יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
כאן, במקום הזה ממש, נזרעו ונבטו האידיאות מהן קם והיה הקיבוץ הארצי. פה נתקיימו אותן שיחות וחיבוטי נפש, חיטוט פנימי וברורים על טבע האדם, נטיותיו, מערכת היחסים הראויה לשרור ביחסים שבינו לבינה, משמעותה של חברה מתוקנת וכיו"ב. בביתניה ביקשו חברי הקבוצה ליצור צורות חיים חדשות . היו אלו חיים של חיפושי דרך. ביטוי לחיבוטי הנפש של הראשונים.

האהל בביתניה עילית, מציאות או חלום? מרדכי אשל ישנם אתרים בארצנו ,שאין החולפים על פניהם משערים עד כמה הם חשובים ומרכזיים ביצירת מפת ההתיישבות . יתר על כן, אין מדובר רק בחשיבותם של האתרים מן הבחינה הפיזית , כי אם, ואולי בעיקר, מן הבחינה האידיאית. אחד מהאתרים האלו הוא ביתניה עילית. אתר זה נמצא בסמוך לכביש מס' 768 , ( המתפצל מכביש צומת גולני לטבריה ), בנקודה בה הוא מתחבר עם כביש מס' 767 , ( כביש היוצא מכפר תבור מזרחה לכיוון המושבה כינרת ) . על מנת להגיע אל האתר יש לעקוף את כיכר התנועה לכוון מזרח ומיד לרדת לדרך עפר שבסמוך לה גדר ושער כניסה לאתר . בכניסה לאתר מצוי שלט המספר בראשי פרקים את סיפור המקום, ובמרחק קצר ממנו ניצב מונומנט בצורת אהל, כדוגמת האהלים שהיו נפוצים בעמק יזרעאל בראשית שנות העשרים . האהל יצוק מבטון ומצדו הפנימי חקוקים שמות קיבוצי הקיבוץ הארצי . מנקודה זו נשקף נוף דרום הכינרת על כל מכלול יישוביו. באופק ניתן לצפות בהרי הבשן , החורן והגלעד. כאן, במקום הזה ממש, נזרעו ונבטו האידיאות מהן קם והיה הקיבוץ הארצי. פה נתקיימו אותן שיחות וחיבוטי נפש, חיטוט פנימי וברורים על טבע האדם, נטיותיו, מערכת היחסים הראויה לשרור ביחסים שבינו לבינה, משמעותה של חברה מתוקנת וכיו"ב. סיפורה של ביתניה עילית מתחיל בעובדה שאדמותיה ניקנו ע"י יק"א, ושזו חפצה בהכשרת האדמות לחקלאות. באוקטובר 1920, מגיעה לנקודה זו קבוצת צעירים בשנות העשרים לחייהם, המונה ארבעים ושש נפשות, אשר זה עתה עלו לארץ מפולין ואוסטריה, לאחר שהתחנכו בתנועת "השומר הצעיר". חלק מן המתיישבים בנקודה זו עבדו זמן מה כפועלים במושבה "בית גן" הסמוכה ל"יבנאל". משימתם של החברים הייתה להכשיר הקרקע במדרון היורד לכיוון מזרח, לסקלו מסלעים ואבנים ולעקור את שיחי "הסידריה" שצמחו על המדרון (הכוונה לעץ השיזף המצוי, אשר בערבית מתקרא סידר ). את העבודה עשו החברים בקבלנות בעד שכר דל. במקום בו ניצב אהל הבטון , הוצבו ארבעים ושש מיטות תחת כיפת השמים, והוקם אהל אחד בו הכל הצטופפו על מנת להצל על עצמם בהפסקה הקצרה של מנוחת הצהרים . באהל זה הם גם סעדו את ארוחתם הדלה . למחנה העובדים ניתן היה להגיע באותם ימים רק באמצעות שביל חמורים שהתפתל מהרכס. מים הובאו לנקודה על גבי פרדות וחמורים . בכל ערב היה מגיע לנקודה הרופא ד"ר אביגדורי רכוב על סוס ומספק לחברים את מנת החינין היומית . בלילות עשו החברים בשמירה, וזמן לא רב לאחר הגיעם למקום נרצח אחד מן החבורה (דב לאופר) בואדי פג'אס, מקום בו שכנו בדויים – שודדים. בביתניה ביקשו חברי הקבוצה ליצור צורות חיים חדשות . היו אלו חיים של חיפושי דרך. ביטוי לחיבוטי הנפש של ראשוני ביתניה הועלה על הכתב בחוברת "קהיליתנו " שראתה אור בחודש שבט תרפ"ב . בתקופת שהייתם של החברים בביתניה , נוצרו קשרים הדוקים בינם לבין אנשי דגניה . בימי פגרה הלכו לפגוש עמיתים במושבה "מגדל", וכן נפגשו עם הסופר יוסף חיים