יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
הפעם יעסוק המדור בפרשת השבוע פר' "קרח". זאת כדי להעלות בעקבותיה נושא חשוב והוא גדלותו של השלום. סיפורו של קרח מביא בפנינו את נזקיה של המחלוקת. ומכלל זאת אנו למדים על חשיבותו וגדולתו של השלום. אלא שגם למחלוקת יש מקום בחיינו ובלבד שתתקיים בדרך ראוייה. על מחלוקת והסכמה, על "לגופו של עניין" ולא ל"גופו של אדם" מדבר המחבר במאמר זה.

פרשת קורח - גדול השלום ד"ר אפרים יצחקי פרשת השבוע פרשת קורח – היא פרשת המחלוקת. מצד אחד הרבו חז"ל לדבר בגנותה של מחלוקת זו ומחלוקות בכלל, במקומות רבים הפליגו מאד בשבחו של השלום בין בני אדם ובחשיבות האחדות ומתוך כך הדגישו את חסרונותיה של המחלוקת שממנה עלול לבוא ח"ו חורבן: מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק ז הלכה לז: וכן היה ר' אלעזר הקפר אומר, אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת, גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן, … גדול השלום, ושנואה המחלוקת. כיצד, עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים. בית הכנסת שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב. בית שיש בו מחלוקת, סופו ליחרב, וכו'. וכן: ויקרא רבה (וילנא) פרשה ט ד"ה ט אר"ש בן: אמר חזקיה אמר חורי: גדול השלום שבכל המסעות כתיב (במדבר לג): "ויסעו ויחנו" - נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. כיון שבאו כולם לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת, הדא דכתיב (שמות יט): "ויחן שם ישראל", "ויחנו שם בני ישראל", אין כתיב כאן, אלא "ויחן שם ישראל", אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני. כלומר רק באחדות אפשר לקל את התורה ולא בפירוד. מאידך, הרי אי אפשר לחברה אנושית שתהיה ללא מחלוקת, אחד מן היסודות בחברה בריאה, היא האפשרות להתווכח , להביע עמדות בחופשיות, להגן על עמדות אלו, הבאת דעות שונות ולנסות לשכנע את הזולת בצדקת טענותיך וכמובן בקורת. יתר על כן, זה לא רק צורך חברתי אלא מעלה גדולה יש בויכוח, שכן מתוך כך הדברים מתבררים ומתלבנים. וכך כותב הרב קוק זצ"ל בספרו עולת ראיה כרך א' עמ' ש"ל: … והאמת של אור העולם תיבנה מצדדים שונים, משיטות שונות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, מדרכי עבודה והדרכה וחינוך שונים. שכל אחד תופס ערכו ומקומו … וריבוי הדעות שבא ע"י השתנות הנפשות והחינוכים, דווקא הוא מעשיר את החכמה והגורם הרחבתה. שלסוף יובנו כל הדברים כראוי, ויוכר שאי אפשר לבנין השלום שיבנה כי אם על ידי כל אותן ההשפעות הנראות כמנצחות זו את זו. ואמנם כך הוא בהבנת התורה, כל התלמוד הוא ויכוח אחד גדול ומחלוקות בלי סוף, כך גם במחקר האקדמי. כיצד ניתן לשלב בין הדברים, מהי הדרך שתאפשר ויכוח אמיתי בין תפיסות שונות שלעיתים גם מובעות בחריפות ובעוצמה ועם זאת לשמור ולקיים שלום ואחדות בין החולקים? כיצד ניתן להביע ביקורת ואף הקשה ביותר ומאידך לשמור על שלום, שלימות המחנה וכבוד הזולת? המשנה מסכת אבות פרק ה משנה יז: כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו: מסביר זאת הברטנורא: והמחלוקת שהיא לשם שמים – בתכלית והסוף מאותה מחלוקת להשיג האמת. וזה מתקיים כמו שאומרים מתוך ויכוח יתברר האמת, כמו שנתברר במחלוקת הלל ושמאי שהלכה כהלל. ומחלוקת שאינה לשם שמים – תכלית הנרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח, וזה הסוף אינו מתקיים. כמו שמצינו במחלוקת קורח ועדתו שהתכלית וסוף כוונתם הייתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך. כלומר, אם המניע והכוונה בויכוח היא השגת האמת, הביקורת לצורך תיקון, כי אז אפשר לקיימה מתוך שלום ואחדות. אך אם ח"ו השררה וההתנצחות הם העיקר אז הדבר קשה מאד. וכן, הענין קשור לצורת הויכוח ולתרבות המחלוקת, ביכולתו של האדם להביע את דעותיו, להעביר בקורת ואף להביע אותה בלהט ומתוך אמונה שלימה בצדקתו ועם כל זאת לדעת להקשיב לחולק, לכבד את הזולת ולהתייחס בכבוד ובהתחשבות מירבית בחולק ובחברה בכללותה. