יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
הבעיה העיקרית, על מי אנו סומכים בפסיקת הלכה (כולל פסיקה אידיולוגית) אנו חייבים לסמוך רק על רבנים מוסמכים. אין היום, כמעט, רבנים מוכרים ומוסמכים, שמתירים את עלית הנשים לתורה, וברור שזה מסיבות אידיולוגיות – פוליטיות. ולכן, קשה לפרוץ גדר ולהתיר. יש להניח שבמשך השנים הבאות, לאט לאט, יקומו רבנים שיתירו, כי בדת אסור שתהיה מהפכה רפורמית, הפסיקה היא יותר אבולוציונית – התפתחות איטית.

שחרית של שבת (17) ד"ר אפרים יצחקי עליית נשים לתורה (סיום) לגבי עליית נשים לתורה, נשאר לנו עוד עניין לברר "קול באשה ערווה": עניין ה"קול באשה ערווה" מובא בגמרא בהקשר לקריאת שמע: ברכות כד ע"א: אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר (ישעיהו מ"ז): גלי שוק עברי נהרות, וכתיב (ישעיהו מ"ז): תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר (שיר השירים ב'): כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר (שיר השירים ד'): שערך כעדר העזים. רש"י שם: לאסתכולי בה - אם אשת איש היא. תכשיטין שבפנים - כומז דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן, ונוקבין כתלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האזנים ותוחבין אותו, כדי שלא יזדקקו להן זכרים. עם תכשיטין שבחוץ - אצעדה וצמיד; הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה. לאשתו ולקריאת שמע - אם טפח מגולה בה - לא יקרא קריאת שמע כנגדה. שוק - באשת איש. ערוה - להסתכל, וכן באשתו לקריאת שמע. גלי שוק - וכתיב בתריה תגל ערותך. קולך ערב - מדמשבח לה קרא בגוה - שמע מינה תאוה היא. משמע מכאן, שקול באשה ערווה" נאמר רק לגבי קריאת שמע, כלומר שאין לקרוא "קריאת שמע" כששומעים קול אשה, כי הדבר עלול לגרום להפסקת הכוונה. הטור פוסק כך להלכה: טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה: טפח המגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה אפילו היא אשתו וכן אם שוקה מגולה אסור לקרות כנגדה ושער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. מעניין שהטור לא מזכיר כאן "קול באשה ערווה". וכן הרמב"ם לא מזכיר בהלכה זו את "קול באשה ערווה". רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז: ... אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזיר פניו אפילו כותי או קטן לא יקרא כנגד ערותן אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת הואיל והוא רואה אותה אסור לקרות עד שיחזיר פניו, וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה ס טפח מגופה לא יקרא כנגדה. הבית יוסף בפרושו על הטור מוסיף: בית יוסף אורח חיים סימן עה : וה"ר יונה (יז. ד"ה ערוה) כתב ג"כ דקול באשה ערוה לק"ש הוא והני מילי בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר ואפילו בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין לבו לתפילתו בענין שאינו שומע אותו ואינו משים לב אליו מותר ואין לו להפסיק קריאתו וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראייה בעלמא מותר עכ"ל: לעניין הלכה פוסק הבית יוסף: בית יוסף אורח חיים סימן עה: ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש: וכך בשולחן ערוך: שולחן ערוך אורח חיים סימן עה סעיף ג טז: יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפי' באשתו, אבל קול (יח) הרגיל בו אינו ערוה (ב"י בשם אהל מועד והגהות מיימוני). וכך אמר המשנה ברורה: משנה ברורה סימן עה: זמר אשה - אפילו פנויה אבל שלא בשעת ק"ש שרי אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור. למסקנה: האיסור של קול באשה, הוא רק בזמן קריאת שמע, וגם רק בקוך שירה שלא רגיל בו, אבל שלא בזמן קריאת שמע מותר. בעל ה"שרידי אש" (הרב יחיאל ויינברג), התיר שירת נשים בזמירות שבת כדי לא לפגוע בכבוד הנשים: שו"ת שרידי אש חלק א סימן עו עמוד ריד: ... ומה שנוהגים לשיר ולזמר זמירות קודש בנים ובנות יחד - כבר נשאלתי ע"ז ממנהיגי המחנות, והשבתי להם, כי בבואי לברלין ראיתי בבתי החרדים מזמרים אנשים ונשים יחד זמירות קודש בשבת, והשתוממתי למנהג זה שהוא נגד דין מפורש באו"ח סי' ע"ה סע' ג', שקול זמר אשה בשעת ק"ש אסור. ועי' שם במג"א, שקול אשה ערוה, כגון אשת איש או נדה אסור אפילו שלא בשעת ק"ש, והבתולות בימינו לעולם בחזקת נדה, וידועה מחלוקת הראשונים בזה, שרה"ג וכן הר"ן והמרדכי סוברים שמ"ש בברכות כ"ד קול באשה ערוה היינו דווקא לענין ק"ש, והרא"ש אומר שם דלאו לענין ק"ש איתמר עי"ש. ויש בזה מבוכה בין מפרשי הרא"ש, שהמעדני יום טוב כתב בכוונת הרא"ש שלענין ק"ש הקילו כדי שלא יבטל מק"ש עי"ש, ולכן הוריתי למנהיגי הארגון "ישורון" שיכולים לסמוך על גדולי אשכנז, שהיו בקיאים בחכמת החינוך וידעו רוח בנות הדור שהתחנכו בבתי ספר ולמדו לשונות ומדעים, שיש להן רגש של כבוד עצמאי והן רואות עלבון ודחיפה לחוץ למחנה באיסור שאוסרים עליהן להשתתף בזמירות קודש. ולכן התירו לנשים להשתתף בזמירות של שבת. ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך הבנות ונשים צעירות יותר מגדולי שאר הארצות. ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגא השכלה גבוהה, שהיו חרדות על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות. ומשום כך אין אני מרהיב לאסור מה שהתירו הם, ובכגון דא נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. וכעין מה שכתב המרדכי: ובעונותינו שאנו מפוזרים בארצות שונות ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאיות, והובא במעיו"ט בברכות שם. ואף שיש לחלק בין הנושאים, מ"מ הטעם אחד הוא, שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת ע"י זמירות קודש. ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו. והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת, חלילה. מסקנה: אין איסור הילכתי, חד משמעי, לעליית נשים לתורה. ההיתר תלוי בפסיקה אידיולוגית – פוליטית. כל הפסיקות שלנו הן אידיולוגיות – פוליטיות. (ברכה על הדלקת נרות שבת, ברכה והקפדת יתר על ספירת העומר לעומת אי ספירה ספירת היובל, חובה לקנות בגד בעל ארבע כנפות וכדומה). מצד שני כבוד האשה ואי פגיעה בכבודה הוא גם עיקרון חשוב. הבעיה העיקרית, על מי אנו סומכים בפסיקת הלכה (כולל פסיקה אידיולוגית) אנו חייבים לסמוך רק על רבנים מוסמכים. אין היום, כמעט, רבנים מוכרים ומוסמכים, שמתירים את עלית הנשים לתורה, וברור שזה מסיבות אידיולוגיות – פוליטיות. ולכן, קשה לפרוץ גדר ולהתיר. יש להניח שבמשך השנים הבאות, לאט לאט, יקומו רבנים שיתירו, כי בדת אסור שתהיה מהפכה רפורמית, הפסיקה היא יותר אבולוציונית – התפתחות איטית.