודפס בוארשה בשנת תרל"ד (ממנו נשארה רק מחציתו) ומתאר מסע ארוך של סג"ל שטייל, לדבריו, בשנת 1624 בא"י ובסוריה, עירק ופרס. בין השאר הגיע הכותב להר ההר שהיה יעד מסעו של ר' יחזקאל הכהן. מודיעין, כ"ג באלול ה-7 בספטמבר 2015. תודה מיוחדת לחברי ורעי מנוער אלי סעד, שהמציא לי את תעתיק התעודה של ר' יחזקאל הכהן. להרחבה ראו: ז' וילנאי מצבות קודש בארץ ישראל כרך א' עמודים 228-221. הוצאת אחיעבר ירושלים 1985. קתדרה מס' 19 בהוצאת יד בן צבי ירושלים ניסן תשמ"א, אפריל 1981, עמודים 154-145 במאמרו של חיים שלם "תעודה".