יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
הרמב"ם סבור שפינחס חי שנים רבות – מימי משה רבנו עד ימי עלי הכהן. ואמנם בסיפור פילגש בגבעה שהוא הסיפור האחרון בספר שופטים, כתוב: "וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם" (שופ' כ, כח). חלק ממקורותינו, זיכו את פנחס לא רק באריכות ימים מופלגת, אלא אף זכה לחיי עולם על ידי שהוא מזוהה עם אליהו הנביא. "אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, והיתה לו ולזרעו אחריו, שיהיו מבורכים ממני לעולם.

כמה זמן חי פנחס? ד"ר אפרים יצחקי בהקדמתו למשנה תורה, כשהו הוא מדבר שם על שושלת הקבלה, כותב הרמב"ם: "אלעזר ופינחס ויהושע שלושתם קיבלו ממשה... וקיבל עֵלי מן הזקנים ומפינחס". מכאן עולה שהרמב"ם סבור שפינחס חי שנים רבות – מימי משה רבנו עד ימי עלי הכהן. ואמנם בסיפור פילגש בגבעה שהוא הסיפור האחרון בספר שופטים, כתוב: "וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם" (שופ' כ, כח). מכאן לכאורה שפינחס האריך ימים וחי כמה מאות שנים ומשום כך יכול לשמש חוליה בשרשרת המסורה ולמסור את התורה לעלי. על פסוק זה אומר רד"ק: אמר "ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלוש מאות שנה. לפיכך יחסו עד אהרן, וחי זמן רב כי הא-ל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשיטים. מדברי רד"ק משמע שזמנו של אירוע זה כמיקומו בספר שופטים, דהיינו בשלהי תקופת השופטים שנמשכה כמאתיים שנה, ומכאן שפינחס זכה להאריך ימים ביותר, וכאמור, זאת גם דעת הרמב"ם. חלק ממקורותינו, זיכו את פנחס לא רק באריכות ימים מופלגת, אלא אף זכה לחיי עולם על ידי שהוא מזוהה עם אליהו הנביא. כך אומר תרגום יונתן על הפסוק "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כה:יב): בִּשְׁבוּעָא אֵימַר לֵיהּ מִן שְׁמִי הָאֲנָא גָזַר לֵיהּ יַת קְיָמִי שְׁלַם וְאַעְבְּדִינֵיהּ מַלְאָךְ קְיַים וְיֵיחֵי לְעַלְמָא לִמְבַשְׂרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף יוֹמַיָא: ("בִשׁבועה אמור לו מִן שמי הִנני גוזר לו את בריתי שלום ואעשׂהו מלאך חי ויחיה לעולם לבשֵׂר הגאולה בסוף הימים").[1] הבטחה זו מסתמכת על מה שנאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (מלאכי ג:כג).[2] וכך נאמר במדרש: מדרש אגדה במדבר פרק כה: "אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, והיתה לו ולזרעו אחריו, שיהיו מבורכים ממני לעולם לפי הזוהר, "ברית שלום" שהובטחה לפינחס היא הבטחה שהוא יזכה להשתתף בכל טקס של ברית מילה של ילדי ישראל בכל הזמנים.[3] לפי הרלב"ג,[4] פינחס גם מזוהה עם מלאך ה' שנראה אל גדעון ויפתח והיה פעיל אף בימי דוד, כפי שנאמר: "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים ה' עִמּו" (דבהי"א ט, כ).[5] אבל זיהוי זה של אליהו עם פינחס מעלה שאלה הלכתית: אם אליהו הוא פנחס הרי שהיה כוהן, ולכהן אסור להטמא למת. והגמרא מספרת שמצאו את אליהו בבית קברות: בבא מציעא קיד ע"א: אשכחיה [מצא אותו] רבה בר אבוה לאליהו דקאי (שעומד) בבית הקברות של נכרים... אמר ליה: לאו כהן הוא מר (וכי אין אדוני כוהן? רש"י: דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס), מאי טעמא קאי מר (מה טעם עומד אדוני) בבית הקברות? אמר ליה: לא מתני מר טהרות? (וכי אין אדוני שונה סדר טהרות)? דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של נכרים אין מטמאין,[6] שנאמר (יחז' לד:לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם", אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם. ואכן כך פסק הרמב"ם: "אין גויים מטמאים באהל ולפיכך קברותיהם טהורים ומותר לכהן ליכנס לשם ולדרוך על קברותיהם, ואינו אסור אלא שיגע בטומאה או שישאנה".[7] שאלה אחרת מתעוררת ממה שמסופר על אליהו: מל"א יז:יז-כד: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה. וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱ-לֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ. וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ. וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּו. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי. וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵך. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱ-לֹהִים אָתָּה וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת. אם אליהו היה כוהן, איך הותר לו "להתמודד" על הילד המת כדי להחיותו? על כך נאמרו תשובות שונות: 1) לפי התוספות, בבא מציעא קיד ע"ב, ד"ה אמר ליה לאו כהן "היה ברור לו שיחיֵהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש".[8] על תירוץ זה מקשה רדב"ז כמה קושיות: א. איך ייתכן שהיה ברור לאליהו שיחיה את הילד, הלוא "אין סומכים על הנס"? ב. אם ברור לו שיחיה אותו, אין כאן פיקוח נפש, ואז אסור לו להטמא! אבל אפשר להבין את דברי התוספות כך: היות שהוא ידע על ידי רוח הנבואה שמאמציו להחיות את הילד יוכתרו בהצלחה, הרי עבורו הדבר היה בגדר פיקוח נפש ולכן היה מותר. 2) "לא מת ממש".[9] רדב"ז מקשה על פירוש זה שאינו מתיישב עם פשוטו של מקרא. 3) האישה וילדה היו גויים, וכך גופת הילד לא הייתה מטמאה באוהל, ולפי זה "הא דכתיב ויתמודד עליו לא נגע בו אלא האהיל עליו לבד" (רבנו בחיי).[10] גם תירוץ זה לא מתקבל על ידי רדב"ז מכמה סיבות: א. לפי חז"ל, הילד היה הנביא יונה בן אמִתי, "כי יונה נביא ה' בן נכרית היה?"[11] ב. "איך אפשר שיתגורר הנביא אצל נכרית?" ג. "וכי בשביל עכו"ם היה נעשה נס כזה?" 4) "הוראת שעה הייתה כדי שיתקדש שם שמים על ידו", כמו הקרבת קרבנות בהר הכרמל על ידי אליהו בזמן שאיסור הבמות היה בתוקפו. 5) "מת מצוה שאין לו קוברים היה והטומאה דחויה היא אצלו". אבל תירוץ זה לא מתקבל על הדעת: ההיתר של מת מצווה הוא שלכוהן מותר להיטמא כדי לקבור מת נטוש, ולא כדי להחיותו. חוץ מזה הילד לא היה בגדר מת נטוש כלל. כמובן, ניתן לפתור בפשטות בעיה זו על ידי העיקרון "אין משיבים על הדרש". זיהוי זה בין פינחס לאליהו הוא דבר אגדה, ולא מן הראוי להקשות עליה שאלות הלכתיות.[12] ישנה דעה בחז"ל שפינחס לא זכה לאריכות ימים מופלגת אף כי המעשה של פילגש בגבעה מופיע בסוף ספר שופטים (פרקים יט-כא), הרי התנא בעל "סדר עולם" קובע את זמן המאורעות לראשית ימי השופטים, וביתר דיוק – בשמונה שנות השעבוד של כושן רשעתיים מלך ארם נהריים, בתקופת-הביניים שבין מות הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע לשופט הראשון שלאחריו, עתניאל בן קנז.[13] זהו הזמן שפינחס בן אלעזר הנזכר בסיפור עדיין היה חי. הדבר נתמך על ידי אופן סידורו של ספר שופטים: הוא מרכז בתחילתו את סיפורי השופטים ומלחמות ישראל, ולקראת סופו יש ריכוז של סיפורים פנים-ישראליים שהתרחשו במהלך תקופת השופטים אך לא בהקשר של שופט מסוים, ובהם סיפור פילגש בגבעה.[14] אולם מצינו שיחוסו של אליהו נידון במקור תנאי, ושם יחסוהו דוקא לשבטים אחרים ובכלל לא לפנחס ולא למשפחת הכהונה: בראשית רבה פרשה עא: "אליהו משל מי ר' אליעזר אמר משל בנימין, דכתיב ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כל אלה בני בנימין, ר' נהוראי אמר משל גד היה, הה"ד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד...פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין בא ועמד לפניהם, א"ל רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני." 1 הרד"ק מסכם ואומר: רד"ק מלכים א יז, א: "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד - מעיר ששמה תושב היה תחילה ואח"כ ישב בגלעד וכתרגום יונתן אליהו דמתושב מתותבי גלעד ונחלקו רז"ל מאיזה שבט היה מהם אמרו משבט גד היה ומהם אמרו משבט בנימין ומהם אמרו פנחס זה אליהו וכל אחד מהם סומך דבריו אל הפסוקים בדברים רחוקים ואנחנו לא ידענו האמת". הרדב"ז מסכם: שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רג: "הנה כתבתי לך כל מה שיש אצלי בתירוץ קושיא זו ואתה תבחר ולפי דעת חכמי הנסתרות לא קשיא כלל כי האומר פנחס זה אליהו שורש נשמתו של פנחס וכשאמרו לו 9 ולאו כהן הוא מר לא רצה לגלות הסוד: "ואם כן, השיויון בין הדמויות הוא שויון בשורש האשיות ולא בגזע הגופני-שבטי. [1] על פי כתר יונתן. [2] מדרש אגדה (בובר) במדבר כה. [3] זוהר, כרך ב (שמות), פרשת כי תשא, קצ ע"א. [4] רלב"ג, מל"א יז:א. וראו ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק נא. [5] לפי רד"ק, אין כאן ראיה, אלא "'פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם' אינו זה פנחס הכהן כי זה הפנחס היה לוי". [6] על פי הנאמר בבבלי יבמות ס ע"ב; סא ע"א. [7] הלכות אבל ג, ג. [8] תוספות בבא מציעא קיד ע"ב, ד"ה אמר ליה לאו כהן. [9] שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רג; וראו שיטה מקובצת על בבא מציעא קיד ע"ב; מורה הנבוכים א, מב, שם הרמב"ם מביא דעה זו בלי להזדהות אתה. [10] שם. [11] על פי מדרש תהלים (בובר) מזמור כ"ו: "אבל בן צרפת האלמנה, הוא יונה בן אמתי". [12] כך כתב הרמב"ם: "אין מקשין בהגדה" (מורה הנבוכים, פתיחה), וראו תשובות הרמב"ם, תנח, וכן תשובות הגאונים (עורך אברהם אליהו הרכבי), ברלין תרמ"ז, סימן שנג, עמ' 179. [13] סדר עולם רבה השלם, בעריכת מ"י וויינשטאק, חלק ב, ירושלים 1965, פרק יב. [14] לפי סדר עולם שני האירועים – פסל מיכה ופילגש בגבעה – התרחשו בתקופת מלכותו של כושן רשעתיים, סמוך למות יהושע.