יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בעקבות שריפת התלמוד, הונהג בהרבה מקומות יום תענית בערב שבת פרשת חוקת. ולא קבעו את התענית לפי היום בחודש שאירע שריפת התלמוד, אלא לפי היום בשבוע, וזה על פי שאילת חלום שנענו בו: 'ודא גזירת אוריתא'. על הפסוק 'זאת חוקת התורה', מתרגם אונקלוס 'דא גזירת אוריתא', והבינו מכך זאת גזירת התורה = לגזור אותה. ולכן הוקבע התענית לערב שבת פרשת חוקת.

תענית ערב שבת פרשת חוקת ד"ר אפרים יצחקי בשנת ה' אלפים ד' (1244) נקראו רבותינו הראשונים, רבנו יחיאל מפאריש, וחביריו רבי יהודה ב"ר דוד, רבי שמואל מפלייזא, ורבי משה מקוצי בעל הסמ"ג, לבוא ולהתייצב לפני מלך ומלכת צרפת בכדי להגן על דת ישראל. המאשים היה המומר ניקולאוס דונין, תלמידו של ר' יחיאל מפריז. הוא טען בפני האפיפיור גריגוריוס התשיעי, כי התלמוד מלא חירופים וגידופים כלפי הנוצרים וכלפי משיחם ועל אמו. אותו מומר הוכיח לאפיפיור שהתלמוד מחזק את היהודים לא להמיר את דתם לדת הנצרות ולולי התלמוד היהודים מזמן היו ממירים דתם, הוא הוכיח זאת מכמה סוגיות שכתוב בהם שמותר לרמות נוצרים ולהונותם וכו', האפיפיור השתכנע ונתן הוראה להחרים את כל הספרים ולבודקם ובמידה ויש אמת בטענותיו יש לשורפם בפומבי לעיני כל. מלך צרפת ערך ויכוח גלוי בין אותו מומר לר' יחיאל מפאריש ,לפי דבריו של ר' יחיאל הוא יצא כמנצח, (תיאור הוויכוח נדפס בספר "ויכוח רבינו יחיאל מפאריס"). למרות זאת גזר מלך צרפת בהשפעת השופטים והקרדינלים הנוצרים, על שריפת התלמוד בפומבי בפאריס בערב שבת פרשת חוקת, בשנת ה' אלפים ד' , ט' בחודש תמוז (יוני - 1244 למינינם) ואז הועלו באש עשרים וארבע (יש אומרים רק 20) קרונות עמוסים בספרי התלמוד. כאשר כל ספרי התלמוד היו כתובות בכתב יד והיו יקרי ערך עד מאוד. (לאחר שריפת התלמוד בצרפת עלו רבי יחיאל ותלמידיו לארץ ישראל, כחלק מעליית בעלי התוספות, והתיישבו בעכו בשנת 1260 לערך והקימו בה ישיבה(. בעקבות שריפת התלמוד, הונהג בהרבה מקומות יום תענית בערב שבת פרשת חוקת. ולא קבעו את התענית לפי היום בחודש שאירע שריפת התלמוד, אלא לפי היום בשבוע, וזה על פי שאילת חלום שנענו בו: 'ודא גזירת אוריתא'. על הפסוק 'זאת חוקת התורה', מתרגם אונקלוס 'דא גזירת אוריתא', והבינו מכך זאת גזירת התורה = לגזור אותה. ולכן הוקבע התענית לערב שבת פרשת חוקת. על שריפה נוראה זו כתב המהר"ם מרוטנברג את הקינה הידועה הנאמרת בתשעה באב 'שאלי שרופה באש לשלום אבליך... איכה נתונה באש ... ולא נכוו זרים בגחליך... צורי בלפיד ואש, הלבעבור זה נתנך כי באחריתך. תלהט אש בשוליך... ואשאל היש תורה חדשה. בכן נשרפו גליליך... אתמה לנפשי איך יערב לחיכי אכול אחרי ראתי. אשר אספו שלליך... רבינו צדקיה ב"ר אברהם הרופא, בספרו 'שבלי הלקט' (בהלכות ארבע צומות – סי' רסג') כותב: ועל שאנו עסוקין בהלכות תענית ובענין שריפת התורה כתבנו זה לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו ונשרפה תורת אלקינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת עולם, ביום ששי פרשת וזאת חקת התורה, כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת כאשר שמענו לשמע אוזן. וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אוריתא' ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה. ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה ביום ששי של פרשת זאת חוקת התורה, ולא קבעוהו לימי החודש, תהא אפרה עלינו לכפרה (כאשה) [כעולה] על מוקדה וערבה לבני יהודה כמנחה הקריבה כהילכתה תעלה אזכרתה ויקיים [האל] עלינו קרא דכתיב וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. ויקיים עלינו ועל כל עמו את הטובות ואת הנחמות הכתובות על ידי נביאיו לקבץ גליותנו כאמור ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו', ועי"ש עוד. חלק מרבותינו ראו בשריפת התלמוד עונש מן השמים על כך שזמן מועט לפני כן נשרפו ספרי הרמב"ם. כידוע שספרי הרמב"ם עוררו התנגדות, בראש המתנגדים היה רבי שלמה מן ההר ותלמידו רבינו יונה. בגלל התנגדות לספרו הפילוסופי (מורה נבוכים) ובגלל שהרמב"ם לא הביא מקורות לספרי ההלכה שלו (הי"ד החזקה). לכן בפאריז שרפו את ספרי הרמב"ם. רבנו יונה ראה בשריפת התלמוד בפאריז באותו מקום שנשרפו ספרי הרמב"ם. עונש על שריפת כתבי הרמב"ם. רבנו יונה עלה לקברו של הרמב"ם ולבקש ממנו סליחה. המגן אברהם סוף סימן תק"פ מביא את דברי הספר תניא (ליחיאל בן יקותיאל בן בנימין הרופא(: "ביום השישי פרשת חקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה. זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזירת אוריתא". פירוש הדברים הוא שמשום שהתלמוד נשרף ביום שישי ערב שבת פרשת חקת, יש הנוהגים להתענות ביום זה. גם המשנה ברורה מצטט שם (בס"ק ז'): את המגן אברהם. וכן כתב גם ערוך השולחן (סי' תקפ' – באה"ד): ועוד נמצא בקדמונים שגזרו תענית בערב שבת קודש פרשת חקת שאז שרפו בצרפת עשרים קרונות מליאים ספרים וקבעו על יום השבוע ולא על יום החדש שנתגלה להם בחלום דזהו שתרגם אונקלוס על זאת חקת התורה דא גזירת אורייתא. לסיום כדאי לצטט את הרמב"ם (סוף הל' תענית פ"ה הל' י"ט): כל הצומות האלו עתידים להתבטל לימות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר כה אמר ד' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו אמן ואמן: