יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
הקמת "הקרן הקיימת" ביפו, מעידה על העובדה, כי מקימיה חשו בצורך בהקמת ארגון חדש שיסדותיו חדשים כעולה מתקנות החברה, ומן העובדה כי אף מטרותיה הורחבו. גם העומד בראשה ככל הנראה לא נמנה על מייסדי האגודה מראשון לציון. זאת ועוד, חלק ניכר מסעיפיה בתקנות האגודה החדשה, מעידים על "אורגן" המתנהל על פי הסדרים מנהליים משופרים יותר מבחינה ציבורית.

האנדרטה לזכר מקימי "האגודה לגאולת האדמה" שהוקמה בידי צעירי ראשל"צ בשנת תרמ"ט על גבעת בית העלמין הישן בראשון לציון, בו מצאו מנוחת עולמים ראשוני המושבה, מצויה אנדרטה לזכר מייסדי האגודה אשר זו לשונה: בט"ו באב תרמ"ב – 1882 חנו אבות ראשון לציון את לילם הראשון על אדמתם, על גבעה זו תחת שקמה ענפה. לאחר שבע שנים, בצל אותה שיקמה, הקימו צעירי המושבה את האגודה לגאולת האדמה ושמה "הקרן הקיימת" יהי גלעד זה - זכר להם ולגבורתם! עירית ראשון לציון הקרן הקיימת לישראל השאלות המתבקשת הן: האחת, מה לאנדרטה זו בבית הקברות הישן של המושבה? השנייה, מתי נוסדה "הקרן הקיימת" והיכן? התשובה לשאלה הראשונה עולה מכתובת ההנצחה, ואומנם המתבונן באנדרטה יבחין בודאי בדמות גזע עץ המתפצל בחלקו העליון לשני ענפים מרכזיים. גזע זה מסמל את השקמה שהייתה על הגבעה, תחתיה עשו מייסדי המושבה את לילם הראשון, ולימים הייתה שקמה זו המקום בו נוסדה "האגודה לגאולת האדמה", או בשמה האחר "הקרן הקיימת" כמפורט לרגלי האנדרטה. אכן "הקרן הקיימת לישראל", שהייתה לקרן המרכזית של התנועה הציונית לגאולת אדמות בארץ ישראל, נוסדה רק בשנת 1901, על פי יוזמתו של צבי הרמן שפירא מהידלברג שבגרמניה, ולפי החלטת הקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901. "הקרן הקיימת" שנוסדה בידי צעירי ראשון לציון הוקמה בשנת 1889 כמפורט בכיתוב דלעיל. אך רעיון "הקרן הקיימת" לגאולת אדמות בארץ ישראל הועלה בידי צבי הרמן שפירא עוד בשנת 1884 בועידת חובבי ציון בקטוביץ, שנתכנסה באותה שנה. שפירא נאבק על רעיונו כבר בקונגרס הציוני הראשון, שנתכנס בבזל ביוזמת הרצל בשנת 1897, ואולם רק בקונגרס החמישי, שנתכנס גם הוא בבזל אושרה הצעתו. שפירא נפטר בשנת 1898 ולא זכה בחייו לראות בהתגשמות חלומו. בשנת 1941 ראה אור הספר "ראשון לציון – התרמ"ב – 1882 - התש"א – 1941". עורך הספר היה דוד יודלביץ, מראשוני מייסדי המושבה. בספר זה כמו בספר "כתבים לתולדות חבת ציון וישוב ארץ ישראל" שנערך בידי א. דורינוב, וראה אור בתל אביב בשנת תרצ"ב, בהוצאת "הועד לישוב ארץ ישראל" באודיסה, מצויים המקורות העוסקים בהקמת ה"קרן הקיימת" שהוקמה ע"י צעירי המושבה ראשל"צ. מספרים אלו עולה כי חבורת צעירים זו הצליחה לממש את חזונה בהקמת קרן לגאולת אדמה בא"י, כ - 15 שנים לפני הקמתה הרשמית של "הקרן הקיימת לישראל" בקונגרס הציוני החמישי. התכנסות הצעירים על הגבעה נבעה מחששם פן ייוודע הדבר למר אלפונס אדולף בלוך, שהיה נציג הברון במושבה, אשר יפעל להחרמת כספי הקרן, הואיל וראשוני המושבה היו סמוכים על שולחן הברון, ונאסר עליהם לייסד "חברות", "ארגונים" ולארח זרים בבתי המתיישבים יותר מעל 24 שעות, וכן איסור לקבל לעבודה בבתי איכרים פועלים ללא היתר הפקידות, זאת על פי פקודת עושי דבר הברון בפריז אל חיים דוד שנתמנה בשנת 1887 למנהל המושבה [שמחליפו מראשית 1888 היה בלוך]. לפיכך נתכנסה החבורה בהסתר ומחוץ לתחום המושבה. לגזבר הקרן נתמנה דוד ויסמן, שבאותם הימים היה המתיישב היחידי שהיה לו קושאן על אדמתו, ולא היה תלוי בפקידות הברון ובגחמותיה. על מקימי הקרן, מצעירי המושבה, נמנו: אחדים מן המורים במושבה וכן פועלים ומתיישבים בהם דוד זייברג, דב לובמאן, יוסף סגלוביץ, שלום פאפרמייסטר, ניסן קנטרוביץ, חיים משה ירחמנוב ודוד יודלביץ, זאת על פי פרוטוקול משנת תרמ"ט שנכתב ע"י דוד יודלביץ ונשמר על ידו. בפרוטוקול ייסוד הקרן נכללו תקנותיה, כמפורט להלן: א. תכלית החברה לתת גאולה לארץ אבותינו ולאחד לבות אחינו העובדים על אדמת הקודש. ב. הבאים בסוד החברה: כל איש ישראל יכול להתקבל לחבר תמידי בהסכם הועד, עפ"י הצעת שני חברים היודעים אותו לאיש ישר ונאמן רוח, והיושבים בגולה – עפ"י הצעת חבר אחד, ולחבר עוזר יקובל כל בן ישראל מ 13 שנה ומעלה. ג. פעולת החברה: הכסף הבא לאוצר החברה קדש הוא כליל למקנה אדמה, והאדמה תימכר לאחינו חלקים חלקים עם רווח קטן, והרווח יתוסף גם הוא אל אוצר החברה. החברה תבוא בברית בארץ וחוצה לה עם אנשים אשר תדע כי יש לאל ידם להועיל לחפצה. ד. תשלומי החבר: א', פרנק לחודש מאת כל חבר תמידי. ב, דמי קדימה מהחברים האלה: ג, מחצית השקל לשנה מהחברים תמידים ומהחברים עוזרים. ד, מתנות נדיבים אשר ינדבו לשם החברה כנדבת לבבם. ה, על כל איש מישראל אשר נשאו לבו לבוא בחברה ולהיות לה חבר תמידי, להביא לאוצר החברה פראנק לחודש, דמי קדימה ביום באו להימנות בין החברים כחפץ לבבו וכנדבת רוחו, ומחצית השקל בשקל המדינה מדי שנה בשנה בימי הפורים, וכל איש אשר נשאו לבו להיות לחבר עוזר לחברה ישלם מחצית השקל פעם בשנה בימי הפורים. ה. על כל חבר להביא לחברה עוד שני חברים. ו. מקום הועד הראשי בירושלים בהתאסף שם החברים פעם או פעמים בשנה להתייעץ על דבר חוג פעולת החברה. ז. איש מבני החברה לא יעשה דבר בשמה כטוב בעיניו בלי הסכם הועד. ראשון לציון ר"ח מנחם אב, א' [אלף] תת"ך לח' . [משמעו שנת 1820 לחורבן הבית השני, קרי שנת 1890, שיטת ציון תאריך אותה הנהיג אליעזר בן יהודה, אשר התקבלה על בני היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל ובקרב חובבי ציון]. במבוא הפותח את הפרוטוקול נכתב: " בשם ה' ישראל ועמו. זה ספר הברית אשר כרתו מתי מספר מבני ישראל יושבי הארץ הקדושה, אוהבי אדמתם וחפצים בתחייתה אשר היו לאגודה אחת ויקראו שמה "קרן קיימת". מסגנון הפרוטוקול ומשם אגודתם של המייסדים ניכרת חיבתם לארץ הקודש ולאדמתה. לשון עקרונות האגודה מושפעת ממסורת ישראל [מחצית השקל בפורים], בדומה הביטוי: "בשם ה' וישראל עמו" שמקורו אולי בראשי תיבות בינ"ו עמ"י עש"ו, שפירושו "בעזרת ה' נעשה ונצליח, עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ" וכן המושג "אוצר החברה" וכיו"ב. חברי וועד האגודה שיגרו מכתבים ליהודים בעלי יכולת כספית, מתוך כוונה להעשיר את קופת הקרן. בין האישים אליהם פנו היה העשיר הידוע, ואחד "מחובבי ציון" הבולטים בעושרם, מר קלונימוס זאב ויסוצקי [מייסד חברת התה הידועה]. אשר עמד בימים ההם בראש החובבים במוסקבה [תרמ"ט – תר"ן]. המכתב הוא מיום ה' י"ב בכסלו , אלף תתכ"א לחורבן [ שהיינו שנת 1891]. בפנייתם מציינים החותמים, שלושת חברי הוועד ומזכיר החברה יהודה גרזובסקי, כי ויסוצקי נודע לאיש אוהב עמו וארצו, ולחובב אדמת ציון וע"כ ומתוך ידיעתם את חיבתו ליישוב המתחדש הם מביאים לידיעתו את דבר האגודה שהקימו, מטרותיה, פרטיה ותקנותיה, כפי המצורף בנספח למכתבם. הם מדווחים לו כי רבים ממשכילי ירושלים, וכן מחו"ל כבר מנויים על חברי האגודה שהוקמה, ומציעים למכותב כי יצטרף גם הוא אליהם, וכי יצרף חברים נוספים ממכיריו וממיודעיו. תקוותם כי יאמץ ידם ויפתח ידו למען אגודתם. אין ספק כי מכתבים נוספים בנוסח דומה נשלחו לרבנים שנמנו על חובבי ציון, ולעסקנים חשובים בקהילות ישראל במזרח אירופה ובמרכזה אשר נודעו כחובבי ציון. מזכיר הוועד יהודה גרזובסקי העיר במכתבו לעורך קובץ "הכתבים", שנים הרבה לאחר ייסוד האגודה בה שימש כמזכיר, כי אינו זוכר מי גרם להתעוררות בלב אחדים מצעירי המושבה ליסוד מפעלם. אך זוכר הוא כי אותו הניעה קריאת ספר בו סופר על אדם שהניח סכום כסף, ואחרי שנים רבות נצבר ליורשיו סכום עצום. רעיון זה הובילו למחשבה, כי לו כך פעלו אבותינו, יכלו יורשיהם לקנות את הארץ מידי זרים שהשתלטו עליה, על כן ראוי לפעול בדרך דומה. עוד העיד כי באחת "משבתות האבל" [הכוונה לשביתה מעבודה בשל ימי תענית, וכמדומה שהדבר היה בתשעה באב או בסיום צום יום זה] נתכנסה החבורה להקמת האגודה על הגבעה ולא במושבה, ויודע הדבר לממונה על המושבה מטעם הברון אשר יחרים את הכסף ואפשר מטעם נוסף, פן יבולע להם. עוד הזכיר כי מכתבים נשלחו לכל גדולי ישראל בימים ההם, בה הובא לידיעתם דבר הקמת "הקרן הקיימת". ד' יודלביץ הוסיף וסיפר מה עלה בסופו של דבר בכסף שנשמר בקופת הקרן הקיימת. לגרסתו, כעבור שלוש שנים נמסר כל הכסף שנאסף [שעמד על כ- שלושת אלפי פרנקים] לידי יהודה לייב [לב] בינשטוק, שנשלח באותם הימים מטעם הוועד האודסאי ליישוב ארץ ישראל וסוריה , להיות בא כוחם של חובבי ציון בארץ. בינשטוק הפקיד את הכסף בבנק הצרפתי "קרדי ליאונה" [Credit Lyonnais ], שהוקם בשנת 1863 בעיר ליאון שבצרפת, והיה לבנק הגדול בעולם עד שנת 1900 [בנק זה נוסד בירושלים בשנת 1894 בסמוך לשער יפו, ושימש בעיקר מוסד כספי של הפטריארכיה הלטינית והכנסייה הקתולית ומוסדותיה בארץ]. לרוע המזל לא האריך ימים נציג זה של חובבי ציון בארץ [הוא חלה בעת ביקורו במושבה משמר הירדן, הועבר ליפו ושם נפטר ביום כ"ב בתשרי תרנ"ה 22.10.1894 ], ולאחר פטירתו לא הסכימה הנהלת הבנק לפרוע את הכסף , כי אם רק למורשה רשמי של "הקרן הקיימת". בהעדר מורשה או יורש נשאר הכסף ככל הנראה בבנק, וזכור לכותב מה שאמר לו אז מנהל בנק זה בארץ, כי בהעדר יורשים חוקיים נכסיו עוברים לממשלה, ואם הממשלה התורכית תדרוש את כספי "הקרן הקיימת" יצטרך הבנק להעביר הכספים אליה. נראה שבזה בא הקץ לפעילותה של האגודה, שחדלה להתקיים לאחר פטירתו של בינשטוק. ב"קתדרה" מס' 66 הובאה תעודה שהוצגה על ידי יורם מיורק [מעובדיו הבכירים לשעבר של הארכיון הציוני המרכזי, ולימים מנהל הארכיון לאחר צאתו של ד"ר מיכאל היימן לגמלאות] בדבר כינוס נציגי היישוב החדש שנערך ביפו בחודש אפריל 1894, הכינוס נמשך יומיים ונערך בימים א' – ב' של חול המועד פסח בימים ט"ו – ט"ז בניסן תרמ"ד [22 – 23 באפריל] וכלל ג' ישיבות. בישיבות אלו השתתפו בראשות יו"ר הכינוס יהודה לייב בינשטוק, שנשלח לארץ בשנת 1882 ושהיה בימים ההם יו"ר הועד הפועל של חובבי ציון בארץ, נציגי כי"ח ונציגי פקידות הברון אשר שרתו במושבותיו בארץ, ואליהם נוספו אישי ציבור שונים. אלו בחרו מקרבם ומקרב בני היישוב החדש נציגים לועדי פעולה בתחומים שונים בתוכן טיפול בפועלים, פתרון בעיות בתחום המשקי חקלאי, בתחום הרפואי ובתחומים נוספים. פרוטכול האסיפה מובא בנספח למאמר. בישיבה השנייה של המשתתפים העלה נסים בכר לדיון את הצורך בקיום "קרן קיימת" לצורך איסוף כספים, כשם שקרנות דומות הוקמו על ידי גופים שאינם יהודים, קרן שלדבריו הוקמה כבר מזה שנה, ואשר כבר החלו חבריה באיסוף כספים בארץ לתכלית רכישת נכסים. יהושע איזינשטאט - ברזילי שנמנה על חברי ה"אגודה לגאולת האדמה – הקרן הקיימת" הודיע לנוכחים , כי מטרתה להגיע לסכום של 10.000 פרנק, אשר הריבית שתתקבל מן הקרן תאפשר פתיחת בתי ספר, בתי חולים ומוסדות אחרים. בבחירות גלויות שנתקיימו תוך כדי דיון בנושא על פי הצעתו של י' גרזובסקי, נבחרו כ"ג אישים כחברי קרן זו. בתוך כך הציג יהודה לייב בינשטוק בפני החברים שטרות מבנק ""קרידי ליאונה" על סך של 620.16 פרנק של "קרן קיימת", וכל הנאספים החליטו לתת איש איש חצי מג'ידה [שערכה היה שני פרנק] לקרן הקיימת לזכר האסיפה. המסקנות העולות מפרוטוכול זה הן: דבר קיומה של הקרן חדל מלהיות בשנת 1894 סודי, אפילו פקידי הברון שמייסדי האגודה מבני ראשון לציון חששו מהם, היו בסוד העניינים וידעו על דבר קיומה, אם מלכתחילה ואם בדיעבד. הסכום שנמסר לבינשטוק להפקדה ככל הנראה לא עמד על 3.000 פרנק כגרסת י' גרזובסקי במכתביו לעורך "כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב א"י" מר א' דורינוב, כי אם על סכום נמוך בהרבה כמוזכר לעיל בפרוטוכול. פעילות ה"קרן הקיימת" התקיימה במתכונתה הראשונית מיום היווסדה בר"ח מנחם – אב 1890 [מועד פרסום תקנונה] ועד לפטירתו של יהודה לייב בינשטוק, משך ארבע שנים ושלושה חודשים בקרוב. מניין שנים זה אינו כולל את תקופת פעילות החברים המייסדים באגודה, טרם פרסום התקנון הרשמי של אגודתם. התפרקותה של האגודה עם מותו של נאמנה בינשטוק מלמד על העדר כל ניסיון פיננסי – מנהלי - ארגוני של המייסדים. אלו נכשלו במסירת הכספים שנאספו לבא כוח יחיד מבלי ליתן הדעת לתוצאות אפשריות ממציאות זו. בחוברת שהפיקה "קרן קיימת לישראל" בשנת 1996 [מהדורה שנייה ראתה אור בשנת 2009 בשותפות עם מוזיאון ראשון לציון], נכלל ספר התקנות לחברת "קרן קיימת" שהוקמה ביפו. תקנות החברה הזו הובאו בדפוס, ללא ציון מועד הקמת חברה חדשה זו. תקנות חברה זו שונות מתקנות "האגודה לגאולת האדמה" שהוקמה ע"י צעירי ראשון לציון בשנת 1890. עם זאת נכרכו שתי אגודות אלו לאגודה אחת בידי הגב' תרצה חביב גרין שהפיקה את החוברת. לדעתי הקמת "הקרן הקיימת" ביפו, מעידה על העובדה, כי מקימיה חשו בצורך בהקמת ארגון חדש שיסדותיו חדשים כעולה מתקנות החברה, ומן העובדה כי אף מטרותיה הורחבו. גם העומד בראשה ככל הנראה לא נמנה על מייסדי האגודה מראשון לציון. זאת ועוד, חלק ניכר מסעיפיה בתקנות האגודה החדשה, מעידים על "אורגן" המתנהל על פי הסדרים מנהליים משופרים יותר מבחינה ציבורית. דומה כי האמור בכתובת שלרגלי האנדרטה, על פיה "חנו אבות ראשון לציון את לילם הראשון על אדמתם על גבעה זו תחת שקמה עניפה", אינו כי אם בגדר מיתוס. ראשון למייסדי המושבה ראשון לציון היה זלמן דוד לבונטין, אשר בספרו "לארץ אבותינו" כתב על לילו הראשון על אדמות המושבה את הדברים הבאים: "כחמשה ששה אנשים מחברינו הלכו להם עם הכבודה ואנוכי הוריתי להם הר אחד בטבור נחלתנו, אשר אותו יעדנו לבנות עליו את בתי המושב. אנוכי ומשרתי המתורגמן, אחד מילידי ירושלים, נשארנו בעיר [יפו] לחשב חשבונות עם סוחרי העיר. היום פנה ואתא לילה בעת אשר כיליתי מלאכתי, ונשכור לנו עגלה רתומה לשני סוסים ונצא גם אנחנו, בחושבנו כי בבואנו אל נחלתנו נמצא את חברינו שמה במקום המיועד. באנו אל המקום המיועד והכבודה אינה עוד. חשבנו כי אחרו פעמי ההולכים לאט לרגל המלאכה אשר אתם ועוד מעט יבואו אלינו, ועל כן שלחנו את העגלה מאתנו ונשאר שנינו לחכות לחברינו. המקום היה שומם, אין בית ואף אין סוכה או מלונה במקשה, ואין עץ ואין אדם – רק קוץ ודרדר הצמיחה האדמה סביבותינו... ככה עבר עלינו הלילה תחת כפת השמים. סמכתי את ראשי על כתף המתורגמן [למעשה "דרוגמן" - מורה דרך] ונרדמתי מעט. כאשר האיר הבוקר ראינו, כי הכבודה שלנו שוכנת על הר אחר רחוק אחד כמטחוי קשת מאתנו. קראנו להם ויבאו אלינו ובשיר וזמר נטינו שנים שלושה אהלים על ההר שישבנו עליו הלילה... ואקרא המקום ראשון לציון עד היום הזה". לבונטין אינו מזכיר כלל כי בגבעה עליו עשה את לילו הראשון, או עשו חבריו את לילם הראשון הייתה שקמה עניפה. לו הייתה כזו ודאי היה מציין זאת. לעיון נוסף, עיינו בספרו של רן אהרונסון "הבארון והמושבות", בהוצאת יד בן צבי, ירושלים 1990. ז' ד' לבונטין, "לארץ אבותינו", בהוצאת מסדה ת"א, מהדורה רביעית , תשכ"ג. חיים חיסין "מסע בארץ המובטחת". בהוצאת אוניברסיטת ת"א והוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א תשמ"ב – 1982. תרצה חביב גרים "קרן קימת הראשונה לציון", מהדור מחודשת תשס"ט 2009, ירושלים. בהוצאת המכון לחקר תולדות קרן קימת לישראל, הקרקע ויישוב הארץ. תודה לגב' נילי כהן ממוזיאון העיר ראשון לציון על סיועה להשלמת המאמר.