יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
לקראת חג השבועות אנו מפרסמים כאן את מאמרו של ד"ר אפרים יצחקי "מאכלי חלב בשבועות". המנהג נוהג במקומותינו כבר הרבה שנים וחברות המייצרות מוצרי חלב עושים "קופה" לא קטנה ממכירה מוגברת של החלב ומוצריו עד שאצלם חג השבעות מכונה "חג מתן קופה". מה המקור למנהג זה וכיצד נתפתח במהלך הדורות? על כך היכנסו לגוף המאמר. חג שבועות שמח לכולנו.

מאכלי חלב בשבועות ד"ר אפרים יצחקי הרמב"ם (הלכות יום טוב ו יז) כותב: שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר +דברים ט"ז+ ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. הלכה יח: כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל +דברים ט"ז+ לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, הרמב"ם לא מזכיר בשבועות מאכלי חלב ולהיפך הוא אומר שחובה לאכול בשר ולשתות יין כדי לקיים את המצוה של "ושמחת בחגך". גם המחבר בשולחן ערוך לא מזכיר את מאכלי החלב בשבועות. רק הרמ"א מביא כמה מנהגים בשבועות והוא מוסיף גם את המנהג הזה: שולחן ערוך אורח חיים סימן תצד סעיף ג: ...הגה ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבתי הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה. ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות; ונ"ל הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים. הרמ"א הזה צריך ביאור: א. מדוע לאכול מאכלי חלב בשבועות? ב. מה הקשר לשני התבשילין של פסח? ג. "צריכים להביא שני לחם על השולחן", כל שבת וחג אנו מביאים שני לחם על השולחן, מה מיוחד בזה לחג השבועות? א. מדוע לאכול מאכלי חלב בשבועות? 1. מגן אברהם סימן תצד ס"ק ו : חלב - יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור ועבי"ד סי' פ"ט דא"ל להפסיק בב"ה אם אינו אוכל גבינה קשה, ויזהר ליקח מפה אחרת: 2. משנה ברורה סימן תצד ס"ק יב : מאכלי חלב - עיין מ"א ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע (=מעת לעת) נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה: 3. משנה ברורה סימן תצד ס"ק יג : גם נוהגין בקצת מקומות לאכול דבש וחלב מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמש"כ דבש וחלב תחת לשונך וגו': ב. מה הקשר לשני התבשילין של פסח? משנה ברורה סימן תצד ס"ק יד: ר"ל כשם שבפסח עושין זכר לקרבן כן אנו צריכין לעשות בשבועות זכר לשתי הלחם שהיו מביאין וע"כ אוכלים מאכלי חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם שתי לחמים דאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד ויש בזה זכרון לשתי הלחם: ... ולכן נהגו לאפות לחם אחד עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר ויזהר אז להסיק התנור יפה בין לחם ללחם וגם צריך מרדה חדשה דלא כמקצת נשים שמהפכין אותה על צד השני דהא בלוע מעבר אל עבר משמנונית: כדאי להעיר, שהמנהג של אמותינו הקדושות, לעשות סימנים באפיה: כשאופים עוגיות פרווה, עושים אותן משולשים כמו אזני המן. כשאופים או מבשלים אותם בשריים עושים אותם כטבעות, כמו קרעפלאך. וכשעושים אותם חלביים עושים אותם מעוגלים כחצי ירח. לכן גם כשעושים לחם מעורב בחמאה או חלב צריך לאפות אותו בסימן מיוחד שלא יבואו לאכול אותו עם בשר. אם כבר עושים 2 לחם זכר לשני לחם הבכורים שהיו בביה"ק מדגיש המגן אברהם (תצד ט): זכרון לב' הלחם - וא"כ יהיו של חטים דוגמת שתי הלחם, ועוד דבר מדגיש המשנה הברורה (תצד ס"ק טז): על השלחן - ויזהר ליקח מפה אחרת כשרוצה לאכול בשר. וא"צ להפסיק בבהמ"ז אם אינו אוכל גבינה קשה אלא יקנח פיו יפה וידיח כדאיתא ביו"ד סי' פ"ט: לפי מה שלמדנו עד כה כל העניין של לאכול חלב בשבועות הוא רק לחם חלבי מעין עוגת גבינה לפני סעודה הבשרית שהיא חובת כל חג. ולא יותר. השאלה האם אפשר להסתפק בסעודה חלבית, או שאין אנו מקיימים בכך "ושמחת בחגך"? ואמנם בבית הורי, היינו אוכלים סעודת חג בשרית מלאה בליל החג. בבוקר אחרי התפילה עשינו קידוש ואכלנו עוגת גבינה. ואח"כ אכלנו סעודה בשרית רגילה. אחרי החתונה עם אשתי היו לי וויכוחים לגבי ארוחה חלבית בשבועות. בסופו של דבר הסכמנו לאכול בבוקר ארוחה חלבית וצהרים ארוחה בשרית. 0הרי בחג די שתי ארוחות אחת בלילה בשרית וצהרים בשרית. בוקר ארוחה קלה חלבית ויצאנו ידי חובת הכל. אבל כשיש ב"ה כלות ומחותנים וחברים שמזמינים לארוחת שבועות וכמובן שהם מכינים כיד המלך ארוחה חלבית, האם אנו יוצאים ידי חובת "ושמחת בחגך" ע"י ארוחות אלו או כשחוזרים הבייתה צריך לאכול גם ארוחה בשרית? שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקכט סעיף ב: חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין * כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר עניים. מעניין שר' יוסף קארו, לא מזכיר את עניין הבשר בחג. הטור מביא את הרמב"ם במלואו כולל עניין הבשר: אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקכט : כתב הרמב"ם ז"ל חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו כל אחד כראוי לו כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו והאנשים אוכלין בשר ושותין יין כשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים אבל מי שנועל דלתי ביתו ואוכל ושותה עם בניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו מצוה אלא שמחת כריסו ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם הוא אף על גב שהאכילה והשתייה במועד מצות עשה היא לא יהא אוכל ושותה כל היום אלא כך היא המדה כל העם משכימין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות ושונין עד חצי היום ומתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיה' לשתות שאר היום עד הלילה כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך בבשר ויין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל המוסיף בזה מרבה בשמחת מצוה לפי שאין השחוק וקלות ראש הרבה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר חייבין ב"ד להעמיד שוטרים ברגלי' שיהו שוטטים ומחפשין בגנות ופרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהרו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה מדת החסידים אשר השם לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמחם ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו ואם כך היא שמחת העה"ז אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער א"כ מה תהא שמחת העה"ב התמידית שאין אחריה תוגה ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו לעשות רצונו בלב שלם ושישמחנו בשמחת העולם ויזכנו לחיי העה"ב לאור באור פני מלך חיים: הבית יוסף חולק וכותב (אורח חיים סימן תקכט): ובמ"ש רבינו והאנשים אוכלים בשר ושותין יין. מסיים הרמב"ם שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. ובפרק ערבי פסחים (קט.) תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להן תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש. ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו יין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר: כותב על כך הביאור הלכה סימן תקכט ד"ה: כיצד משמחן הקטנים וכו' והנשים וכו' - והאנשים בזמן שבהמ"ק היה קיים היו אוכלין בשר השלמים לשמחה וכדכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו' ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים ומ"מ מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה [כן מתבאר מדברי הב"ח וש"א] והמחבר שלא הזכיר בשר אזיל לשיטתיה בב"י ע"ש ולענין יין סמך על מה שהזכיר בס"א שצריך לקבוע סעודה על היין: לסיכום יש על מי לסמוך באכילת סעודות חלביות החג השבועות "יאכלו ענווים וישבעו".