ברנר . בהמשך נרקמו יחסים הדוקים עם אנשי גדוד העבודה, שעסקו בסלילת כביש טבריה - צמח וטבריה – מגדל. . בני קבוצה זו נהגו להשתתף במפגש פועלי המושבות שנערכו בכינרת בכל שנה ביום כ' בתמוז, יום פטירתו של הרצל . בהגיע עונת הגשמים היו תושבי המקום חשופים וחסרי גג , עד אשר הוקם תחילה אהל גדול ומאוחר יותר נבנה צריף . בצריף זה השתכנו כל החברים , ואילו לחברות שהיו מעטות הוקצתה בצריף פינה נפרדת . זמן מה לאחר שהחבורה עלתה לנקודה, דרשה יק"א לצמצם למחצית את מספר החברים באתר בשל התמעטות העבודה . החברים נדרשו להכריע מי יהיו הנשארים . הייתה זו חוויה קשה לכולם. בסופו של התהליך נותרו באתר עשרים וארבעה חברים בתוכן ארבע חברות. בין החברים שנותרו היו מאיר יערי ודוד הורוביץ ( לימים הנגיד הראשון של בנק ישראל ). בשל בידודה של הנקודה נוצר בה מעין הווי "דתי", ביתניה דמתה למנזר מבודד בו התענו והתחבטו החברים ,לא רק בייסורי גוף כי אם גם בייסורי נפש . אנשי ביתניה עסקו כל העת בבחינה של מוסכמות חברתיות בנות הזמן ובניפוצן . החברים נדרשו לעמוד במבחן יום יומי וכחבורה סגורה עמדו חבריה במבחן מביך ומעיק על אף שהיו גם רגעי התרוממות רוח . שיגרת ימיהם של הנאחזים בנקודה היתה שתית קפה ואכילת פת שחרית, טרם יציאה לעבודה עם עלות השחר. אחרי הפסקה קצרה, לארוחת צהרים דלה נמשכה העבודה עד שקיעת החמה . מששבו החברים בתום יום העבודה , החל הערב בשיחת חברים על משמעות הסבל בחיים , על היחיד והחברה . האווירה שנוצרה הייתה דחוסה ותובענית, בעיקר בשל חטטנות נפשית הדדית שלא פסקה ומתח החל לשרור בין החברים . במציאות זו עמד היחיד כל העת במבחן ובביקורת של חברה שלא נרתעה מגילויי אכזריות רוחנית . דוד הורוביץ בספרו "האתמול שלי", מסכם את הימים בהם שהה בביתניה כך: …”..ימי ביתניה היו ימים של התלבטות מלאת סבל והוד יופי, ותום נעורים וחברות. כיסופי חיים ומאבק עם בעיות נצח של גורל היחיד מול החיים והחברה המתחדשת . חיפושי אמת וסגנון חיים חדש … . שם נתחשלה האמונה באדם, הדת הגדולה של ההומניזם של אמת, החיים למען הטוב והטהור בחיי האדם …" החבורה ששהתה בביתניה לא יכלה עוד להמשיך בחיים משותפים מטעמים מובנים. בגבור העלייה השלישית, החלו חלוצים רבים מצטרפים לגדודי העבודה שעסקו בסלילת כבישי הארץ . גם מאנשי ביתניה היו שהצטרפו לגדודים אלו ובעיקר לגדוד שסלל את כביש חיפה - ג'דה , שרובם היו אנשי השומר הצעיר. אחדים התפזרו ברחבי הארץ . היו גם אחרים שייסדו את הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר " שומריה ". הערות בשולי הדברים: האנדרטה לזכרם של ראשוני ביתניה הוקמה בשנת 1964 ,בשנת היובל לתנועת השומר הצעיר. חברי תנועה זו הקימו שמונים ושמונה קיבוצים הפזורים בכל רחבי הארץ. המשבר החברתי הפוקד את התנועה הקיבוצית בשנים האחרונות, שאחדים מסימניו הם: "ההפרטה" ונטישת הדור הצעיר, מעלה את השאלה: האם הקיבוץ הוא מציאות או חלום שנגוז? מפתיע לגלות כי חרף העובדה שגישת התנועה זה שנים רבות הנה שלילית ביחסה ל"אמונה", בשנות הווסדה של התנועה , נדרש כל חבר בשומר הצעיר להצהיר הצהרה זו: *הודעה פומבית. הנני מבטיח הבטחה שלמה לעשות כל מה שבכחי להיות נאמן לא-להי ישראל לארץ אבותי לעמי, ולהיות אחיעזר ואחיסמך לכל מי שנברא בצלם א-להים למלא את כל דברות "השומר" . * מתוך "פנקסי", פנקס החבר של "השומר הצעיר" שפורסם בוארשה ב - 1918 .