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב: אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. פעמים הוויכוח מתלהט בגלל הכבוד, אף אחד לא מוותר כביכול כדי לשמור על כבודו, אסור לעמוד על הכבוד, הרי אפילו הקב"ה מוותר על כבודו למען השלום: ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ט ד"ה [ט] אמ' ר': תני ר' ישמעאל גדול השלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמ' הק' /אמר הקב"ה/ ימחה אל המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. וכן עשה ר' מאיר, ממשיך המדרש שם: ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הוות תמן חדא איתתא יתיבה ושמעה ליה תנתה מדרשיה אמתינת עד דיחסל מה דדריש. אזלת לבייתא אשכחת בוצינא טפי. אמ' לה בעלה אן הוית אמרה ליה אנה יתיבה ושמעה דרושה. אמ' לה לא כן וכן את עיילא להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא. יתיבין שבתא קדמייתא שבתא תניינה ותליתאה, אמ' לה מגירתא כדו אתון צהיבין איתי אנן עמך לגבי דרושא. כיון דיחמא יתהון ר' מאיר צפה ברוח הקודש, אמ' להון אית מינכון איתתא דחכימא למילחש לעיינא, אמ' לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ומישתרי לבעליך. כיון דיתבת קמיה איבדלת מיניה, אמ' ליה ר' לית אנא חכימא למילחש עיינה. אמ' לה רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשם. רקת באנפיה ז' זמנין. אמ' לה איזילי אמרי לבעליך אנת אמ' חדא זימנא אנא רקת ז' סימנין. אמ' לו תלמידיו ר' כך מבזין את התורה, לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך, אמ' להו לא דיו למאיר להיות שוה לקונו, דתני ר' ישמעאל גדול שלום ששם הנכתב בקדושה אמ' הק' ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. תרגום לעברית: ר' מאיר היה יושב ודורש בלילי שבת , הייתה שם אשה אחת עומדת ושומעת את דרשתו והמתינה עד שסיים את דרשתו. כשבאה לבית המצאה שהנר כבה. אמר לה בעלה: היכן היית עד עכשיו? אמרה לו אני ישבתי ושמעתי דרשה. אמר לה: אין את נכנסת לכאן עד שתלכי ותרקי בפניו של הדרשן. ישבה שבת ראשונה ושניה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: עדין אתם צהובים (שרואים בכעס) אנו נבוא אתך לדרשה. כיון שראה אותן ר' מאיר, ראה ברוח הקודש (עשה עצמו חש בעיניו) אמר להן: האם יש ביניכן אשה חכמה שיודעת ללחוש לעין? אמרו לה השכנות לכי את (לחשי לו) ותרקי בפניו ותהי מותרת לבעלך. כיון שישבה לפניו הייתה מתיראת מפניו. אמרה לו: רבי, אני לא חכמה שיודעת ללחוש לעין. אמר לה: רוקי בפניו שבע פעמים, ואני ארפא. ירקה בפניו שבע פעמים. אמר לה: לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים. אמרו לו תלמידיו: רבי, כך מבזים את התורה? אילו אמרת לאחד מאתנו, ללחוש לך על העין. אמר להם דיו למאיר להיות שווה לקונו. דתני ר' ישמעאל: גדול שלום ששם הנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. ולסיום מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק שלום הלכה יט: אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי גדול השלום, שכל הברכות והתפלות חותמין בשלום, קרית שמע חותמה בשלום, ופרוס סוכת שלומך, ברכת כהנים חותמה בשלום, שנאמר וישם לך שלום, וכל הברכות חותמין בשלום, עושה שלום במרומיו.